בס''ד
מיב''ה
בינ''ו
י''ב תשרי ה'תשע''ח
לחניכי וחניכות תנועות הנוער המתוקים והיקרים,
(כל מה שנכתב פה נכתב ברצינות גמורה, בלי טיפת ציניות. בבקשה להתייחס ברצינות)
תנועת נוער היא דבר מרכזי מאוד בחיים שלכם, חלקכם באופן תדיר וחלקכם לא, כל אחד לפי רמתו.
תנועת נוער היא דבר חשוב, מתחזקים שם בקטע חברתי, לומדים שם הרבה דברים הן על החיים ומורכבותם והן סתם ידע כללי.
אתם בטח זוכרים את היום בו הגעתם לראשונה לסניף, איך הכל היה נראה זר, ואיך לאט לאט עם השנים התקדמתם ועליתם והשתפרתם יחד עם הסניף שלכם.
ואז מגיע שלב, שכבר מתבגרים, וכבר כבר מתחילים להרגיש את הדבר הגדול הקרב ובא - הכנסות להדרכה.
הרבה רוצים להיות מדריכים. וזה מצוין. אפילו אם זה לא מהסיבות הנכונות, זה טוב. כי התפקיד של המדריך הוא תפקיד מאוד מאוד משמעותי.
ואז מתחילים תהליך של שיבוצים. שיחות אישיות, התייעצויות, דיבורים ובעיקר המון לחץ. המון.
ואתם רוצים להיכנס לקבוצה מסויימת. כי שם לדעתכם תוכלו לתת את המקסימום. תוכלו להעיף את הסניף. תוכלו לעשות דברים מטורפים.
ואתם מדברים על זה. ומתלהבים מזה. ועושים מזה עניין גדול. כי זה באמת דבר גדול! וזה חשוב לכם!
ואז מגיע היום, היום בו מודיעים לכם לאן תיכנסו. וכולם בלחץ. כולם.
ואז מגיע תורכם. ומחכים שהמדריך יבשר לכם שאתם נכנסים לאן שרציתם. האם?
ואז המדריך מנפץ לכם את החלום.
לא נכנסתם לאן שרציתם.
בום.
אכזבה.
עצב.
כעס.
מה עושים?
קמים, אומרים תודה והולכים.
וממשיכים לכעוס.
מה הוא חושב לעצמו? למה הוא אכזב אותי? הרי רציתי לשם, הוא יודע את זה!
ולמה הוא הכניס את ההוא/ההיא לשם? הוא/היא בכלל לא מתאים/ה לתפקיד הזה!
כועסים על המדריך, לפעמים שונאים אותו ולפעמים לא מדברים איתו במשך מלא זמן.
מגיע לו.
אז זהו שלא.
יש גם מדריך בסיפור הזה.
והוא גם בן אדם. וגם הוא ניגש בלחץ לתפקיד הזה. וגם הוא כל התקופה הזאת היה לחוץ מההחלטות, מהתגובות, מההערות.
הוא כל כך היה עסוק עד שהוא היה ער עד מאוחר בלילות. הוא כל כך היה לחוץ עד שהוא לא הצליח להירדם. הוא וויתר בשביל זה על פעילויות וארוחות. ועל זמן פנוי אין מה לדבר בכלל. הוא בזבז את כל השיחות שלו לחודש הקרוב בכמה ימים מרוב השיחות שהוא עשה.
הוא ישב עם עצמו וחשב מי מתאים לאיפה. הוא התייעץ, הוא שאל, הוא עשה הכל כדי שיהיה לכם טוב.
ואתם?
אתם כעסתם. שנאתם. לא דיברתם איתו.
אתם מבינים מה זה עושה לו?!
זה דוקר אותו בפנים. עמוק עמוק בלב, פצע שלא יכול להגליד.
ולמה? כי לא קיבלתם מה שרציתם?
הוא המדריך שלכם. הוא יותר גדול, הוא רואה דברים שאתם לא רואים. יש לו שיקול דעת ושכל קצת יותר מכם.
אז למה לא לסמוך עליו?
למה אי אפשר להבין אותו?
למה אי אפשר להיות מאוכזב אבל להאמין שזה מה שהכי טוב בשבילי?
אתם לא היחידים בעולם. אתם גם לא הכי חכמים בעולם. יש כאלה שיודעים דברים יותר מכם.
וזו לא התנשאות. הם באמת יודעים יותר.
ענווה. אני לא יודע הכל. יש פה תמונת מצב גדולה ורחבה שאנחנו רואים רק צד אחד שלה.
אנחנו אנושיים. יש עוד בן אדם מאחורינו.
בואו לא נשכח את זה. בואו לא נפגע בו.
בואו לא נפגע בעצמנו.
פ.ב.