והם מצטברות עמוק עמוק בין גלגי השיניים של הנפש מעלים טחב ומכבידים כל כך.
כל מיני כשלונות קטנים, פחדים, קושיות תהומיות, תהיות קיומיות, שם עמוק בפנים, בבסיס של הבסיס, מצערות אותנו כל כך, גורמות לנו לא להאמין, לא לזרום לא לנוע ואז פתאום מישו כותב על זה ואנחנו כל כך מודים לו, ומעריכים אותו ומתפעלים ממנו, למה?
כי הוא דבר את זה, את מה שאנחנו השארנו להרקב בפנים.
אין ברירה, חייבים לחפור עמוק עמוק להוציא את זה בנשיפה ארוכה או במילול בהיר ומובן.
להתפלל את זה בתחינה אמיתית
לא להתבייש בזה, זה לא אנחנו.
הו לא.
זה לא אנחנו.
- לקראת נישואין וזוגיות