ההתרגשות, הלחץ, הצפיה והפחד- מטפסים מהבטן לגרון.
הכל עומד דומם. 2 מזוודות, לא קטנות. אחת ליד השניה.
עוד מזוודה של עליה למטוס.
מטוס. טיסה. רבי.
הלב דופק, המחשבות מטלטלות. והזמן? מתקדם בקצב מהיר למדי.
עוד רגע, ור"ה יכנס אלינו ברוב פאר והדר.
הכל יזעק לי; את חלשה וכל כך פחדנית.
ההחלטה תנופף בידה לאות "נו נו נו".
ואני? ארכין ראש, אמלמל בשקט שניסתי.
כלכך רציתי. נגעתי ולא נגעתי.
אבל, לא הצלחתי. אולי זה הופך אותי ללוזרית, פחדנית וקטנה. אז אולי זה מה שאני. אבל, תדעו, אתם, שרציתי. אבל אני קטנה וחלשה. ופחדנית. הו, כמה שאני פחדנית.
אני מדפדת במוחי את האירועים שחלפו במשך השנה. כמה התקדמתי, השתפרתי, השתנתי.
אני נוברת בתוכי ושואלת בקול רפה: מה לשנות בי? איזה חסרון יש לקחת אותו ולבתר, לגמר? יש כל כך הרבה רבדים בהם צריך להשתנות, להיות איש טוב יותר. עם מה מתחילים?
איך אעשה שהשנה הזו תאיר לי פנים?
איך אתקרב אל הקב"ה, אדבק בו ואהיה שלו?
איך אדע לאהוב במידה הנכונה, לצחוק בצורה תקינה ולהפסיק להיות כזאת -----?
האעאע. אני מרוגשת. המילים יוצאות מסורבלות. אני לא מצליחה לנסח את הלב וזה מציק לי.
אבל תשרי מדגדג לי את הלב.
ואני?
אני בושה ונכלמת.
ואוהבת, פשוט אוהבת.
- לקראת נישואין וזוגיות