בשבת הבת שלי סיפרה ליבארץ אהבתי
***בבקשה לא לשים בראשי****
בשבת הבת שלי (כמעט בת 4) סיפרה לי שכמה ילדים בגן נגעו בה (היא הצביעה על התחתונים ואמרה שנגעו בה שם).
לא יודעת מתי זה קרה (השיחה היתה די קצרה כי די מהר היא העבירה נושא ולא רציתי להחזיר אותה לעניין בלי לחשוב טוב מה להגיד ואיך להגיד), אבל כיוון שהיא סיפרה אחרי 3 ימים של חופש, מאוד יכול להיות שזה קרה לפני יותר זמן והיא רק עכשיו החליטה לשתף.
אני ממש לא יודעת מה לעשות. דיברתי עם הגננת הלילה, והיא הודתה לי שיידעתי אותה ואמרה שישתדלו לשים לב בהמשך שזה לא יקרה.
אבל איך מתייחסים למה שכבר היה? להמשיך הלאה בלי להתייחס? או שאני צריכה לעזור לה לעבד את זה באופן כלשהו? ואיך ללמד אותה על התמודדות עם מצב כזה בפעם אחרת? (ובלי לגרום לה להרגיש שמה שקרה שם זה אשמתה שהיא לא מנעה מהם?)
יש לציין שדיברתי איתה בעבר כמה פעמים באופן תיאורטי על כך שיש מקומות בגוף שאף אחד חוץ מההורים ורופאים אמור לגעת בהם, ודיברנו גם על זה שאם מישהו נוגע בה בצורה שלא נעימה לה היא צריכה להגיד באופן ברור שזה לא נעים להגיד, ואפשר גם להדוף באופן פיזי את מי שמפריע לה, וכמובן לספר למישהו מבוגר. במציאות זה כנראה לא היה מספיק, אז מה צריך להוסיף על זה??
ועוד עניין- בתקופה האחרונה היא היתה משמעותית יותר קשה מתמיד. יותר ויכוחים על שטויות, קושי גדול מאוד בפרידה בבוקר בגן (לאחרונה דווקא השתפר אבל היו ימים מאוד קשים של בכי כבר מהבית מהרגע שהזכרנו את הגן), והרבה הרבה הצקות לאח הקטן, שממש לא היו קודם באותה רמה. אני עד עכשיו פירשתי את זה בתור קשיי הסתגלות בחזרה לגן (זו שנה שניה באותו גן, אבל הגננת התחלפה, והרבה מהחברות משנה שעברה עלו לגן חובה, ובכלל היא ילדה שקשה לה עם פרידות). השאלה אם יכול להיות שחלק ממה שאני רואה זה קשור למה שהיא עברה שרק עכשיו נודע לי?
(כשהיא סיפרה על זה, זה לא היה נראה שזה היה לה כל כך טראומטי, אבל אני לא יודעת איך באמת זה השפיע).
אשמח לכל הכוונה בנושא...
משחקים כאלו נורמלים בגיל הזה. הם מתחיליםkit
להתעניין בגוף שלהם ולהבין את השוני בין המינים. אז אני לא חושבת שהיתה לה טראומה. תשבחי אותה שמצויין שהיא ספרה לך ותסבירי לה שוב פעם שזה הגוף שלה וכו. אבל בלי לעשות עסק גדול מידי.
תשאלי אותה מי עשה לה את זה ( אחד או כמה)צדק משמים נשקף
והאם היא צריכה עזרה ממך כדי שזה לא ימשיך
למשל שתלמדי אתה מה לעשות כשזה קורה
(ללכת לעמוד ליד הגננת? וזה יהיה סימן שלכן?)
בהחלט מחייב התייחסות מצידך, ולא רק ליידע את הגננת.
לפעמים זו הצקה מקבוצה ואז ברור שקשה לה לעמוד מולה.
ואם היא בוכה בבית שלא רוצה ללכת לגן אז יש מקום לשאול אותה אם בגלל זה, או מה הסיבה.
בלי להכנס לשאלה טראומה או לא ברור שההצקה חייבת להפסק ושאת צריכה לנסות לקבל יותר מידע האם מתמשך
היא כן סיפרה שהיה מדובר בקבוצה, ונקבה בשם של אחד הילדיםבארץ אהבתי
תודה על הכיוונים הנכונים שהעלית.
יהיה לה קשה להתמודד מול קבוצהצדק משמים נשקף
וגם אם הגננת תעניש את הילדים, בגיל הזה הם מדברים ולועגים.
שווה לשקול מעבר לגן אחר, אם אפשר.
אם אי אפשר, תעמדי על המשמר ותטפלי גם מול הורי הילד המוביל.
אז היום לפני השינה דיברנו שובבארץ אהבתי
והיא שוב סיפרה על אותו ילד שהציק לה, ושאלתי אם הוא נגע במקומות שלא נעים לה אז היא התחילה לספר שגם היום הוא הרים לה את החצאית ונגע שם וקרא לה בשמות לא יפים, והיא הזכירה שם של ילד נוסף שגם עשה את זה, והיא הסבירה שהצוות של הגן לא היה איתם בחצר כי הן פטפטו עם צוות של הגנים ליד.
מצד שני, היא מספרת גם הרבה חוויות טובות מהגן, ובימים האחרונים (כולל היום, למרות ההפסקה של החג) היא נפרדה הרבה יותר בקלות בבוקר, ויש לה שם חברות טובות, אז להעביר אותה גן נראה לי די דרסטי ולא ברור לי אם באמת נצרך.

(כמובן שניצלתי את השיחה גם להזכיר שטוב שהיא מספרת לי, ומה היא יכולה לעשות במצבים כאלו, אבל לא ברור לי עד כמה יש לה את היכולת להתנגד, ואם אין צוות בחצר אז היא לגמרי לבד מולם)
דברי עם הצוות!סדר נשים

הן חייבות להיות נוכחות בחצר ולפקוח עיניים

תגידי להן מי הילד שנוגע בה ושישימו לב

אולי כדאי לדבר גם עם אמא שלו

לא יכולה להיות סיבה מוצדקת מזורפואה שלמה
אל תשלי את עצמך שזה תמים
זו הצקה מהסוג הגרוע
או שתנערי את הצוות ואת ההורים
או - אם את מתביישת- אז זה לא הגן המתאים
דברי עם הצוות אבל ממש בתקיפות! זה כבר לא לעניין.kit

והייתי מדברת גם עם האמא של הילד אולי הוא צריך טיפול. 

ועוד משהו---מבשרת ירושלים

 

 

זה רק מלמד אותי עד כמה משמעותי

גנים עם הפרדה של בנים ובנות..

 

נשמע ארכאי וגלותי

אני יודעת

אבל מנסיון מר של אחיינים שלי

אני יודעת לומר שזה הכרחי

המבנה והצורך של בנים ובנות שונה

כבר מגיל הגן.

 

 

אני חושבת שאת ממש טועהאודי-ה
מה עם כל הסיפורים בחיידרים או בישיבות על הטרדות? זה בכלל לא קשור. בגיל הזה זה טבעי ונורמלי ששני המינים לומדים יחד. גם סגירות יתר עלולה לגרום לבעיות.
תשמעי,ד.

תתקשרי אל הגננת. תמסרי מה שהילדה אמרה, כולל שמות הילדים.

 

תגידי לגננת שהילדה אמרה שהם לא היו איתם בחצר, כי דיברו עם הצוות השני.

 

תאמרי לה שזה לא מקובל עלייך לחלוטין. האחריות על הילדים היא עליהן.

 

ותגידי לה, שאם אין הבטחה שלה שמהיום - ממש מהיום - הן כל הזמן עם עין פקוחה על הילדים, כמו שמציל אמור להיות עם עין פקוחה ולא לנהל שיחות על חשבון זה - אז לא תהיה לך ברירה אלא לפנות לפיקוח ולדווח על מה שקרה.

 

אצל גננות, זה עובד מצוין.

תודה על כל העצות, בהחלט מתכוונת שוב לפנות לגננתבארץ אהבתי
באופן אישי קשה לבוא עם דרישות תקיפות, בעיקר כשזו גם גננת שאני מכירה עוד מלפני שנהייתה גננת של הבת שלי, אז לא מרגיש לי נוח לבוא ישר עם איומים בפנייה לפיקוח, אבל בהחלט אדרוש שתהיה השגחה ברורה על הנושא, ואם יהיה צורך אעבור גם לאיום בפניה לפיקוח (מקווה שהעניין יגמר בלי זה).
זה לא חייב להיות ב"איום".ד.

אבל הבת שלך קודמת לה.

 

המציאות, אם הבת תיארה נכון, שהגננות מדברות עם הצוות השכן ולא מפקחות על מה שקורה - היא מציאות שאי אפשר להסכים איתה, למרות שזו דרישה קשה.. קשה כל הזמן לפקח על הילדים, קשה לא לדבר עם הצוות השכן. אבל זו העבודה. אלו ילדים. הם בחצר, כל הזמן פקיחת עין.

 

על כן, דומני שאין ברירה.

את צריכה מחר על הבוקר, לתאר לגננת בדיוק מה שקרה. לומר שאת מצפה שהגננות תראינה מה קורה עם הילדים בחצר. את יכולה לומר שאת מעריכה אותך, ומאד לא נעים לך להוציא דבר כזה החוצה ואת ממש מבקשת שהן תשמנה עין בצורה שלא תוכל לאפשר דבר כזה. אבל שאם זה יחזור, לא תהיה לך ברירה אלא לפנות לפיקוח שיתערבו. הבת שלך קודמת (עובדה שמה שאמרה בפעם הקודמת ש"ישתדלו" לא עזר).

 

 

כמו כן, אני מציע לומר לה, שהכוונה שלך היא שהן תשמנה עין ממש כל הזמן - ולא הכוונה לאיים על הילד, אם כי אפשר לומר לו ברור שלא מרשים דבר כזה וכו'.

זה, כדי למנוע מצב שח"ו בנוסף לַ"מעשה", הוא וחבריו עוד יאיימו עליה אם תספר..... (לא שסביר שזה מה שיקרה בגיל כזה, אבל ליתר ביטחון)

 

 

בצער ומנסיון אני כותבת לךלב אמיץ

שאם מעשים כאלו התרחשו בשנית במשמרת שלה, אחרי שכבר התרעת, היא גננת לא אחראית, ואחת שלא עושה עבודה חינוכית.

וזה לא קשור לעצם היותה אישה נחמדה או חברה טובה.

 

תהיי חד משמעית ונחרצת מולה, ותבהירי שאין מצב שהבת שלך סובלת שוב אלימות מהסוג הזה.

בדברים האלה אין חברות מוקדמת - הבת שלך קודם כל.

גננת שצריך להביא לידיעתה שנעשים מעשים כאלה בגן שלה, שלא פוקחת 7 עיניים באופן כללי ומעצמה לא מאפשרת גילויי אלימות כלל, היא לא בדיוק דמות חינוכית.

שמעתי תגובה של אמא ממש יפה לנושאמבשרת ירושלים

 

 

היא הסבירה לבת שלה

שבכל מקום בגוף שיש לנו בגדים הם צריכים להיות שם

והתפקיד שלהם הוא להסתיר ולהגן על הגוף

ולאף אחד אין רשות לגעת מתחת לאיפוא שיש בגדים

חוץ מלאמא ואבא כמובן..

וגם זה בזהירות, כשצריך וכו'..

 

אהבתי את הפשטות שבהסבר הזה..

 

 

נכון, באמת כך דיברתי איתה בעברבארץ אהבתי
והאמת שהנושא עלה לשיחה בשבת בעקבות דיבור על בגדים דלה שנהיו קטנים לה ולמה לא מתאים ללכת בצורה שרואים חלק מהגוף, ואז היא נזכרה לספר שילדים מהגן נגעו במקומות שצריכים להיות מוסתרים.
עכשיו השאלה שלי היא פחות איך להסביר את הנושא אלא איך להתייחס למצב שבו ילדים לא מכבדים את זה ופוגעים בה.
גם לא לאבא ואמא. ללא רשות. ל'ע גם בתוך משפחה יש פ"מניקית דמיונית
לדעתי,ד.

מכיוון שהיא העלתה את זה,

 

כדאי שתעלי את זה בשיחה איתה, כבדרך אגב, שלא תרגיש שקרה משהו נורא.

 

תשאלי בנינוחות, נכון אמרת שנגעו לך שם? מי נגע לך? ואח"כ, שוב לגמרי בנחת, כאילו את מדברת על איזה נושא "פרווה", בהתענינות: פעם אחת או כמה פעמים?  ואח"כ - באותה "התענינות" זה הפריע לך או לא הפריע לך? 

ואח"כ - כנ"ל - אמרת להם משהו?..

 

אחרי שתדעי קצת מה קרה, אז תגידי אולי: באמת לא כדאי שיקרו דברים כאלה. כל אחד עם הגוף שלו. טוב, נגיד לגננת שתשים לב - וגם את, אם מישהו מנסה לעשות משהו לא נעים - ישר תגידי לגננת, והיא תשים לב.

 

 

מתוך השיחה איתה, תוכלי לראות האם היא מתייחסת לכך כמשהו שהשאיר רושם, או כדבר שהיא יודעת שזה לא תקין (עובדה שדיווחה על כך), אבל לא השאיר רושם רציני.

 

לגבי הגננת - תאמרי לגננת במפורש, שאת לא מסתפקת בכך ש"ישתדלו", אלא שיקחו אחריות מוחלטת שזה לא יקרה..

לדעתי האופי של הגננת לא ישתנהצדק משמים נשקף
היא תענה למפקחת שאינה יכולה לשים לב 24/6 לילדה אחת כשבגן קורים אירועים נוספים בו זמנית (נפילות, מכות, בכי) שמחייבים התייחסותה.

כאן יש כבר התארגנות בנויה מול ילדה בת 4, שבסוף עוד תתחיל להאשים את עצמה, שלמרות ההסברים של אמא , וה"השגחה" של הגננת היא לא הצליחה להעביר לחבורת הביריונים את המסר ש"הגוף שלי הוא ברשותי".
בקיצור האחריות היא של ההורים.
זה לא כך.ד.

אני מכיר איך מערכת גנים פועלת - כולל מהצד של הפיקוח.

 

משרד החינוך זו הירארכיה, "גבוה מעל גבוה שומר"... ובהחלט יש חשש מה יאמר מי שממונה, ועל כל אחד יש מי שממונה... כולל על המפקחות.

 

אין דבר כזה: א. גננת ששוחחה עם חברות במקום לשמור, זו עובדה. אם מישהו היה ממצה את הדין (וחבל לעשות כך), היו מדיחים אותה על דבר כזה, עם תוצאות מעין אלו.

ב. חצר של גן אמורה להיות כזו, שיש אפשרות לראות כל הזמן את הילדים.  ולא מדובר בתופעה חד פעמית.

 

הילדה לעת עתה אינה מאשימה את עצמה, ב"ה. והיא עוד לא בגיל שהיא תאשים את עצמה שלא הצליחהלהעביר מסר. אדרבה, אם יסבירו לה שזה כאילו רק תלוי בה, אז עלול להיות דבר כזה. אשר על כן, צריך התראה מיידית מול הגננת, ושימת לב שהענין נפסק טוטאלית. וזה כולל להגיע בהפתעה לפעמים באמצע היום, לראות "מה נשמע". 

 

ונכון, האחריות היא של ההורים. לכן הם צריכים לדבר עם הגננת. לראות שזה מיושם חד משמעית. אם יש צורך, לדבר עם הורים אחרים, או להזהיר את הילד/ים המעורב מהישנות הדבר, אם אין ברירה.

לטעמי לא כדאי לסמוך על "אמור"צדק משמים נשקף
אם כי תלוי כמובן כמה גנים יש בכלל בישוב של הפותחת,

עד כמה היא מסוגלת להתנתק מ"ההיכרות הקודמת" עם הגננת, ואי הנעימות שחווה כלפיה,

מה מידת התקיפות שהיא מסוגלת להפגין נגד הורי הילד הפוגע הראשי,
וכו'

בהתחשב בכך שהילדה בוכה שלא רוצה ללכת לגן לא רואה סיבה נראית לעין למה לשלוח את הילדה למקום שרע לה בו.
זה כבר משהו אחר..ד.

[אומרת שכעת כבר הולכת ברצון לכאורה]

 

לא התייחסתי בכלל אם לשלוח אותה הלאה לגן הזה.

 

מה שכתבתי, זה רק בהנחה שהם ממשיכים לשלוח אותה לשם.

נראה לי שלא הבנת אותי נכוןבארץ אהבתי
ההתנגדות ללכת לגן היתה מהיום הראשון של השנה (שזה ברור שעוד לא היה שום דבר אז), ועכשיו כבר כמה ימים שנפרדת בלי בכי בכלל וחוזרת מהגן עם הרבה שמחה. ההסתגלות היתה קשה בהתחלה, וידעתי מראש שיהיה כך (אם כי קיוויתי שיהיה לה השנה יותר קל כי היא כבר יותר גדולה). אמנם חששתי קצת, כי כשהיא סיפרה לי על המקרה, חשבתי בדיעבד שאולי זו הסיבה שכמה ימים היא ממש התנגדה ובכתה עוד מהבית (למרות שיש לי עוד סיבות לחשוב למה היה כך), אבל בכל מקרה זה כבר ממש לא המצב כרגע.
בקיצור, להעביר גן נראה לי צעד דרסטי מידי, בעיקר כשזה יצריך הסתגלות מחדש שגם ככה לא קלה לה (כמובן שאם נראה שהתלונות ממשיכות והמצב לא משתנה נשקול את הנושא מחדש).

בכל מקרה, הבוקר דיברתי עם הסייעת (היתה גננת מחליפה), היא כבר היתה מעודכנת בנושא וסיפרה לי שאתמול הם בהחלט הסתכלו ושמו לב ולא ראו שום דבר חריג.
אני לא יודעת מה באמת היה, אבל בהחלט יכול להיות שכשהבת שלי סיפרה על מה שהיה, היא לא סיפרה ספציפית על אתמול אלא על משהו שקרה מתישהו בעבר (בעיקר כי זה היה בתגובה לשאלה שלי אם הילד נגע בה במקומות שלא נעים לה). היום היא גם אמרה שהוא לא הציק לה בכלל ואפילו שיחק איתה.

בכל מקרה, תודה (לכל המגיבים) על כל התגובות וכיווני המחשבה הנכונים. נמשיך בעז"ה לעקוב...
אל תחששי שמעבר גן הוא צעד דרסטיכותבת המחקר
אם יש צורך בכך. (בתקווה שלא יהיה).

ילדים מסתגלים בקלות למקום שטוב להם בו.

טוב שהכל כבר הסתדר, שתהיה לכם שנת גן מוצלחת.
יופי.ד.

תגידו לילדה שטוב שכבר לא הציקו לה.

 

ושאם מישהו נוגע לה בבגד או בגוף - תלך מיד להגיד לגננת או לסייעת, והם יגידו לו להפסיק. תגידו בפשטות, בלי לעשות מזה דבר שהיא צריכה להרגיש שהוא אסון.

 

והעיקר - להמשיך לעקוב מול הגננת/סייעת.

הנסיון מלמד, שהורים שמתעניינים, לא-פעם שמים יותר לב למה שקורה עם הילדים שלהם..

לנו זה גם קרהאמא, ברוך ה'
עבר עריכה על ידי אמא, ברוך ה' בתאריך ה' בתשרי תשע"ח 02:03
עבר עריכה על ידי אמא, ברוך ה' בתאריך ה' בתשרי תשע"ח 01:53

לבת שלי הציקה בת אחרת והורידה לה את התחתונים והראתה לילדים אחרים (כך שהפרדה בין בנים לבנות לא תמיד עוזזרת...)

אצלנו היא ספרה רק אחרי חודש ורק אחרי שהרבה פעמים הורידו לה (גם בחצר) וגם הציקו לה בעוד צורות שגרמו לה לקשיים רגשיים (קריאה בשמות לא יפים, הכנסת לכלוכים לתיק וכדו'). היא גם ספרה בחיוך ולא ספרה הכל. אני תחקרתי אחר כך, גם אותה וגם אחרים כדי להבין מה בדיוק קרה שם ואיך לא ידעתי כלום.

 

כאן הסיפור הוא אחר, כי כנראה עוד תפסת את זה בזמן, וכל הכבוד לבת שלך שהיא ספרה יחסית מוקדם! (חשוב מאוד שתגידי לה כל הכבוד שהיא ספרה)

 

כמה תובנות מהמקרה שלנו:

 

1. כשילד מספר על פגיעה כזו (שהיא ממש לא פגיעה לגיטימית) צריך לטפל בחומרה ומיד. היא צריכה להרגיש שטוב שהיא ספרה לך כי את תדאגי שזה לא יקרה שוב (ותדגישי את זה בפניה. ילד חייב לדעת שמשתלם לספר למרות שלפעמים זה קשה). אם אחרי שהיא ספרה זה קרה שוב - זה חבל מאוד אבל עדיין בר תיקון, אבל אם זה יתמשך - לדעתי זה נזק גדול לילדה.

2. צריך בעדינות לתחקר את הילדה ולשמוע מי בדיוק עשה ומתי. לא לשתול לה מילים, אבל לשמוע בצורה הכי מדוייקת שהיא יכולה לספר. גננות נוטות לכסתח ולהגיד שזה דמינות ולא יכול להיות, אבל אם היא מתארת לך בדיוק יהיה קשה להתווכח.

3. הנזק הוא לא רק לבת שלך - גם הילד המציק לומד שבכוח הוא משיג דברים (מקובל בחברה על ידי שמציק לילד אחר)  וגם שאר הילדים שראו את זה לומדים שזה דבר לגיטימי להציק על ידי נגיעה במקומות מוצנעים. את חייבת לדרוש שתהיה פגישה עם ההורים של הילד ושהם יעבירו אותו סדרת חינוך ואפילו לשקול להעביר אותו גן אם הוא ילד מאוד בעייתי ואין עם מי לדבר. בגן - צריך לדבר על כך שהגוף שלי הוא רק שלי ואין לגעת בילדים אחרים במקומות מוצנעים וגם שהצקה קבוצתית לילד אחר היא לא דבר לגיטימי. צריך לדבר על כך שחשוב שהילדים יספרו לגננות או להורים אם דבר כזה מתרחש. זה צריך להעשות בימים הקרובים.

4. לדבר עם הפיקוח, לדרוש שהפסיכולוגית ל הגן תעקוב אחרי הילדה ותראה שאין נזקים בעקבות הארוע. צריך שהגננות יפנימו שזה לא דבר של מה בכך.

5. לעקוב באופן אישי אחרי הילדה, יתכן שזה עבר מעליה, וברגע שההצקות יפסקו, היא תחזור להיות רגועה. יתכן שיהיה צורך בהמשך באיזה טיפול רגשי כדי לעבד (ושוב - לי פחות מפריע עניין הנגיעה, יותר העניין שילד אחד מציק באופן מכוון ליד עוד ילדים אחרים כדי להשפיל והגננות לא נמצאות שם כדי להגן. לא נראה לי שדימוי הגוף הוא מה שיפריע, אבל כן ההשפלה שבעניין יכולה להיות ארוע משמעותי)

 

בהצלחה וליבי איתך (והבת שלי - אחרי 4 שנים כבר לא זוכרת כלום... אבל אני מאז מדי כמה חודשים שואלת אותם האם מישהו נוגע בהם שלא כרצונם וכדומה... כדי שלא יקרה שוב סיפור דומה)

תודה רבה על השיתוף!בארץ אהבתי
נשמע שמה שעברתם היה ממש לא פשוט.
ותודה על כל הנקודות שהעלית, בהחלט כיוונים נכונים לשים אליהם לב.
יכול להיות סביר. להתייעץ עם הצוות עד קבלת מענה ראוי.העני ממעש


תלבישי לה טייצאמאשוני

לא במקום כל מה שכתבו כאן,

אלא בנוסף- יוצר יותר מוגנות,

שמחה/ חצאית מתרוממת בקלות רבה מדי בכוונה/ בלי כוונה

תודה, באמת אנחנו מקפידים על טייצבארץ אהבתי
אבל בתחילת שנה היו כמה ימים שהיא סירבה, וייתכן שהמקרה קרה באמת אז.
אולי תתייעצי עם נעה אריאל מיצהר, היא עוסקת בזהשירה דרמון

את יכולה גם לבקש מהגננת, כחלק מהטיפול בנושא, שתביא לגן את ההצגה שלה.

זה תיאטרון בובות שמסביר לילדים את התחום (אברים פרטיים, סוד טוב סוד רע וכד')

מותאם לקטנים ולדתיים.

 

רק טוב

חיבוק גדול לבת שלך!

מעדכנת ושואלת עוד...בארץ אהבתי
אז התלונות על הצקות ונגיעות לא פסקו, כל ערב אנחנו מדברים על דברים שהיו בגן, וכבר כמה פעמים הבת שלי סיפרה שוב על הטרדות.
מצד שני, הייתי בקשר עם הגננת מספר פעמים, והיא הבטיחה לי שהיא היתה ממש עם עיניים על הבת שלי והיא בטוחה שלא היה שום דבר שחזר.
מצידי באמת לא היה לי לגמרי ברור האם המקרים באמת חזרו כמה פעמים, או שהיא שיחזרה שוב את המקרה שקרה בעבר למרות שהוא לא קרה שוב במציאות (לפעמים היא סיפרה רק אחרי ששאלתי, כך שיכול להיות שהשאלה כיוונה אותה להיזכר במה שקרה בעבר).

בכל מקרה, קבעתי עם הגננת להגיע לפגישה עם הפסיכולוג של הגן מיד אחרי סוכות, ושם אני מקווה שנקבל כיוונים יותר מקצועיים להתייחסות לעניין.
בינתיים אני מנסה להתכונן לפגישה איתו, כדי לזכור לשאול את כל השאלות החשובות.
מה נראה לכם שצריך להעלות מולו?
מה שאני חשבתי-
* לבקש שידריך את צוות הגן עם הדרכה ברורה לגבי הנושא (כולל התייחסות לילדים הפוגעים, האם לפתוח את הנושא מולם, מול ההורים שלהם, ללמד את הילדים בגן על גבולות הגוף שלנו ושל אחרים)
* לקבל הכוונה איך לשאול את הבת שלי בצורה נכונה על הנושא, כך שמצד אחד אני מקבלת ממנה את כל המידע החשוב, ומצד שני לא מכוונת אותה לתשובות וגם לא עושה מהעניין הזה עניין יותר גדול ממה שהיא תופסת אותו.
*לקבל הכוונה האם ואיך צריך לעזור לה להתמודד עם מה שהיא כבר עברה, חוץ מההתייחסות למניעה של המקרה שוב בעתיד.

יש עוד נקודות שחשוב להעלות מולו? אשמח לכיווני חשיבה.
תודה מראש לכל העונים!
יש מרכזי הגנה ברחבי הארץ. שמסייעים גם בהתייעצות טלפוניתניקית דמיונית
ממש שווה להרים טלםון ולקבל קריאת כיוון
עוד שאלה שכדאי שתשאלי אותוכותבת המחקר
מה הסיכוי, אחרי שהתגבשה כבר קבוצה כזו נגד הבת שלך, שההתערבות שלו תעזור.


להחליף גן , ויפה שעה אחת קודם.
תודה, בהחלט שוקלים את האפשרות ברצינות...בארץ אהבתי
לא מבין למה את מחכה..סליחה על הביקורתמעורב
אבל יום אחרי יום הבת שלך מתלוננת שפוגעים בה ואת מסתפקת בהבטחות של הגננת????

את לא חוקרת ילדים ולא פסיכולוגית. קחי את הילדה למומחה!
זה לא צחוק!!!!!
ממש לא נעים לי לקרוא את התגובה הזאת בארץ אהבתי
אני יודעת שאין לי מספיק ידע בנושא, ברור לי שאני צריכה להתייעץ עם אנשים בעלי יותר ניסיון ממני.
אז שאלתי פה בפורום וקיבלתי הכוונה לכמה דרכי פעולה, במקביל התייעצתי עם יועצת שאני מכירה באופן אישי וקיבלתי ממנה קצת הכוונה, ראיתי שזה עדיין לא מספיק לי ובהתייעצות עם עוד מישהו הציעו לי לבקש פגישה עם הפסיכולוג של הגן וזה מה שמתוכנן בינתיים.
אתה חושב שיש גורם מקצועי יותר מתאים להתייעץ איתו? אשמח מאוד לקבל הכוונה, בדיוק לכן שאלתי פה...
למען ה', תפסיקי להתייעץ ותתחילי לפעולכותבת המחקר
גן אחר.
אין צורך להלך אימים.לב אמיץ

כרגע הילדה בחופש מהגן, היא בטוחה ומוגנת ב"ה.

 

בארץ אהבתי - זו הזדמנות בשבילך לבחון אם מורגש בבירור שהילדה מרגישה הקלה בזמן החופשה.

וגם לבחון איך היא ניגשת אל החזרה לגן.

ומיד אחרי החזרה ללימודים יש פגישה עם פסיכולוג שיש להניח ינער גם את הגננת.

 

חיפזון בדברים האלה, גם הוא לא טוב - ילד שמגיע מוחלש מגן אחד, הרבה פעמים סוחב את החולשה ומקרין אותה בגן החדש, וזה פתח לצרות מחודשות.

אפשר בזהירות ועם האצבע על הדופק לראות מה יגיד הפסיכולוג, איך מתנהלת הגננת עם הביקורת והפיקוח - ובעיקר בעיקר, לבדוק מהצד עד כמה כנה, רצינית ומקצועית היא הגננת - כי אכן, כמו שאת כותבת, יתכן שמדובר בחוויות מהעבר ולא חוויות חדשות של אלימות.

 

אם את מתרשמת שהגננת רצינית ומקצועית, שווה להמשיך באותו גן. תמיד טוב יותר לשקם מערכות יחסים קיימות במידת האפשר. ילדים שנפגעו יוצאים מחוזקים ומועצמים מכך.

רק אם אין עם מי לדבר, ומול מי לעבוד, כדאי במהירות להחליף גן.

 

המון בהצלחה בעז"ה. 

ושכחתי -לב אמיץ

קחי איתך לפגישה עם הפסיכולוג והגננת מישהו אסרטיבי - את בעלך אם הוא כזה, או בת/בן משפחה אחר/ת.

שתהיה לך התרשמות נוספת של מישהו חיצוני ביחסי הכוחות והרצינות של הצוות, וגם עזרה בלבוא בדרישות אל הצוות החינוכי.

 

 

תודה לך על החיזוק וגם על העצות...בארץ אהבתי
אני מניחה שאת כותבת כל כך בנחרצות כי את ממש רוצה לעזורבארץ אהבתי
אבל כשאני קוראת מה שכתבת זה ממש מכווץ אותי ועושה לי הרגשה רעה. ובטח לא גורם לי לרוץ לעשות על פי ההמלצה שלך, גם אם היא נכונה...
ובקשר למה שכתבת כל כך בנחרצות - כמו שכתבתי לך בעבר, אני בהחלט שוקלת את העניין ברצינות וכבר ביררתי למי אני צריכה לפנות בשביל זה, אבל לפני שאני פועלת בכיוון הזה אני רוצה להיות בטוחה שזה צעד נכון ולא יגרום לעוד יותר נזק (וקיבלתי גם עצות שלא לרוץ עם צעד כזה, אז מי אמר שהעצה שלך יותר מקצועית ונכונה מהעצות האחרות? תשכנעי אותי שזה צעד נכון, אל תקבעי עבורי בלי שאבין למה..).
ותודה על הרצון לעזור...
תגידי, אין לך לב שידריך אותך?כותבת המחקר
מה את חושבת
יגרום לילדים להפסיק להרים לבת שלך את השמלה בכוח להסתכל במקומות אינטימיים???

תסתכלי על הפנים של הילדה שלך במקום להרגיש אי נעימות מהגננת.
*******
לא מנסה לשכנע אותך. שהפסיכולוג יעזור לך.
עזבי. גם ככה היא בוכה. שיהיה לה חג שמחצדק משמים נשקף
ושתצליח להגיע סוף סוף להחלטה הנכונה- אם יש בכלל גן אחר, שיכולה להעביר אליו.
אם כל כך מתעקשת לא להתקדם לפתרון הכי פשוט, יש לה קושי גדול מאד להתמודד עם הפגיעה בעצמה.
איפה האבא בתמונה???????????????
מה דעתו??????????
הגזמתם לגמרי.לב אמיץ

גם התוכן גם הניסוח.

תשמעיפסידונית

זה יפה מצידך לנסות לעזור, אבל יש דרך לומר דברים.

בפרט שעושה רושם שהיא די יודעת מה שהיא עושה ופועלת כמו שצריך.

אני לא אוהבת להתערב והאמת שגם לא מינו אותי בשום מקום, אבל ההתנפלות הזו נראית לי מוגזמת.

לכל דבר יש גבול וקו אדום.צדק משמים נשקף
לא הבנתי למה הגבת אלייפסידונית


מסתמא חשבתי גם לפני שהגבתיפסידונית

את משום מה נלחמת בי ואין לי מושג למה

מצטרפת לאיחולי ההצלחה בטיפולרפואה שלמה
גם אני. הצלחה גדולה ובשורות טובותצדק משמים נשקף
שרשור מוזר מאדרפואה שלמה
מה ההתעקשות הזו להכניס את הילדה שוב ושוב לסיטואציה?
זו הבושהזיו איקונין שלי
כל עוד הבעיה נפתרת בתחומי הגן, הסוד לא ידלוף החוצה.
לא נעים לבקש העברה בגלל סיפור כזה ויש חשש שיתחילו לרנן.
אתן חושבות אחרת, כי בעיר יש תמיד קהילה חלופית. כנראה כאן אין.
זו לא התמודדות פשוטה עבור האם.
אין צורך להתעצבן.
כעת חג, שמחים בו. ומאחלים לאם שמחה ופיתרון קל ומהיר.
הפסיכולוג יכנס לתמונה לאחר החג.
יתכן שהעובדה שהוא גבר, תשפיע על הילדים
הבנתי. מתנצלת. חג שמח. בשורות טובותכותבת המחקר
תתביישו לכם!אמא, ברוך ה'

יש הרבה סיבות להשאיר בגן. אני גם חושבת שהכי חשוב זו הילדה עצמה ובה צריך לטפל. 

אך מי אמר שבגן אחר לא יטפלו אליה?

כפי שכתבתי קודם, אצלנו זה קרה ועשינו מזה מספיק בלאגן כדי שהילדה שתקפה היא זו שעברה בסוף גן (הגננת לקחה את ההורים לשיחה והם לקחו את זה כל כך קשה שמאשימים את הבת שלהם בדברים כאלה עד שהעבירו אותה גן) 

וספרתי את זה למספיק אמהות (אחראיות) שדברו עם הבנות שלהן כדי שיתייחסו לבת שלי יותר יפה. אני לא יגיד שהיה מושלם, אבל היה הרבה יותר טוב. (ולבת שלי היו קשיים חברתיים ללא קשר, גם בגן הקודם, ילדים גם מזהים חולשה.. ברוך ה' ככל שהיא מתבגרת, זה עובר לה)

זה נכון שהיחסים אחר כך עם הגננת לא היו הכי טובים, אבל היו לי סיבות אחרות למה לא להעביר גן (האופציות האחרות לא היו משהו גם כן מבחינת הביטחון והמשמעת בגן. דווקא בכוונה שלחנו לגן שקיבל מלא פרסים על "גן למופת", ושם זה קרה... כך שאין בטחון. ובגן השני - הבן שלי היה שנה קודם לכן - והיה בלאגן נוראי. וגן בשכונה אחרת לגמרי - גם לזה יש השלכות פחות טובות - כמו שאין חברים מהשכונה. יש עוד שיקולים. ובכלל, אני לא חושבת שמי שתקפו אותה צריכה לעזוב - היא לא עשתה שום דבר רע. אם אין ברירה - עוברים, אבל לפני זה יש מה לעשות.)

 

מה שצריך בעיקר, כפי שכתבתי קודם, הוא שהילדה תדע שאם היא מספרת על כך להורים, הם נלחמים עליה והיא מספיק חשובה כדי שהדבר יפסק. ושהיא תצא מחוזקת מכל הסיפור. איך? זה מאוד תלוי בנסיבות. ועוד דבר - היסטריה לא עוזרת.

 

ובקשר למה ששאלת - אפשר לבקש מהפסיכולוג של הגן שיעקוב אחרי ההתנהגות של הילדה. דבר שני שצריך לבדוק הוא האם הוא באמת בא לעזרתכם או שהוא יותר לויאלי לגננות. לפעמים כדאי להתייעץ עם פסיכולוג חיצוני ולאו דווקא של הגן. היתרון בשל הגן שהוא יכול לראות את הילדה בלעדיכם ואת האנטראקציה שלה בגן, החסרון - שהוא מתוך המערכת. 

בכל מקרה, מן הסתם הוא גם קצת ינרמל לכם את התחושות, כפי שכתבתי, אלו דברים שקורים ולרוב

לילדים לא נשאר נזק גדול מזה אם תופסים בזמן ומטפלים נכון.

זה לא כזה סיפור לעבור גןצדק משמים נשקף
וטובת הילדה דורשת שתשלח לגן שנעים לה ללכת אליו, ולא לחנך הורים אחרים על גבה.
חולקים עליך.
משנה מקום משנה מזל.כותבת המחקר
הנקודה הובנה. שתהיה התמודדות קלה.רפואה שלמה
אז מה?אמא, ברוך ה'

שהילד הזה יעשה את זה לילדות אחרות? אם ילד עושה מעשים כאלה, ברור שצריך להסביר לו שזה לא לגיטימי בגן. ללא קשר לבת הפרטית שלי.

(ויש לי גם בן, שלצערי הציק לילדים אחרים, לא בדרך הזו, אבל בדברים אחרים שהם גם לא לגיטימיים, והייתי מאוד רוצה לשמוע על כך מהגננות ולטפל... חלק מהעניין בחינוך זה לחנך - מה מותר ומה אסור. היכן הגבולות. ילדים לא מודעים לדברים האלו בגיל כזה. בגיל 4-5 הם נראים לנו מאוד חכמים אבל הם בעיקר מנסים - הם מנסים הכל בלי להבין את ההשלכות, ועם הכוונה נכונה הם לאט לאט לומדים. אם יש שלדים שההורים שלהם לא מוכנים לחנך אותם - מבחינתי שהם אלו שלא יהיו בגן.)

 

וברור שחשוב שהילדה תשלח לגן שנעים לה ללכת אליו. גן אחר הוא לא תמיד כזה.

טובת הילדה קודמת לאי הנעימות מהגננתכותבת המחקר
שהגננת והפסוכולוג והמפקחת יחנכו את הילד הזה

לא על הגב של הילדה.

אף אחד לא רוצה שהלב של האמא יתכווץ מתגובה.

אבל יש סדר עדיפויות.
אם הבת שלי היתה מספרת לי דבר כזהמעורב
קודם כל לא הייתי שולח אותה לגוב האריות בטח לא כשאחרי שסיפרה מספרת שוב ושוב שהמקרים ממשיכים.
לא מבין מה יש לחכות
לא מבין חמה הפיקוח לא בתמונה
לא מבין איך הגננת לא מדווחת מיוזמתה
לא מבין איך הילדה עדיין לא קיבלה טיפול.
לא מבין איך את לא הלכת לקבל הכוונה מגורמי מקצוע.

לא מבין.
מצטער.
אני מסכימהאודי-ה
לכל הנחרצים , קודם כל תירגעו..חדשה ישנה
אני מכירה מקרים דומים מקרוב מאוד, ולכן אני עונה מנסיון של מקרים שהייתי שותפה בהם-
אם הילדה חוזרת שוב ושוב על הסיפורים האלה לא בטוח שזה קרה שוב ושוב... הילדים שלנו קולטים בחושים שלהם בדיוק מה אנחנו חושבים על זה. היא כנראה קלטה שזה מאוד מתסיס אותך, ובצדק, גם אם הגבת בנחת, הילדים קולטים בניואנסים קטנים שהסיפור הזה הקפיץ אותך ולא נתן לך מרגוע, אז כל פעם היא טורחת לספר את זה מחדש. אז את שואלת- מה, זה קרה עוד פעם, גם היום?! והיא עונה לך שכן. למה ? כי שאלת שאלה סגורה, זה מסוג השאלות שמכניסות תשובה לפה של הילד. תדברי עם פקידת הסעד לפגיעות מיניות והיא תנחה אותך איך שואלים שאלות מהסוג הזה בלי להכניס תשובה לפה של הילד. (למשל, הילדה אומרת- נגעו בי ביד. ואת שואלת- נגעו בך בעוד מקומות? זה ישר מכניס לראש תשובה..)

כמובן, אני לא שוללת שזה לא קרה שוב, אבל צריך להיזהר ולא להאמין כ''כ מהר. זה לא אומר שהילדה שלך שקרנית, זה לפעמים הדמיון נכנס לתמונה..

בהצלחה רבה במקרה הכואב הזה!!❤
נכון, בגלל זה צריך גורם מקצועי שלשום!מעורב
לא אמרתי שלא צריך גורם מקצועי! אני אומרתחדשה ישנה
להירגע מהחלטות אימפולסיביות כמו- תעבירי אותה גן, ושלום על ישראל..
אני לא הולכת להגיב לכל אחד שכתב פה באופן אישיבארץ אהבתי
אני רק אגיד בקצרה- תודה לכל המגיבים האכפתיים על הרצון לעזור.
בחלק מהתגובות היה טון מאשים מאוד כלפי, אני עובדת על עצמי לא לקחת אישית ולא להיכנס לעמדה של מגננה, כי אני מספיק עמוסה שחבל שאני אצטרך להתמודד בעוד חזיתות מעבר למה שכבר יש לי על הראש, אבל בהחלט היה יותר נעים אם הדברים היו נאמרים בנימה של עצה, ולא בנימה של האשמה למה לא עשיתי עד עכשיו, כי בהחלט לא הזנחתי וניסיתי לטפל בכל דרך שעלתה על דעתי.

ולגופו של עניין- @מעורב - בלי להתייחס למה שלא עשיתי שלשום, אתה יכול להגיד לי *עכשיו* לאיזה גורם מקצועי כדאי לי ללכת ואיך אני בדיוק מגיעה אליו? כי אני חשבתי שהפסיכולוג של הגן זו הכתובת, אבל אם יש לך כתובת יותר מתאימה (בנוסף כמובן) אשמח מאוד לקבל הפניה, בדיוק לכן פתחתי את השרשור כאן, כדי לדעת מה אני אמורה לעשות עם המקרה הזה, כולל לקבל הפניה לאיזה גורם מקצועי כדאי לפנות.
ו- @חדשה ישנה כתבת שכדאי לדבר עם פקידת הסעד לפגיעות מיניות. איך אני מגיעה לדמות כזאת? למי אני פונה בשלב ראשון? (ותודה על התגובה היפה והנעימה...)
ראשית מצטער אם זה היה נשמע מאשיםמעורב
זאת לא היתה הכוונה.
אני הייתי מדווח קודם כל למפקחת על מה שקורה, מוזר בעיניי שהגננת לא מדווחת מיוזמתה.
ולמצוא פסיכולוג ילדים שיידע לדובב את הילדה, ולטפל בנזק שנגרם.
לדעתי- באופן פרטי באיזור מגורייך- אפשר להתייעץ עם רופא המשפחה.

שוב, לא התכוונתי להאשים וסליחה אם נפגעת.
תודה רבה!בארץ אהבתי
הדרך הקצרה שהיא ארוכה, והארוכה שהיא קצרהכותבת המחקר
נתונים:
1. סיפור של הצקות חוזרניות על רקע מיני
2. גננת שהיא חברה של האמא, אבל לא מצליחה להגן על הבת שלה
3. ילדה שכבר לומדת בגן שנה שניה ובוכה כשצריך ללכת לגן.
הדרך הקצרה היא להשאיר את הילדה בגן, ולהפעיל התערבות מגינה. יתרון: אין ניתוק מחברות קיימות. גישה נוחה לגן. חסרונות: העצמת החוויה השלילית החוזרנית, איטיות בפעולת מערכות מגינות, כישלון חוזר של הגננת להפסיק את הץופעה שהוא בעיני הנקודה העי חשובה, כי בסופו של דבר, הדמות המגינה שתישאר יומיום להתמודדות זו היא הגננת.
עד שכל הגורמים הנ"ל ימצו את הניסיונות שלהם מול הגננת, הילד הפוגע, חבורת הנגררים והילדה עצמה, יעברו חודשים. אז כבר לא יהיה טעם להעביר גן.

לעומת זאת. ללכת אחרי החג ל"סיור גנים" באיזור ולחפש גננת עם יראת שמים, אווירה נעימה בגן, ילדים שמחים, זו הדרך הארוכה- צריך למצוא את הגן הזה, לקבל הסכמת הגננת למעבר, לארגן הגעה לגן, ולבלות עם הילדה ימים ראשונים בגן כמו כל התחלה חדשה (העדרות מעבודה).
אבל זה חוסך חודשים של התייעצויות, מתח, אי נעימויות חוזרות ונשנות מול הגננת, הורי הילד הפוגע, *ובעיקר בעיקר בעיקר את הפחד והמתח מהילדה שלא יודעת בכל בוקר מחדש מה מצפה לה היום בגן.*
צריך גם להביא בחשבון שעל כל ילד נערכת חוות דעת פסיכולוגית בגיל גן חובה שתקבע שיוך לכיתה בבית הספר היסודי.

ב"ה לא התנסיתי בניסיון המתואר.
לעומת זאת, פעמיים הרגשתי צורך להוציא ילד/ה מגן, שבוע שבועיים לאחר תחילת הלימודים, ולמצוא לו/ה גן עם צוות נעים יותר וילדים שנעים היה לו/לה לשחק איתם.
זוכרת היטב את דפיקות הלב, ההתרוצציות והשמחה כשנמצא הגן המתאים.
מהרווח העצום שהניבה התקופה הקצרה של המאמץ המרוכז למצוא גן מתאים, סבורה שהדרך הארוכה והקצרה עדיפה.
אין איש מקצוע שיודע טוב יותר מלב של אמא מה נכון לילד/ה שלו.
ואין איש מקצוע שיכול לתקן נזקים של חברה רעה לדרגה של רווח מחברה טובה.
כדאי לבדוק אם קיימת אפשרות כמתואר במקום מגוריכם.
בהצלחה בכל דרך שתבחרי.
וסליחהכותבת המחקר
משערת שלא תשני את עמדתך ( שהיית ברורה כבר מההודעות הראשונות)
אבל בקשת נימוקים כדי לשקול. אלו הנימוקים.
3 דברים שהקלו עליך את המעבררפואה שלמה
1. בהחלטה להעביר לא היו מעורבות תחושות בושה/אשמה, אלא היא נבעה מסטנדרטים גבוהים שאת ובעלך רציתם מהצוות, מהחברה וגם- מהסביבה הפיזית של הגן... זוכרת היטב את ההתייעצויות.

2. גרתם בעיר, והיה לך רכב לרשותך ( בפעם הראשונה נתן לך את הרכב ונסע לעבודה על אופניים, אם אני זוכרת נכון) וזה הרחיב מאד את גבולות הגזרה והקל על החיפוש.

3. הסיעתא דשמיא שבקשת הייתה לעבור!!! מלכתחילה זו הייתה ההחלטה שלכם.
נכון.כותבת המחקר
בדרך בה אדם רוצה לילך מוליכין אותו
והרביעיצדק משמים נשקף
שבוע שבועיים לאחר תחילת לימודים עוד לא נוצרו קשרים חברתיים שחבל לנתק...
זה לא היה כך עם הילד.כותבת המחקר
לילד כן היה חבר טוב מאד בגן שעזבנו. אמא שלו ואני נותרנו חברות עד היום. הוא מטופל שנים בטיפול רגשי מאז הגן ההוא ואמא שלו אומרת שזה קרה בגלל הגן.
( כדי שלא תהיינה אי הבנות, מבהירה כבר עכשיו לפותחת, שכך באמת קרה וזה לא נועד לנגן לך על המצפון או להאשים אותך אלא כך היה המקרה.)

לגבי הילדה אתה צודק.
היא לא הספיקה לקשור קשרים חברתיים.
בגלל הבכי שלה והרגרסיה סביב הגן המקורי מצאנו לה -תודה לה' יתברך- גן חדש מצוין.
תודה על הפירוט, בהחלט יותר מסביר את העמדה שהצגת...בארץ אהבתי
ואת לגמרי טועה בשיפוט שלך. כתבתי כבר קודם שאנחנו שוקלים את הצעד הזה ברצינות, ובמידה שנחליט שזה נכון עבורה ולא יגרום לעוד נזק (בהתייעצות עם גורמים מקצועיים ולא רק על סמך הודעות של אנשים אנונימיים בפורום) אני כבר יודעת לאיזה גן אני רוצה להעביר וכבר דיברתי עם אמא שהבת שלה בגן הזה (וגם עם הגורמים שקשורים בפועל להעברת הגן).
ואם מראש היית כותבת את ההודעה שכתבת עכשיו, עם כל ההסבר המפורט ובלי האשמות מיותרות, גם לא הייתי צריכה להיעלב ממך בדרך והייתי יכולה ליהנות מהניסיון שלך ולהוסיף עוד שיקול למה נכון להעביר אותה גן.
מודה לך על הרצון לעזור!
אני לא טועה ב*שיפוט* שלי *לגמרי.*כותבת המחקר
כי אני לא שופטת אותך.
קטונתי
לא היית לי שום כוונה להעליב אותך. מצטערתכותבת המחקר
התייעצת אז עם גורם מקצועי כלשהו?רפואה שלמה
לא זכור לי. בכלל עד כמה שזוכרת זו הייתה אינטואציה חזקה שלך. נכון? או שהאבא רצה?
אין אף גורם מקצועי שמכיר את הילדים טוב מאמאכותבת המחקר
ואבא, שהעלה את ה"סטנדרטים", כמו שקראת להם, אבל את הרכב נתן עוד לפני ההחלפה של הגן. רק המסלול בבוקר השתנה.

נס גמור, שהגננת הסכימה לקבל אותו למרות שההרשמה נסגרה מזמן, והגן היה מלא ויותר.
צדיקה.
יכול להיות שלא התכוונת לשפוטבארץ אהבתי
כשאת כותבת "משערת שלא תשני את עמדתך ( שהיית ברורה כבר מההודעות הראשונות)", לי זה מרגיש שאת כבר קבעת מה העמדה שלי, בלי לדעת בכלל איפה אני עומדת, וזה לא עושה לי הרגשה טובה. אני שמחה לדעת שלא לכך התכוונת...
אני מתנצלת, ולא אכתוב ב"נ בשרשור שלךכותבת המחקר
חג שמח
הי יקירתיפאז
ממליצה מאד להתקשר למרכז הסיוע תה"ל:

02-673-0002

הם בע"ה יוכלו לעשות לך סדר בראש למי לפנות ומה לומר או לומר ואיפה אם בכלל אפשר לקבל טיפול ומי יכול לחקור את הילדה.
בד"כ ההנחיה היא *לא* לתשאל את הילדה
כיון שזה מזהם את החקירה והזכרון שלה.
(ואגב מנסיוני האישי כנחקרת זה ממש נכון).

לכן כרגע בעיני
א. אל תדברי עם הילדה על מה שהיה בעבר
ב. תרימי אליהם צלצול ומשם תתקדמי.
ג. אם לא תתפסי אותם לפני החזרה לגן אחרי החג, תשאירי אותה לפיות ביום הראשון בבית.
השדר שזה מעשה חמור שאסור לאפשר אותו ואמא מגנה ודואגת לה חשוב מאד מאד.

להמשך יש ספר מוטה חהזהר ולא להצטער שלומדים בו על הכללים וניתן להעלות סיטואציות ולתרגל
מה עושים כשקורה דבר כזה או אחר.
ובינתיים חשוב גם לתת לה בטחון עצמי ככל האפשר לעמוד על שלה ולא לתת לאחרים לעשות לה דברים.

חיבוק
תודה רבה על ההפניה והעצות!בארץ אהבתי
כל הכבוד על כל מה שאת עושה!!סתם 1...
העיקר לא לעמוד במקום, ולהתפלל! בהצלחה רבה!

לילדים יש כוחות מופלאים
תודה בארץ אהבתיאחרונה
פרשה חמורה התפוצצה ולא קיבלה מספיק כותרותבינייש פתוח

בגלל הרכבת הממשלה והדילמות של גדי אייזנקוט, והנה המאמר היחיד בynet:

מ' "יצא למלחמה" - ורק אחרי 5 שנים נחשף שם המורה שאנס אותו | קשה לקריאה

והנה החוויה האישית שלי והמסקנות:

בכיתה ז' ח' למדתי בחטיבה בנחלת ישראל בכפר חסידים.

היה אסור לקרוא הארי פוטר או לשמוע מוזיקה באנגלית כולל שימוש באוזניות, והמורה פתח מערך הלשנות, שהפך לפעיל על כל דבר וכל שיח על כל אדם.

כל הכיתה העריצה אותו ברמה גבוהה, ואני הייתי בערך היחיד שלא היה חלק בזה.

כולם התעניינו אך רק בו ובשיעורים שלו.

היו לו המון שיעורי חברה עם אופי של פסיכולוגיה, והוא השקיע מעל ומעבר בערבי כיתה מגבשים.

הוא קיבל כיתה מפולגת ומשוסעת והצליח להפוך אותה למגובשת מאוד.

מאחר וזה היה פנימייה, הוא היה גר ממש ליד הכיתה שלו, והיינו משחקים בהפסקה עם הבנות שלו שהיו אז ילדות קטנות.

כולם כולל אני עברנו קשיים של מתבגרים, והיינו מתייעצים איתו על הכל אפילו בסלון ביתו.

בימי שלישי הייתי מגיע לבית ספר באופן קבוע מוקדם מהרגיל, והיה לי המון זמן איכות איתו כשהוא ממש לימד אותי פעם להשתמש במקדחה.

היו לו לפעמים התנהגות משפילות כלפי תלמידים, אבל ביסודי חווינו ממורות השפלות גדולות יותר.

בקיצור, הוא התנהג בעיניי כמו אבא שלא תמיד יודע גבולות איפה להתערב, במיוחד כשהוא לא באמת היה אבא שלנו.

כלומר הערכתי אותו מאוד, אבל הייתי בערך היחיד שידע לשים לו גבולות, גם באופן גלוי.

האמת, פעם אחרונה שפגשתי אותו שמעתי ממנו בפירוש שהוא מתחרט על מערך ההלשנות, והיה אמור לדעת יותר את הגבול בין איסור לבין המלצה.

לאחרונה פרסמו את שמו בחדשות על הרשעה על אונס של שני תלמידים מהכיתה שלי.

הייתי טרף קל מאוד עבורו. וזה לא הוביל לכלום ושום דבר בינינו.

גם המפגש השבועי שלא היה בו כלום, וגם בהערצה של הכיתה שלא הייתי חלק ממנה.

הייתי עוף מוזר בכל קנה מידה אפשרי מול כיתה שמורידה ראש מול כיתה של בנות וגורסת שהארי פוטר זה תועבה.

אם היה פוגע בי, כמי שהתנגד לבד לדרכו, כל הכיתה שהעריצה אותו הייתה מגבה אותו באופן מלא וגורסת שאני מחפש לנקום בו.

זה עוד סיבה למה הייתי האדם הכי מתאים לפגוע בו.

מכאן אנחנו רואים שמי שמחפש לפגוע בילדים, מחפש רק את מי שהכי מחובר אליו ומעריץ אותו.

נתת פה נקודות חשובות.44444

מפתיע, אגב, שזה לא קיבל כותרות, במיוחד שמדובר בישיבה.. .🙄

אגב, גם בכתבה עלתה נקודה חשובה- ברגע שזה 2 בנים, כביכול זה שטח אפור ....

זה מצריך אמירה ברורה.

בנוסף, לדעתי, חייבים לקבוע נהלים במערכת- אין ייחוד בין 2 המינים.

בעלי, היום, עובד בחברת הייטק וזה כלל: לא סוגרים דלת אחרי 2 אנשים- לא משנה מה מינם.

סתם מעניין.....

בתור אחד שהכיר את המורה והישיבה....

התלמידים היו בפנימיה?

אם כן, כל הקשר הלא בריא הזה היה יכול להתקיים אם הנערים לא היו בפנימיה?

כואב מאוד ומזעזעהסטוריאחרונה

מקווה שהיצור הזה לא יראה אור יום עד יומו האחרון (לצערנו הרב, מערכת המשפט מאוד מקלה עם נבלות שכאלו)

מחפשת בכל הארץ בית ספר טוב לבת שלי בכיתה ח'צמאה

הי אנחנו מוכנים לעבור לכל מקום בארץ

בשביל הבת שלנו

היא בדיכאון

ולא מסתדרת באולפנית שהיא לומדת בכיתה קטנה

היא לומדת בכיתת לקויות למידה

והיא צריכה כיתה רגשית שמלווה אותה בהתמודדות הנפש שלה.

היא מאוד נמנעת חברתית מכל קשר

ומסגורת בבית. .אשמח לשמוע כל רעיון שיעלה לכם על הדעת....

לפני שאת רצה לחפש לה מסגרתמשה

תקראי קצת את פורום "אנשים רגישים מאוד" פה באתר, ותראי אם את רואה הקבלות לסיטואציה שלה. זה לא אומר שהיא בקטגוריה כי קטונתי מלאבחן. רק שזה שווה בדיקה.

גם אני אציע לבדוק קודם לעומק מה הילדה צריכהמתואמת

לא בטוח שמעבר למסגרת אחרת יפתור את הבעיה.

כתבת שהיא בכיתת לקויות למידה. היא עברה אבחונים מקיפים? האם יש לכם הדרכת הורים?

לצערי אין לי המלצה ספציפית על מקום לימודים, אבל כדאי קודם לבדוק לעומק מה היא צריכה.

בהצלחה!

מצטרפת לנאמרמתיכון ועד מעון

על ידי @מתואמת .

כתבת שהיא בדיכאון, אם כן האם פגשה פסיכיאטר? האם מטופלת על ידי פסיכולוגית ובמידת הצורך בטיפול תרופתי?

זה לפני מחשבה על מסגרת, וגם כתבת שהיא בכיתות ל''ל, האם היא באמת ל''ל או שזה היה המענה היחיד שהיה ואולי כדאי לעבור למסגרת סל אישי בקוד 57 (במידה ויש אבחון פסיכיאטרי) ולקבל מענה מותאם עבורה

אני רק חיבוק גדול, שולחת כוחות ותפילות ❤️!!!קמה ש.

בס"ד

אתם נשמעים הורים מדהימים. שה' יאיר לכם הכי בקרוב שיש!

אל תמהרי לקבוע מסמרות. יש לי ניסיון עם זה.די שרוט

לפעמים זה שלב כזה שהן עוברות. מתבגרות זה סופר מאתגר בעולם של היום. תלכו לפסיכיאטר, עדיף פרטי. תאבחנו (אל תמהרו עם כדורים. אפשר אולי להתחיל עם כדורים קלים כמו פריזמה, זה מה שאנחנו עושים) ותעשו הערכת מסוכנות, תשקלו אולי אפילו אשפוז במוסד מאזן (ככה אני קורא לזה למרות שהם האמיתי זה מוסד פסיכיאטרי) לתקופה קצרה אם הפסיכיאטר ימליץ על זה והכי חשוב, אל תפלו לדיעות קדומות. זה רק יכול להזיק.

אנחנו מטופלים גם עם פסיכאטרית וגם פסיכולוגיתצמאה

ב"ה מטופלים ומלווים ע"י אנשי מקצוע טובים

ועם תרופות .

הרגשנו שהיא צריכה ביהס יותר טיפולי בשבילה

אחרי התייעצויות

אבל במחשבה שניה אנחנו עוצרים את המירוץ לחיפוש אחרי מוסד והעברת דירה בתוך כדי שנת לימודים

גם בגלל שזה כיתה ח

וזה אמצע שנה .

זה יהיה מאתגררר ובאמת כמו שכתבו פה לא בטוח שיעזור במשהו. .אנחנו בכיון של לשלם לה סייעת בכיתה הקטנה

אם לא נצליח להשיג סייעת לכיתה קטנה.

ולצערי לא הצלחנו לקבל קצבה מהביטוח לאומי

הגשנו לבד ועשינו ערעור עם עורך דין ולא זכינו.

וזה ממש מבאס כי אנחנו מוציאים עליה אלפים אלפים

לא קל. מצב מוכר. אנו מתייחסים לזה ככפרת עוונותאורין

אבל העיקר שכל ההשקעה תעזור לה ותצמיח אותה. מתפללים על זה מאוד במקרה שלנו.

ואגב, מכירה מתמודדים שעלו על דרך המלך והיום כל כך רגישים לאחר, שהם מטפלים או עוסקים בנתינה ברמות מדהימות ובכלל אנשים עם עוצמות.

בהצלחה לכם משפחה יקרה.

מה הצוות החינוכי והטיפולי ממליץ?מתיכון ועד מעון

לאיזה סוג מסגרת ממליצים?

קודם כול, מחזק אתכם על כך שאתם מוכנים לעשות שינויaibrainora

קודם כול, מחזק אתכם על כך שאתם מוכנים לעשות שינוי משמעותי בשביל הבת שלכם. ❤️ הייתי ממליץ לפנות לפסיכולוגית חינוכית או לפסיכיאטרית ילדים ונוער, ולבדוק מסגרת שמשלבת כיתה קטנה עם מענה רגשי וטיפולי לאורך היום, ולא רק התאמות לימודיות. כדאי גם לפנות לשירות הפסיכולוגי־חינוכי ולמחלקת החינוך ברשות המקומית כדי לברר אילו מסגרות מתאימות לה. אל תמהרו לעבור דירה לפני שבודקים שיש מסגרת מתאימה בפועל. מאחל לכם שתמצאו מקום שבו היא תרגיש בטוחה, מובנת ושייכת, ושתוכל להתחיל לפרוח בקצב שלה. 🙏

מסגרת חדשה מהשנה מעולה בדולב.very emportant

בית ספר לבנות עם קשיים נפשיים. מקום נדיר מהיכרות אישית עם אחת הבנות. ויש את הפנימיה בדולב . פוסט אישפוזית. מקום טוב.

תיכון גלvery emportantאחרונה

הלב יוצא אליכם. ❤️ אולי כדאי לפנות לעמותות ולארגונaibrainora

הלב יוצא אליכם. ❤️ אולי כדאי לפנות לעמותות ולארגונים שמתמחים בנוער בסיכון ובבריאות הנפש, ולבקש הכוונה למסגרת חינוכית טיפולית לבנות דתיות, עם כיתה רגשית וליווי מקצועי צמוד. הייתי מתחיל גם דרך פסיכולוגית חינוכית והרשות המקומית, כדי לבדוק מסגרות מתאימות בכל הארץ. חשוב שהבת שלכם תהיה שותפה לתהליך, בלי לחץ, ושתרגיש שמחפשים מקום שבו יראו אותה ויבינו אותה — לא רק את הקשיים שלה. מאחל לכם מכל הלב שתמצאו את המקום שבו היא תוכל להרגיש בטוחה, להתחבר ולפרוח. 🙏

עשיתי את הסגולה של רבי מתיא בן חרש ונושעתישאלונת קטנטונת

תודה להקב"ה.

משתפת בפורום זה בגלל שזה בתחום ההורות 💕

ואואוריןאחרונה

מה עושים בשמחת תורהוהוא ישמיענו

שלום לכולם ומועדים לשמחה. כנראה הפעם הראשונה שאני כותב כאן.

רציתי לקבל רעיונות - אנחנו הורים לתינוקת בת כשנה וקצת חוששים מהחג. גם ככה בתקופה האחרונה שעות השינה שלה השתבשו לגמרי בגלל החגים -

איך מתנהלים עם זה נכון? שואל גם בכללי על הבוקר וכו' - מוותרים על חלק מההקפות? ואיך מגיעים לאיזון בחלוקת התפקידים בחג הזה?

השאלה יצאה קצת מבולבלת. הורים טריים, בכל זאת..

תודה מראש!

בטוח נשתמש ברעיונותיכם

תעתיק את השאלה לפורום נשואים טרייםזמירות

הפורום הזה לא פעיל

(יש נטיה ידועה בפורומים של ערוץ 7 לא להיצמד לכותרת הפורום ולא לנהל שרשורים ודיונים בנושא שלשמו נועד הפורום)

תודה שהגבתוהוא ישמיענואחרונה

מחפש המלצה לפסיכולוגית דתיה למבוגרים טובה ומוכשרתמעל ההר

איזה אזור?אריק מהדרוםאחרונה

ילדה שמפחדת לקרואזאת שלצידך

שלום לכם.

יש לי ילדה מתוקה ומחוננת הן מבחינה רכישיצ והן מסחינת לימודית שעולה לכיתה ה

והיא ממש מפחדת ממורכבות בספר. מספיק שיש אדם רע או משהו מפחיד היא לא מסוגלת לקרוא.

יש לה נפש מאוד רגישה בכללי.

אשמח להמלצות מה אפשר לעשות. ואם יש לכם ספרים מומלצים בסגנון לילדה שאוהבת לקרוא ומסיימת ספרים בטיל.. אבל לא יכולה לקרוא ספרים עם מורכבות רגשית

אם יש לה נפש רגישהמשה

תקראי קצת פה: יש לה עולם שלם של אתגרים שהקריאה היא רק חלק ממנו.

פורום אנשים רגישים מאוד | ערוץ 7

(סיכוי טוב מאוד שגם את בקטגוריה או האבא של הילדה, זה עובר בתורשה הדבר הזה).

תביאי לה ספרים אחריםxmasterxאחרונה

רעיונות למתנות (וברכות) לשבת כלה/שבע ברכותdn5754

שלום

מקווה שזו במה מתאימה..

אשמח לעזרה ברעיונות לחפצים קטנים (אוצגםתפחות קטנים) ושימושיים (חשוב

)

לבית..

דברים בסגנון שאפשר לקנות בחנות סטוק/מקס סטוק וכדו'

ואפשר לקשר אותם לברכה, לברך איתך בשבת כלה/שבע ברכות וכדו'.

תודה רבה לכולם

לא יודע אם זה קשור לפה אבל ננסה מה יש להפסידראובן255

שלום לכולם\ן

אני כותב פה כי אני יודע שיש פה הורים לילדים שקוראים ספרים\מגזינים

יש לי חבר שהוא אח בבית חולים שניידר (שזה בית חולים לילדים)

ולפעמים בהרבה שבתות הילדים הדתיים שמאושפזים שם יש להם שיעמום מכיוון שאין טלפונים וההורים לא תמיד מספיקים להביא להם ספרים או מגזינים בגלל הלחץ של האשפוז או של השבת אז הוא החליט לפתוח להם גמ''ח של ספרים לציבור הדתי כדי להקל על ההורים אז אם יש למישהו ספרים או מגזינים שמתאימים לציבור הדתי (למשל מקום בעולם או אותיות וכו') שהוא לא צריך או לא משתמש אז אשמח שתפנו אליי בפרטי

תודה לעונים ושבת שלום