בכלל לא.
מחר יתחיל היום שבו יקבעו את הגורל שלי, יום קדוש וטהור,
ואני חושבת רק על זה שממש אין לי כוח לצום.
מה נדפק איתי, מה?
למה אני לא מצליחה להרגיש נורמלי?
למה אני כן רוצה להרגיש מחוברת לזה ולבכות, אבל הדמעות היחידות שיוצאות לי הם דמעות של תסכול כי אני לא מצליחה?
מחר יתחיל היום שבו יקבעו את הגורל שלי, יום קדוש וטהור,
ואני חושבת רק על זה שממש אין לי כוח לצום.
מה נדפק איתי, מה?
למה אני לא מצליחה להרגיש נורמלי?
למה אני כן רוצה להרגיש מחוברת לזה ולבכות, אבל הדמעות היחידות שיוצאות לי הם דמעות של תסכול כי אני לא מצליחה?
