בס"ד
כי את לא כ"כ מעריה ואוהבת את עצמך?
בס"ד
רק מניסיוני לספר ידעתי-
היו תקופות שלא האמנתי לאנשים שהם מעריכים אותי כי היה לי פשוט נורא מובן מאליו שמה שאני עושה זה מה שצריך לעשות אז למה שזה יהיה ראוי להערכה. לא ראיתי בזה משהו מיוחד.
אגב, גם היום זה קורה לי וגם היום אני מתקשה להאמין אבל למדתי שאולי יש אמת בדבריהם גם אם אני לא מרגישה אותה.
העו"סית שלי פעם אמרה לי את זה באחד מרגעי ה"בואי נאמר לך את האמת ישר בפרצוף". היא אמרה לי שאני פשוט מקטינה את המעשים שלי כי אני כ"כ בטוחה שהם נורא שגרתיים אבל הם לא. היא אמרה לי שכל פעם שאני עושה מעשה או שמישהו אומר לי תודה או מחמאה, אני לא צריכה לבטל אותם, אני צריכה לקבל אותם ולהגיד תודה או להאמין שמה שעשיתי דרש דברים שלא בטוח שלכולם יש.
בקיצור, מה שאני רוצה לומר, לפעמים אנחנו לא סובלים מחוסר אהבה עצמית, אנחנו סובלים מחוסר הבנה של מה כ"כ מיוחד במעשים שלנו. בעיננו הם לא ראויים להערכה כי הם נורא טריוויאלים. אז דעי לך שהם לא 
אנשים מעריכים אנשים אחרים גם על דברים קטנים, גם על תהליכים, אפילו על דברים בהתהוות. פשוט לנו קשה לראות את זה כי בתור העושים זה נראה לנו כ"כ קטן ולא כזה משמעותי.
אני למדתי שהתרופה הכי טובה לזה היא פשוט להאמין וגם להבין שדברים קטנים הם חלק בלתי נפרד מהגדולים והם ראויים להמון הערכה. אני לא לגמרי מצליחה בזה אבל לפחות משתדלת.
מקווה שעכשיו זה קצת היה קשור, אם לא אני סומכת עלייך שתסנני
בס"ד
זה שאת חוזרת ואומרת את זה מוכיח שאת באמת אוהבת את עצמך כמו שאת אומרת? אולי את אומרת כדי לנסות ולשכנע את עצמך?
בס"ד
אהבה עצמית זה דבר שתמיד יש מה לעבוד עליו.
אותה ההרגשה בערך
יעבדוך עמים וישתחוו לך אשכנזים
למה לחיילות דתיות אין מדי ב'?
מעניין
את/ה היית בצבא?
בהזדמנות אם אתקל בחיילת בבגדי ב' עם חצאית, אנסה לצלם עבורך.
הם לא רוצים שתדעו: שאת תאיר- בני נער רצחו.
