***בבקשה לא לשים בראשי****
בשבת הבת שלי (כמעט בת 4) סיפרה לי שכמה ילדים בגן נגעו בה (היא הצביעה על התחתונים ואמרה שנגעו בה שם).
לא יודעת מתי זה קרה (השיחה היתה די קצרה כי די מהר היא העבירה נושא ולא רציתי להחזיר אותה לעניין בלי לחשוב טוב מה להגיד ואיך להגיד), אבל כיוון שהיא סיפרה אחרי 3 ימים של חופש, מאוד יכול להיות שזה קרה לפני יותר זמן והיא רק עכשיו החליטה לשתף.
אני ממש לא יודעת מה לעשות. דיברתי עם הגננת הלילה, והיא הודתה לי שיידעתי אותה ואמרה שישתדלו לשים לב בהמשך שזה לא יקרה.
אבל איך מתייחסים למה שכבר היה? להמשיך הלאה בלי להתייחס? או שאני צריכה לעזור לה לעבד את זה באופן כלשהו? ואיך ללמד אותה על התמודדות עם מצב כזה בפעם אחרת? (ובלי לגרום לה להרגיש שמה שקרה שם זה אשמתה שהיא לא מנעה מהם?)
יש לציין שדיברתי איתה בעבר כמה פעמים באופן תיאורטי על כך שיש מקומות בגוף שאף אחד חוץ מההורים ורופאים אמור לגעת בהם, ודיברנו גם על זה שאם מישהו נוגע בה בצורה שלא נעימה לה היא צריכה להגיד באופן ברור שזה לא נעים להגיד, ואפשר גם להדוף באופן פיזי את מי שמפריע לה, וכמובן לספר למישהו מבוגר. במציאות זה כנראה לא היה מספיק, אז מה צריך להוסיף על זה??
ועוד עניין- בתקופה האחרונה היא היתה משמעותית יותר קשה מתמיד. יותר ויכוחים על שטויות, קושי גדול מאוד בפרידה בבוקר בגן (לאחרונה דווקא השתפר אבל היו ימים מאוד קשים של בכי כבר מהבית מהרגע שהזכרנו את הגן), והרבה הרבה הצקות לאח הקטן, שממש לא היו קודם באותה רמה. אני עד עכשיו פירשתי את זה בתור קשיי הסתגלות בחזרה לגן (זו שנה שניה באותו גן, אבל הגננת התחלפה, והרבה מהחברות משנה שעברה עלו לגן חובה, ובכלל היא ילדה שקשה לה עם פרידות). השאלה אם יכול להיות שחלק ממה שאני רואה זה קשור למה שהיא עברה שרק עכשיו נודע לי?
(כשהיא סיפרה על זה, זה לא היה נראה שזה היה לה כל כך טראומטי, אבל אני לא יודעת איך באמת זה השפיע).
אשמח לכל הכוונה בנושא...
בשבת הבת שלי (כמעט בת 4) סיפרה לי שכמה ילדים בגן נגעו בה (היא הצביעה על התחתונים ואמרה שנגעו בה שם).
לא יודעת מתי זה קרה (השיחה היתה די קצרה כי די מהר היא העבירה נושא ולא רציתי להחזיר אותה לעניין בלי לחשוב טוב מה להגיד ואיך להגיד), אבל כיוון שהיא סיפרה אחרי 3 ימים של חופש, מאוד יכול להיות שזה קרה לפני יותר זמן והיא רק עכשיו החליטה לשתף.
אני ממש לא יודעת מה לעשות. דיברתי עם הגננת הלילה, והיא הודתה לי שיידעתי אותה ואמרה שישתדלו לשים לב בהמשך שזה לא יקרה.
אבל איך מתייחסים למה שכבר היה? להמשיך הלאה בלי להתייחס? או שאני צריכה לעזור לה לעבד את זה באופן כלשהו? ואיך ללמד אותה על התמודדות עם מצב כזה בפעם אחרת? (ובלי לגרום לה להרגיש שמה שקרה שם זה אשמתה שהיא לא מנעה מהם?)
יש לציין שדיברתי איתה בעבר כמה פעמים באופן תיאורטי על כך שיש מקומות בגוף שאף אחד חוץ מההורים ורופאים אמור לגעת בהם, ודיברנו גם על זה שאם מישהו נוגע בה בצורה שלא נעימה לה היא צריכה להגיד באופן ברור שזה לא נעים להגיד, ואפשר גם להדוף באופן פיזי את מי שמפריע לה, וכמובן לספר למישהו מבוגר. במציאות זה כנראה לא היה מספיק, אז מה צריך להוסיף על זה??
ועוד עניין- בתקופה האחרונה היא היתה משמעותית יותר קשה מתמיד. יותר ויכוחים על שטויות, קושי גדול מאוד בפרידה בבוקר בגן (לאחרונה דווקא השתפר אבל היו ימים מאוד קשים של בכי כבר מהבית מהרגע שהזכרנו את הגן), והרבה הרבה הצקות לאח הקטן, שממש לא היו קודם באותה רמה. אני עד עכשיו פירשתי את זה בתור קשיי הסתגלות בחזרה לגן (זו שנה שניה באותו גן, אבל הגננת התחלפה, והרבה מהחברות משנה שעברה עלו לגן חובה, ובכלל היא ילדה שקשה לה עם פרידות). השאלה אם יכול להיות שחלק ממה שאני רואה זה קשור למה שהיא עברה שרק עכשיו נודע לי?
(כשהיא סיפרה על זה, זה לא היה נראה שזה היה לה כל כך טראומטי, אבל אני לא יודעת איך באמת זה השפיע).
אשמח לכל הכוונה בנושא...
