מה הסטטוס שלכם?...
יאללה שוטווו
חברה שלי: מי שהולך עם ראש מורם סימן שאין לו סמארטפון. תכלס...
*לי אין סטטוס זה הסטטוס.. לכל המתעניינים....
וכן אתם יכולים לכתוב את של חברים שלכם
יאללה GOOOO
מה הסטטוס שלכם?...
יאללה שוטווו
חברה שלי: מי שהולך עם ראש מורם סימן שאין לו סמארטפון. תכלס...
*לי אין סטטוס זה הסטטוס.. לכל המתעניינים....
וכן אתם יכולים לכתוב את של חברים שלכם
יאללה GOOOO
שאתה זוכר את הכל...
ה2 לפני האחרון טואאאובלעשות רצונך!הכל שופך אבל זה בעיקר
פוסעת
רוקדת בגשםואני יודעת מי המורה שלך. תהני איתה.

פוסעת
נגרינסקי
פוסעתשכבה מעלינו בשישית אני די בטוחה שעוד היה
שכבה מעליהם היו באות לבקר אותם..
(כמובן שלא כולם כולן)
ברור שלא מלכתחילה...
הרעיון נהגה עוד לפנינו. לשכבה שלכם היה עם אלו שעכשיו שמיני אצלנו.
ואלו שעכשיו תשיעית היו באות למכון בשבתות אולפנא.
תסבירו לי איך זה קשור לסטטוס בווצאפ?![]()
|נדחף|
פשוט אני קוראת את כל התגובות ומחכה לאיזה הלצה..
וואי איזה קרציה אני נשמעת![]()
פוסעת
פיצוחיתפשוט אני קוראת הכל...
פוסעת|רומז|
היה לי משו על האקדח מים
ואת השיר של אלישע בירנבאום מסוף עמידה (שכחתי איך הוא מתחיל עכשיו)
ולא זוכרת עוד
נגרינסקי
פוסעת
)פוסעתמה לעשות שהמורים שם לא מסתדרים עם אנשים אנרגטיים..
ואני לא אמרתי שאני לא סבלתי אותה כי זה עדיין יכול להגיע ללשון הרע בקלות.
אבל כן, זו הזו שבגללה עזבתי את טליה ועד יום כיפור עוד כעסתי עליה.
הכל בשליטה, אבל לא תמיד שלנו![]()
לעשות רצונך!
מנסיון...פיצוחית
אבל רק עד כיתה ח'ביחד ננצחנחמד![]()
ביחד ננצח
ביחד ננצחאו @כמעט בלי ראש... מי הכי קטנה(כולנו מקהילת הזיינוקיות
בסוף נגלה שיש פה איזה ילדונת מכיתהביחד ננצחה' כזה
ביחד ננצח
ביחד ננצח
או שישארו ככה כמו שאמרתיביחד ננצח
פיצוחית
ביחד ננצחראית אותן בהשבעה?
ראית אותן שוברות שולחן??
אההההה מאוהבתתתתת![]()

פוסעתופעם אחרת הן שברו מראה
ופעם אחרת נדבק טופיאים לשיערות של בנות
ונראה לי גם נשבר כסא
ומילאנו את כל החדר בפופקורן
יא אללה איזה כיף היה.

נפש חיה.
ירא שמים!
ווא ווא.. אין מקום ללב כברנפש חיה.
ביחד ננצחולא קבורים אחד ולתמיד
במיוחד אם הם מעניינים (בשבילי)
ובמיוחד עם אני עשיתי אותם![]()

ביחד ננצחלפעמים שאני מניח תפילין של ראש אני מדמיין שאני חד קרן
ולי איו משהו מצחיק
אביגיל~!אחרונההרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול