זה לא יביא לתוצאות טובות.

רק בעדינות, ברגישות. 

תראה לה שאתה מתקדם מבחינה רוחנית והיא תלך אחריך בע"ה.

ככה התחתנת איתי. 

באיזו זכות תרצה לשנות אותי עכשיו?

אני לא מספיק טובה לך פתאום?

היי, אתה רוצה לעלות רוחנית, ואני צריכה לעבוד בשביל זה?

כמובן היא לא תגיד בקול, וכנראה לא ממש תחשוב ככה, אבל זה הריח בערך. 

תתאפס. 

זה פוגע מאד ובצדק. 

קבל אותה כפי שהיא. 

עלייה רוחנית- רק במה שקשור אליך. 

תתקדם אתה עם לימוד תורה/ תפילות/ בין אדם לחברו וכד'. (אגב, לא ע"י מיעוט יחסי אישות! )

פשוט היא עכשיו בסביבת לימודים במכללה שמראה לה שכולן ככה, וזה בסדר.

היא מאוד נעלבת שאני אומר לה מילה הכי קטנה על צניעות, לא מעיר לה, אבל היא מייד מתגוננת ומגיעה לידי בכי. מפריע לי שהיא הולכת ככה, ובטח שזה משהו זוגי. היא פוגעת בי מאוד שהיא הולכת ככה והיא יודעת את זה. למה פתאום זה משהו שלה. יש נשים שגם אחרי 10 שנים לא ישנו את הלבוש שלהן - אז פשוט לשתוק וזהו?? הרי גם היא כל הזמן מנסה לשנות אותי בלבוש ובהתנהגות! 

אתה לא הרב שלה, קבל אותה כפי שהיא. תתפלל, תתחזק בעצמך או כל דבר אחר שלדעתך יכול להשפיע- אך אל תעיר לה.

גם אם אינך מסכים- אל תשכח, אתה בהתחלה של הדרך. כל מילה עלולה לפגוע.

תשמח בה, רק לפני ארבעה חודשים קיבלת אותה..

לחלוטין. אלא שצריך דרך נכונה.

ואם היא מתגוננת ומגיעה לידי בכי, כנראה חשה קונפליקט בין היחס אליך, לבין איך שרגילה ו"רוצה" כעת.

לפעמים, ב"כביש עוקף" יותר קצר..

אבל הדרך לתקן את הנושא הזה לא עובד באמצעות הערות ועצות.

פשוט לא

מציע לך להרבות בתפילות

בדיוק כמו שלימוד תורה ותפילות זה עניינו הפרטי של הגבר

הוא התחתן איתה מתוך הנחה או מתוך ידיעה שככה היא הולכת וככה היא מתלבשת, אז מה? הוא חשב שאחרי החתונה הוא פתאום יוכל להעיר לה על דברים שגם לפני החתונה הוא ידע עליהם?

אני ממש לא מסכימה איתך, אם הוא התחתן מתוך מטרה לשנות אותה ואת הלבוש שלה אז בעיניי זה מעוות.

בחיי נישואין אין כפייה של מה לעשות ומה לא לעשות, והדוגמא שהבאת אינה דוגמא טובה מאחר והתחתנת עם אישך מתוך ידיעה פחות או יותר מיהו ומהי רמתו הרוחנית כך שיש סיכוי מועט יותר שיום אחד תופתעי לשמוע שהוא החליט להתקעקע, הסיפור פה זה שהוא ידע לקראת מה הולך ולפי הנראה הוא הלך על זה מתוך ידיעה שיש פה משהו שמפריע לו והוא מתכנן לשנות את זה.

א. אין כל קשר לגיל שלה.

ב. אם כך היתה רגילה, וידעת לפני החתונה - אז על אף ששאיפתך ברורה ונכונה וצודקת, הדרך היחידה היא אכן בלדבר ולהסביר.

ג. אין לה מה "להיפגע", זכותך לומר. אלא מה? שכנראה רואה בכך ביקורת עליה.

תנסה קודם כל, לומר דברים אחרים. להתייחס אל הטוב שבה, לדבר על זה. אח"כ, כשתתרגל שאתה אכן אוהב ומקבל אותה - תוכל להעלות גם את זה, בנחת. להגיד לה שכמה שאתה אוהב ומעריך אותה - היית מאד שמח אם היתה הולכת בצורה שיותר תואמת את היותה נשואה. תוכל להציע שמא תלמדו על כך משהו וכד'. ותתפלל לה' שזה יצליח.

[אמירות שזה "לא עניינך" וכו' - אין בהן ולא כלום. מרגע שהתחתנתם, עניינך לגמרי. אבל בהיות שדברים כאלה לא באים "בכח", וגם זה לא משהו שהתחדש כעת - צריך לנקוט בדרך נכונה, ולקוות לה']

אם זה קשור לזה שבעל או אישה לא מעונינים שהבן \בת זוג יתלבש בצורה מסויימת?

מה הדעה שלכם?

למשל אישה שלובשת בגדים שמבליטים...

לבעל אסור להעיר??

לא קשור לדת בכלל....

התחתנת איתה ככה..
בעיה שלך!
אם זה לא מתאים לך היית צריך להבין את זה מראש
על כיסוי ראש מדברים מראש
ואם לא אז האישה יכולה להחליט מה שהיא רוצה
אני אומרת לך תפסיק דחוף עם הביקורת הזאת
לא רק שלא יצא מזה כלום
אתה גם תהרוס אפשרות לקשר אמיתי

לא סתם אמרו חכמים שבשנה ראשונה לנישואים 

צריך הבעל לשמח את אשתו.

השנה הראשונה היא הכי הכי קשה.

כאישה, אני יכולה לומר אולי מה אישה צריכה,

במיוחד בשנה הראשונה.

זה לא אומר שגבר לא צריך דברים או שצריך להתעלם מזה,

אך אולי זה יעזור לך בגישה לאשתך.

נישואין הם דבר מרגש ומשמח,

אך אישה, עליה נאמר "ואל אישך תשוקתך"

זקוקה לתחושה ברורה שהיא אהובה ומקובלת על בעלה.

במיוחד בשנה הראשונה,

אישה יכולה להגיע לבכי מהר מאוד והרבה.

נכון שהיא לא מושלמת,

(לא ציינת אם שוחחתם על זה לפני החתונה, ובכל זאת)

גם אתה תרגיש טוב יותר

להשקיע מאמצים בלשמח אותה

ולא להרגיש רע עם מה שחסר לך בה.

כשאישה מרגישה אהובה ומוקפת תשומת לב חיובית,

היא מוכנה לעשות שינויים.

כרגע המראה שלה נותן לה הרגשה טובה עם עצמה,

שאישה מאוד מאוד זקוקה לה.

אולי אם תספק לה את ההרגשה הזו בדרכים אחרות,

היא תהיה פחות לחוצה ותנסה למצוא כיסוי ראש מלא שלא מפחית מהמראה הטוב.

בקיצור  -

נסה לתת לה ביטחון בעצמה בבית,

תראה לה באמת שהיא חשובה לך והשמחה שלה חשובה לך,

וכמים הפנים לפנים.

חיי הנישואין של כולם מצריכים לקבל חסרונות זה של זה ושל עצמנו,

ועכשיו מתחילה העבודה האמיתית

של לצאת מעצמנו כדי לעשות טוב לאחרים, במיוחד כשקשה ובתוך הבית.

ה' עמכם!

הכל היה ברמה מאוד קלילה של "נראה מה יהיה" למרות שהיה ברור לשנינו שאני רוצה כיסוי ראש.

לא הכרחתי אותה בכלל, ולא הערתי לה. אבל היא כעסה שלא קיבלתי אותה כמו שהיא.

ועל זה לא הבנתי מה העניין של - לא מתעסקים בנושא הזה..

בזוגיות צריך להיות שותפות.

למה בנושא הזה אין?

ואם אני לא מברך לפני שאני אוכל פרי או משהו היא מעירה לי. ולפעמים היא מעירה לי כשאני מדבר עם חברה שלה "יותר מדי" כשהיא זו שהזמינה אותה לבית. וגם כשאני לא נוטל ידיים בבוקר היא מעירה לי. אגב, גם את המלתחה שלי היא שינתה לגמרי לסגנון לבוש שהיא אוהבת (יותר דומה למה שאחים שלה לובשים, שזה ממש לא הסטייל שלי). תפילות בכלל קשה לי, ובטח שבמניין, והיא תמיד מבקשת שאני אלך, ולא כזה בא לי תמיד.

אז היא גם מתעסקת בעבודת ה' שלי.

מדוע לאישה יש חסינות מלאה בהתערבות בעבודת ה' שלה? האם היא לא אמורה להתחשב ברצון בעלה או לפחות לשמוע מה רצונותיו בלי להיעלב ולהאשים אותו שהוא מתערב לה במשהו פרטי. זה נראה לי מעוות.

כל ההתערבות הזו.

אם אישה לדוגמא יודעת שבעלה אוהב בגדים בצבע טורקיז אז אם אין לא רתיעה רצינית מזה ויש קשר טוב היא תלך לכיוון של הטורקיז

כי חשוב לה למצוא חן בעיני בעלה,

כך אני חושבת גם בצניעות אם היא תרגיש מוערכת ואהובה עליך

אבל בנקודה נוספת היא תזהה כמה נושא הצניעות הוא דבר שאתה אוהב וקשור

אז בסופו של דבר היא תרצה להעניק לך את זה.

אבל זו דרך ארווווווווווכה שהיא קצרה

ונראה שכיסוי ראש הוא רק דוגמא.

אני לא מסכימה עם אלו שקטלו,

תפילה ובמניין זה לא פחות אישי של הבעל מאשר כיסוי ראש לאישה,

ומצד שני - אישה יכולה להרגיש שתפילה של בעלה במניין היא חלק ממנה כמו שבעל יכול להרגיש שכיסוי ראש של אשתו הוא חלק ממנו.

הנושא העיקרי - עבודת ה' אישית וזוגית.

לפתוח נקודות חשובות כמו - מה התפקיד של בן הזוג בעבודת ה' של השני?

מה התחושות שלך ושלה,

איך ומה מעודד להתקדם? 

מה חוסם?

נראה שאתה "סופג" הרבה שינויים שהיא "מכתיבה" לך

ומרגיש מעין "כפיות טובה" כשאתה מבחינתך מבקש רק דבר אחד - כיסוי ראש.

אז אולי הגיע הזמן לומר לה איך אתה מרגיש עם השינויים שעשית למענה,

ולא לספוג את הדברים בשקט.

לפעמים כשלא מגיבים נראה שמקבלים את הדברים,

אך מתחת לפני השטח זה מפריע והדברים צפים ועולים ביתר עוז כשהמצב מסתבך.

בחורציק תתבגר ותשוב לכתוב

א. מאי נפק'מ שמבוגרת בשנה??

ב. עניין שלה מה תשים

(ג. אינו נוהג כיום דין יוצאת שלא בכתובה..)

ד. המניין שלך אינו עניין שלה

ה. חבל שעקב כמה משונות מלפני 15 שנה- זהו סגנון לבוש שנחשב דתי שנשים הולכות ככה.. ועוד יש לחץ חברתי..

ו. אם היא מתערבת ברוחניות שלך- נ"ל שגם אתה יכול בשלה. ואם זה בתור "צביון הבית" ולא בתור "הסעיף בש"ע"- אז אמא עם מטפחת שווה ערך לאבא שמתפלל במניין..

ז. על דעת כך התחתנתם- לא?? ראית את הסגנון. וניתן גם לשאול.

ח. כללי- תן לה את המקום שלה

ט. לפעמים אנשים משתנים.. לפני החתונה היה/ היתה "דוס" וכעבור כמה שנים "לייט", וכן להיפך

מצאו פתרון יצירתי..

י. הביטוי "לא משנה מה אני אומר- אין התקדמות שלה"- מצלצל לא טוב

בהצלחה..

הוידוי והקבלה לעתיד זה אחרי הכרת החטא והחרטה.

זה מה שאמרתי.

ובכל זאת אתה לפחות מנסה.

עצם זה שאתה לא עושה את זה שוב, זה עיקר התשובה.

החרטה לא צריכה להיות על פרטי החטא אלא על זה שהמרת צווי ה'.

גם אם אכלתי חזיר, היה לי טעים, הפסקתי ויש לי חשק לעוד, אני יכולה להביע חרטה שיש אדון לעולם, שקבע חוקים ואני בטיפשותי וחשקיי שעדיין קיימים המרתי את פיו.

אתה גם אמור להצטער

אבל בחרת אחרת

אולי עכשיו אפשר גם לבחור לשחרר את בקשת המחילה

ואולי בכלל להתמקד בבחירה ולא באמור

ויותר מכך, האם היה מפני שלהבנתך ייעקר משהו מן התורה?

אני בעוונות מניח שעשיתי דברים רבים מתיאבון, ומיעוט שבמיעוט מכעס ומהכעסה (למשל, אם משהו היה קשה באופן קיצוני בשבת, הגם שלא באמת נצרך, ועניין כזה הוא עבורי בנדיר, וודאי שלא נסעתי פתאום בשבת לבלות בחוף ים רחוק). גם אם פעם קמתי ממקום סעודה ולא בירכתי - אפילו יעבור הרהור שהיה זה בהתרסה כלפי מטבע שטבעו חכמינו מכוחם לתקן ולפסוק, ולא רק מתיאבון וגרגרנות זמן שלא היה זה נוח להתעכב ולהודות על שנותן לחם לכל בשר - אינני חושב שהגעתי לחשוב שאין כל ממש בציווי ובאורח החיים (ובטור אורח חיים).

אני אישית חושב, בצניעות רבה, שאם כל המניעים לקשיות העורף או הנפש הם לתיאבון ואפילו להכעיס, אך לא מפני שעוקרים את שורש ומקור אמונתנו הפנימית, האוהבת, הנכזבת לעתים, אך שלעולם לא תינטש, זוהי - באיזה אופן חסידי ברדיטשובי - סנגוריא גדולה ונקודת אור בחושך. כי בכלל להיות יהודי שעוד מתחבט בזה, שנפשו כועסת אך לא נפרדת ואולי עם כל זה שוקקת, הרי זה בכלל סגולת ישראל וחלק ממעל, גריעותא ומעליותא משמשים בעירבוביא, ועדיין מכל זאת מתגדל ומתקדש שמיה רבא.

מה אתה מבקש מאיתנו לרחם עליך.

תפנים שיש מלך לעולם.

הרב יעקב חזן ז"ל:

ניק חביב שאל האם לצאת עם בחורה דתייה שהוריה מסורתיים, ואתה ענית לו שעל מקרה כזה נאמר ארור שוכב עם כל בהמה.

היהדות שלך היא לא היהדות שלי, ולכן מבחינתי התשובות התקיפות שלך לאורך השרשור הזה לא רלוונטיות יותר מאשר שכומר קתולי מפולין יגיד לי את דעתו.

ולא, לא ביקשתי רחמים. בטח לא מאדם חסר רחמים.

אבל מצטער על כך שאתה לא מצטער, וגם זה יקר מאוד בעיני האלוקים לכאורה

אין פה תשובה.

בעצם אתה מצטער על כך שאלוקים שולט בעולם.

והחליט לאסור דברים מסויימים.

זה "אני מצטער שאני לא קובע מה מותר ומה אסור.

אלא אתה מלך העולם."

מה הקטע דקה לפני שממליכים את הקב"ה

ומבהירים שאנחנו נאמנים לדרך שלו.

גם אם קשה. וגם אם לא תמיד מצליחים.

להביע דעות הפוכות.

עדיף על כלום

אני לעולם לא אצטער על חטאים.

איפה כל מה שלמדנו על חרטה?? וידוי?? וקבלה לעתיד??

עזוב את זה שהוא מפרסם שעבר על רצון ה'

הפוך בדיוק. צריך להתבייש.

וגם אם עושים עבירה. לא להראות את זה לכולם.

ולא לפרסם. גם אם קיים יצר הרע שלא יכול לכבוש אותו.

אמר ר' עילאי הזקן:

ילבש שחורים ויתעטף שחורים.

לילך למקום שאין מכירים אותו.

ואל יחלל שם שמים.

📚 עין יעקב — 3/9/2026

ּא בַּעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת הוּא דִּכְתִיב. דְּאָמַר מַר: חֲמוּרָה עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, שֶׁכָּל הַכּוֹפֵר בָּהּ, כְּמוֹדֶה בְּכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ. עוּלָא אָמַר: כִּדְרַב הוּנָא, דְּאָמַר רַב הוּנָא: כֵּיוָן שֶׁעָבַר אָדָם עֲבֵרָה וְשָׁנָה בָּהּ, הֻתְּרָה לוֹ. 'הֻתְּרָה לוֹ', סַלְקָא דַּעְתָּךְ? אֶלָּא נַעֲשֵׂית לוֹ כְּהֶתֵּר. אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ מִשּׁוּם רַבִּי חֲנִינָא: נוֹחַ לוֹ לְאָדָם שֶׁיַּעֲבֹר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר וְאַל יִתְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם [בְּפַרְהֶסְיָא, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם כ) "וְאַתֶּם בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהִים: אִישׁ גִּלּוּלָיו לְכוּ עֲבֹדוּ, [וְאַחַר] אִם אֵינְכֶם שֹׁמְעִים אֵלָי וְאֶת שֵׁם קָדְשִׁי לֹא תְחַלְּלוּ". אָמַר רַבִּי אִלָעִאי הַזָּקֵן: אִם רוֹאֶה אָדָם שֶׁיִּצְרוֹ מִתְגַּבֵּר עָלָיו, יֵלֵךְ לְמָקוֹם שֶׁאֵין מַכִּירִין אוֹתוֹ וְיִלְבַּשׁ שְׁחוֹרִים וְיִתְכַּסֶּה שְׁחוֹרִים, וְיַעֲשֶׂה כְּמוֹ שֶׁלִּבּוֹ חָפֵץ, וְאַל יְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם בְּפַרְהֶסְיָא. אֵינִי? וְהָתַּנְיָא: כָּל שֶׁלֹּא חָס עַל כְּבוֹד קוֹנוֹ, רָאוּי לוֹ שֶׁלֹּא בָּא לָעוֹלָם, מָה הִיא? רַבָּה אוֹמֵר: זֶה הַמִּסְתַּכֵּל בַּקֶּשֶׁת. רַב יוֹסֵף אוֹמֵר: זֶה הָעוֹבֵר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר. לָא קַשְׁיָא, הָא, דְּמָצִי כַּיִיף לְיִצְרֵיהּ, וְהָא, דְּלָא מָצִי כַּיִיף לְיִצְרֵיהּ]. כז תְּנָן הָתָם: אֵין מַקִּיפִין בְּחִלּוּל הַשֵּׁם, אֶחָד שׁוֹגֵג וְאֶחָד מֵזִיד. מַאי 'אֵין מַקִּיפִין'? אָמַר מַר זוּטְרָא: שֶׁאֵין עוֹשִׂין כְּחֶנְוָנִי. (המקיף) אָמַר מַר בְּרֵיהּ דְּרַבִינָא: לוֹמַר, שֶׁאִם הָיְתָה שְׁקוּלָה, מַכְרַעַת. כח תָּנוּ רַבָּנָן: לְעוֹלָם יִרְאֶה אָדָם עַצְמוֹ, כְּאִלּוּ חֶצְיוֹ חַיָּב וְחֶצְיוֹ זַכַּאי, עָשָׂה מִצְוָה אַחַת, אַשְׁרָיו שֶׁהִכְרִיעַ עַצְמוֹ לְכַף זְכוּת. עָבַר עֲבֵרָה אַחַת, אוֹי לוֹ שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ לְכַף חוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (קהלת ט':י"ח) "וְחוֹטֶא אֶחָד יְאַבֵּד טוֹבָה הַרְבֵּה", בִּשְׁבִיל חֵטְא יְחִידִי שֶׁחָטָא, אָבַד מִמֶּנּוּ טוֹבוֹת הַרְבֵּה. רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: לְפִי שֶׁהָעוֹלָם נִדּוֹן אַחַר רֻבּוֹ, וְהַיָּחִיד נִדּוֹן אַחַר רֻבּוֹ, עָשָׂה מִצְוָה אַחַת, אַשְׁרָיו שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף זְכוּת. עָבַר עֲבֵרָה אַחַת, אוֹי לוֹ, שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף חוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר:

ולא מצליח מספיק להצטער עליהן למרות שהיה רוצה, ומרוב שהוא מצטער על כך שהוא לא מצליח להצטער, הוא משתף על כך בפורום.

אם נמשיך במלחמת הציטוטים 🙂, אצטט את דברי ר' נחמן הידועים, על כך שצריך להסתכל על הנקודות הטובות, ודרך שם הרוע ייעלם.

לענ"ד זאת דרך יותר יעילה כיום.

מה יעזור 100 פורומים תומכים.

הרי ידוע "אין עצה ואין חכמה ואין תבונה לנגד ה'"

תקשיב קצת.

אם אני לא אמחה ואצווח ככרוכיא

הרי להגיד אוו כמה חמוד מישהו שלא מעוניין לעשות תשובה כראוי בלב שלם, ויום אחרי זה לבוא לקב"ה ולאחל לו "שיבואו כולם לעשות רצונך בלבב שלם' זו צביעות,

ואמר הכותב שיחי' בפתח השירשור

שאינו אוהב את הצביעות

על כך שאינו מצטער כאמור.

מצטער, על כך שיודע, שאיננו מצטער כראוי.

וכל רצונו הכמוס והגלוי.

להיות בקשר טוטאלי עם ה'

בלב שלם.

איך אינו יכול.

רגע רגע רגע.

מה זה אני רודף אחר חוקיך מחד.

שו הדא מחד. רודף וזהו.

מחד ומאידך.

יש פה תפיסה מוזרה להאדיר ולתת מקום לחולשה,רדיפת חוקיך מחד, ותשוקות זרות (שבטעות מתפרשות כשתשוקה עצמית) מאידך, בראש כל חוצות.

השיר הזה הוא לפי עניות דעתי.

בעייתי. איך בן אדם מכריז בפומבי שמאידך. אין מאידך.

רודף אחר חוקיך מחד ומאידך.

ובד בבד מתגנבת חולשה שאני מצטער עליה עד עמקי נשמתי.

לא באותו לבל של רצון. לא מכריז עליה בקול היא המאידך הזה.

במאידך מתביישים ומסתירים.

השיר מקומם.

אז אתה לא רודף אחר חוקיך.

זה הופך את הרודף אחר חוקיך על רמת הדקלום. ובתכלס אני עושה מה שבא לי.

ועל השיר הזה.

על הצביעות שבו היה צורך לצוררי הצביעות, להתקומם.

שו הדא שיהודי אומר לקב"ה לעיני כל העדה מאידך.

ביטויים כאלו, אבל לא זכרתי בדיוק.

ביקשתי את עזרתו של ידידנו gpt:

Worked for 49s

כן. ובעצם הדוגמאות המדויקות יותר מחלישות מאוד את הביקורת שבתמונה. יש בשירה התורנית המקובלת מקום לא רק לווידוי שכבר מסודר בתוך מסגרת של חטא–חרטה–תשובה, אלא גם לשהייה בתוך נפש קרועה, עוד לפני שההכרעה נאמרת — ולעיתים אפילו בלי הכרעה שלמה בסוף השיר.

הדוגמה החזקה ביותר היא דווקא “שקעה חמה” של הרב אברהם אליהו קפלן:

> “שקעה חמה, שקעה נפשי

בתהום רעיונות רב כים;

כי נלאיתי מלחום את מלחמתי

עם הבשר, עם הדם.”

ובהמשך:

> “האם לשכוח ולשמוח,

או לזכור הכול ולבכות?”

זה ממש מבנה של שני קטבים נפשיים. המשורר אינו מתחיל בהצהרת האמת, אינו מספר שכבר ניצח ואפילו אינו מכריע בין האפשרויות. הוא מביא לפני הקב"ה את הבלבול עצמו: “חוסה אלי כי לא אדע”. בנוסח המקורי המובא ב“בעקבות היראה”, השיר מסתיים ב“אולי אפתור את החלום” ובשקיעת החמה — לא בפתרון חגיגי. גרסאות שבהן נוספת אחר כך “זרחה חמה, זרחה נפשי” אינן בהכרח הנוסח המקורי. זה שיר שנחשב נכס מובהק של עולם הישיבות הליטאי. הטקסט והנוסחים באתר זמרשת, הפיוט בספרייה הלאומית.

גם אצל ריה"ל, “לבי במזרח ואנכי בסוף מערב” מתחיל בפיצול חד בין המקום שבו נמצא לבו לבין המקום שבו נמצאים גופו וחייו. אמנם כבר במילה “לבי” ברור היכן נאמנותו העמוקה, ובסיום הוא אומר שיקל בעיניו לעזוב את טוב ספרד; אבל רוב השיר חי בתוך הקרע ולא מדלג מיד להכרעה. נוסח השיר.

והדוגמה המקראית המדויקת ביותר היא תהילים ע"ג. אסף אינו רק מודה שנכשל; הוא נותן ביטוי ממושך ומשכנע לקוטב האחר:

> “וַאֲנִי כִּמְעַט נָטָיוּ רַגְלָי… כִּי קִנֵּאתִי בַּהוֹלְלִים, שְׁלוֹם רְשָׁעִים אֶרְאֶה.”

הוא ממשיך לתאר באריכות מדוע הרשעים נראים מצליחים, ואף אומר: “אַךְ רִיק זִכִּיתִי לְבָבִי” — אולי כל עבודתי הייתה לשווא. רק הרבה אחר כך, “עַד אָבוֹא אֶל מִקְדְּשֵׁי אֵל”, התמונה מתהפכת. כלומר, מזמור קנוני נותן תחילה במה מלאה למשיכה ולספק, ורק אחר כך מגלה את נקודת האמת.

מכאן ההבחנה החשובה: סימטריה ספרותית אינה בהכרח סימטריה ערכית. כשמשורר אומר “מחד אני רודף אחר חוקיך ומאידך…”, הוא עשוי להעמיד שני כוחות נפשיים זה מול זה בעוצמתם החווייתית — בלי לומר ששניהם טובים, נכונים או רצויים לו באותה מידה.

אפשר עדיין לומר שהניסוח בשיר המסוים עמום מדי, ושבשונה מ“שקעה חמה” לא נאמר בו במפורש שמדובר ב“מלחמה עם הבשר והדם”. זו ביקורת ספרותית לגיטימית. אבל עצם הדרישה שמשורר דתי חייב לסמן כבר באותה שורה מהו הצד הנכון, ולא רשאי להשהות את ההכרעה ולתת קול לקרע — אינה עומדת במבחן השירה התורנית עצמה. לפעמים עצם הבאת שני הקטבים לפני הקב"ה היא התפילה.

אני לא רואה שום פסול ב"צידוק הדין". יש דברים שהקב"ה קבע שאסור, ואני מקבל עלי כי אני מקבל אותו עלי.

זה לא אומר שאני משוכנע, זה לא אומר שאני אוהב את זה, זה לא אומר ש"הייתי מחליט ככה בעצמי".

במילים של הרב מיכי אברהם, להקב"ה יש "סמכות מהותית" וזהו.

האם מישהו אמור להצטער על זה שהוא לא מצטער שהוא לא מצטער? מה שאלה כזו מוסיפה בכלל?

אגב, על מה בכלל מוסב אותו צער? בפשטות, הצער הוא פשוט על כך שלא התגברתי כמצוות האל.

זה אפילו לא קשור בדווקא לתוכן המצווה/עבירה. זה קשור ליחס עם ריבונו של עולם.

הרי אם לא היה לך אכפת בכלל שום דבר, זה לא היה מזיז לך.

וזה שמזיז לך, מעיד על הכל ...

זה חלק מאיך שנבראנו וצריך לעבוד ולהתפלל על זה.

לא סתם ר' נחמן הקדיש לזה תורה (תורה קמא) שזאת זכות להגיע לדרגה להרגיש כאב על העבירות שעשינו.

"אִם יִזְכֶּה שֶׁיַּרְגִּישׁ בֶּאֱמֶת כְּאֵב חֲטָאָיו, הַיְנוּ כְּשֶׁיָּמוּל אֶת עָרְלַת לְבָבוֹ, כִּי כָּל זְמַן שֶׁלִּבּוֹ עָרֵל וְאָטוּם, אִי אֶפְשָׁר לוֹ לְהַרְגִּישׁ בֶּאֱמֶת, רַק כְּשֶׁיָּמוּל אֶת עָרְלַת לְבָבוֹ, וְיִהְיֶה לוֹ חָלָל בַּלֵּב, וַאֲזַי יַרְגִּישׁ לְבָבוֹ בֶּאֱמֶת גּדֶל כְּאֵבוֹ, וְיִצְטַעֵר וְיִתְחָרֵט בֶּאֱמֶת"

ור' נתן מתפלל על זה בתפילה ו' "שֶׁאֶזְכֶּה לְהַרְגִּישׁ כְּאֵב חֲטָאַי וַעֲווֹנוֹתַי הַמְּרֻבִּים, וְלָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה לְפָנֶיךָ"

אני לגמרי לא חושב שזאת צביעות לבקש סליחה למרות ההרגשה,

אנחנו לא מנסים לעבוד על הקב"ה וגם יודעים שאי אפשר, אלא רוצים שיסלח לנו (מכל סיבה שהיא) למרות שעדיין לא מרגישים רע עם מה שעשינו

אפשר גם עוף או הודו טחון, הודו לדעתי הכי טעים והכי בריא.

מטחון אפשר להכין אין סוף אפשרויות.

אפשר להכין עיסה אחת גדולה, להקפיא במנות קטנות, וכל פעם להכין מזה משהו אחר. או להקפיא מוכן, זה בד"כ מעולה.

אפשר מאותה עיסה להכין עראיס, קציצות מטוגנות, שיפודונים, קציצות ברוטב, מוסקה, לזניה בשרית, פיצה בשרית, לחמעג'ון / פוקאצ'ה בשרית, ובטח עוד כמה אפשרויות ששכחתי.

לעיסה אפשר להוסיף ירקות או לחם שיגדילו את הכמות (בעיקר משיקול כלכלי. למרות שלדעתי פרגיות הרבה יותר יקר).

אפשר להכין קציצות, ולמחרת לבשל את אותן קציצות בתוך רוטב. עונה לדרישות שלך?

המעולות -ממש טעימות וללא חומרים משמרים של קטניות שנקראות "שטראוס בקופסה" -זה לא קפוא אלא בא מוכן לאכילה בטמפרטורת החדר, כך שאפשר להוסיף לאורז (לדוגמא -עדשים ואורז כמו במג'דרה), לקוסקוס (לדוגמא- חומוס במרק של קוסקוס) ואז זה גם חלבון מלא ,מכיוון שקטניות+דגן =חלבון מלא.

אני הרבה פעמים פשוט מערבבת את הקטניות עם סלט וטחינה וזה מעולה.

פרגית במחבת

חזה עוף במחבת

שניצל

קציצות בקר

קציצות הודו

לכל אחד המקציצות אפשר לעשות כמה סוגי רטבים ואז יש ממש גיוון

נקניקיות ביתיות (אשתי מכינה ויוצא מדהים)

המבורגר מבשר טחון

קבב מבשר טחון

צלי בשר

זה בגזרת הבשרי

אפשר גם דגים

דג מטוגן

דג ברוטב

דג בתנור

סלמון

קציצות דג

טונה

קציצות טונה

ואפשר לקבל חלבון גם מקטניות

מגדרה

חומוס ביתי

קוסקוס עם חומוס

מרק אפונה

מרק שעועית

גם במוצרי חלב יש חלבון.

זה מה שעלה לי לראש כרגע.

מניח שיש עוד הרבה מאוד דברים

ככה שיש מבחר

רוב הדברים שרשמתי בבשר עוברים הקפאה בסדר גמור (גם שניצל. לא חוזר להיות קריספי אבל בסדר גמור)

השאר זה דברים שאפשר להכין יום-יומיים לפני וישמרו במקרר

מאד קל לבשל ומאד טעים.

פשוט מניחים שם חזה עוף/פרגית/ סטייק/דג עם קצת תבלינים וזה מוכן די מהר.

לא מדדתי בדיוק כמה זמן אבל נניח תגריל על עצמה גבוהה אולי עשר דק? בערך? זה עד שהוא מתחמם ואתה יכול לשים אוכל בפנים.

כשאתה מכניס, לוקח כמה דק' עד שמוכן תלוי מה הכנסת:

נניח פילה חזה עוף, 6 דק', אם היה קפוא אז אולי 8 דק', המבורגר קפוא קבבים קפואים עשר דק', כנפיים קפואות שכבר תיבלנו מראש אני אוהבת לשים לאיזה רבע שעה ויותר אבל מוכן כבר אחרי 13 דק' בערך.

דג מושט קפוא עם תבלינים, ברוקולי ושעועית, סביב 12-13 דק' למיטב זיכרוני

תודה

הרבה יותר טוב מהנינגה לדעתי ( יש לי את שניהם)

להכין לבישול או טיגון, ולהקפיא, כשמכינים זה בדיוק כמו טרי.

(קציצות/שניצלים/פרגיות מתובלות/כדורי פלאפל/ דגים וכו')

חזה עוף בסוגים שונים של רטבים (אם תרצי אפרט) ולהקפיא בצורה שטוחה בשקיות זיפלוק

בלילה של בשר או עוף טחון- כשמוסיפים לחמניה סחוטה תפוא, בצל, קישוא הביצים זה יכול כמעט להכפיל את נפח מוזיל משמעותית את המסה. ואפשר להכין מזה המון דברים.

פרגיות- לתבל ולהקפיא עם תיבול ואז רק להפשיר ולטגן או בנינג'ה/תנור.

מגוון סוגי קטניות ברורות מושרות

אפשר גם פשטידות שזה אחלה.

הטיפ הכי חשוב שלי- אם הוא ה"בעייתי" ושאר המשפחה אוכלת מגוון יותר - לקנות טרי ולהקפיא במנות קטנות (נגיד כל שקית זיפלוק עם 2 פרגיות)

פרגיות אפשר לתבל לפני ההקפאה (ואז זה להוציא שיפשיר ו2 דק מכל צד על המחבת וביי)

דגים- מפשירים יחסית מהר, תיבול בקטנה ולתנור (גם קצר). נגיד סלמון, פילה מושט/דג לבן אחר וכו.

קטניות- אפשר להקפיא מבושלות או מונבטות.

חזה עוף- כמו פרגיות. בנוסף אפשר לתבל ולעטוף בפירורי לחם, ובמקום לטגן - לעטוף אחד אחד ולהקפיא. יש מקומות שמוכרים ככה מראש (יקר)

אם זה רק הוא אוכל את החלבונים היקרים יותר, ואתם אורזים בנפרד להקפאה, זה הרבה פחות מורגש כלכלית.

וכן כמובן חיפוש ממוקד באלי אקספרס

אם תכתוב לי את מה שאתה מחפש. אנסה לחפש גם כן.

מה החלק המקורי? ננסה לעזור לך למצוא.

חפש בגוגל. חלקם גם עובדים עם יצרנים ויכולים לייצר לך בהתאמה אישית.

אם זה ברגי גלגלים. אין יותר מדי מה להתבלבל. בכל חנות חלפים לרכב יש. עולים כ10-20 שח לאחד

אם זה מכסה. תזמין מחו"ל. יש יותר מבחר ולא צריך לכתת רגליים בין חנויות כדי למצוא משהו שאתה אוהב

גם לנקיון באופן כללי.

לשמוע פרטים נוספים. תודה!

ספות, מזרונים, בגדים שצריכים ניקוי יבש ושלל שימושים שאיני זוכר כרגע.

אחלה מכשיר. מרוצה.

אגב לרובה יש תכשיר של חברת sag. לא זול אבל זה פשוט לשפוך ולשפשף עם מטאטא. קניתי וטרם ניסיתי אבל ההמלצות טובות

ניסיתי את סאג . לא עובד כמו בפרסומת אולי אנסה שוב יש לי בבית. תודה

ותספרי איך הוא עובד ומה התוצאה.

האם שווה את המחיר