אבא זה איש שאני אוהבת בכל נימי נפשי. וכן, גם כשאני לא מסכימה כמוהו וגם אם יוצא לריב.
אני פשוט אוהבת אותו.
איך שהוא טס, בכיתי. יומיים. יום אחרי יום.
אחכ היה עמוס מידי מכדי לבכות בגעגוע.

אני עייפה. אני לא ישנה הרבה בלילה ומוציאה המון כוחות ביום. אבל לנסוע לאבא אני חייבת.
אז תפסתי חזק את העיניים לא להרדם. וכשהוא יצא, ואע, הלב שלי. רצתי אליו כמו ילדה בת שלש וחיבקתי, ונישקתי. כמה התגעגעתי לאבא הזה.
אחכ חיבוקי לסבתוש ולדודות ופתאום הגיעו של אנשי משפחה שאני לא ממש מכירה..
וכל אחד אומר לי כמה אבא מדהים ישלי, וכמה הוא מצחיק (חח, תכירו אותי..ירשתי מאבא שלי את הצחוקים האלה) וכמה הוא עשה להם מעניין ואת המסע..
ספרו לי עלזה.
אבא חסר לי כל רגע בבית. עצם הנוכחות שלו מהווה עניין. אוי אבא אבא.
הוא היחיד שחזר עם מתנה לכל אחד.
הוא אמר שהוא לא הפסיק לחשוב מה לקנות לי, והנה, הדמעות זולגות. למה זכיתי בכזה אבא?
הוא קנה לי צמיד בדיוק הסגנון שלי, אבנים תכלת ומצופה זהב אמיתי.
לי? לי מגיע כזאת מתנה שווה? לי מגיע את כל האהבה הזאת?
איך הוא התסכל עלי, במבט זחוח בגאוה ואהבה שמשהי שם הסתכלה עליי ואמרה פעמיים 'ואו, זאת הבת שלך? איזו יפה. איזו מהממת". ואבא מתנפח ולא סתם, הוא גם באמת חושב כך. אוי, פדחנים. באתי עם שיער מקורזל, לא מאופרת עם חצאית ארוכה וממש עייפה. אא להגיד יפה במצב כזה..
הוא קנה לכל האחיינים משהו.
ולאמא. ולאחי הקטן.
אחח. אני פשוט אוהבת אותו
אני בוכה.
בוכה כי הוא פה
בוכה כי לא מגיע לי כל האהבה הזאת

למישהו יש קישור לדרייב לסרט למלא את החלל?

חורף בריא לכולם