כבר למדתי להיות מיומנת
להיות מיומנת בפרידות
להיקרע , לתפור שוב , ולפרום הכול
כאילו הרגש הוא בסה"כ בגד שניתן לתיקון
לזרוק לי את הלב , שיישבר ,למי אכפת ?
להשתגע מהמחשבות שאוכלות אותך
ואז להישאר לבד בתוך ים הנחמות של כולם
כאילו שהם מבינים בכלל.
לשמוע את השקט , שקט מעיק שחודר ללב
לדעת שהכול עובר ושלא תמיד אני אשמה
כן, זה כואב לי .