נראה לעולם כמה הכל תותים.
נחייך.
נחייך.
נחייך.
אפילו נארגן יומולדת למוריה.
כולם יהיו גאים בנו והכל מקסים.
עד שדי.
ונגמר.
ובשקט במיטה מותר לקרוס ולבכות.
כי מה שכולם שוכחים זה שקשה.
ושאם כל הקושי, התפקיד האחרון שאמור להיות לי זה לתווך בין צוות של חמישים אנשים ולנסות לארגן לעצמי הכל.
גדול עלי.
אני צריכה עזרה.
שלא תגיע.
כי באמת, הם לא מבינים.
ובעצם הם גם נותנים את כל כולם בשבילי ועוזרים הכי שאפשר. איזו זכות בכלל יש לי להתלונן?
הכל תותים.
<צ>