יום אחד קמת בבוקר, ולא היה לי שום חשק ללמוד תורה, כלום.
הלכתי קצת לשפוך שיחי לפני ה' בחורשה, ופתאום קלטתי
אני לומד תורה כי אני רוצה ולא כי ה' רוצה. אני מצפה לחוויה רוחנית מזה
ואפילו הלימוד תורה שלי, הדבר שלכאורה אמור להיות "טהור מזוכך"
הוא בעצם אינטרסנטי, בשביל להרגיש טוב עם עצמי, בשביל חוויה רוחנית
כי כיף לי. אז כן תורה צריך ללמוד גם אם זה לא כיף. תורה צריך ללמוד לשם שמיים
ואם אני לא מצליח להבין את הגמרא? ניחא ה' ציווה ללמוד, לא להבין
תעשה את ההשתדלות שלך! תתאמץ! לא הבנת ובכל זאת אתה לא מתיאש?
עשית לה' יתברך יותר נחת מאשר אם היית מסיים מסכת
יש סיפור מ"חסידים צוחקים מזה" שממש נגע בי, בכללי ספר ממש מדהים ואותי חיזק מאוד
"איך התחלתי ללמוד זוהר? הייתי עובד בלילות
בשמירה על אתר בנייה ליד גבעת רם בירושלים.
בסוף הלילה הייתי בא לבית הכנסת הספרדי הסמוך,
ושם היינו שותים תה עם נענע וקוראים זוהר ממתוך
ספר עם אותיות גדולות. אני מבטיח לכם שהם לא
לא הבינו כלום ממה שהם קראו! אני עוד לא הגעתי
למדרגה הזאת..."
- לקראת נישואין וזוגיות