זה לא יביא לתוצאות טובות.

רק בעדינות, ברגישות. 

תראה לה שאתה מתקדם מבחינה רוחנית והיא תלך אחריך בע"ה.

ככה התחתנת איתי. 

באיזו זכות תרצה לשנות אותי עכשיו?

אני לא מספיק טובה לך פתאום?

היי, אתה רוצה לעלות רוחנית, ואני צריכה לעבוד בשביל זה?

כמובן היא לא תגיד בקול, וכנראה לא ממש תחשוב ככה, אבל זה הריח בערך. 

תתאפס. 

זה פוגע מאד ובצדק. 

קבל אותה כפי שהיא. 

עלייה רוחנית- רק במה שקשור אליך. 

תתקדם אתה עם לימוד תורה/ תפילות/ בין אדם לחברו וכד'. (אגב, לא ע"י מיעוט יחסי אישות! )

פשוט היא עכשיו בסביבת לימודים במכללה שמראה לה שכולן ככה, וזה בסדר.

היא מאוד נעלבת שאני אומר לה מילה הכי קטנה על צניעות, לא מעיר לה, אבל היא מייד מתגוננת ומגיעה לידי בכי. מפריע לי שהיא הולכת ככה, ובטח שזה משהו זוגי. היא פוגעת בי מאוד שהיא הולכת ככה והיא יודעת את זה. למה פתאום זה משהו שלה. יש נשים שגם אחרי 10 שנים לא ישנו את הלבוש שלהן - אז פשוט לשתוק וזהו?? הרי גם היא כל הזמן מנסה לשנות אותי בלבוש ובהתנהגות! 

אתה לא הרב שלה, קבל אותה כפי שהיא. תתפלל, תתחזק בעצמך או כל דבר אחר שלדעתך יכול להשפיע- אך אל תעיר לה.

גם אם אינך מסכים- אל תשכח, אתה בהתחלה של הדרך. כל מילה עלולה לפגוע.

תשמח בה, רק לפני ארבעה חודשים קיבלת אותה..

לחלוטין. אלא שצריך דרך נכונה.

ואם היא מתגוננת ומגיעה לידי בכי, כנראה חשה קונפליקט בין היחס אליך, לבין איך שרגילה ו"רוצה" כעת.

לפעמים, ב"כביש עוקף" יותר קצר..

אבל הדרך לתקן את הנושא הזה לא עובד באמצעות הערות ועצות.

פשוט לא

מציע לך להרבות בתפילות

בדיוק כמו שלימוד תורה ותפילות זה עניינו הפרטי של הגבר

הוא התחתן איתה מתוך הנחה או מתוך ידיעה שככה היא הולכת וככה היא מתלבשת, אז מה? הוא חשב שאחרי החתונה הוא פתאום יוכל להעיר לה על דברים שגם לפני החתונה הוא ידע עליהם?

אני ממש לא מסכימה איתך, אם הוא התחתן מתוך מטרה לשנות אותה ואת הלבוש שלה אז בעיניי זה מעוות.

בחיי נישואין אין כפייה של מה לעשות ומה לא לעשות, והדוגמא שהבאת אינה דוגמא טובה מאחר והתחתנת עם אישך מתוך ידיעה פחות או יותר מיהו ומהי רמתו הרוחנית כך שיש סיכוי מועט יותר שיום אחד תופתעי לשמוע שהוא החליט להתקעקע, הסיפור פה זה שהוא ידע לקראת מה הולך ולפי הנראה הוא הלך על זה מתוך ידיעה שיש פה משהו שמפריע לו והוא מתכנן לשנות את זה.

א. אין כל קשר לגיל שלה.

ב. אם כך היתה רגילה, וידעת לפני החתונה - אז על אף ששאיפתך ברורה ונכונה וצודקת, הדרך היחידה היא אכן בלדבר ולהסביר.

ג. אין לה מה "להיפגע", זכותך לומר. אלא מה? שכנראה רואה בכך ביקורת עליה.

תנסה קודם כל, לומר דברים אחרים. להתייחס אל הטוב שבה, לדבר על זה. אח"כ, כשתתרגל שאתה אכן אוהב ומקבל אותה - תוכל להעלות גם את זה, בנחת. להגיד לה שכמה שאתה אוהב ומעריך אותה - היית מאד שמח אם היתה הולכת בצורה שיותר תואמת את היותה נשואה. תוכל להציע שמא תלמדו על כך משהו וכד'. ותתפלל לה' שזה יצליח.

[אמירות שזה "לא עניינך" וכו' - אין בהן ולא כלום. מרגע שהתחתנתם, עניינך לגמרי. אבל בהיות שדברים כאלה לא באים "בכח", וגם זה לא משהו שהתחדש כעת - צריך לנקוט בדרך נכונה, ולקוות לה']

אם זה קשור לזה שבעל או אישה לא מעונינים שהבן \בת זוג יתלבש בצורה מסויימת?

מה הדעה שלכם?

למשל אישה שלובשת בגדים שמבליטים...

לבעל אסור להעיר??

לא קשור לדת בכלל....

התחתנת איתה ככה..
בעיה שלך!
אם זה לא מתאים לך היית צריך להבין את זה מראש
על כיסוי ראש מדברים מראש
ואם לא אז האישה יכולה להחליט מה שהיא רוצה
אני אומרת לך תפסיק דחוף עם הביקורת הזאת
לא רק שלא יצא מזה כלום
אתה גם תהרוס אפשרות לקשר אמיתי

לא סתם אמרו חכמים שבשנה ראשונה לנישואים 

צריך הבעל לשמח את אשתו.

השנה הראשונה היא הכי הכי קשה.

כאישה, אני יכולה לומר אולי מה אישה צריכה,

במיוחד בשנה הראשונה.

זה לא אומר שגבר לא צריך דברים או שצריך להתעלם מזה,

אך אולי זה יעזור לך בגישה לאשתך.

נישואין הם דבר מרגש ומשמח,

אך אישה, עליה נאמר "ואל אישך תשוקתך"

זקוקה לתחושה ברורה שהיא אהובה ומקובלת על בעלה.

במיוחד בשנה הראשונה,

אישה יכולה להגיע לבכי מהר מאוד והרבה.

נכון שהיא לא מושלמת,

(לא ציינת אם שוחחתם על זה לפני החתונה, ובכל זאת)

גם אתה תרגיש טוב יותר

להשקיע מאמצים בלשמח אותה

ולא להרגיש רע עם מה שחסר לך בה.

כשאישה מרגישה אהובה ומוקפת תשומת לב חיובית,

היא מוכנה לעשות שינויים.

כרגע המראה שלה נותן לה הרגשה טובה עם עצמה,

שאישה מאוד מאוד זקוקה לה.

אולי אם תספק לה את ההרגשה הזו בדרכים אחרות,

היא תהיה פחות לחוצה ותנסה למצוא כיסוי ראש מלא שלא מפחית מהמראה הטוב.

בקיצור  -

נסה לתת לה ביטחון בעצמה בבית,

תראה לה באמת שהיא חשובה לך והשמחה שלה חשובה לך,

וכמים הפנים לפנים.

חיי הנישואין של כולם מצריכים לקבל חסרונות זה של זה ושל עצמנו,

ועכשיו מתחילה העבודה האמיתית

של לצאת מעצמנו כדי לעשות טוב לאחרים, במיוחד כשקשה ובתוך הבית.

ה' עמכם!

הכל היה ברמה מאוד קלילה של "נראה מה יהיה" למרות שהיה ברור לשנינו שאני רוצה כיסוי ראש.

לא הכרחתי אותה בכלל, ולא הערתי לה. אבל היא כעסה שלא קיבלתי אותה כמו שהיא.

ועל זה לא הבנתי מה העניין של - לא מתעסקים בנושא הזה..

בזוגיות צריך להיות שותפות.

למה בנושא הזה אין?

ואם אני לא מברך לפני שאני אוכל פרי או משהו היא מעירה לי. ולפעמים היא מעירה לי כשאני מדבר עם חברה שלה "יותר מדי" כשהיא זו שהזמינה אותה לבית. וגם כשאני לא נוטל ידיים בבוקר היא מעירה לי. אגב, גם את המלתחה שלי היא שינתה לגמרי לסגנון לבוש שהיא אוהבת (יותר דומה למה שאחים שלה לובשים, שזה ממש לא הסטייל שלי). תפילות בכלל קשה לי, ובטח שבמניין, והיא תמיד מבקשת שאני אלך, ולא כזה בא לי תמיד.

אז היא גם מתעסקת בעבודת ה' שלי.

מדוע לאישה יש חסינות מלאה בהתערבות בעבודת ה' שלה? האם היא לא אמורה להתחשב ברצון בעלה או לפחות לשמוע מה רצונותיו בלי להיעלב ולהאשים אותו שהוא מתערב לה במשהו פרטי. זה נראה לי מעוות.

כל ההתערבות הזו.

אם אישה לדוגמא יודעת שבעלה אוהב בגדים בצבע טורקיז אז אם אין לא רתיעה רצינית מזה ויש קשר טוב היא תלך לכיוון של הטורקיז

כי חשוב לה למצוא חן בעיני בעלה,

כך אני חושבת גם בצניעות אם היא תרגיש מוערכת ואהובה עליך

אבל בנקודה נוספת היא תזהה כמה נושא הצניעות הוא דבר שאתה אוהב וקשור

אז בסופו של דבר היא תרצה להעניק לך את זה.

אבל זו דרך ארווווווווווכה שהיא קצרה

ונראה שכיסוי ראש הוא רק דוגמא.

אני לא מסכימה עם אלו שקטלו,

תפילה ובמניין זה לא פחות אישי של הבעל מאשר כיסוי ראש לאישה,

ומצד שני - אישה יכולה להרגיש שתפילה של בעלה במניין היא חלק ממנה כמו שבעל יכול להרגיש שכיסוי ראש של אשתו הוא חלק ממנו.

הנושא העיקרי - עבודת ה' אישית וזוגית.

לפתוח נקודות חשובות כמו - מה התפקיד של בן הזוג בעבודת ה' של השני?

מה התחושות שלך ושלה,

איך ומה מעודד להתקדם? 

מה חוסם?

נראה שאתה "סופג" הרבה שינויים שהיא "מכתיבה" לך

ומרגיש מעין "כפיות טובה" כשאתה מבחינתך מבקש רק דבר אחד - כיסוי ראש.

אז אולי הגיע הזמן לומר לה איך אתה מרגיש עם השינויים שעשית למענה,

ולא לספוג את הדברים בשקט.

לפעמים כשלא מגיבים נראה שמקבלים את הדברים,

אך מתחת לפני השטח זה מפריע והדברים צפים ועולים ביתר עוז כשהמצב מסתבך.

בחורציק תתבגר ותשוב לכתוב

א. מאי נפק'מ שמבוגרת בשנה??

ב. עניין שלה מה תשים

(ג. אינו נוהג כיום דין יוצאת שלא בכתובה..)

ד. המניין שלך אינו עניין שלה

ה. חבל שעקב כמה משונות מלפני 15 שנה- זהו סגנון לבוש שנחשב דתי שנשים הולכות ככה.. ועוד יש לחץ חברתי..

ו. אם היא מתערבת ברוחניות שלך- נ"ל שגם אתה יכול בשלה. ואם זה בתור "צביון הבית" ולא בתור "הסעיף בש"ע"- אז אמא עם מטפחת שווה ערך לאבא שמתפלל במניין..

ז. על דעת כך התחתנתם- לא?? ראית את הסגנון. וניתן גם לשאול.

ח. כללי- תן לה את המקום שלה

ט. לפעמים אנשים משתנים.. לפני החתונה היה/ היתה "דוס" וכעבור כמה שנים "לייט", וכן להיפך

מצאו פתרון יצירתי..

י. הביטוי "לא משנה מה אני אומר- אין התקדמות שלה"- מצלצל לא טוב

בהצלחה..

עד שתקבעו טיפול רגיל בין בקופ"ח ובין בפרטי.

זה יכול להיות טיפול ראשוני עד שתתארגנו על עצמכם.

שירגיש שהוא לא לבד.

נשמע שאת מאוד תומכת בו, קשובה לו, הוא זכה.

גם את כנראה זקוקה לעצה מיקצועית איך להתמודד.

הוא עבר איזה משבר אישי לאחרונה? משהו שיכול לגרום לדיכאון?

דברו שניכם על חשיבות השליטה העצמית.

בלי הלקאה, בלי ייסורי אשם, בלי לשנוא את מה שהיה.

כי הנטייה להתפרצות היא חלק ממנו, ואם הוא ישנא את הנטייה הזאת ואת החלק הזה בעצמו, במצב דחק היא תתעורר וביתר עוצמה.

בעיניי חשוב שהוא יבטא גם מה המחשבה מאחורי ההתפרצות:

אולי היא "אני כל כך לבד בעולם הזה, בא לי לברוח מכל המחויבויות ותחומי האחריות שלי"

או שהיא אומרת "אני לחוץ כל כך, לא יכול לשאת עוד מיליגרם של לחץ"

או "אין לי כוח להשקיע בחיים ולכן מה שעולה בי מוציא החוצה"

חשוב שתדברו ביניכם לעומק. תנסו להבין את העולם הפנימי שלו.

וכמובן- ליצור לילד חוויה טובה עם אבא. חווייה בונה ביטחון.

אם הילד בר דעת ממש לדבר אתו על שליטה עצמית ולהגיד לו שהוא מבטיח לשלוט בעצמו.

לא רק לטייח, אלא גם לתת מרפא לשריטה שנוצרה.

הסיטואציה לא ברורה לגמרי.

קורה שיש לחצים ועצבים בחיים.

מה זה אומר זרק?

זרק כדור? זרק מלחיה? כדור שלג? זרק מילה?

את לא צריכה להשתלט על הסיטואציה..

את לא אשת מקצוע ואת לא צריכה לאבחן אותו לדכאון.

לדכאון יש תסמינים כללים ותסמינים אישיים.

אתן דוגמא:

אני אוהב מאוד ללמוד תורה.

אבל, יש אנשים שאומרים שכשאני לומד חומר מסויים זה אומר שאני לא בסדר.

בפועל, כשדיברתי עם רופא המשפחה על זה הוא אמר לי שזה לא סימן, להיפף זה סימן שאני בריא.

לכן מאוד חשוב להאציל במקרה הזה את הסמכות של ההכרעה והבדיקה וההתעייצות לאיש מקצוע.

למה לרוץ לטיפול? אולי רופא המשפחה יכול לתת כיוון?

הוא יודע מה הוא עובר בחיים ואת לא. את לא יודע מה העבר והווה משליכים על נשמתו...

ועם כל הדאגה, ער"ן זה לא הפתרון למקרים כאלו לדעתי.

הייתי מתחיל ברופא בהתייעצות משותפת על רופא המשפחה ואז לפי הגישה הכללית שלכם.

יש אנשים שבשבילהם "רב" הוא דמות שהם יכולים לסמוך עליה בנושא.

ויש אחרים שמדברים עם משפחה (אני ממש לא ממליץ) ויש שעם חברים.

אגב, תני לו קצת מרחב..

רק תקחי בחשבון שכנראה לי שאם הוא לחוץ, אולי זה לא הזמן לעוד ילדים במשפחה? (היספור על הרב עם זה שחסר מקום בבית..)

קוראת ולוקחת לתשומת ליבי...

בסוף הוא באמת התקשר לער"ן, גם אם זה לא ממש תאם סיטואציה זאת הייתה התחלה טובה ב"ה שעודדה אותו מאוד. לכל השואלים בנושא זאת כמובן הייתה סיטואציה שלא קרתה בעבר, אין סימנים או דגלים אדומים בענייני אלימות ומעולם לא חשנו מאיימים בבית. פשוט אדם מוצף וחם מזג שלא הצליח לשלוט בעצמו (כמובן מבלי להוריד בחומרת העניין והצורך בטיפול) ובטח שלא התכוון לפגיעה פיזית בשום שלב.

דיברנו אחרי זה עם הילד לשמוע מה הוא חווה ולהסביר את הסיטואציה מהצד שלנו, וכמובן התנצלות

.. בתקווה לצמוח למקומות טובים יותר!

שוב מודה לכולם על התגובות... 

אלו תגובות שמזמינות אותה להיפתח יותר. היא כאילו נותנת לך פה קצה חוט ומצפה שתתעניין בעולמה.

תגובות שיפתחו אותה הן כאלו:

"אני שומע. מתי הרגשת את זה לאחרונה?"

"זה נשמע ממש כואב להרגיש ככה לבד. רוצה לספר לי עוד?"

"איך אפשר להיות שם בשבילך?"

"את רוצה לספר לי יותר? אני מאוד רוצה לדעת"

"איך אפשר לתמוך בך ולהקל עליך?"

וכו'

לשאול שאלות ולא להציע פתרון, זו התורה כולה

להיפך התגובה שלך מחממת את הלב.

קודם כל, לצאת מנקודת הנחה שמישהו שמרגיש שלא רואים אותו והוא לא מעניין זה יכול לכאוב מאד מאד מאד. ובסיטואציות של המשפחה שלך, שהיא לא גדלה בה, באירועים משפחתיים שיש הרבה רעש ובלגן ואפשר למצוא את עצמך בצד בלי מישהו לדבר איתו - זה מאד מקשה.

אחר כך, תשאל אותה. תגיד לה שניסית להיות איתה ולעודד אותה. תן לה לחשוב ולענות - מה את רוצה לשמוע? מה היה מעודד אותך שאני אגיד?

לא בשביל שתדקלם את זה פעם הבאה, אלא כדי שתבין לעומק.

התגובה שלך היתה מעולה, אבל זה לא מה ש*היא* ציפתה, או מה ש*היא* מרגישה כעידוד ותמיכה.

זה ממש הגיוני. מישהו אחד צריך שיגידו לו - קטן עליך אתה מעולה ותעבור את זה, וזהו להתעלם מהקושי, ומישהו אחר צריך שיתנו לו שקט במיטה כשהוא הולך למיטה, ומישהו אחר צריך שדווקא יבואו אחריו וישאלו שוב ויכינו לו שוקו וישתתפו איתו בגל העצב הזה עד שיעבור.

ואם לא ברור לך או לא ברור לה - קח את התשובה של שוקולד פרה

זה באמת סוג התגובות שמאפשרות לפרוק רגש. תגובות של פתרון (אז תהיי איתי/אז אל תבואי) או של עידוד לפני שמקשיבים ממש עד הסוף (את מעולה ברור שכיף לדבר איתך) יכולות לתת הרגשה שהרגש שהיא חווה כרגע בעוצמה לא חשוב/לא משנה/משעמם/מתיש אותך.

בגדול אני מרגיש שהיא מצפה שאני אהיה איתה בזה שבאמת לא מעריכים אותה ואעלב יחד איתה אני מנסה לא לבטל את זה למרות שבתוכי אני חושב שהיא נורא נחיתית (כמובן שלא אגיד )אבל אולי איכשהו אני לא מצליח באמת להראות שאני גם חושב שהיא כזאת לא מוערכת (וגם חושב שכשמישהו כל הזמן משדר את זה אז גם לאנשים קצת קשה עם זה)ומרגישה בודדה 'לא מבינים אותה .

בגדול אני חושב שכן הגבתי כמו שכתבתם שאלתי מה היתה הציפייה שלה שאני יגיב וסוג התשובות הם אני בודדה ותן לי להיות עם זה לבד שאין לי זוגיות (כמו שכתבתי זה על קצה המזלג ...פשוט נשברתי עכשיו לבקש עזרה במקרה האחרון)וזה באמת נורא מתסכל לשמוע את זה כל הזמן. אז אם בכל אופן מתוך לב של אשה לאשה אתן יכולות להעמיק את הטעות שלי בתגובה ממש אשמח.

היא מרגישה רגש, שגם אם הוא נובע מפרשנות לא נכונה של הסביבה - הוא עדיין רגש קיים שמקשה עליה כרגע.

אז לפני שאתה מנסה לעזור לה, למצוא לה פתרונות, וכו' - קודם כל היא רוצה שתבין אותה איפה שהיא נמצאת, שתחבק את המקום שבו היא מרגישה בודדה ולא מוערכת.

הרבה פעמים רגשות כאלו באמת מושפעים מהאופן שבו אנחנו מפרשים את המציאות סביבנו. וזה לרוב מושפע מחוויות ילדות ודברים אחרים שהשאירו בנו רושם. ולכן שני אנשים שונים יפרשו באופן שונה את אותה סיטואציה, וירגישו אחרת בהתאם.

אז יש סיכוי שהפרשנות שלה שגויה, וההסתכלות שלך נכונה יותר. אבל כנראה שהחוויה של בדידות וחוסר הערכה של הסביבה טבועה בה בגלל חוויות קודמות בחיים, וזה מה שמשפיע גם פה (זה ניחוש שלי, אולי יש דברים אחרים שמשפיעים על הפרשנות והחוויה שלה).

בשלב ראשון פשוט תנסה לקבל את החוויה שלה כמו שהיא. לדבר איתה על הרגשות שלה, על כמה זה באמת לא נעים להרגיש ככה.

אחר כך אפשר גם לשאול אותה אם היא רוצה לשמוע איך אתה רואה את הדברים, או אם היא רוצה לחשוב על פתרונות, וכו'. אבל זה לא יכול לקרות לפני שנותנים מקום לרגש שכרגע היא מרגישה.

אבל כן כדאי שתחשבו ביחד איך היא יכולה להפגש יותר עם חברות/משפחה, נשים חייבות את זה בשביל לא להרגיש בדידות.

לגבי התחושות שלה שהיא נעלבת ממך קשה לי לעזור, אולי הנשים כאן ידעו יותר.

כתבו פה הרבה עצות חכמות לפניי. אבל אני אתעסק עם משהו אחר:

התפקיד שלך הוא להציב לה גבול רגשי. הרגשות שלך נשארים אצלך. אני נמצה פה בתור בעל ומוכן לחבק ולהיות ולהקשיב וכו. אבל אתה צריך להשאיר את האשמה שלה אצלה.

את ה"כיווץ" בגוף שאתה מרגיש ושלח אותך כנראה לכתוב את הפוסט הזה- את זה תשאיר אצלה. זה שלה. זה לא קשור אליך.

אתה יכול לעזור? אולי. אתה בן זוג מכיל וכל העצות הטובות? כן ! אבל זה שלה. לא שלך.

1. מציעה בזמן שהיא לא בקושי, לשאול אותה איזה דברים יכולים לעזור לה שתעשה.

אם היא לא אומרת אפשר להציע:

חיבוק, לשבת לידה, להגיד לה שאתה אוהב אותה,

להגיד עליה דברים טובים, מחווה של משהו טעים נגיד שוקולד ושתיה חמה, או ארוחת ערב..

2. באופן כללי כנראה כואב לה והיא רוצה להרגיש אהובה, שרואים אתה ומשתתפים בצערה, ממליצה לעזור לה בשיח של הכרה בתחושות שלה;

נשמע ממש מבאס, זה בטח עצוב וכו

בשלב ראשון לא לתת פתרונות, לא לנסות לשכנע אותה שזה פחות נורא ממה שהיא מרגישה או שזה לא נכון. כדי להכנס לפרופורציה היא צריכה קודם כל תיקוף והכרה במה שהיא מרגישה עכשיו, וזה מה שהיא צריכ  (גם אם כנראה אובייקטיבית זה לא נכון שכולם לא אוהבים אותה או חושבים שהיא גרועה.)

אחרי זה להגיד שאתה ממש אוהב אותה וחושב עליה דברים טובים, ולפרט מה הדברים הטובים שאתה רואה ומעריך..  וגם מחוות כמו שהצעתי ברשימה למעלה.

מעבר לזה, אם אתה רואה שיש לה קשיים משמעותיים כדאי לעודד אותה לקבל עזרה רגשית שתעזור לה להרגיש טוב ולטפל בקשיים מהשורש וגם למד כלי התמודדות. 

תודה על השיתוף,

משתתפת בצערך, כואב

איזה לב גדול שמתבטא במעשים קטנים שמחממים את הלב ומאירים את היום

איזה אומנות, ללמוד להביע ככה אהבה ותשומת לב בשגרה

ממש תודה שכתבת

אקח את זה גם לזוגיות וגם לילדים, להסתכל עליהם בעין טובה ולשלוח להם מסרים מחממי לב

הרבה כוחות יקרה אחת

שתרגישי את השם איתך 

נשמע איש מדהים ואבידה גדולה כל כך💔

תודה ששיתפת וחיבוק גדול ממש🥲

הלוואי שנצליח לאמץ לפחות חלק

איזה אדם מופלא!

איזה איש ובעל מופלא!

וואו וואו

באמת נעתקת הנשימה לקרוא כמה כמה הוא אהב ואוהב אותך! אינסוף, זה באמת באמת אינסוף.

בטוחה שגם עכשיו הוא שומר עלייך מלמעלה ואוהב, כ"כ כ"כ אוהב ורוצה את ההכי הכי טוב עבורך ושתחייכי את החיוך המקסים שלך שכ"כ משמח אותו ❤

ריגשת אותי כ"כ

איזו ברכה ואור עצום הוא והזוגיות שלכם

תודה רבה שנתת לנו הצצה קטנה לאור הגדול הזה שלו, למודל הזוגיות המבורכת הזו, לנתינה, למחשבה על האחר, לאהבה העצומה, לפינוק והשמחה.

זה פשוט מעורר השראה

ב"ה שנזכה כולנו ללמוד ממנו אפילו קצת 🙏

ב"ה שהקב"ה הטוב ישלח לך נחמה עצומה, המון המון כוחות, אור, תקומה וטוב שלם

שלא תוסיפי לדאבה עוד

והלוואי שתיפגשו בקרוב בבריאות בשמחה עצומה בתחיית המתים 🙏

מתפללת עלייך

את בלבי ממש ❤

ומלמד מאוד!

תודה רבה יקרה ששיתפת מהאור הגדול שלו

זה באמת אור אינסוף שבטח ממשיך להאיר

שהשם ישלח לך נחמה כוחות ושמחה!!🙏🩷

מקווה שבאמת ישנה ואפילו רק לאחד מכם משהו

והלוואי שיום אחד הכאב הזה ידהה ויכאב פחות אבל מיום ליום מרגיש שהכאב על מה שנאבד רק מתגבר ולא צריך הרבה מספיק ריח שמזכיר שיר או אפילו תמונה שאין למי לשלוח..שומרת את המילים המחבקות שלכם לזמנים קשים ויש לא מעט כאלה

באמת שאין מילים

הלב נשבר 😢

זה כ"כ כ"כ כואב וקשה מנשוא

אוי ה' איזו אבידה עצומה 😢

שולחת לך אהבה ותפילות וחיבוק ענק

אם יש דרך לעזור מעבר תגידי לנו 🙏

כמובן ששום דבר לא יכול למלא את החלל העצום

אבל אם יש דרך טיפה להקל מעלייך או כל דבר אחר שכן אפשרי?

יקרה שאת ❤️ אני חושבת עלייך הרבה, את בלבי ובתפילותיי, בהדלקת נרות ובתהלים ב"ה ובכלל ביומיום 🙏 

שהקב"ה ילווה אותך יד ביד בכל רגע ויתן לך המון נחמה, כוח, אור, ישועה שלמה

אמן כן יהי רצון 🙏❤️❤️

האמת חוסר לא נתפס

שולחת לך כוחות ותפילות! 🙏❤️

ליבי ❤️❤️❤️❤️

שה' יימלא חסרונך כמה שאפשר 🩷

חסר מילים

(יש קצת מילים מיותרות, אבל הן לשרשור אחר)

נשמע אדם מיוחד, וכמה הוא אהב אותך!

איזה אובדן😢

זכית בבן זוג נדיר

לא יודע איך ממלאים כזה חסרון, אבל ה יתברך גדול מכולנו...

שבת שלום

קרובה יותר לכניסה/מרווחת יותר

כך שזה בדרך כלל יתרון ולא חיסרון.

כמובן שאם זאת חניה שצמודה אליכם בטאבו. אין משמעות לכך שזאת חנית נכים.

זה רכוש פרטי שלך.

כמובן שחובה להקפיד שהחניה תרשם על שמכם בטאבו. אבל זה מובן מאליו.
 

אם בפועל זה יסומן כחניית נעים,

פקח או שוטר יכולים לתת דוח (אפילו אם לא מוצדק), ובנוסף לכך אנשים נכים ירגישו חופשי לחנות שם כי הם יחשבו שזה עבורם

גם אם היא מסומנת חניית נכים.
 

זה חתיכת לאקונה בחוק שבתי משפט פסקו נגד הנכים בקצת שישבתי לקרוא על זה קודם כי זה עניין אותי. גם אצלנו בבניין יש חניית נכה שצמודה לאחת הדירות ואם אני מבין אין מניעה (לבעל החניה) לחנות שם.

עד היום זה לא קרה, ונכים שגררו בעלי חניות פרטיות-נכים לבית המשפט הפסידו שם עד היום. העניין זה התגובה הנוספת שלי ושם זה יכול להסתבך.

מסתבר שזה בעיה יותר קשה  מאז אמצע 2025. עד אז הקבלן צבע את  החניות הנגישות ומכר אותן לאחת הדירות והכל היה סבבה.

והיום, מסתבר, העיריות לא נותנות לזה לקרות ודורשות שחניית נכים תישאר רכוש משותף:

ועדה מקומית רשאית למנוע מהיזם להצמיד חניית נכה לדירה פרטית? - מרכז הנדל"ן

אם כן זה חלק מעבודתו

אם לא, מומלץ להעזר במישהו שיודע לקרוא תשריט בית משותף (לא תורה מסיני. אבל עדין רצוי מישהו שיוכל לוודא שזה נרשם כראוי)

לא חושבת שצריך תו נכה בשביל זה

והיא תהיה מרווחת ונוחה

אצלינו השכן עם החניית נכים נהנה והשאר מחפשים את עצמם ביציאה ובכניסה לחניה

מזכיר לי את המתנה שקבלתי ל38 שלי

תשובה חיובית מעבודה חדשה

עד היום אני שם

המשרה הכי טובה שהיתה לי

בהצלחה

והמעבר לעבודה אחרת... שיהיה בהצלחה.

שתזכה לשנים רבות ונעימות לצד אישתך וליצ'י (עדיין חי הוילדע חייא?).

בכל 19 שנה נפגשים (בערך) הפער בין המולד לבין התאריך הלועזי.

אבל תתכן סטיה של ימים בודדים משיקולי "לא אִדּוֹ ראש" וחבריו (לדוגמא בהיותי בן 19 - היה לי פער של יום אחד, ובהיותי בן 38 - היו יומיים).

וכן להיפך - תתכן פגישה של התאריכים גם בשנים אחרות (לדוגמא לי, הפעם הראשונה שיהיה לי איחוד בין ימי ההולדת - יהיה בהיותי בן 46).

נ.ב. סליחה שקצת הרסתי את ההתלהבות...

יש כלל אחר?

לא קשור לנושא אבל זה כן כלל, דוחים את ראש השנה בכוונה אם המולד יוצא באד"ו, וכן יש עוד שלשה כללים. (מולד זקן, גטר"ד בפשוטה ובט"ו תקפ"ט אחר עיבור)

וואלה, לא ידעתי.

ובכל אופן, זה לא חשוב בהקשר הנוכחי.

של סוגי השנים (מעוברות ולא, שנ"ד ושנ"ה ימים) כחזל תקנו לוח קבוע וקידשו את השנים מכאן והלאה(בימי רבי הלל? לא זוכר) אז יצרו בכוונה כדי שראש השנה לא יצא באד"ו?

צר לי לומר שלא הבנתי את השאלה.

ואם התכוונת להצביע על כך שיש פרשנויות בנושא בין חכמי ישראל - זה דבר מפורסם בין העוסקים בסוגיא זו.

רק שמחה ואושר

שנית

זה לא נכון מה שכתבת כי הם מתאחדים יותר

אומנם רק לכמה שעות מצאת הכוכבים  העברי ועד חצות הלילה הלועזי..

לא יודע מה החישוב המדויק לחשב זאת אבל בפועל ראיתי שזה קורה

אני יודע שביקשת להתעלם מהנושא הכלכלי, אבל לדעתי זה הפיל שבחדר - אי אפשר באמת לשקול מקום מגורים אם אין אפילו טווח ריאלי.

האם למשל בית פרטי ברעננה, תמורת 5-7 מיליון ש''ח, יכול להתאים לכם?

לא חושב שרעננה יענה על קהילתי ושקט, מאמין שזה כנראה צריך להיות משהו בסגנון של יישוב/קיבוץ/מושב וכדומה

לגבי העניין הכלכלי - אנחנו רוצים להבין מה האופציות שיש (שמקיימות את התנאים העיקריים שלנו, כרגע לא ברור לנו אם יש כל כך מבחר), אחרי זה נכניס את הפן הכלכלי לתמונה

זה בשומרון, אבל לפי מה שהם כותבים בפרסומים שלהם - "לא עוברים מחסום" בשביל להגיע אליהם.

אני לא מכירה מאוד מקרוב, אבל הוא נשמע יישוב נחמד ומתאים לבקשות שלכם, והמחירים שם זולים יותר מעיר... (לא יודעת כמה המרחק בדיוק מהשרון, אבל זה אמור להיות יחסית קרוב)

ראיתי שהם כותבים שלא עוברים מחסום, אבל נראה מאוד קרוב לכפרים ערביים

תודה על ההצעה 

אני לא זוכרת את כולם

יש לי משפחה בחמד והם מרוצים...

אבל כמו שכבר אמרו המחירים שם מאוד יקרים

אולי בעצם לגור יותר רחוק זה אופציה?

אולי לפחדים מה'מעבר לקו הירוק', אין יותר מידי סיבה אמתית ואפשר להתיידד עם הרעיון?

האמת שכבר ניסינו והורדנו כל מיני רצונות אחרים שהיו לנו..

הפחד הוא קשה להתגברות (בעיקר לאשתי)

לגבי המשפחה - 30-40 דקות זה אחרי עבודה של שנים בעבר, הדרישה הייתה באותה עיר או מקסימום עיר שכנה..

אם יש בכל זאת רעיונות (אפשר להתעלם מהפן הכלכלי!) נשמח לשמוע

האיזורים שקרובים לשרון, ברובם הם כאלו שבקושי רואים בהם ערבים.

בקניה, ספק. אולי יחידת דיור בתוך וילה קיימת.

נשמח לשמוע רעיונות אם אתה מכיר יישובים קהילתיים ושקטים שעומדים בתנאים של המיקום

את כפר הראה או אם יש משהו דומה בסביבה (עמק חפר).

אבל כמו שאמרו מעליי, זה יהיה יקר. מאוד יקר.

כמה קהילתי שם? משפחות צעירות?

אבל אולי מישהו אחר מהפורום יכיר.

ויש ישובים נוספים בעמק חפר. אולי יש ישובים נוספים, שפשוט פחות מוכרים, אבל אולי גם הם יענו על הדרישה.

(וגם תלוי איפה בשרון נמצאת המשפחה. אולי גם פרדס חנה נמצאת בטווח שלכם).

וגם צופים רשמית זה לא בדיוק התנחלות.

או בכיוון של אלקנה/עץ אפרים/שערי תקווה.

(לא מכירה אישית את המקומות הנ''ל. זורקת כיוונים).

אבל כשאתה מחפש בית קרקע, חשוב לקחת בחשבון משהו-

ברוב המקומות, הבתים הפרטיים הם בשכונות הישנות, כלומר בהם גרים המבוגרים של הישוב.

הצעירים לרוב יגורו בשכונות הצעירות, שבהן בד''כ כבר תהיה בנייה רוויה (לרוב בניינים נמוכים של 3-4 קומות). אז הרבה פעמים, באותו ישוב ממש, תיאלץ לבחור בין לגור בשכונה של הצעירים, לבין לגור בבית צמוד קרקע (גם אם יהיו לך כמה מיליונים פנויים לרכישת הבית הפרטי).

יש כמה ישנים שעברו הרחבות

השאר קטנים מאוד

אם זה סביר עד 40 דק, אז יש גם את נוף איילון, מבוא חורון, ויישובי נחל שורק- יד בנימין, גני טל, נצר חזני

אצלנו באיזור יש מגוון אפשרויות לצאת לטייל. עשינו זאת בשבוע שעבר אחרי ארוחת הצהריים. היה מזג אויר מאוד יפה ונעים.

בערב שבת אפשר משחקים שמעניינים אתכם.  

משחקים שחמט שיש זמן

או יניב- למי שמי מכיר

היה גשום מידי השבת אז לא יצאנו כמעט,

נשפכנו מעייפות אבל היה טוב 👌