המשפט הזה בכותרת, נכון שהוא נורא?
ניהול הצעדים שלי בחיים בהתאם לתאוות, איזו מציאות נוראית זו! לחיות במישור כזה!
ככה אני מרגיש עכשיו.
(תחשבו כאילו אני מעביר את המסר הזה בסיפור פרוזאי על דביר, ילד אלמוני עם חיים סתמיים.)
מרגיש שחיי נמצאים במישור נוראי מישור תפיסתי. ביחס לעמדות למחשבות להסבר לתאוות לרצונות לשאיפות לתקוות.
האמת- בר"ה תוס' אומר שנחתמים (חוץ ממי שמעשיו שקולים הזכויות והעונות) לחיי העולם הבא. הרמח"ל כותב ש"זכרנו לחיים" וכו'- זה בעיקר חיי הרוח.
כלומר בר"ה עמדתי מול התכלית. זכרון ליום ראשון. איך העולם היה אמור להיות. זה היה קשה. כי זה בום! המפגש עם התכלית. ותראו איך זה היום. הפגישה הזו- זה דין.
אבל הקב"ה עושה חסד בכל שנה. ובעצם נותן לנו הזדמנות להתנקות. להפגיש את העולם למציאות יותר עליונה. לשאת ראש למישורים גבוהים.
החטאים שאוסרים אותנו בעולם תחתון יותר ויותר. מקלקלים את המוסר האלהי הטמוע בנו. ההרי הם כקליפת השום למי שאנו באמת. והקב"ה ברחמיו. מוחל על העונות שלנו. נותן לנו הסתכלות פנימית לתוכנו. (אם אנו ניטיב להתבונן ולהכיר בכך עם קבלת העניין לעצמנו- נעשה תשובה) הסתכלות שמכלה כל רוע שאוחז אותנו במישורים לא לנו.
ובזה מומלך שמו בעולם. בזה שיש תיקון בעולם השתלמות בעולם מקום טהור להשרות שכינתו.
מלך מוחל וסולח עונותינו ועונות עמו בית ישראל ומעביר אשמותינו בכל שנה ושנה.
(בע"ה אם יהיה זמן ארחיב מחר)
שנזכה לשנה של עליונות של מישורים גבוהים ואמיתיים.
של חיוּת של נשיאת ראש של עמקות של אמת של טוהר.
לחיים טובים ולשלום.
