הלכתי לבית הכנסת בערב, הגעתי בסוף התפילה (ככה זה כשמתפללים בבית כנסת רחוק נורא ובנוסף לא מרגישים טוב). לא התפללתי אפילו לא מילה. לא כי היה לי קשה, פשוט לא הרגשתי טוב. בלילה קיבלתי על עצמי משהו מאוד מאוד גדול, ומאוד מאוד חשוב. הצלחתי בזה בכל שלושת הימים שאחר כך, והרגשתי איך אלוהים עוזר לי. ממש. בבוקר קמתי בזמן, אבל שוב, הייתי מדי מצוננת מכדי ללכת להתפלל. אז הלכתי מאוחר יותר לשמוע שופר, וזהו. החג ושבת עברו ממש מהר, הייתי מוכנה לעוד יום כזה, רק בלי המחשבות הספציפיות האלו. כן עם זה שהצלחתי בשני הדברים שקיבלתי על עצמי.
מה עוד? בישלתי בחג השני. יצא נהדר. נודלס מבושל ומטוגן בדבש, עם מוקפץ מעולה. גם הדג שהכנתי ביום שלישי יצא נהדר. מרקם שונה משל הדג שאנחנו מכירים, ועדיין טעים.
קראתי את שני ספרי הקומיקס החדשים של אווטאר. מתח מתח. שייצא כבר עוד אחד. קראתי גם שלושה ספרים של בון, אני פשוט אוהבת קומיקס! אבל אבל. קראתי קצת מהספר השני של פלא, והרבה מגנבת הספרים.
התלבשתי יפה, אבל היה חם ממש.
מה שכואב לי: האוזניים, האף, הראש, האינסטלציה של הפנים, הבטן, כל מיני עצמות בגוף.
למה בכל זאת ממש טוב לי: לא פספסתי שום ברכה אחרונה, בתקיעות חשבתי רק על התקיעות, עזרתי לאימא, לא קרה שום דבר רע למרות שחשבתי שיקרה, אבא בשמיים עוזר לי, היו חג שבת טובים, אח שלי תכף חוזר הביתה. וזהו. יהיה לנו טוב.
