זה לא יביא לתוצאות טובות.

רק בעדינות, ברגישות. 

תראה לה שאתה מתקדם מבחינה רוחנית והיא תלך אחריך בע"ה.

ככה התחתנת איתי. 

באיזו זכות תרצה לשנות אותי עכשיו?

אני לא מספיק טובה לך פתאום?

היי, אתה רוצה לעלות רוחנית, ואני צריכה לעבוד בשביל זה?

כמובן היא לא תגיד בקול, וכנראה לא ממש תחשוב ככה, אבל זה הריח בערך. 

תתאפס. 

זה פוגע מאד ובצדק. 

קבל אותה כפי שהיא. 

עלייה רוחנית- רק במה שקשור אליך. 

תתקדם אתה עם לימוד תורה/ תפילות/ בין אדם לחברו וכד'. (אגב, לא ע"י מיעוט יחסי אישות! )

פשוט היא עכשיו בסביבת לימודים במכללה שמראה לה שכולן ככה, וזה בסדר.

היא מאוד נעלבת שאני אומר לה מילה הכי קטנה על צניעות, לא מעיר לה, אבל היא מייד מתגוננת ומגיעה לידי בכי. מפריע לי שהיא הולכת ככה, ובטח שזה משהו זוגי. היא פוגעת בי מאוד שהיא הולכת ככה והיא יודעת את זה. למה פתאום זה משהו שלה. יש נשים שגם אחרי 10 שנים לא ישנו את הלבוש שלהן - אז פשוט לשתוק וזהו?? הרי גם היא כל הזמן מנסה לשנות אותי בלבוש ובהתנהגות! 

אתה לא הרב שלה, קבל אותה כפי שהיא. תתפלל, תתחזק בעצמך או כל דבר אחר שלדעתך יכול להשפיע- אך אל תעיר לה.

גם אם אינך מסכים- אל תשכח, אתה בהתחלה של הדרך. כל מילה עלולה לפגוע.

תשמח בה, רק לפני ארבעה חודשים קיבלת אותה..

לחלוטין. אלא שצריך דרך נכונה.

ואם היא מתגוננת ומגיעה לידי בכי, כנראה חשה קונפליקט בין היחס אליך, לבין איך שרגילה ו"רוצה" כעת.

לפעמים, ב"כביש עוקף" יותר קצר..

אבל הדרך לתקן את הנושא הזה לא עובד באמצעות הערות ועצות.

פשוט לא

מציע לך להרבות בתפילות

בדיוק כמו שלימוד תורה ותפילות זה עניינו הפרטי של הגבר

הוא התחתן איתה מתוך הנחה או מתוך ידיעה שככה היא הולכת וככה היא מתלבשת, אז מה? הוא חשב שאחרי החתונה הוא פתאום יוכל להעיר לה על דברים שגם לפני החתונה הוא ידע עליהם?

אני ממש לא מסכימה איתך, אם הוא התחתן מתוך מטרה לשנות אותה ואת הלבוש שלה אז בעיניי זה מעוות.

בחיי נישואין אין כפייה של מה לעשות ומה לא לעשות, והדוגמא שהבאת אינה דוגמא טובה מאחר והתחתנת עם אישך מתוך ידיעה פחות או יותר מיהו ומהי רמתו הרוחנית כך שיש סיכוי מועט יותר שיום אחד תופתעי לשמוע שהוא החליט להתקעקע, הסיפור פה זה שהוא ידע לקראת מה הולך ולפי הנראה הוא הלך על זה מתוך ידיעה שיש פה משהו שמפריע לו והוא מתכנן לשנות את זה.

א. אין כל קשר לגיל שלה.

ב. אם כך היתה רגילה, וידעת לפני החתונה - אז על אף ששאיפתך ברורה ונכונה וצודקת, הדרך היחידה היא אכן בלדבר ולהסביר.

ג. אין לה מה "להיפגע", זכותך לומר. אלא מה? שכנראה רואה בכך ביקורת עליה.

תנסה קודם כל, לומר דברים אחרים. להתייחס אל הטוב שבה, לדבר על זה. אח"כ, כשתתרגל שאתה אכן אוהב ומקבל אותה - תוכל להעלות גם את זה, בנחת. להגיד לה שכמה שאתה אוהב ומעריך אותה - היית מאד שמח אם היתה הולכת בצורה שיותר תואמת את היותה נשואה. תוכל להציע שמא תלמדו על כך משהו וכד'. ותתפלל לה' שזה יצליח.

[אמירות שזה "לא עניינך" וכו' - אין בהן ולא כלום. מרגע שהתחתנתם, עניינך לגמרי. אבל בהיות שדברים כאלה לא באים "בכח", וגם זה לא משהו שהתחדש כעת - צריך לנקוט בדרך נכונה, ולקוות לה']

אם זה קשור לזה שבעל או אישה לא מעונינים שהבן \בת זוג יתלבש בצורה מסויימת?

מה הדעה שלכם?

למשל אישה שלובשת בגדים שמבליטים...

לבעל אסור להעיר??

לא קשור לדת בכלל....

התחתנת איתה ככה..
בעיה שלך!
אם זה לא מתאים לך היית צריך להבין את זה מראש
על כיסוי ראש מדברים מראש
ואם לא אז האישה יכולה להחליט מה שהיא רוצה
אני אומרת לך תפסיק דחוף עם הביקורת הזאת
לא רק שלא יצא מזה כלום
אתה גם תהרוס אפשרות לקשר אמיתי

לא סתם אמרו חכמים שבשנה ראשונה לנישואים 

צריך הבעל לשמח את אשתו.

השנה הראשונה היא הכי הכי קשה.

כאישה, אני יכולה לומר אולי מה אישה צריכה,

במיוחד בשנה הראשונה.

זה לא אומר שגבר לא צריך דברים או שצריך להתעלם מזה,

אך אולי זה יעזור לך בגישה לאשתך.

נישואין הם דבר מרגש ומשמח,

אך אישה, עליה נאמר "ואל אישך תשוקתך"

זקוקה לתחושה ברורה שהיא אהובה ומקובלת על בעלה.

במיוחד בשנה הראשונה,

אישה יכולה להגיע לבכי מהר מאוד והרבה.

נכון שהיא לא מושלמת,

(לא ציינת אם שוחחתם על זה לפני החתונה, ובכל זאת)

גם אתה תרגיש טוב יותר

להשקיע מאמצים בלשמח אותה

ולא להרגיש רע עם מה שחסר לך בה.

כשאישה מרגישה אהובה ומוקפת תשומת לב חיובית,

היא מוכנה לעשות שינויים.

כרגע המראה שלה נותן לה הרגשה טובה עם עצמה,

שאישה מאוד מאוד זקוקה לה.

אולי אם תספק לה את ההרגשה הזו בדרכים אחרות,

היא תהיה פחות לחוצה ותנסה למצוא כיסוי ראש מלא שלא מפחית מהמראה הטוב.

בקיצור  -

נסה לתת לה ביטחון בעצמה בבית,

תראה לה באמת שהיא חשובה לך והשמחה שלה חשובה לך,

וכמים הפנים לפנים.

חיי הנישואין של כולם מצריכים לקבל חסרונות זה של זה ושל עצמנו,

ועכשיו מתחילה העבודה האמיתית

של לצאת מעצמנו כדי לעשות טוב לאחרים, במיוחד כשקשה ובתוך הבית.

ה' עמכם!

הכל היה ברמה מאוד קלילה של "נראה מה יהיה" למרות שהיה ברור לשנינו שאני רוצה כיסוי ראש.

לא הכרחתי אותה בכלל, ולא הערתי לה. אבל היא כעסה שלא קיבלתי אותה כמו שהיא.

ועל זה לא הבנתי מה העניין של - לא מתעסקים בנושא הזה..

בזוגיות צריך להיות שותפות.

למה בנושא הזה אין?

ואם אני לא מברך לפני שאני אוכל פרי או משהו היא מעירה לי. ולפעמים היא מעירה לי כשאני מדבר עם חברה שלה "יותר מדי" כשהיא זו שהזמינה אותה לבית. וגם כשאני לא נוטל ידיים בבוקר היא מעירה לי. אגב, גם את המלתחה שלי היא שינתה לגמרי לסגנון לבוש שהיא אוהבת (יותר דומה למה שאחים שלה לובשים, שזה ממש לא הסטייל שלי). תפילות בכלל קשה לי, ובטח שבמניין, והיא תמיד מבקשת שאני אלך, ולא כזה בא לי תמיד.

אז היא גם מתעסקת בעבודת ה' שלי.

מדוע לאישה יש חסינות מלאה בהתערבות בעבודת ה' שלה? האם היא לא אמורה להתחשב ברצון בעלה או לפחות לשמוע מה רצונותיו בלי להיעלב ולהאשים אותו שהוא מתערב לה במשהו פרטי. זה נראה לי מעוות.

כל ההתערבות הזו.

אם אישה לדוגמא יודעת שבעלה אוהב בגדים בצבע טורקיז אז אם אין לא רתיעה רצינית מזה ויש קשר טוב היא תלך לכיוון של הטורקיז

כי חשוב לה למצוא חן בעיני בעלה,

כך אני חושבת גם בצניעות אם היא תרגיש מוערכת ואהובה עליך

אבל בנקודה נוספת היא תזהה כמה נושא הצניעות הוא דבר שאתה אוהב וקשור

אז בסופו של דבר היא תרצה להעניק לך את זה.

אבל זו דרך ארווווווווווכה שהיא קצרה

ונראה שכיסוי ראש הוא רק דוגמא.

אני לא מסכימה עם אלו שקטלו,

תפילה ובמניין זה לא פחות אישי של הבעל מאשר כיסוי ראש לאישה,

ומצד שני - אישה יכולה להרגיש שתפילה של בעלה במניין היא חלק ממנה כמו שבעל יכול להרגיש שכיסוי ראש של אשתו הוא חלק ממנו.

הנושא העיקרי - עבודת ה' אישית וזוגית.

לפתוח נקודות חשובות כמו - מה התפקיד של בן הזוג בעבודת ה' של השני?

מה התחושות שלך ושלה,

איך ומה מעודד להתקדם? 

מה חוסם?

נראה שאתה "סופג" הרבה שינויים שהיא "מכתיבה" לך

ומרגיש מעין "כפיות טובה" כשאתה מבחינתך מבקש רק דבר אחד - כיסוי ראש.

אז אולי הגיע הזמן לומר לה איך אתה מרגיש עם השינויים שעשית למענה,

ולא לספוג את הדברים בשקט.

לפעמים כשלא מגיבים נראה שמקבלים את הדברים,

אך מתחת לפני השטח זה מפריע והדברים צפים ועולים ביתר עוז כשהמצב מסתבך.

בחורציק תתבגר ותשוב לכתוב

א. מאי נפק'מ שמבוגרת בשנה??

ב. עניין שלה מה תשים

(ג. אינו נוהג כיום דין יוצאת שלא בכתובה..)

ד. המניין שלך אינו עניין שלה

ה. חבל שעקב כמה משונות מלפני 15 שנה- זהו סגנון לבוש שנחשב דתי שנשים הולכות ככה.. ועוד יש לחץ חברתי..

ו. אם היא מתערבת ברוחניות שלך- נ"ל שגם אתה יכול בשלה. ואם זה בתור "צביון הבית" ולא בתור "הסעיף בש"ע"- אז אמא עם מטפחת שווה ערך לאבא שמתפלל במניין..

ז. על דעת כך התחתנתם- לא?? ראית את הסגנון. וניתן גם לשאול.

ח. כללי- תן לה את המקום שלה

ט. לפעמים אנשים משתנים.. לפני החתונה היה/ היתה "דוס" וכעבור כמה שנים "לייט", וכן להיפך

מצאו פתרון יצירתי..

י. הביטוי "לא משנה מה אני אומר- אין התקדמות שלה"- מצלצל לא טוב

בהצלחה..

צימר במחסיה, עלה לנו 1000 לסופש

כל המתחם מגודר ורק שלכם יש בריכה וגקוזי פרטיים ומטבחון נוח.

אפשר להוסיף 200 ולהישאר גם מוצש עד ראשון בבוקר

אפשר להגיע בתחב"צ?

מחיפוש מהיר ראיתי שיש לפחות 4-5 צימרים ביישוב הזה. התכוונת למשהו ספציפי?

אשמח לעוד תגובות

(לא הייתי שם, רק ראיתי פרסומים)

אנחנו כנראה יותר מידי עירוניים בשביל זה, אין ברכה פרטית, וגם לא נראה שיש אופציות מה לעשות באזור מסביב.

אבל תודה, אשמח לעוד תגובות. 

הנה הקישור: נוף החאן, צימר בכפר אוריה | Weekend

היינו אומנם עם שלושת הילדים ולא רק זוג, אבל גם לזוג זה שווה בהחלט לדעתי.

אני זוכרת שהמחיר היה נמוך יחסית למקומות אחרים ויכול להיות שדווקא כן יתקרב לתקציב (לא יודעת לגבי אוגוסט).

הבעלים של הצימר מקסימים.

יש שם בריכה שווה שפרטית בשעות מסוימות שאתם שם (בעל הצימר מסביר הכל כאשר מגיעים. בגדול כאשר זוג או משפחה רוצים להיות בבריכה ויש במתחם עוד זוגות אחרים אז או מחלקים מראש שעות ואז יש לכם שעות רק שלכם.

או נכנסים בלי לקבוע כאשר פנוי ואז סוגרים את הדלת של הבריכה עם הווילון וכך זה סימן לאחרים שתפוס ולא נכנסים )

יש גם ג'קוזי גדול בנוסף. גם בחלק מהצימרים בפנים וגם ליד הבריכה עם מפתח ודלת וכנ"ל כאשר זה מתחלק לזמנים שהם רק שלכם).

זה באיזור צרעה ואשתאול, נוף מדהים, הרבה מסלולים. יש גם סניף איקאה קרוב אם שייך

ומרכז של חנויות אוכל וכו' באיזור (לא בכפר אוריה עצמו אבל קרוב).

לא יודעת לגבי תחב"צ.

אנחנו נהנינו מאוד וממליצה

תהנו המון

איזה כיף ❤️

700 ללילה

נראה מאד יפה

אבל אני מכיר אדם שהקים עסק למציאת רכבים יד 2, לפי תקציב וצרכים. הוא בעצמו מחפש את הרכב, בודק אותו, עושה משא ומתן עבורך על המחיר וכו'.

נעזרתי בו כבר פעמיים, וזה אחרי שהגעתי אליו דרך אח שלי שרכש דרכו. השירות עולה 3,300 ש''ח.

לדעתי, רק על מציאת תקלות שבאף מכון מורשה לא בודקים, הוא לגמרי שווה את המחיר. במיוחד אם אתם כמוני לא מבינים ברכבים .. והוא גם מילואימניק אז בכלל כיף. 

אני לא מכיר אותו אישית ואין לי שום אינטרס...

לנו זה עלה 2000 אם אני זוכרת נכון (אבל היה לפני כמה שנים, אולי העלה את המחיר מאז).

עלות של ליסנג פרטי הבסיסי יהיה כ2000 שח לחודש בהתחייבות ל3 שנים.

עם סכום כסף כניסה ויציאה

כך שתשלמו כמעט 60-70% מערך של רכב חדש

אבל בסוף התקופה לא תשארו עם רכב

בליסנג תפעולי זה יעלה כמעט פי 2 כל חודש

נו בטח עליכם, רק שאני צריך לשלם פי 2 מירידת הערך בשביל שזה יהיה עליכם... 

לכן עכשיו הלוביסטים של הליסינג נלחמים בתוכנית של מירי רכב (לא שגיאת כתיב) להפחית את כמות הטסטים למכוניות יחסית חדשות מפעם בשנה לפעם בשנתיים. בסוף ה"לחם והחלב" שלהם זה  אנשים ששונאי תחזוקה של מכונית.

לפני שבוע העלית פוסט על כך שחברה טובה שלך מתחתנת, ולך זה קשה כי את עדיין רווקה.

ועכשיו תוך מספר ימים את כבר מתחתנת בעצמך...? 

חברה קרובה מאוווד מתחתנת וקשה לי מאווד - לקראת נישואין וזוגיות

תכלס השאלה הקודמת היתה לחברה שלי שרצתה לשאול... (חסום לה משום מה)

אבל אם באמת את מתייחסת לזה כמשהו גדול שיכול להשפיע על הזוגיות שלך- אז כנראה זה באמת עניין שצריך לפתור. קודם מול עצמך, ואח"כ מולו.

הרי זה לא אסור..

אבל כן נשמע לי מוזר שאת זקוקה לחיבוק ארוך מחברה כדי להרגיש את האהבה המיוחדת והנקייה בינכן...

בד"כ נשים מבטאות רגש באמפתיה בלהכיל אחת את השניה פחות יצא לי לחבק חברה שעות ברגיל (לא מדברת על מקרה קיצון נניח שמישהי מאבדת אדם יקר ואז נותנים לה חיבוק ארוך אלא כהרגל בינכן של חיבוקים ארוכים)

כן נשמע לי יותר נכון לשמור כאלה דברים לבעלך ובהמשך לילדים...בהצלחה

אבל במג'יק קאס העברנו הרבה שעות מאוד מהנות

זה חור עולם. חוץ מברכב אין דרך להגיע לשם וגם אין סיבה.

שווה אולי לקפוץ

לנסוע ספיישל אני חושב שבירושלים יהיה יותר מבחר ובמנעד מחירים גדול יותר

אבל לפני שרצים לחנויות

90% מהחנויות ממציגות את הדברים שלהם באינטרנט

מציע לעשות את השוואת המחירים באינטרנט ורק אחרי שנסגרים על משהו ספציפי לנסוע לראות אותו פיזית

אני משתף בצורה קיצונית.

זה העלה את הזוגיות שלנו עשרות מונים למעלה,

פתר הרבה מאוד בעיות שהיו לנו (בעיקר לי),

ושחרר הרבה מתח וחרדה.

אבל זה הגיע עם השנים, לא חושבת שהיינו בנויים לזה בשנים הראשונות.

צריך ביטחון עמוק אחד בשני ובמקום שלנו, חוסר שיפוטיות וקבלה, לא רק בתחום הזה.

צריך המון נפרדות והבנה שלא כל מעשה שהשני עושה קשור אלי. 

קטע שכתבתי בעבר שמדבר בדיוק על המקום הזה, של כל הטוב שמגיע דווקא אחרי שדבקים, דווקא אחרי שעוברים אתגרים בחיים, אז רוצה לצרף גם אותו לכאן:

אשתי, תודה שחיכית.

היום חגגתי איתך ועם המשפחה המדהימה שבנינו יום הולדת 80.

זה משהו לחגוג יום הולדת 80.

לא בא ברגל...

וחשבתי קצת. או בעצם הרבה.

ומתוך כל המחשבות שלי על חיי, את יודעת איזו מחשבה קפצה כל הזמן בראש ועלתה על כולנה?

המחשבה עלייך.

המחשבה על כך שחיכית לי.

את חיכית.

חשבתי על כל אותם הצמתים בחיים שלנו, מגיל 20+ ועד היום.

וואו, 60 שנים, זה פשוט לא להאמין!

חשבתי על איך בכל צומת יכולת לבחור - להאמין בי, להאמין בנו

או לא להאמין.

לבחור

אם להישאר

או להיפרד

אם לקחת את עסקת החבילה, הלא פשוטה בכלל לפעמים, שקוראים לה "אני",

או פשוט לוותר על הכל, לקום וללכת.

ואת, אשתי היקרה, תמיד בחרת, וחזרת ובחרת בי.

את בחרת בנו.

כל פעם מחדש.

את בחרת לחכות.

את ידעת והיית כל כך חכמה כבר אז,

את ידעת מבפנים, שזה יגיע,

שאנחנו נעבור את זה.

וגם את זה, וגם את המכשול ההוא שחשבנו שזהו הגענו לסוף ולעולם לא נצליח להתגבר? גם אז היה בתוכך את הקול הפנימי שאמר לך לא לוותר,

שאמר לך להילחם

שאמר לך לחכות.

זמן.

כמה כמה שהוא משאב חשוב.

ומי כמוני בגיל 80 יודע זאת

כמה הזמן הוא המרפא הכי גדול

כמה הזמן הוא הקוסם הכי גדול 

כמה הזמן הוא המאפשר הכי גדול

כמובן שהקב"ה! אבל בורא העולם שברא את הזמן וגילם בתוכו כ"כ הרבה אוצרות,

שמי היה חולם לאן הם יובילו אותי, אותנו?

ומה היה קורה אם לא היית מחכה לי?

ומה היה קורה אם לא היית, היינו, נותנים לזמן לעזור לנו ולרפא בנו דברים?

ומה היה קורה אם לא היינו בוחרים לעבוד?

ומה היה קורה אם היינו נפרדים?

בצומת ההיא? וההיא? ובמשבר הגדול ההוא?

אני אפילו לא רוצה לחשוב על זה.

על מה הייתי יכול לפספס

על חיים שלמים ומתוקים וטובים איתך יקרה שלי

על המשפחה המדהימה שבנינו

על כל האוצרות הללו שעכשיו מביטים בנו בעיניים נוצצות

ושרים לנו שירים

ומחברים לנו ברכות

וכולם חוזרים על דבר אחד - אתם הדוגמא שלנו לזוגיות טובה סבא וסבתא!

אתם!

אנחנו יקרה שלי! אנחנו! שמעת?

אנחנו, הזוג שעבר והתמודד ונילחם וקם ונפל

ושוב נפל

ושוב קם

ושוב 

ושוב

אנחנו מודל להערצה!

ממנו שואבים!

והאמת? אני מבין אותם.

תראי יקרה שלי מה יצא מאיתנו!

תראי כמה אהבה יש בינינו

כמה עוצמות

כמה חוויות

כמה טוב. טוב צרוף. טוב שלם. חיים שלמים.

כמה נהיינו אחד, במלוא מובן המילה.

ואיזה מזל שחיכית לי

ואיזה מזל שהאמנת בי

ואיזה מזל שלא וויתרת

ואיזה מזל שגרמת גם לי לא לוותר

ואיזה מזל שלקחת את כל הפניות הנכונות בדרך

ואיזה מזל שהשכלת להבין שזו *דרך*,

ושגם כשאנחנו למטה, הכי הכי למטה -

אנחנו עדיין בדרך!

וכמה בהמשכה השמים צלולים

והשמש מאירה

והחיים מחייכים

וכמה טוב ואור ושפע וברכה יש מעבר לפינה, 

במורד הגבעה,

בהמשך הדרך הזו.

ואת, שחיכית,

וידעת

והאמנת

ובחרת

ואהבת

ללא תנאים 

לך אני עומד היום ומוקיר תודה ונושק לראשך על שהבאת לי את החיים המתוקים והנפלאים הללו לצידך ויחד איתך.

תודה.

את לא יודעת עד כמה תודה.

תודה שחיכית.

בעקבות בלת"ם שמיד צץ,

אז חוזרת עכשיו רק לציין הבהרה:

@oo היקרה רק למען הסר ספק היה חשוב לי לכתוב שאת הקטע הנ"ל רציתי לכתוב כבר מחג השבועות שאז חשבתי על הדברים ופשוט חיכיתי לזמן פנוי לנסח ולכתוב אותו.

וכמובן שאין באמור שום התייחסות ספציפית למקרה ספציפי כזה או אחר או שום ביטול חלילה לדברים שנאמרו בשרשור אחר.

אלא רק התבוננות אישית שעלתה לי מקריאה במגילה וכל מה שפירטתי כאן. 

ואם יש מקרים שיתחברו וזה יהיה מתאים להם - מצוין, ואם יש מקרים אחרים שלא יתחברו או שלא יהיה שייך אליהם - זה גם כמובן בסדר גמור ואין הדברים מתיימרים להתאים לכל המצבים ולכל האנשים ולכל המקרים באשר הם כמובן, אלא רק לאלה שכן ).

ובכלל רוצה להודות לך גם כאן על הדיון המכבד, המפרה, המדייק והמחכים שם 🙏❤

כבר זמן רב כאן בפורומים אפשר ללמוד ממך המון מתוך המודעות הגדולה שלך, העבודה העצמית מעוררת ההערכה שלך, הגמישות המחשבתית שלך, החתירה למען מיקסום האושר בכל התחומים בחיים ועוד

יש משפט חשוב של דוקטור ויקטור פרנקל (ועוד רבים וטובים) שחשוב רגע להנכיח לעצמנו עכשיו:

כל התנהגות/תגובה בלתי נורמלית במצב/במציאות בלתי נורמלית - היא נורמלית.

אז מצאת את עצמך / את אשתך / את אישך / את הילד ברגרסיה בתחום מסוים?

אתם נורמליים.

זו המציאות שלא נורמלית.

אז לוקח לך שוב שנה לעשות פעולה פשוטה?

הכל עמום, מבולבל, לא מרוכז?

את נורמלית. אתה נורמלי.

פתאום בוכה כאילו בלי סיבה הנראית לעין?

כל פעולה הכי קטנה נראית כמו הר?

התחלת דיאטה בדיוק לאחרונה ומאתמול מחפשת רק מתוק ומנחם?

הסבלנות מתקצרת לפתיל קצרצר או אפילו בלתי נראה?

לא מבינה את עצמך?

שואל מה נסגר איתי?!

תוהה לעצמך או אפילו מבקרת את עצמך: מה זה מה קורה איתי?!

את נורמלית. אתה נורמלי.

ומה יעזור גם לנו וגם לזוגיות שלנו עכשיו?

בעיקר חמלה.

הבנה.

לגיטימציה לאנושיות שלנו.

המון חמלה ואהבה.

לעצמי. לאשתי. לאישי.

לקחת נשימה עמוקה

ועוד אחת

להוריד סטנדרטים כרגע במה שאפשר

ובעיקר לזכור שגם אני וגם בעלי/אשתי - אנושיים.

ועוברים, שוב, בתוך מציאות מוטרפת.

ולנסות למצוא עוגנים גם כעת

ולנסות לחזק את עצמינו ולהתמלא ממה שעוזר

לנו, ולזוגיות שלנו.

בשורות טובות ב"ה 🩵🙏

אני אישית אוהב את הבוקסרים הארוכים של פוקס (יש לי מבנה גוף רזה־בינוני בערך L)

לגזרה רחבה הרבה אוהבים רפויים

אין נוסחא מנצחת, לכל אחד נח משהו אחר,

זה פשוט לקנות אחד ולבדוק.