הכל מתכסה בלבן. לבן טהור; לבן של כיפור.
הכל עמוס לעייפה.
כולן רוצות לתפוס את השורה הראשונה. זאת דוחפת מכאן וזאת משם.
סוף סוף מגיעה למקום עמידתי.
תפילת ערבית של ערב כיפור. כמה נגונים בתפילה אחת.
זאת שמעליי והשיער שסוטר את פניי, זאת שמקדימה שהחצאית שלה מרביצה לי בפניי, וזאת שלידי שחולקות יחד את המחזור.
הכל בוער. אין אוויר לנשום.
והחזן מתחיל "יעלה תחנונינו". והופ, הלב מתקפל, רוטט.
והעיניים? מזילות דמעות בשטף
מתחוור לי שאני, אני בוכה. פעם ראשונה שאני בוכה ביום כיפור כי התרגשתי ממילים של תפילה.
היא אמרה לי שריגשתי אותה עד צמרמורות.

התפילה שלנו מחבקת
הדוחס של סווענטי שווה את המחסור בנשימה
כדאי לי להתאמץ
יש אלוקים


@סניורה, רק כי ביקשת
יצא לי מבולגן כיאות ללב גדוש