ותקפיצי כדי שכולן יראו

רפואה שלמה בעז"ה.

מה זה עוזר אם אני שותה הרבה ורצה משהו כמו 80 פעם ביום לשירותים..? (סוף הריון..)

זה לא שהכל יוצא 

"התינוק שלי צורח מרעב כבר שעות, הוא מנסה לינוק ואני חושבת שנגמר לי החלב בגלל הצום", פוסט כזה קראתי במוצאי כיפור שעבר, לשאלות למה היא צמה היא ענתה שהיא רק יודעת שיום כיפור הוא היום הכי קדוש בשנה ואין שום סיבה שיכולה לבטל את הצום, גם לא הנקה. אז היא צמה ועכשיו היא לא יודעת מה לעשות והתינוק שלה בוכה ובוכה.
נקרע לי הלב והבטחתי לעצמי שהשנה אעשה את המעט שאני יכולה כדי שתינוקות לא יגיעו למצב הזה.
אני לא פוסקת הלכה ולא מתיימרת להיות כזו, אני רק אשה שההלכה חשובה לה, ניסיתי מעט ללמוד את הסוגייה הזו של הנקה בצום ולהביא כאן את הדברים ויְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבֹתֵינוּ, שֶׁלֹּא יֶאֱרַע דְּבַר תַּקָּלָה עַל יָדִי, וְלֹא אֶכָּשֵׁל בִּדְבַר הֲלָכָה...

הרב מרדכי אליהו זצ"ל (בספר הלכות חגים פרק מה) "מיניקה שהתינוק אינו רוצה לינוק כי אם ממנה, ואם תתענה יהיה סכנה לולד, לא תתענה, אך תאכל רק בשעה שהיא מרגישה שאין לה יותר חלב להניק, וגם אז תאכל 'לשיעורים'"

למיטב הבנתי המחלוקת היא האם סכנה להנקה נחשבת כספק פיקוח נפש

דיעה אחת סוברת שמדובר בספק פיקוח נפש, נשענת על הידיעה כי חלב אם הוא המזון הבריא ביותר לתינוק, ואם יש סכנה שאשה לא תוכל להניק את ילדה בגלל הצום הרי זה פגיעה בבריאות שלו ומסכן אותו.
כך אני מבינה את דעתו של הרב שלמה זלמן אויערבאך שכותב (בספר "הליכות שלמה", פרק שישי - דיני החולה ביוהכ"פ עמוד פב) "מינקת, אם יש חשש שיתמעט החלב ע"י התענית, או שמרגשת בעצמה שהוא מתחסר, תשתה פחות מכשיעור, ואין מתחשבין באפשרות הזנת התינוק בתחליפי חלב" ובהערות כתוב שהוא "אמר למורים פעה"ק להורות לרבים דאין להתחשב כלל באשה מינקת בתחליפי חלב, לפי שמזונו של התינוק הוא חלב אם ואין נכון כלל למעט בהנקתו כל היכא דאפשר"

הדיעה השנייה סוברת שתחליפי החלב היום הם טובים מספיק ותינוק שלא יונק בריאותו לא נפגעת, כך כותב הרב אליעזר מלמד:
"מינקת חייבת לצום ביום הכיפורים (פסחים נד, ב; שו"ע תריז, א). ואף שההנקה מקשה על הצום... והיו שרצו להקל למיניקות, מפני שלדעתם ירדה חולשה לעולם וכיום התינוקות בסכנה בלא הנקה, אולם דבריהם תמוהים מאוד. שכן אף שבוודאי יש סגולות טובות בהנקה וחלב אם, ורופאים רבים מעודדים את ההנקה, מכל מקום יש נשים רבות שאינן מניקות כלל, ולא שמענו שהרופאים נלחמים על כך שימשיכו להניק כדי להציל את ילדיהן מחשש סכנת נפשות. ואם בעבר, כשתינוקות רבים מתו בשנתם הראשונה ולא היו תחליפים טובים לחלב אם, ההוראה הברורה הייתה שמינקת חייבת בצום ואפילו בתשעה באב, איך אפשר להעלות על הדעת שכיום שיש לנו תחליפים טובים, יהפוך פתאום עניין זה לפיקוח נפש?!" (מתוך אתר ישיבה)

הפסקי תשובות כותב בשם החזון איש "שסתם תינוק מסוכן הוא אצל חלב, וכל שיש ספק שמא יגרם לתינוק קלקול מעיים כעצירות או שלשול או חום כלשהו ע"י שינוי בדרך הזנתו הרי הוא ספק פיקוח נפש ומחללים ע"ז את השבת, ולפי"ז הוא הדין לענין יום הכיפורים אם ע"י הצום יתמעט החלב או יפסק לגמרי והתינוק יצטרך לשנות את הרגלי הזנתו ולהשתמש בתחליפים יהיה מותר למינקת לשתות. אמנם למעשה יש להתישב בדבר, כי לאחרונה קיימים תחליפים שונים שערכם התזונתי דומה מאד לחלב אם, ולכן אין להקל משום חשש להפסקת החלב או צמצום תפוקתו ואי שביעת התינוק אלא כשהתינוק רגיש וקיים חשש שלא יעכל שום תחליף לחלב אמו. ויש לדעת כי עפ"י דעת רופאים די בשתיה כדי שלא יצטמצם תפוקת החלב, ואם די לה בשיעורים לא תשתה יותר מכך, ובודאי שאסור לה ללכת לבית הכנסת אם קיים חשש שבגלל זה תבוא למצב שתצטרך לשתות"

אז מה בתכל'ס? 
כנראה שאין תשובה אחת, כן חשוב בעיני להבין שצום של מינקת זה לא דבר פשוט וברור, וכדאי לשאול ולבדוק.
ההמלצות שלי לנשים מיניקות:
* לשאול רב שמכירים וסומכים עליו ולקבל ממנו הנחיות כיצד לנהוג בתרחישים שונים.
* 3 ימים לפני הצום להרבות בשתיה, לתגבר את הגוף בנוזלים.
* בצום עצמו - לשכב במיטה ככל האפשר, כמובן שהצום חשוב יותר מהתפילה בבית הכנסת. (כשהנקתי בת 17 יום, שכבתי במיטה במשך כל יום כיפור, גם כשהאיש היה צריך לשם כך להשאר בבית לטפל בקטנים).
* למדוד מראש כמה זה "שיעור" של שתיה ושל אוכל כדי שאם יהיה צורך תוכלי להתחיל מייד לאכול ולשתות לשיעורין.

גמר חתימה טובה!

(כתבה בת שבע טולדאנו)

בטטות

קמח מלא

אורז מלא

פסטה מקמח לבן פחות.

כדי לא לחוות נפילה ברות הסוכר וחולשה בצום.

אז אם אפשר לאכול את הדגנים האלה לא ממותקים, עדיף.

אבל אם זו הדרך ה יחידה, גם טוב .

- לוודא שהתינוק שותה מבקבוק!

-לדאוג מראש למנות שאובות או מטרנה זמינה ואם התינוק עוד לא קיבל מטרנה- לוודא שהוא אכן מוכן לאכול מטרנה ולא אלרגי ח"ו.

- לדאוג שלא תהיי לבד בצום. במיוחד אם את כן מתכננת לצום. אבל גם עם שיעורים..

אני כן לפעמים עוברת במטבח ואוספת דברים לפח.

כרגע בחופשת לידה אז קצת יותר זורמת ופחות מקפידה.

לא ניקיון יותר מידי. לאסוף משחקים (מתחילה עם הילדים אבל עדיין קטנים אז זה יותר בשביל החינוך), לפנות שולחן, שיש, ערימות של בגדים ותיק לכל ילד ובשבילי.

לא מטאטא, שוטפת כלים, מנקה שיש, מפנה ספה. ממש המינימום

זה לוקח זמן, אבל אז כל הבוקר נראה אחרת.

בתקופות של פחות הקפדתי רק לארגן דברים למחר ולשים את המשחקים בערימה בצד של הסלון

אז בגדול בדכ כן אני עושה איפוס ערב כולל שטיפה (ואם אינלי כוח לשטוף עם שוטף שואב מפעילה איירובוט)

בפועל בתקופות עמוסות כמו שאת מתארת אני חושבת שעדיף לשחרר

רושמת את זה תוך כדי שאני יושבת בסלון הפוך ואוכלת מנה חמה לנחם את עצמי😅

מקפידה בעיקר על המטבח, שלא יישארו שאריות אוכל וצלחות על השולחן. כלים לכיור, זבל לפח. שייראה מסודר, גם אם לא נקי.

אם נשאר כח אז גם סלון אבל ממש לא תמיד.

סידור הבית מתרחש בשוטף ולא בסוף היום

ככה לא מצטברת עבודה

לא שאני עושה את רוב הסידור

בעלי מסדר הרבה

אבל גם אני מסדרת על הדרך דברים

איפוס סוף יום מזכיר לי סיטואציה בעבודה

כל פעם שיש לי עומס

מצטברים הרבה מיילים שלא נענו

לקרוא עשרות מיילים ביום אני עושה בשוטף

לא מקצה לזה זמן מיוחד

אבל כשהם מצטברים למאות

זו נהית עבודה

שצריך לשבת כמה שעות לטפל

אם הבלגן כל הזמן מצטבר

בעיניי זה יכול להיות סימן שהחיים תחת עומס גדול מדי

ולסדר אותו לוקח הרבה יותר זמן (ואולי גם אנרגיה)

מלסדר בשוטף 

חלק לפני שהילדים ישנים כמו מכונה/ מייבש/ קיפול כביסה

חלק אחרי כי הם אוכלים ארוחת ערב מן הסתם ומתקלחים וכו'/ משחקים בסלון ( מדיח/ שולחן)

מטאטא ברצפה

שירותים

לפעמים הילדים קצת מסדרים.

בסוף השבוע מסדרים את הבית ושוטפים. בעלי והילדים מסדרים ואני שוטפת.

לפנות כלים מהשולחן אנחנו עושים במשך היום. אבל יכולים להשאר פירורים מתחת השולחן.

גם קיפול כביסה אני עושה בדרך כלל במשך היום.

מה שבסיסי מבחינתי:

ניקיון שולחן אוכל, טאטוא במטבח, שטיפת כלים והכנת אוכל למחר למסגרות (סנדוויצ'ים )

לפעמים אפ אכלנו אחרי זה נשארים כלי שניים בכיור

לצערי כביסה, שירותים ובטח חדרים לא נכנסים בזה ומחכים לערב שיש לי יחסית זמן פנוי ( או שישי, או במקרה הגרוע פסח)

אין יום שעובר בלי לאפס חזרה את הבית,

שזה אומר: ניקיון כיורים, מטבח, שירותים  ושטיפת רצפה סלון מטבח

מה שכן, כביסה לא תמיד אני מאפסת ולפעמים נשאר לי כביסה לקפל שאני משאירה על המכונה...

אם האיפוס הזה לא יקרה זה עושה אותי עצבנית ולא רגועה

כשהבית לא מבריק זה מגרד לי בגוף 

יש לי כמה רמות של איפוס:

האידאלי הוא הדחת כלים, ניקוי משטחים, סדר כולל בסלון ומטבח, לפעמים קצת גם בחדרים ושטיפת רצפה בסלון ובמטבח. לפעמים גם קצת ניקיון וסדר בשירותים-אמבטיה.

מודה שזה לוקח לי הרבה זמן... כשעה וחצי או יותר. (אבל שומעת תוך כדי דברים מעניינים, וככה אני 'מתעוררת' גם כשאני גמורה מעייפות. גם עצם התנועה מעורר)

אם ממש אין לי כוח, אז משתדלת רק לסדר את כל הבלגן (מחזירה דברים במטבח למקום, מטאטאה את כל הסלון והמטבח ואוספת, לפעמים עושה רק מיון חלקי לדברים שנאספו לערמה). זה לוקח כעשרים דקות-חצי שעה.

כשאני ממש ממש עייפה אני רק מחזירה דברי מאכל למקום, כדי שלא ייהרסו...

השאיפה שלי היא ללמד את הילדים לסדר אחריהם, אבל בינתיים זה עוד לא קורה... (כרגע אני עובדת איתם על לסדר את החדרים שלהם)

מכיוון שאני עובדת מהבית, זה עוד יותר חשוב לי שיהיה מסודר מסביבי, כי זה תורם לנחת שלי...

זה עושה לי דיכאון אם מבולגן בסביבה החיצונית

(בארונות המצב נוראי ולא מצליחה להגיע לזה אבל לפחות החיצוני)

לק"י

נניח לא להניח דברים במקומות לא קשורים, אלא ישר לשים במקום (לא לרוקן את התיק לספה, כי את צריכה את התיק. לא להניח מכתבים על השולחן...).

לאסוף משחק מיד בסיום.

קל לדבר כמובן🤭

לא יודעת מה זה נקרא נמוך אצלך

אבל יש גמחים שמלווים כמה עשרות אלפים (20-30) בלי ריבית.

מה שכן, לפעמים זה עם המתנה.
לצערי אין לי מספרים להביא לך, אבל תחפשי ב'פרוג' יש שם בטוח מידע ומספרים

עוד אופציה- זה לבדוק אם יש איזה הטבה בפתיחת חשבון בנק,

אני יודעת שלפועלים היה עכשיו הטבה בפתיחת חשבון חדש אצליהם הלוואה עד 40 אלף ללא ריבית בכמה תנאים בודדים (העברת משכורת ושימוש בכרטיס אשראי משהו כזה)

בהצלחה רבה
 

אפשר לבקש 30K הלוואה ללא ריבית

אם לא יתנו לך תביאי הצעה מבנק אחר ומיד שימור לקוחות יפנו אליך 

אם את סטודנטית בהרבה מוסדות אוניברסיטאיים מאפשרים לקחת הלוואה של 10 אלף כזה, לשנה, בלי ריבית.

תבררי? אולי דרך אחים אחיות שלך ושל בעלך?

על סכומים גדולים יותר לא מכירה משהו מוסדר.

בשביל בני משפחה שאני סומכת עליהם בכיף הייתי מלווה

(במקומך הייתי שואלת כמובן רק בני משפחה שהגיוני שזה יהיה להם בסבבה, כאילו מבחינת מצב כלכלי וכו)

אבל במקרה הזה זה תקין

אני מניחה שיעל מעדיפה לא לכתוב בפורום פתוח את הסיבה שלא יפנו אנשים מפוקפקים, אבל יש לה דרך לעזור לאנונימית.

היא ניקית ותיקה ועם דרך טכנית לעזור במקרה כזה.

ויש הרבה בפורום שגם מכירות אותה במציאות(אני לא, אבל יודעת מי כן.. למשל)

היא לא מישהי חשודה.

וגם- חמה הן כבר יכולות לשים לב? נניח תקיאי.. תמיד אפשר לתלות את זה בוירוס/ קלקול קיבה

הנשים שיהיו איתך מכירות אותך, יוכלו לשים לב לשינוי, או שהן לא מכירות אותך ביום יום?

ויש לה חושים לדברים האלה...

אצלי הכי הרבה זה בחילות מריחות כלשהן אבל לא עד כדי כך מוקדם.

לעניות דעתי, רופאים כבודם במקומם מונח.

אני חושבת שכדאי לבדוק וללמוד כמה שיותר לפני שמגיעים לרופאים

לא כדי לזלזל בהם ולא להקטין מהידע שלהם 

אבל כדי לדעת לשאול את השאלות הנכונות ולהעלות עוד נקודות למחשבה.

וגם הרפואה היום לצערי לא כל כך הוליסטית

אם יש בעיה במשהו מתמקדים רק בו ולא כל כך מסתכלים על ההקשר הרחב ועל תופעות נוספות שאולי קשורות.

גם אם לא ככל הנראה היא לא היתה מתחילה בivf לפני שהייתה עושה בדיקות דם לבדוק מאגרים ופרופיל הורמונלי.

יותר מזה, קופת חולים וביטוח לא היו מאפשרים להתחיל תהליך יקר של ספירת זרע והזרקות לפני בדיקת דם.

למלללללא בדיקות לפני התחלת הטיפולים. 

ועוד לפני שפניתי לרופא פוריות, ראשית הרופא נשים שלח אותי לבדיקות דם מקיפות וטען בתוקף שגוף בריא עם מלאי ברזל וויטמין D צריך לאזן את עצמו... אמנם לא עבד אצלי

אבל בהחלט יש רופאים שכך עובדים- וכך צריך לעבוד.

זה מה שמבאס אותי ברפואה את הידע יש וזה ידע מטורף אבל בפועל לא תמיד משתמשים בו אלא יצרו איזה פרוטוקול אחיד וזהה יחסית לכל מטופל אולי כדי לחסוך בזמן... בפועל תמיד אני אעדיף רפואה שרואה אותי כאינדיבידואל, רפואה שחושבת יצירתית ומחוץ לקופסה ובעיקר מדוייקת לנתונים של הגוף שלי... 

מתקדמת לעידן של רפואה מותאמת אישית.

דבר שני באמת להרבה מאוד דברים ואנשים הפרוטוקול האחיד מתאים, להרבה לא.

אבל זה לא שלא משתמשים בידע העצום.

וגם כן, בשביל רפואה שתהיה נגישה לציבור הרחב לפעמים צריך לעשות ויתורים מסויימים

נתקלתי כבר ברופאים שלא יודעים מה הם אומרים

ממציאים תאוריות

מזלזלים בתחושות ורגשות של המטופל

ודוחפים הורמונים בלי לחשוב פעמיים

לעומת זאת גם נתקלתי ברופאים קשובים, מבררים הכל לעומק לפני שמתחילים טיפול

ולא מזלזלים בתחושות ורגשות של המטופל

אחלה מחירים לדברים..אבל אל תצפי לאיכות בשמיים.

בינתיים מחזיקה יפה

הבנתי שהם קשורים לביתילי

ושהאיכות סבבה

כרגע ממש מרוצים

נראה אחלה איכות

רק חצי שנה על הכביש

גם בסבב הקודם לא ילדו בחניונים.

חדרי לידה הם מרחב מוגן במרבית בתי החולים.

יש אפידורל כרגיל.

האשפוז אחכ בחלק מבתי החולים ירדו לחניון לתת קרקע ושם התנאים לא כמו במחלקה כמובן...

אנחנו כרגע לא שם.

אני לא הייתי חושבת על זה בכלל פשוט מדחיקה

אבל אם את לא מצליחה

תנסי להסתכל על זה ברוגע ולנתח נתונים.

לפעים כשממפרקים זה עוזר:

מה הסידור הצפוי לילדים בהינתן ויש שגרה? ומה הסיבה שלדעתך המלחמה זה לא מתאים?

אם זה מקום עם מרחב מוגן ודמות מוכרת לילדים לא רואה סיבה שלא יכולים להשאר שם גם אם ח"ו תהיה מלחמה.

כנ"ל לגבי הנסיעה לביח-כמה זמן נסיעה מדובר?

בשום מצב לא היה הנחיה לא לצאת מהבית. כמובן, לא מטיילים ברחובות סתם בשעת מלחמה אבל גם לא אמורים להסתגר בבית.

אם הנסיעה ארוכה אז זה מעט מלחיץ, אבל בדרך כלל יש בארץ בתי חולים במרחק סביר...

זה בכלל לא פשוט לתפקד בתנאים כאלה.

מקווה שהכל יישאר רגוע 

יש את אסותא באשדוד שבו החדרי לידה ממוגנים

בטח יהיה עמוס כי עוד ירצו לבוא ללדת שם, אבל אם זה מרחק סביר שווה נסיעה.

וכדאי להתקשר לבתי חולים לברר מה הם עושים עם החדרי לידה בזמן חירום. עכשיו הם כבר בטוח יודעים...

כאילו לומר לתינוק חכההה יש התראה..חח

נראה לי 'אי אפשר לרוץ למקלט תוך כדי לחיצות אז זה נשמע כמו נסיון להרגיע..אולי

ולפותחת- וואי זה באמת מממש מובן הלחץ

לפני לידה גם ככה יש מלא סימני שאלה ומתחצומה יהיה אם

אז בטח במצב ההז

גם לי יצא ללדת במלחמה בכל מיני מצבים פעם אחת באמת במרתף של בי''ח והיה פחות מוצלח האשפוז אחר כך ופשוט השתחררתי הכי מהר שאפשר..ככה שקצת מעודדת שאם מתמקדים באוצר הקטן ובנס ההז מצליחים להתמודד גם עם תנאים פיזיים פחות נוחים..

לפני זה מאיים

אחר כך אפשר גם להסתכל על זה כסיפור לספר

יש לי מלא מהלידות האלו

במבט לאחור מסתכלים על זה אחרת

מפחדת מזה שיהיה בלאגן, שלא יתנו אפידורל ומכל הלחץ של אזעקות גם מבחינת הלידה וגם עם הילדים האחרים אני חושבת שבעלי יצטרך להישאר איתם.

אין לי בעיה גם להשתחרר שנייה אחרי הלידה חח

רק שבע"ה הכל יהיה טוב 

ממליצה להתקשר לבית החולים שבו את מעוניינת ללדת ולשאול אותם

לי זה מאוד עזר.

אם רלוונטי לך המיקום.

שיהיה בשעה טובה ובקלות  בידיים מלאות.

זה נראה כאילו זה אמור לקרות כל לילה

וכל יום כמעט יוצא הודעה בנושא

וכבר שמעתי מכל מיני מקורות הנה הלילה זה הלילה....

ולא לילה ולא כלום.

קיצר תהיי רגועה יש סיכוי גדול שתלדי רגיל בזמן רגיל 

(חוץ מ2 שהם מוגנים חלקית)

לגצפמרי לגיטימי בעיני לברר את הנתון הזה

מה שיתן לך את הרוגע שאת צריכה

אנחנו סובלים הרבה מפחדים של לפני ופשוט חבל

יש איזה תרבות של הפחדה בלתי פוסקת בתקשורת (רייטינג פשוט) וזה ממש משפיע על כולם וחבל.

כרגע אין אינדיקציה בכלל מה יקרה במידה וארה"ב תתקוף והאם זה יהיה בסדר גודל של מה שהיה

מבינה את הלחץ בטח בזמן של חודש תשיעי אבל באמת שחבל על פחדים מראש, אישית זה מה שלמדתי בשנים האחרונות, לנסות למזער את הדמיונות והפחדים מראש... נראה לי שכבר כעם הוכחנו את היכולת להתמודד עם הרבה מצבים מורכבים...

אפשר להוסיף לו דייסה לפירות.

או אולי להכין יותר סמיך ולתת לו לאכול עם כפית.

או שתמצאי מישהו למסור לו.

בן 1.4 ואוכל הכל. כבר לא אוכל פירות טחונים.. סליחה שלא הייתי ברורה.

יותר סמיך עם מה? עם תמל את מתכוונת? 

להמתקה והבת שלי מאוד אוהבת

ננסה

לק"י

אז אני לא קונה או מכינה בבית בכלל.

אז אם זה מיותר, הייתי מוסרת בשמחה😅

קודם מערבבת עם מיים ואז מוסיפה

הבן שלי היה ממש אוהב את זה 

לדבר לדבר לדבר.

סליחה על הקלישאה

אבל צריך תיאום ציפיות והבנה שאת לא האחראית הבלעדית על ההריון.

האם המחיר של התמוטטות של בעלך לא שווה את ההחזקה של ההריון?

(ובואי נפרק רגע, מה זו התמוטטות? האם זה קושי לתקופה הקרובה או שאת מתכוונת להשלכות רחוקות יותר?)

אני בכוונה מקצינה

כי לפעמים מה שכאן ועכשיו נראה לנו הרבה יותר קשה מהטווח הרחוק, אבל אם תצללי ממש פנימה, צריך להעמיד את זה על קושי תקופתי, מול ילד.

ועכשיו עם המטרה המשותפת הזו, את ובעלך חושבים איך מנהלים את הבית.

את לא צריכה למצוא לבעלך פתרון לקושי ואת לא צריכה לפחד שיהיה לו קשה

אתם צריכים יחד לחשוב איך מנהלים את התקופה הקרובה כך שאת תצליחי לנוח כמה שיותר

ואם משהו יותר מידי בשבילו, אז חושבים יחד על אופציות אחרות.

ולגבי ניהול סיטואציה, זה משהו שאת יכולה לעשות גם במנוחה?

נסי לחשוב איך את כן מעורבת בהתנהלות, בלי לאמץ את עצמך פיזית.

אם את מחליטה לשמור ולא לסכן את ההריון

אז תחליטי

תנוחי. נקטדה

והכל יסתדר לפי זה

לבעלך יהחה קשה-והוא יתמודד

ואיפה שלא-קחו עזרה חיצונית

אפשר גם מראש להקל עליו ולקחת

זה כן מקל מאוד

אפשר מישהי שתדאג לכלים לשטיפה לכביסות

ואפילו שתעסיק את הילדים אחה''צ

את תקפלי כביסות בישיבה ותספרי לילדים סיפורים ותחתכי ותקלפי ירקות בישיבה..

תקנו מלא חד פעמי ואוכל פשוט

מינימום מקלחות

תתנו תורנויות לילדים עם פרסים

תתפלאי כמה הם יודעים לעזור ככה..

גם אני לא מחנכת בפרסים קבוע..אבל כשחייב אז חייב

למצוא פתרונות תמיד אפשר

אבל אם לא תחליטי כלום לא יקרה

מבינה אותך ממש עברתי את זה

זה קשוחח שולחת חיבוקים

רק מחזקת לנוח כמה שיותר.. יודעת כמה זה קשה והבית על גלגלים, אבל לפחות אצלי ראיתי שרק כמה שיותר מנוחה (ותפילות) השפיעה שתספג

היתה תקופה קשה ממש שלא הרמתי כלום בערך והבית נראה כמו שהוא נראה אבל בסוף נספגה וההריון המשיך רגיל

הליכות קצרות רגועות אין בעיה, זה אפילו מומלץ כדי להימנע משכיבה ממושכת.

רגועות הכוונה לא בלחץ, לא לרוץ,

לא להפעיל לחץ על שרירי הבטן.

שבוע 9 זה ממש הזמן לעשות הכל כדי שההמטומה תיספג כמה שיותר מהר וזה יהיה מאחורייך.

בהמשך ההחלמה מתארכת כי התינוק מבפנים בועט בהמטומה, אז כבר לא יעזור גם אם לא תזוזי.

לכן עדיף עכשיו לתכנן חודש קדימה עם יותר מנוחה ופחות מאמץ ולא להרים דברים כבדים.

שימי לב שאם את מרימה משהו רחוק יותר מהגוף, אז יש את אפקט המנוף ואז מופעל לחץ גדול יותר על הבטן, לכן עדיף צמוד יותר לגוף.

אם צריך נגיד להכניס ילד קטן לאמבטיה,

אפשר כשאת יושבת על שפת האמבטיה להצמיד שרפרף לדופן האמבטיה,

ללמד את הילד לשבת על שפת האנבטיה, לסובב רגליים לבפנים, להחזיק ואז להיכנס פנימה.

וכן על זו הדרך.

הייתה לי ילדה בגמילה, לימדתי אותה לעשות בצד בלי להרים אותה, מוצאים פתרונות..

לגבי עזרה בתשלום זה מעולה.

לא חייבים לסדר את הבית כל הזמן, כשהמנקה תגיע שתרכז בערימה את כל מה שמפוזר, ואז מה שהילדים יודעים שהם יסדרו, ומה שלא, ישאר אחר כבוד עד מתישהו.

לפעמים לא צריך לנהל את הבית, לפעמים צריך לשאוד ולתת לגל לעבור.

הרבה בריאות!!

(כמו בנים)

מורידים את התחתונים לגמרי, מרימים את השמלה, מפסקים ועושים..

מה שנרטב נרטב,

בהתחלה הרטיבה את הסנדלים עד שלמדה איך עושים.

לא יודעת אם זה שווה את הבלאגן כשיש ברירה,

לי זה היה שווה שתהיה עצמאית בנושא כדי לשמור על ההריון.

אפשר גם לצאת עם סיר ושקיות ואז יש לה איך לשבת רגיל.

לקניון נגיד הייתי עושה ככה. כדי לא להרים אותה בשירותים ציבוריים.

אולי אם אין ברירה להוריד את הגרביון לגמרי,

לנקות עם מגבון את הרגליים ואז להתלבש שוב.

או לחפש שיטות אחרות,

בטוח יש עוד פתרון חוץ מהורה מתכופף למרות שזה הכי נפוץ.