החג נכנס.
כולם ילכו עם בגדים חגיגים לבית הכנסת.
יתפללו לאלוהים.
יבקשו סליחה.
כולם פתאום נהיו צדיקים בחודש הזה.
ממתי הפריע להם כמה הם פגעו כל השנה במישהו?
אני אשאר בבית.
לא מבינה למה להתפלל.
נכין דברים לסעודה, נקרא ספר, סתם ננוח.
ובבוקר אבא יעיר אותי.
נקום נתארגן ונלך לתפילה ביחד עם כלום.
נשמע שופר ביחד עם כולם.
ננסה להתכוון.
לא יודעת כמה תוכן יהיה למילים שאני אגיד.
אני מקווה שיהיה להן תוכן.
שאני לא אעמוד מ5 עד 1 וחצי ואמלמל מילים ולא ארגיש כלום.
אני רוצה להרגיש קצת. להתחבר. לבכות. להבין..
ככה יומיים. להתפלל. לבקש סליחה.
הו כמה אני צריכה לבקש סליחה.
למרות שאני כועסת עליו.
ננסה להבין שאולי זה לטובתי.
פחח. זה לא יכול להיות לטובתי בכלל.
הלוואי ואני אצליח לפחות להתחבר אפיל לקטע אחד בתפילה.
אם אני אצליח, זה שווה לי את זה. למרות הכעס.
לא מאמינה בכלל שמישו יקרא עד לפה.
