היא התקשרה אלי, מפודחת ממש.
היום היא טסה לרבי, וביקשה ממנו ברכה באגרות קודש.
ואז יצא לה מכתב שהרבי כותב למישהו שמתכוון לצאת לחו"ל ובמכתב הוא כותב לו שלא יעזוב את הארץ עד שיסיים את השליחות שיש לו.

המסקנה שלה היא שהשיעור תניא שבזכותה אני הולכת אליו; זו השליחות שלה. היא ביקשה שאלך, גם בלעדיה.

אמרתי לה שבכיף, ואיחלתי לה אלף פעם נסיעה טובה.
שמעתי איך היא נושמת בהקלה.
"וואו. איזה חמודה שאת ככה מרגיעה אותי, לא היה לי נעים בכלל".. היא כזאת מותק.

אבל. מה, אני אלך לבד?
פדיחות של החיים.