ושאל אותו על מנהגי החסידות שלהם
החסיד ענה לו שבטשערנוביל מתעוררים כל ליל שישי בחצות
נותנים צדקה, וקוראים את כל ספר תהילים.
הרבי מקוצק השיב
בקוצק מתעוררים חצות בכל לילה
נותנים צדקה כל זמן שמתאפשר
ותהילים קוראים כל פעם רק פסוקים אחדים ומכוונים בהם
את מה שלדוד המלך לקח 70 שנה לזעוק לה' אתה קורא בלילה אחד?!?!?
במובן מאוד מצומצם הרגשתי את זה קצת, בוידוי הראשון היה לי דמעות בעיניים
והשתדלתי באמת לכוון כל כמה שיותר, באמת ניסיתי והשתדלתי, אבל יום שלם להשאר באורות?
להתחרט על אותם הדברים 50 פעם? איבדתי את האותנטיות שלי, אז ברור המשכתי עם ההשתדלות
והתאמצתי לכוון כמה שיותר, ואפילו לא הייתי מודע לגמרי לזה עד שניסיתי "להכנס לזה" כמה שיותר בתתן אחרית לעמך
ופשוט לא הצלחתי. פשוט הרגשתי מחיצה של ברזל ביני לבין אבא שבשמיים, אני צועק וגג בית המדרש חוסם את תפילותי מלדג אל על
אני צריך להתפלל תפילה אמיתית, פתאום, בתוך כל האני הזה, או אפילו אנחנו, על חטאינו אנו מדברים חטאינו הפרטים מבקשים תשובה ולהטהר, לפתע.
לפתע נזכרנו בשאיפה השלמה, הרגש הנשבר על עוזך אשר נמצא בשבי, ואני שקוע לחלוטין בד' אמותי
תשובה שלי חטאים שלי רצונות שלי. נעבעך אולי שלנו.
יש לי מעין תיאוריה שבדור המבול, העולם עצמו כבר נטמא מרוב חטאים, לא היה לה' יתברך ברירה אלא להכניס את כל העולם הזה לתוך מקווה ולכן הוא עשה את המבול, להטביל את הכל
. תודה