ראיתי בעלון של חב"ד השבת את האמרה הנפלאה הבאה:
"שלושה סימני היכר הם בבני עלייה: יודעים להיות נכנעים בקומה זקופה, לזעוק בשתיקה, ולרקוד בלי תנועה.
(רבי מנחם-מנדל מוורקה)".
מעבר לעובדה שאני חושב שזאת אמרה נפלאה מאין כמותה, ועל העומק שלה אפשר לכתוב מאמרים שלמים, הייתי רוצה לדעת:
מי הם לדעתכם בני עליה?
לא מדבר על אנשים נחמדים מאוד שאנחנו מעריכים, אלא על המושג "בני עליה" המקורי, כלשון הגמרא.
"ראיתי בני עלייה והן מועטין, אם אלף הן - אני ובני מהן, אם מאה הם - אני ובני מהן, אם שנים הן - אני ובני הן" (סוכה מ"ה ע"ב).
אני חושב שלא מדובר פה על המושג "צדיק" במובן של הל"ו (או מ"ה, או... הבנתם).
ראיתי את ההגדרות הבאות (הלשון כנראה העתקה לא מילולית):
רבינו חננאל - צדיקים הראויים לעלות לגן עדן.
רש"י - כת המקבלין פני השכינה.
מהרש"א - למעלה בשמים נקרא עליה, והצדיקים הראויים לישב שם קרויים בני עליה.



