כן, סגרתי אולפנה.
אני אמורה להתרגש עכשיו. מאד
ורע לי.
מפחיד אותי לחזור לשם.
אני חוזרת לאיפה שלמדתי עד ט.
אני חוזרת למקום שמכירים אותי.
חושבים שמכירים אותי.
כמה השתניתי בשנתיים האלה, זה מטורף.
ואני חוזרת למקום שמצפה שתחזור להם אותה ילדה מהכיתה ח.
הייתי היום בראיון, הייתי צריכה המון אומץ.
אז כשיצאתי, פשוט התפרקתי.
לגמרי.
בכיתי.
ומפחיד לי נורא.
אני מתחילה מחר או מקסימום הרביעי.
אני לא יודעת איך עושים את זה.
חם לי ולחוץ לי ואני אמורה להיות מאושרת.
מותר לי לבכות?
מותר לי להגיד שרע לי. מאד?
מותר לי להגיד שאני בכלל לא רוצה את זה?
שאני הולכת לשם רק כי זה ברירת מחדל.
רק כי זה המקום היחיד שקיבל אותי.
כן, אני לא רוצה אותם בכלל.
רע לי לחשוב עליהם.
רע לי הכל עכשיו.