כל עוד אתה חושב שהיא לא מספיקה בשבילך ובסתר הלב חושב שהיית יכול לקבל משהו טוב יותר - לא תצליח לראות את הטוב שבה....

אנחנו רגילים למדוד דברים חיצונית (חכמה, עשיה, הצלחה, הספקים וכו) וזה מטעה. אם תראה את הטוב הפנימי שבה בלי השוואות, יקח לך זמן מן הסתם אבל לאט לאט תרגיש איך היא גורמת לך להרגיש טוב יותר עם עצמך ועם העולם ואין שום פרמטר חיצוני שיכול להתחרות בזה.

ולכן זה מה שחותם את עשרת הדברות (וד"ל ואכמ"ל).
ה"נתינה" שעליה אתה מדבר איננה העיקר בקשר, אלא נתינה מסוג אחר לחלוטין.
מדובר על נתינה שלך את עצמך, כאדם אל אדם אחר.
ומשמעות הזוגיות היא ללמוד מגבלות ולצקת לתוכן את ה"בטון".
יש כל סיבה להאמין שאתה תמצא מה אתה רוצה מעצמך גם במסגרת הנישואין (וזו למען האמת דרך נכונה יותר למצוא זאת).

אם היא כל מה שכתבת עליה - אז אתה "מקבל" מזה יופי. אשה מקסימה, חייכנית, שמחה, מפרגנת, אוהבת, משקיעה וחרוצה.....

אתה חושב שבשוק מקבלים דברים כאלה בקלות או  בחינם?....

ואם גם אתה עושה כפי שאתה כותב פה, אז גם היא מקבלת ממך יפה. אבל היא מקבלת כנראה פחות..

אתה יודע למה? כי אתה חושב עליה ש"אתה לא מקבל מזה", למרות שהיא כזו מקסימה.

והיא - כנראה - שמחה בך. מרגישה שזכתה..

אז מהר, לפני שהיא תחוש את זה, כדאי לענ"ד שתעשה שינוי-כיוון בפנים:

א. אל תחשוב בכלל, אולי היית יכול למצוא מישהי.... יש לך אשה, אל תחשוב על "אולי מישהי אחרת".. הרי זה לא שאתה נמצא עם צרה נוראה... ממש תסיר את המחשבה הזו. זו מחשבה מקלקלת, ש"מייצרת את עצמה".

ב. מצאת אשה טובה - זה לא שוק, "מישהי יותר טובה". עם  אחת אחרת, היית מוצא משהו אחר חסר. 

ג. אתה האיש, הגבר. אם היית מוצא מישהי "חכמה ממך, שמסדרת לך את החיים", שעוזרת לך יותר משאתה עוזר לה - היית פותח שרשור שאתה מרגיש מושפל... כמו ילד.. במקום שאשתך תיתן לך להיות הנותן והמוליך, היא עושה את זה במקומך...  אחת המתנות הכי טובות לאיש  -שהוא יכול להיטיב לאשתו והיא מרגישה בזה, נשענת עליו ומכירה לו טובה ויחס חם.

ד. אתה באמת צודק כנראה במה שכתבת  בסוף. במקום לעסוק בחלומות שווא על "מה היה יכול להיות" ולאבד אוצרך בידיים - פשוט תעסוק בלהוסיף טוב ושמחה ואהבה. תשמח להיות הנותן. תראה בכך מעלה. אל תעשו תחרות מי מקבל יותר, אלא מי נותן יותר..

תשב עם עצמך כל יום כמה דקות, תתבונן בנחת ובאהבה בדברים הטובים שיש אצל אשתך - וככה תתאהב בה יותר, ויותר תשמח שהיא לצידך ושאתה נותן לה. ה"נתינה" של איש ואשה זה לזה, היא הדדית, אבל היא שונה באיפיונים שלה.

לפי מה שנראה - אכן הכל בראש. שנה מבט, בשמחה, ותראה טוב.

הצלחה רבה.

אחד - תתבונן מה שכתבנו כאן, לעיל. 

תתבונן שהמשמעות של נישואין זה לא מישהי שאתה "על ידה". זו מציאות. כעת אתם משפחה. חיבור נשמתי וממשי.

תתבונן שזה ענין ש"בראש". הרי לא מדובר במישהי שאתם "על תדר שונה", שהרי אתה מרגיש שהיא מקסימה, אוהבת וכו'. אלא סוג של "מחשבה אובססיבית", אולי מישהי אחרת... ולכן, עם צורת מחשבה כזו, היית כנראה חושב כך בכל מציאות. לשנות את ה"ראש" לגבי זה.

גם תתתבונן כמה טוב שלא מישהי שמהנדסת לך את החיים, והיית מרגיש פתאום לא הגבר.

תחשוב גם על זה שהיית יכול להרגיש הרבה יותר טוב עם הסתכלות אחרת.

ממש תשב עם עצמך, כמה דקות, תתבונן בנחת בדברים. תעשה כך כמה ימים, "כדור ביום"...

שניים - יש עצה בספרים, לגבי עניינים אחרים שלא יכולות להיות בראש שתי מחשבות ביחד. 

אם תתמקד בהסתכלות על מה שטוב באשתך, אז אתה תהיה בכיוון אחר, בונה. לא בכיוון של "מה אם"...

אז גם על זה תשב קצת, כמה דקות, להתבונן בנחת, בחיוך, על הטוב שבה, שבהתנהלות שלה אליך, עד ש"תתאהב" בה, וגם תרצה עוד יותר להעניק לה. "שני כדורים ביום"... צהריים וערב.

שלוש - הרי מה שמפריע לך, זה שאתה מרגיש שאתה לא "מקבל ממנה" כמו שנותן לה. אם תתבונן בדברים שמקודם, ותתעורר יותר אהבתך והערכתך אליה - אז גם פחות תרצה לקבל אלא לתת - וגם תראה שאתה מקבל ממנה המון... יחס, יחס. עיקר מה שאיש מקבל מאשתו, זה היחס המעריך והאוהב. בעניינים האחרים הוא די יכול להסתדר (חוץ מאם נקרע איזה בגד ולא יודע לתפור...)..

הצלחה רבה. יש לך רצון טוב, מודעות - אתה תצליח בעז"ה. שניכם תצליחו. והקב"ה ישמח בכם. זכו - שכינה ביניהם.

א. לא עוזרים לאישה ע"מ לקבל עזרה בחזרה. (כנ"ל הפוך.) עוזרים כי רוצים לעזור ולפעמים גם אם אין רצון- עוזרים כי צריך עכשיו.

ב. חכה. יכול להיות שעוד תגלה שהיא עוזרת לך הרבה. אבל לא בתחומים שאתה עוזר לה. אתה עוזר לה בלהקשיב ולשטוף כלים והיא יכולה לעזור לך בהבנה של עצמך, בהתקדמות פנימית ובעוד כל מיני דברים שרק אתה והיא יכולים לדעת. 

ג. את המחשבה הזאת של למצוא אישה טובה יותר תעיף לך מהר מהראש כי זה יצר הרע טהור. לא נותן לך להתרכז באשתך אלא יוצר לך דמיונות על איזו אישה אחרת סופר מעולה. בעוד שאתה מתאר אישה מתוקה וטובה שכבר יש לך!!! אז להעיף מהר את המחשבה הזאת. רק נזק היא תביא לך. 

ד. אתה מרגיש שיש בך בעיה? תנסה להגדיר אותה. תנסה לבדוק מה השורש שלה. אולי זה בכלל לא קשור לאשתך. ואולי- כמו שקורה הרבה- מול בן או בת הזוג עולים הדברים שצריכים תיקון אצלי. ואם זה ככה- אז ברוך הבא לעבודה של חיי הנישואין. זו תמצית הענין.

לחזק את עצמך באמונה שה' לא עושה לנו סתם דברים לא טובים. שכל מה שיש לנו הוא מה' ויש לזה תכלית.

אשה אחרת יהיו לה חסרונות שאין לאשתך. לא בטוח שתרצה אותם.

למשל אשה מאד מוצלחת בכל קריטריון אבל מאד ביקורתית כלפי עצמה וכלפיך.. יכול להיות גהינם למרות שנראה חיצונית מושלם.

ולהתחזק באמונה שכל אחד מקבל מה שהכי נכון בשבילו ודברים לא סתם. יש מי שמכוון.

וכמובן להעמיק בטוב שבאשתך. לחפש אותו כל הזמן. לכתוב כל יום 3 דברים טובים שראית בה או שעשתה בשבילך. וכו.

לא קראתי תגובות עכשיו, סליחה אם חזרתי..

שבו אסור שתתן יותר משתיקח.. זה עצוב והאמת מהתיאור הכנה והמרגש שנתת על אשתך נראה שקיבלת הרבה יותר.  מומלץ ללכת לסדנאות על חיי נישואין. למשל שה הרב והרבנית שפירא ויש עוד. כי אתה יכול להיות אדם מצוייין והתפיסה השגויה שלך תהרוס לך. בהצלחה

אהבה....

כתבת די הרבה בתיאור, אבל לא כתבת שאתה אוהב אותה (ואני מניח שאתה אוהב).

הנתינה איננה העיקר בקשר. העיקר בקשר הוא - התקשרות. קשר. כשמו כן הוא - חיבור אמיץ.

הנתינה היא או פועל יוצא מתוך התקשרות זו (מבפנים - לחוץ) או דרך ליצור התקשרות שכזו (מהחוץ - לפנים).

אבל העיקר הוא עצם הקשר.

האינסטינקט שלי מרוח הדברים שכתבת הוא שאכן, אחי היקר, אתה מחפש כאן משהו שלא תמצא.

אשה שתהיה הפסיכולוגית שלך, המאמנת האישית שלך והרופאה שלך - לא בטוח שהיית רוצה להתחתן איתה...

ונשמע מדבריך שיש לך אשה נחמדה וטובה וטוב מאד שאתה משקיע בה (אנשים מחפשים שנים(!!) בחורה עם המעלות שציינת).

עצתי היא שתלך לייעוץ מסודר וממוקד אצל מישהו מקצועי.

ולא, לעניות דעתי מהתיאור שלך - אתה לא צריך סדנאות בזוגיות (אולי בהמשך). 

אתה צריך הכוונה אישית.

בהצלחה!

מחילה, אבל מרבותי וכן מהנסיון למדתי שהעיקר בחיי הנשואין אינן נתינה בלי גבול, אלא קבלה בלי גבול. זה הרבה יותר קשה. אבל אם יודעים לקבל לחלוטין את בת הזוג כמות שהיא, באמת, בלי תביעות ורצונות איך היא תשתנה כדי להתאים את עצמה אלי, אח"כ זוגיות מוצקה ומוחלטת זו גם משפיעה על כל היחס אל חינוך הילדים והבית הופך למבצר איתן ששום דבר לא יכול לשבור אותו. 

בהצלחה. 

שמעתי מהמון אנשים מסביבי, שהם בעולם הדייטים, שהם תמיד מחפשים מישהו שישלים אותם, שימלא את החסר שבהם.

אממה בפועל זה לא באמת קורה, ואז יש אכזבה גדולה.

בדיוק לפני שבוע שוחחנו בעלי חמותי ואני. בעלי אמר שהוא תמיד חשב שהבעיה שלו להתעורר בבוקר תיפטר כשהוא יתחתן כי אישתו תעיר אותו. וזה לא קורה, הוא נשאר עם הבעיה ומה שנשאר לו זה לעבוד עליה!

החסרונות שלנו לא יפטרו ברגע שיש לך בן זוג.

נראה לי שכדאי ללכת לטיפול זוגי, כן כבר בשנה הראשונה. (מתנה נפלאה לכל זוג לשנה הראשונה!) אנחנו התחלנו טיפול חצי שנה אחרי החתונה, ואין ספק שזה הציל לנו את הזוגיות, ושדרג לנו את החיים בצורה משמעותית ביותר.

אצלך ספציפית נשמע לי שאולי עדיף טיפול, ולא ייעוץ. יש הבדל.

נשמע שאולי יש לך קונפליקטים פנימיים, עם האבא ואמא שהופנמו בתוכך בילדות. איך היתה הזוגיות של ההורים שלך. והאם יש לך קשר תלותי באמא שלך?... מרצה אותה?.. ואולי אתה מצפה שגם אשתך תסדר לך את החיים.. כמו אמא שלך? ואולי גם את אשתך אתה מרצה?..

כמובן שאלה רק השערות שלי, כי כתבת רק מעט.

בעיניי אתם צריכים יותר מאשר טיפים או שכנועים חיצוניים... זה לא יעזור לשכנע את עצמך שזו אכן האישה הכי טובה וכו. נשמע שכדאי לטפל בשורש.

יחד עם זאת נראה שיש לכם הרבה כוחות של השקעה גדולה, אכפתיות ונתינה בזוגיות, שאלה משאבים מעולים שיעזרו לכם מאוד.

בהצלחה רבה

קרה לך פעם שהגעת לבהירות טובה כזו דווקא אחרי התבוננות איטית? או מהלך איטי?

לפעמים בתוך המהירות מתפספסים דברים מהותיים.

דווקא הלאט מאפשר להגיע אליהם, לתפוס אותם, לנשום אותם, ולאמץ אותם קרוב ללב.

ע"י כך פעמים רבות ניתן להגיע לבהירות מרגיעה, טובה כזאת.

בהירות שהיא לכשעצמה מקצרת תהליכים ומקצרת את הדרך.

לכן לפעמים דווקא הדרך הארוכה כביכול היא הקצרה באמת.

דווקא הלאט הוא מהר. 🩵

הוידוי והקבלה לעתיד זה אחרי הכרת החטא והחרטה.

זה מה שאמרתי.

ובכל זאת אתה לפחות מנסה.

עצם זה שאתה לא עושה את זה שוב, זה עיקר התשובה.

החרטה לא צריכה להיות על פרטי החטא אלא על זה שהמרת צווי ה'.

גם אם אכלתי חזיר, היה לי טעים, הפסקתי ויש לי חשק לעוד, אני יכולה להביע חרטה שיש אדון לעולם, שקבע חוקים ואני בטיפשותי וחשקיי שעדיין קיימים המרתי את פיו.

אתה גם אמור להצטער

אבל בחרת אחרת

אולי עכשיו אפשר גם לבחור לשחרר את בקשת המחילה

ואולי בכלל להתמקד בבחירה ולא באמור

ויותר מכך, האם היה מפני שלהבנתך ייעקר משהו מן התורה?

אני בעוונות מניח שעשיתי דברים רבים מתיאבון, ומיעוט שבמיעוט מכעס ומהכעסה (למשל, אם משהו היה קשה באופן קיצוני בשבת, הגם שלא באמת נצרך, ועניין כזה הוא עבורי בנדיר, וודאי שלא נסעתי פתאום בשבת לבלות בחוף ים רחוק). גם אם פעם קמתי ממקום סעודה ולא בירכתי - אפילו יעבור הרהור שהיה זה בהתרסה כלפי מטבע שטבעו חכמינו מכוחם לתקן ולפסוק, ולא רק מתיאבון וגרגרנות זמן שלא היה זה נוח להתעכב ולהודות על שנותן לחם לכל בשר - אינני חושב שהגעתי לחשוב שאין כל ממש בציווי ובאורח החיים (ובטור אורח חיים).

אני אישית חושב, בצניעות רבה, שאם כל המניעים לקשיות העורף או הנפש הם לתיאבון ואפילו להכעיס, אך לא מפני שעוקרים את שורש ומקור אמונתנו הפנימית, האוהבת, הנכזבת לעתים, אך שלעולם לא תינטש, זוהי - באיזה אופן חסידי ברדיטשובי - סנגוריא גדולה ונקודת אור בחושך. כי בכלל להיות יהודי שעוד מתחבט בזה, שנפשו כועסת אך לא נפרדת ואולי עם כל זה שוקקת, הרי זה בכלל סגולת ישראל וחלק ממעל, גריעותא ומעליותא משמשים בעירבוביא, ועדיין מכל זאת מתגדל ומתקדש שמיה רבא.

מה אתה מבקש מאיתנו לרחם עליך.

תפנים שיש מלך לעולם.

הרב יעקב חזן ז"ל:

ניק חביב שאל האם לצאת עם בחורה דתייה שהוריה מסורתיים, ואתה ענית לו שעל מקרה כזה נאמר ארור שוכב עם כל בהמה.

היהדות שלך היא לא היהדות שלי, ולכן מבחינתי התשובות התקיפות שלך לאורך השרשור הזה לא רלוונטיות יותר מאשר שכומר קתולי מפולין יגיד לי את דעתו.

ולא, לא ביקשתי רחמים. בטח לא מאדם חסר רחמים.

אבל מצטער על כך שאתה לא מצטער, וגם זה יקר מאוד בעיני האלוקים לכאורה

אין פה תשובה.

בעצם אתה מצטער על כך שאלוקים שולט בעולם.

והחליט לאסור דברים מסויימים.

זה "אני מצטער שאני לא קובע מה מותר ומה אסור.

אלא אתה מלך העולם."

מה הקטע דקה לפני שממליכים את הקב"ה

ומבהירים שאנחנו נאמנים לדרך שלו.

גם אם קשה. וגם אם לא תמיד מצליחים.

להביע דעות הפוכות.

עדיף על כלום

אני לעולם לא אצטער על חטאים.

איפה כל מה שלמדנו על חרטה?? וידוי?? וקבלה לעתיד??

עזוב את זה שהוא מפרסם שעבר על רצון ה'

הפוך בדיוק. צריך להתבייש.

וגם אם עושים עבירה. לא להראות את זה לכולם.

ולא לפרסם. גם אם קיים יצר הרע שלא יכול לכבוש אותו.

אמר ר' עילאי הזקן:

ילבש שחורים ויתעטף שחורים.

לילך למקום שאין מכירים אותו.

ואל יחלל שם שמים.

📚 עין יעקב — 3/9/2026

ּא בַּעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת הוּא דִּכְתִיב. דְּאָמַר מַר: חֲמוּרָה עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, שֶׁכָּל הַכּוֹפֵר בָּהּ, כְּמוֹדֶה בְּכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ. עוּלָא אָמַר: כִּדְרַב הוּנָא, דְּאָמַר רַב הוּנָא: כֵּיוָן שֶׁעָבַר אָדָם עֲבֵרָה וְשָׁנָה בָּהּ, הֻתְּרָה לוֹ. 'הֻתְּרָה לוֹ', סַלְקָא דַּעְתָּךְ? אֶלָּא נַעֲשֵׂית לוֹ כְּהֶתֵּר. אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ מִשּׁוּם רַבִּי חֲנִינָא: נוֹחַ לוֹ לְאָדָם שֶׁיַּעֲבֹר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר וְאַל יִתְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם [בְּפַרְהֶסְיָא, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם כ) "וְאַתֶּם בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהִים: אִישׁ גִּלּוּלָיו לְכוּ עֲבֹדוּ, [וְאַחַר] אִם אֵינְכֶם שֹׁמְעִים אֵלָי וְאֶת שֵׁם קָדְשִׁי לֹא תְחַלְּלוּ". אָמַר רַבִּי אִלָעִאי הַזָּקֵן: אִם רוֹאֶה אָדָם שֶׁיִּצְרוֹ מִתְגַּבֵּר עָלָיו, יֵלֵךְ לְמָקוֹם שֶׁאֵין מַכִּירִין אוֹתוֹ וְיִלְבַּשׁ שְׁחוֹרִים וְיִתְכַּסֶּה שְׁחוֹרִים, וְיַעֲשֶׂה כְּמוֹ שֶׁלִּבּוֹ חָפֵץ, וְאַל יְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם בְּפַרְהֶסְיָא. אֵינִי? וְהָתַּנְיָא: כָּל שֶׁלֹּא חָס עַל כְּבוֹד קוֹנוֹ, רָאוּי לוֹ שֶׁלֹּא בָּא לָעוֹלָם, מָה הִיא? רַבָּה אוֹמֵר: זֶה הַמִּסְתַּכֵּל בַּקֶּשֶׁת. רַב יוֹסֵף אוֹמֵר: זֶה הָעוֹבֵר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר. לָא קַשְׁיָא, הָא, דְּמָצִי כַּיִיף לְיִצְרֵיהּ, וְהָא, דְּלָא מָצִי כַּיִיף לְיִצְרֵיהּ]. כז תְּנָן הָתָם: אֵין מַקִּיפִין בְּחִלּוּל הַשֵּׁם, אֶחָד שׁוֹגֵג וְאֶחָד מֵזִיד. מַאי 'אֵין מַקִּיפִין'? אָמַר מַר זוּטְרָא: שֶׁאֵין עוֹשִׂין כְּחֶנְוָנִי. (המקיף) אָמַר מַר בְּרֵיהּ דְּרַבִינָא: לוֹמַר, שֶׁאִם הָיְתָה שְׁקוּלָה, מַכְרַעַת. כח תָּנוּ רַבָּנָן: לְעוֹלָם יִרְאֶה אָדָם עַצְמוֹ, כְּאִלּוּ חֶצְיוֹ חַיָּב וְחֶצְיוֹ זַכַּאי, עָשָׂה מִצְוָה אַחַת, אַשְׁרָיו שֶׁהִכְרִיעַ עַצְמוֹ לְכַף זְכוּת. עָבַר עֲבֵרָה אַחַת, אוֹי לוֹ שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ לְכַף חוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (קהלת ט':י"ח) "וְחוֹטֶא אֶחָד יְאַבֵּד טוֹבָה הַרְבֵּה", בִּשְׁבִיל חֵטְא יְחִידִי שֶׁחָטָא, אָבַד מִמֶּנּוּ טוֹבוֹת הַרְבֵּה. רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: לְפִי שֶׁהָעוֹלָם נִדּוֹן אַחַר רֻבּוֹ, וְהַיָּחִיד נִדּוֹן אַחַר רֻבּוֹ, עָשָׂה מִצְוָה אַחַת, אַשְׁרָיו שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף זְכוּת. עָבַר עֲבֵרָה אַחַת, אוֹי לוֹ, שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף חוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר:

ולא מצליח מספיק להצטער עליהן למרות שהיה רוצה, ומרוב שהוא מצטער על כך שהוא לא מצליח להצטער, הוא משתף על כך בפורום.

אם נמשיך במלחמת הציטוטים 🙂, אצטט את דברי ר' נחמן הידועים, על כך שצריך להסתכל על הנקודות הטובות, ודרך שם הרוע ייעלם.

לענ"ד זאת דרך יותר יעילה כיום.

מה יעזור 100 פורומים תומכים.

הרי ידוע "אין עצה ואין חכמה ואין תבונה לנגד ה'"

תקשיב קצת.

אם אני לא אמחה ואצווח ככרוכיא

הרי להגיד אוו כמה חמוד מישהו שלא מעוניין לעשות תשובה כראוי בלב שלם, ויום אחרי זה לבוא לקב"ה ולאחל לו "שיבואו כולם לעשות רצונך בלבב שלם' זו צביעות,

ואמר הכותב שיחי' בפתח השירשור

שאינו אוהב את הצביעות

על כך שאינו מצטער כאמור.

מצטער, על כך שיודע, שאיננו מצטער כראוי.

וכל רצונו הכמוס והגלוי.

להיות בקשר טוטאלי עם ה'

בלב שלם.

איך אינו יכול.

רגע רגע רגע.

מה זה אני רודף אחר חוקיך מחד.

שו הדא מחד. רודף וזהו.

מחד ומאידך.

יש פה תפיסה מוזרה להאדיר ולתת מקום לחולשה,רדיפת חוקיך מחד, ותשוקות זרות (שבטעות מתפרשות כשתשוקה עצמית) מאידך, בראש כל חוצות.

השיר הזה הוא לפי עניות דעתי.

בעייתי. איך בן אדם מכריז בפומבי שמאידך. אין מאידך.

רודף אחר חוקיך מחד ומאידך.

ובד בבד מתגנבת חולשה שאני מצטער עליה עד עמקי נשמתי.

לא באותו לבל של רצון. לא מכריז עליה בקול היא המאידך הזה.

במאידך מתביישים ומסתירים.

השיר מקומם.

אז אתה לא רודף אחר חוקיך.

זה הופך את הרודף אחר חוקיך על רמת הדקלום. ובתכלס אני עושה מה שבא לי.

ועל השיר הזה.

על הצביעות שבו היה צורך לצוררי הצביעות, להתקומם.

שו הדא שיהודי אומר לקב"ה לעיני כל העדה מאידך.

ביטויים כאלו, אבל לא זכרתי בדיוק.

ביקשתי את עזרתו של ידידנו gpt:

Worked for 49s

כן. ובעצם הדוגמאות המדויקות יותר מחלישות מאוד את הביקורת שבתמונה. יש בשירה התורנית המקובלת מקום לא רק לווידוי שכבר מסודר בתוך מסגרת של חטא–חרטה–תשובה, אלא גם לשהייה בתוך נפש קרועה, עוד לפני שההכרעה נאמרת — ולעיתים אפילו בלי הכרעה שלמה בסוף השיר.

הדוגמה החזקה ביותר היא דווקא “שקעה חמה” של הרב אברהם אליהו קפלן:

> “שקעה חמה, שקעה נפשי

בתהום רעיונות רב כים;

כי נלאיתי מלחום את מלחמתי

עם הבשר, עם הדם.”

ובהמשך:

> “האם לשכוח ולשמוח,

או לזכור הכול ולבכות?”

זה ממש מבנה של שני קטבים נפשיים. המשורר אינו מתחיל בהצהרת האמת, אינו מספר שכבר ניצח ואפילו אינו מכריע בין האפשרויות. הוא מביא לפני הקב"ה את הבלבול עצמו: “חוסה אלי כי לא אדע”. בנוסח המקורי המובא ב“בעקבות היראה”, השיר מסתיים ב“אולי אפתור את החלום” ובשקיעת החמה — לא בפתרון חגיגי. גרסאות שבהן נוספת אחר כך “זרחה חמה, זרחה נפשי” אינן בהכרח הנוסח המקורי. זה שיר שנחשב נכס מובהק של עולם הישיבות הליטאי. הטקסט והנוסחים באתר זמרשת, הפיוט בספרייה הלאומית.

גם אצל ריה"ל, “לבי במזרח ואנכי בסוף מערב” מתחיל בפיצול חד בין המקום שבו נמצא לבו לבין המקום שבו נמצאים גופו וחייו. אמנם כבר במילה “לבי” ברור היכן נאמנותו העמוקה, ובסיום הוא אומר שיקל בעיניו לעזוב את טוב ספרד; אבל רוב השיר חי בתוך הקרע ולא מדלג מיד להכרעה. נוסח השיר.

והדוגמה המקראית המדויקת ביותר היא תהילים ע"ג. אסף אינו רק מודה שנכשל; הוא נותן ביטוי ממושך ומשכנע לקוטב האחר:

> “וַאֲנִי כִּמְעַט נָטָיוּ רַגְלָי… כִּי קִנֵּאתִי בַּהוֹלְלִים, שְׁלוֹם רְשָׁעִים אֶרְאֶה.”

הוא ממשיך לתאר באריכות מדוע הרשעים נראים מצליחים, ואף אומר: “אַךְ רִיק זִכִּיתִי לְבָבִי” — אולי כל עבודתי הייתה לשווא. רק הרבה אחר כך, “עַד אָבוֹא אֶל מִקְדְּשֵׁי אֵל”, התמונה מתהפכת. כלומר, מזמור קנוני נותן תחילה במה מלאה למשיכה ולספק, ורק אחר כך מגלה את נקודת האמת.

מכאן ההבחנה החשובה: סימטריה ספרותית אינה בהכרח סימטריה ערכית. כשמשורר אומר “מחד אני רודף אחר חוקיך ומאידך…”, הוא עשוי להעמיד שני כוחות נפשיים זה מול זה בעוצמתם החווייתית — בלי לומר ששניהם טובים, נכונים או רצויים לו באותה מידה.

אפשר עדיין לומר שהניסוח בשיר המסוים עמום מדי, ושבשונה מ“שקעה חמה” לא נאמר בו במפורש שמדובר ב“מלחמה עם הבשר והדם”. זו ביקורת ספרותית לגיטימית. אבל עצם הדרישה שמשורר דתי חייב לסמן כבר באותה שורה מהו הצד הנכון, ולא רשאי להשהות את ההכרעה ולתת קול לקרע — אינה עומדת במבחן השירה התורנית עצמה. לפעמים עצם הבאת שני הקטבים לפני הקב"ה היא התפילה.

ומחפש להיות טוב מבלי לדרוך ולרמוס אחרים בשם הצדקנות והצדקות

אני לא רואה שום פסול ב"צידוק הדין". יש דברים שהקב"ה קבע שאסור, ואני מקבל עלי כי אני מקבל אותו עלי.

זה לא אומר שאני משוכנע, זה לא אומר שאני אוהב את זה, זה לא אומר ש"הייתי מחליט ככה בעצמי".

במילים של הרב מיכי אברהם, להקב"ה יש "סמכות מהותית" וזהו.

האם מישהו אמור להצטער על זה שהוא לא מצטער שהוא לא מצטער? מה שאלה כזו מוסיפה בכלל?

אגב, על מה בכלל מוסב אותו צער? בפשטות, הצער הוא פשוט על כך שלא התגברתי כמצוות האל.

זה אפילו לא קשור בדווקא לתוכן המצווה/עבירה. זה קשור ליחס עם ריבונו של עולם.

הרי אם לא היה לך אכפת בכלל שום דבר, זה לא היה מזיז לך.

וזה שמזיז לך, מעיד על הכל ...

זה חלק מאיך שנבראנו וצריך לעבוד ולהתפלל על זה.

לא סתם ר' נחמן הקדיש לזה תורה (תורה קמא) שזאת זכות להגיע לדרגה להרגיש כאב על העבירות שעשינו.

"אִם יִזְכֶּה שֶׁיַּרְגִּישׁ בֶּאֱמֶת כְּאֵב חֲטָאָיו, הַיְנוּ כְּשֶׁיָּמוּל אֶת עָרְלַת לְבָבוֹ, כִּי כָּל זְמַן שֶׁלִּבּוֹ עָרֵל וְאָטוּם, אִי אֶפְשָׁר לוֹ לְהַרְגִּישׁ בֶּאֱמֶת, רַק כְּשֶׁיָּמוּל אֶת עָרְלַת לְבָבוֹ, וְיִהְיֶה לוֹ חָלָל בַּלֵּב, וַאֲזַי יַרְגִּישׁ לְבָבוֹ בֶּאֱמֶת גּדֶל כְּאֵבוֹ, וְיִצְטַעֵר וְיִתְחָרֵט בֶּאֱמֶת"

ור' נתן מתפלל על זה בתפילה ו' "שֶׁאֶזְכֶּה לְהַרְגִּישׁ כְּאֵב חֲטָאַי וַעֲווֹנוֹתַי הַמְּרֻבִּים, וְלָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה לְפָנֶיךָ"

אני לגמרי לא חושב שזאת צביעות לבקש סליחה למרות ההרגשה,

אנחנו לא מנסים לעבוד על הקב"ה וגם יודעים שאי אפשר, אלא רוצים שיסלח לנו (מכל סיבה שהיא) למרות שעדיין לא מרגישים רע עם מה שעשינו

אפשר גם עוף או הודו טחון, הודו לדעתי הכי טעים והכי בריא.

מטחון אפשר להכין אין סוף אפשרויות.

אפשר להכין עיסה אחת גדולה, להקפיא במנות קטנות, וכל פעם להכין מזה משהו אחר. או להקפיא מוכן, זה בד"כ מעולה.

אפשר מאותה עיסה להכין עראיס, קציצות מטוגנות, שיפודונים, קציצות ברוטב, מוסקה, לזניה בשרית, פיצה בשרית, לחמעג'ון / פוקאצ'ה בשרית, ובטח עוד כמה אפשרויות ששכחתי.

לעיסה אפשר להוסיף ירקות או לחם שיגדילו את הכמות (בעיקר משיקול כלכלי. למרות שלדעתי פרגיות הרבה יותר יקר).

אפשר להכין קציצות, ולמחרת לבשל את אותן קציצות בתוך רוטב. עונה לדרישות שלך?

המעולות -ממש טעימות וללא חומרים משמרים של קטניות שנקראות "שטראוס בקופסה" -זה לא קפוא אלא בא מוכן לאכילה בטמפרטורת החדר, כך שאפשר להוסיף לאורז (לדוגמא -עדשים ואורז כמו במג'דרה), לקוסקוס (לדוגמא- חומוס במרק של קוסקוס) ואז זה גם חלבון מלא ,מכיוון שקטניות+דגן =חלבון מלא.

אני הרבה פעמים פשוט מערבבת את הקטניות עם סלט וטחינה וזה מעולה.

פרגית במחבת

חזה עוף במחבת

שניצל

קציצות בקר

קציצות הודו

לכל אחד המקציצות אפשר לעשות כמה סוגי רטבים ואז יש ממש גיוון

נקניקיות ביתיות (אשתי מכינה ויוצא מדהים)

המבורגר מבשר טחון

קבב מבשר טחון

צלי בשר

זה בגזרת הבשרי

אפשר גם דגים

דג מטוגן

דג ברוטב

דג בתנור

סלמון

קציצות דג

טונה

קציצות טונה

ואפשר לקבל חלבון גם מקטניות

מגדרה

חומוס ביתי

קוסקוס עם חומוס

מרק אפונה

מרק שעועית

גם במוצרי חלב יש חלבון.

זה מה שעלה לי לראש כרגע.

מניח שיש עוד הרבה מאוד דברים

ככה שיש מבחר

רוב הדברים שרשמתי בבשר עוברים הקפאה בסדר גמור (גם שניצל. לא חוזר להיות קריספי אבל בסדר גמור)

השאר זה דברים שאפשר להכין יום-יומיים לפני וישמרו במקרר

מאד קל לבשל ומאד טעים.

פשוט מניחים שם חזה עוף/פרגית/ סטייק/דג עם קצת תבלינים וזה מוכן די מהר.

לא מדדתי בדיוק כמה זמן אבל נניח תגריל על עצמה גבוהה אולי עשר דק? בערך? זה עד שהוא מתחמם ואתה יכול לשים אוכל בפנים.

כשאתה מכניס, לוקח כמה דק' עד שמוכן תלוי מה הכנסת:

נניח פילה חזה עוף, 6 דק', אם היה קפוא אז אולי 8 דק', המבורגר קפוא קבבים קפואים עשר דק', כנפיים קפואות שכבר תיבלנו מראש אני אוהבת לשים לאיזה רבע שעה ויותר אבל מוכן כבר אחרי 13 דק' בערך.

דג מושט קפוא עם תבלינים, ברוקולי ושעועית, סביב 12-13 דק' למיטב זיכרוני

תודה

הרבה יותר טוב מהנינגה לדעתי ( יש לי את שניהם)

להכין לבישול או טיגון, ולהקפיא, כשמכינים זה בדיוק כמו טרי.

(קציצות/שניצלים/פרגיות מתובלות/כדורי פלאפל/ דגים וכו')

חזה עוף בסוגים שונים של רטבים (אם תרצי אפרט) ולהקפיא בצורה שטוחה בשקיות זיפלוק

בלילה של בשר או עוף טחון- כשמוסיפים לחמניה סחוטה תפוא, בצל, קישוא הביצים זה יכול כמעט להכפיל את נפח מוזיל משמעותית את המסה. ואפשר להכין מזה המון דברים.

פרגיות- לתבל ולהקפיא עם תיבול ואז רק להפשיר ולטגן או בנינג'ה/תנור.

מגוון סוגי קטניות ברורות מושרות

אפשר גם פשטידות שזה אחלה.

הטיפ הכי חשוב שלי- אם הוא ה"בעייתי" ושאר המשפחה אוכלת מגוון יותר - לקנות טרי ולהקפיא במנות קטנות (נגיד כל שקית זיפלוק עם 2 פרגיות)

פרגיות אפשר לתבל לפני ההקפאה (ואז זה להוציא שיפשיר ו2 דק מכל צד על המחבת וביי)

דגים- מפשירים יחסית מהר, תיבול בקטנה ולתנור (גם קצר). נגיד סלמון, פילה מושט/דג לבן אחר וכו.

קטניות- אפשר להקפיא מבושלות או מונבטות.

חזה עוף- כמו פרגיות. בנוסף אפשר לתבל ולעטוף בפירורי לחם, ובמקום לטגן - לעטוף אחד אחד ולהקפיא. יש מקומות שמוכרים ככה מראש (יקר)

אם זה רק הוא אוכל את החלבונים היקרים יותר, ואתם אורזים בנפרד להקפאה, זה הרבה פחות מורגש כלכלית.

וכן כמובן חיפוש ממוקד באלי אקספרס

אם תכתוב לי את מה שאתה מחפש. אנסה לחפש גם כן.

מה החלק המקורי? ננסה לעזור לך למצוא.

חפש בגוגל. חלקם גם עובדים עם יצרנים ויכולים לייצר לך בהתאמה אישית.

אם זה ברגי גלגלים. אין יותר מדי מה להתבלבל. בכל חנות חלפים לרכב יש. עולים כ10-20 שח לאחד

אם זה מכסה. תזמין מחו"ל. יש יותר מבחר ולא צריך לכתת רגליים בין חנויות כדי למצוא משהו שאתה אוהב