עופפתי לרגע ונחתכתי מהמזמרה
ועכשיו אני לא יכולה לנגן והסיטאר שלי נשאר מיותם ובודד
כולי תקווה שנצליח לעשות את הסוכה.
יפה לי בעקרון
הדבקתי לעצמי את החתך ויצא לי ממש יפה.
(''כן והיא הורידה לעצמה חצי אצבע, זה תלוי ככה מתנדנד. היא מחזיקה אתזה עם היד השניה. לא הם בדרך לבית חולים." שתהיה בריאה הילדה הזאת.)
וכולנו נהיה אצל ההורים בחג ראשון! זה לא קרה אולי מילניום כבר.
צריך לסגור מעגלים.
להדביק אותם יפה כמו החתך
לשמור נקי, שלא יזדהם.
מה עושים עם חתכים של סכינים, תגיד לי
עם חתכים בלב, גם אותם אתה יודע
לחבוש?
תקטוף כמה עלים
תשטוף טוב טוב, שלא ישאר שום רגש
שום לכלוך. עלים אוביקטיביים לחלוטין
תניח אותם ככה, בעדינות
(בצד: הם לא יועילו כלום,
החתך עמוק מדי.)
אתה, הרי, תמשיך לנדוד
בין עונות השנה
במדבר.
לא כך?
צריך לסגור מעגלים.
בין הכיכרות אנחנו רודפים
אחרי אותו עניין סתום, נעלם
שריפרף על פנינו.
רחובות העיר מתנדנדים
על בלי-מה, כמעט כמונו.
להקותבודדיםבודדים
חולפים ימים, שבועות, חודשים
עניין בלתי מושג.
עד שאנחנו מתחילים
לברוח ממנו, מהם, ממני.
צריך לסגור מעגלים.
אל תעברי מהר מדי
בין המקצבים. אל תעגלי פינות
רחוק מדי. אני כאילו
מרגישה את המבט שלו קודח
בגב: אני מחזיקה את השוט והחבל והסוס
דוהר סביבי. לרגע
הוא נבהל, קופץ, מעיף ענני חול.
החבל מתוח. אני והוא
קשר עין מהיר: הוא היה רוצה
לקפוץ ברגע מעל לגדר
להיות איתי בפנים. לעצור את הסוס
והסערה והעיגולים.
אני לבד, לא מרשה, לא מרשה.
(נזכרת איך שהוא היה
על הסוס, כשירדנו למעיין.
לרגע שכחתי לנשום)
צריך לסגור מעגלים.
א' בתשרי, היום פונה מערבה, גוהר
מעל הישוב הסמוך. אני
יושבת ליד בור מים, מפתחות שלו
בידיים. אני מתבוננת: נזכרת
איך נתן לי אותם. מפתחות של מים.
בין טיפות של מים יש
כוח משיכה עצום, ידעתם?
המים קוראים
למפתחות שלהם, קוראים לי:
תשליך במצולות ים.
צריך לפתוח מעגלים חדשים
אני עדיין לא יודעת איך.
- לקראת נישואין וזוגיות