הוא יכול להחליט מה הוא עושה עם עצמו עכשיו (יש מה), אבל  הדבר הבסיסי לדעת זה שחומות והרחקות לא עוזרות למי שלא רוצה לעזור לעצמו.

הוא מעדיף שלא תתפסי אותו, בין אם לא אכפת לו ובין אם כן אכפת לו אבל השיעמום מושך אותו לשם.

מלחמת עולם על הנושא הזה בטוח שלא תעזור, רק תעודד אותו להסתיר בצורה יותר מקצועית.

אם הוא היה פה כותב את הצד שלו, היו לי הרבה רעיונות להציע לו, אבל כל עוד זה את - אני לא חושב שאישה היא שוטר, בטח לא בנושאי דת.

__

אני עצמי לא מאמין בחסימות בכלל. גם בגלל הידע המקצועי העדיף שלי וגם בגלל הכרה של איך הדברים באמת עובדים.

אם זה יעניין אותו, הוא יגיע לשם.

אם הוא יבחר אחרת, זה משהו אחר.

להתחיל לשלוח אותך לחפש buzzwords בגוגל?

יש לי רשימה.

אני לא סותרת כח רצון אבל מאוד לא מסכימה שאין עניין בחסימות

בטח אם בלילה מרב שעמום בבית, למשל, הוא ינסה להיכנס וזה לא יהיה לו נגיש עקב חסימה טובה

בעיקר בתקשורת שמכוונת לאנשי מחשוב.

חיפוש של המילים האלה בגוגל יעלה בדרך כלל הסבר בסיסי של איך זה עובד, ומשם אפשר להמשיך הלאה אם רוצים.

(אני בעד, אגב -  IT זה מקצוע מרתק שאפשר להתפרנס ממנו ברווח).

(מההתחלה שלהם)

כמות הפעמים שנתקלתי באתרים לא צנועים היא 0

ביוטיוב מידי פעם נתקלתי בסרטונים לא כ"כ צנועים (אבל לא מה שאי אפשר לראות בחוף הים לדוגמא) או סרטים לא צנועים בעליל (אסקימו לימון לדוגמא)

מה שבאמת היה פרצה זה אימיול אבל לא יודע מה עם זה כיום

כל השנים שלא היה אינטרנט בבית הוא לא נפל בזה.

גם הצדיק הוא נופל וקם אבל הוא עושה הכל בשביל לא ליפול... אדם שמלכתחילה מכניס את עצמו לניסיון הזה הוא לא צדיק וגם עם המון רצון טוב הוא יפול ויקום אבל הוא אשם בנפילה שלו.... הוא חוזר שוב לשפת הבור ונופל...

אבל עזוב... הבעיה העיקרית של האינטרנט זה לא תמונה כזאת או אחרת. זה ההתמכרות לרדידות, לחוסר מחשבה והעמקה, לרצון שהכל יעשה "כאן ועכשיו", להסחת דעת תמידית אלו דברים שהורגים את הנפש ולא משאירים לה כלים לעלות בחזרה....

זה עלוב.

האינטרנט מלא בעומק, בבלוגים מרתקים, בפודקסטים, בפרוומים על רמה, בכמויות אדירות של ידע בכל תחום שהוא, ובחינם.

אפילו הפייסבוק המושמץ על-עוול-בכפו מלא בקבוצות מדהימות שמפיצות ידע ונלחמות בסוכני הבורות של התקשורת הישראלית.

כן, אני יודע שזה אפילו לא 10% ממה שיש לרשת להציע. אז מה? אני בוחר להיות שם. בוא ותבחר גם.

זה פחות מ10 אחוז ומצד שיני תוקף אותי בהכללות????

אני נמצא בהחלט רק במקומות איכותים כי פשוט כל השאר חסום אצלי......

ופוסט איכותי שבשביל לקרא אותו צריך לעבור דרך מקומות מפוקפקים אני מוותר עליו... אחרי הכל זה רק פוסט באינטרנט....

אם גם אתה מחפש רק איכות אז מה הבעיה מבחינתך לחסום את כל השאר? למה אתה מתנגד לחסימה?

עד לבואו של האינטרנט לא הייתה כמעט הצדקה לקיום של תכנים ברמה גבוהה לקהל רחב. פשוט כי לא הייתה שום דרך אפקטיבית לייצר תוכן כזה בצורה שכמות המשתמשים שלו תצדיק אותו מבחינה כלכלית.

כמו בכל העולם - רק 10-15% מהאוכלוסיה בכלל רוצים ומעוניינים לצרוך תוכן ברמה גבוהה. כל השאר פשוט לא רוצים.

ומה הקשר "מקומות מפוקפקים"?

חפש בלוגים וקבוצות ופורומים ברמה גבוהה, ואל תיכנס לצ'ט.

לגבי חסימה - ההתנגדות שלי היא טכנית מקצועית בגלל הצרכים המגוונים של האדם המודרני ושל איך שכלי החסימה עובדים או חייבים לעבוד.

קשה להסביר את זה למשתמש לא מקצועי, אבל אם בא לך לנסות לקרוא- גגל MITM.

האינטרנט מלא בסכנות, בפריצות, בבזבוז זמן משווע, תחליף טלוייזיה, בסכנות לילדים ונוער וכו...אין צורך להרחיב.הכל ידוע

מה העניין להפיץ את בשורת ההצטרפות?

אלוקים ברא לך מוח.

את מוזמנת להשתמש בו.

___

את מכירה אותי או את ההסטוריה שלי או שלא?

אנחנו לא מכירים את בעלה ומה הוא עושה בעולם. יכול להיות שפשוט יש לו בעבודה או שהלך לספריה או כל רעיון יצירתי אחר.

ויכול להיות שזה באמת לא מספיק חשוב לו ואם לא היה אז לא היה נופל.

אשתו רוצה שהוא לא יפול. מה הוא חושב עמוק בתוך המוח שלו? אנחנו לא יודעים.

יש כלים להתמודד, רובם לדעתי מתחום ניהול הזמן בכלל והאינטרנט הוא אחלה כלי התמודדות לא פחות משהוא סיכון לנפילה - אבל בשביל זה הוא צריך לרצות.

זה שקר גמור.

האדם רצה לעזור לעצמו - הם רצו לעזור לעצמם.

לא היה אינטרנט, לא היו בעיות.

שמו אינטרנט (ללא חסימה מן הסתם) - אז זה מה שקרה.

מסקנה:

מי שמרמה את עצמו ש"חומות והרחקות" זה לא מה שיעזור, ימשיך לרמות את עצמו גם כשחלילה ייכשל בגלל זה. כמו קרה שם.

הכותבת היקרה, הפיתרון - אע"פ שכעת כבר קשה אחרי שנכנס לכך לא פעם - לנתק בחזרה את האינטרנט, טוטאלית. להחליט ביחד שעובר תקופת גמילה, ולהתפלל לה' שזה יעזור.

זו היתה השטות הכי גדולה - שחיברת אינטרנט כדי לשלוח תמונה למשפחה... עובדה שלפני כן לא היה כך.

נסו להחזיר את המצב לתיקנו. הלוואי שה' יעזור לכם.

ואדם ממוצע שאין לו חסימה כלשהי וגולש באינטרנט, הסיכוי הסטטיסטי שהוא ייכנס לאתרים ותכנים שהוא לא רצה ולא התכוון להיכנס אליהם מלכתחלה, גבוה.

לענ"ד בסיסי בעיני לשים חסימה בנייד. גם אם הוא של האישה בלבד והמקרה שלך מעיד על כך..

שנית אין עניין לשים את יצר הרע מול העינייים ולהגיד "אני לא אפול" . כמה שאפשר להתרחק זה טוב.

בנאדם שרואה סרטים לא צנועים זה משפיע גם על הילדים שלו. ואם אני זוכר נכון אלו גם ילדים שלה

אבל להגיד לאשה "גילית אדם" זה לא כך. אין "גזירת הכתוב" שאדם יעסוק בכך. 

וזה לא שייך שהיא לא הקב"ה. היא מרגישה נורא. זה מובן למדי.

עברנו דברים דומים גם כן בתחילת הנישואין. את ממש לא לבד. לצערי יש הרבה נשים כמוני וכמוך.

כתבתי פה כבר בשרשור אחר שלבעלי מאוד עוזר שיטת 12 הצעדים (ב"ה הוא נקי כבר יותר מ5 שנים). אני לא יודעת אם בעלך נחשב מכור או לא.

תיכנסו לאתר "שמור עיניך". יש שם גם פורום לנשות מכורים.

תשמעי, אני מכירה כ"כ הרבה אנשים צדיקים שבחיים לא היית חושבת שהם מכורים, והם כן.

והם עובדים על עצמם חזק, כל יום.

נראה לי שיש פה שני עניינים שקשים לך. אחד- זה הנפילות שלו, והשני- זה משבר האמון, שהוא שיקר לך.

אני יכולה מאוד להבין את תחושת הנבגדות. גם אני חשתי כך.

באיזה שהוא שלב התחלתי להבין שההתמכרות ממש לא קשורה אלי. הוא מכור לתאווה כבר מאז שהיה צעיר. נכון שיש זמנים פחות טובים בזוגיות שאולי מהווים טריגר לנפילה. אבל בגדול, ההתמכרות קיימת- גם בלי קשר ליחסים בינינו.

זה לא בהכרח בגלל שבעלך לא אוהב או לא נמשך אלייך. מאוד יכול להיות שזה פשוט עניין אישי שלו.

אפשר לכתוב על זה עוד הרבה.

ממליצה גם על טיפול זוגי.

שוב, מוזמנת בשמחה לדבר איתי באישי.

בהצלחה רבה

של בעלים שנפלו באינטרנט.

יש שם פורומים אנונימיים, תמיכה טלפונית, הכוונה ועצות

ממליצה לך להכנס לשם

את צודקת לגמרי בתחושות שלך!

בודאי שתרגישי נבגדת אחרי מעשה שכזה..

הוא הסתיר ממך!

אבל למה הסתיר בעצם?

האם בגלל שהוא שקרן?

לא

בגלל שהוא ידע שזה יכאיב לך.

זה פלונטר משוגע:

הוא אוהב אותך, ורוצה שיהיה לך טוב

אבל במקרה הנל מה שיעשה לך טוב זה רק אם לא יספר!!

האם הבנת יקירה?

וכן את צודקת, זה לא קשור אלייך כלל!! זה יצר רע, ואם לא שמים לו גדרות הוא פורץ ויוצא במלוא הדרו, במובן השלילי של המילה

לגברים יש יצר, יותר חזק משלנו.

יש בזה צד טוב, אם מכוונים את זה לשם

ויש צד פחות טוב, אם נופלים..

עצתי: אינטרנט רימון!

הרבה שיחות עם בעלך היקר

תיאום ציפיות

אפשר להעזר בייעוץ

ואין אדם יכול לסמוך על עצמו כשזה נוגע לעניין כזה

זה כמו להגיד שאפשר להכנס למועדון, ולא להיות מושפע.. נו באמת.

בהצלחה אהובה!! הרבה כח!!!!!!!!!!!!!!!!

הוידוי והקבלה לעתיד זה אחרי הכרת החטא והחרטה.

זה מה שאמרתי.

ובכל זאת אתה לפחות מנסה.

עצם זה שאתה לא עושה את זה שוב, זה עיקר התשובה.

החרטה לא צריכה להיות על פרטי החטא אלא על זה שהמרת צווי ה'.

גם אם אכלתי חזיר, היה לי טעים, הפסקתי ויש לי חשק לעוד, אני יכולה להביע חרטה שיש אדון לעולם, שקבע חוקים ואני בטיפשותי וחשקיי שעדיין קיימים המרתי את פיו.

אתה גם אמור להצטער

אבל בחרת אחרת

אולי עכשיו אפשר גם לבחור לשחרר את בקשת המחילה

ואולי בכלל להתמקד בבחירה ולא באמור

ויותר מכך, האם היה מפני שלהבנתך ייעקר משהו מן התורה?

אני בעוונות מניח שעשיתי דברים רבים מתיאבון, ומיעוט שבמיעוט מכעס ומהכעסה (למשל, אם משהו היה קשה באופן קיצוני בשבת, הגם שלא באמת נצרך, ועניין כזה הוא עבורי בנדיר, וודאי שלא נסעתי פתאום בשבת לבלות בחוף ים רחוק). גם אם פעם קמתי ממקום סעודה ולא בירכתי - אפילו יעבור הרהור שהיה זה בהתרסה כלפי מטבע שטבעו חכמינו מכוחם לתקן ולפסוק, ולא רק מתיאבון וגרגרנות זמן שלא היה זה נוח להתעכב ולהודות על שנותן לחם לכל בשר - אינני חושב שהגעתי לחשוב שאין כל ממש בציווי ובאורח החיים (ובטור אורח חיים).

אני אישית חושב, בצניעות רבה, שאם כל המניעים לקשיות העורף או הנפש הם לתיאבון ואפילו להכעיס, אך לא מפני שעוקרים את שורש ומקור אמונתנו הפנימית, האוהבת, הנכזבת לעתים, אך שלעולם לא תינטש, זוהי - באיזה אופן חסידי ברדיטשובי - סנגוריא גדולה ונקודת אור בחושך. כי בכלל להיות יהודי שעוד מתחבט בזה, שנפשו כועסת אך לא נפרדת ואולי עם כל זה שוקקת, הרי זה בכלל סגולת ישראל וחלק ממעל, גריעותא ומעליותא משמשים בעירבוביא, ועדיין מכל זאת מתגדל ומתקדש שמיה רבא.

מה אתה מבקש מאיתנו לרחם עליך.

תפנים שיש מלך לעולם.

הרב יעקב חזן ז"ל:

ניק חביב שאל האם לצאת עם בחורה דתייה שהוריה מסורתיים, ואתה ענית לו שעל מקרה כזה נאמר ארור שוכב עם כל בהמה.

היהדות שלך היא לא היהדות שלי, ולכן מבחינתי התשובות התקיפות שלך לאורך השרשור הזה לא רלוונטיות יותר מאשר שכומר קתולי מפולין יגיד לי את דעתו.

ולא, לא ביקשתי רחמים. בטח לא מאדם חסר רחמים.

אבל מצטער על כך שאתה לא מצטער, וגם זה יקר מאוד בעיני האלוקים לכאורה

אין פה תשובה.

בעצם אתה מצטער על כך שאלוקים שולט בעולם.

והחליט לאסור דברים מסויימים.

זה "אני מצטער שאני לא קובע מה מותר ומה אסור.

אלא אתה מלך העולם."

מה הקטע דקה לפני שממליכים את הקב"ה

ומבהירים שאנחנו נאמנים לדרך שלו.

גם אם קשה. וגם אם לא תמיד מצליחים.

להביע דעות הפוכות.

עדיף על כלום

אני לעולם לא אצטער על חטאים.

איפה כל מה שלמדנו על חרטה?? וידוי?? וקבלה לעתיד??

עזוב את זה שהוא מפרסם שעבר על רצון ה'

הפוך בדיוק. צריך להתבייש.

וגם אם עושים עבירה. לא להראות את זה לכולם.

ולא לפרסם. גם אם קיים יצר הרע שלא יכול לכבוש אותו.

אמר ר' עילאי הזקן:

ילבש שחורים ויתעטף שחורים.

לילך למקום שאין מכירים אותו.

ואל יחלל שם שמים.

📚 עין יעקב — 3/9/2026

ּא בַּעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת הוּא דִּכְתִיב. דְּאָמַר מַר: חֲמוּרָה עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, שֶׁכָּל הַכּוֹפֵר בָּהּ, כְּמוֹדֶה בְּכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ. עוּלָא אָמַר: כִּדְרַב הוּנָא, דְּאָמַר רַב הוּנָא: כֵּיוָן שֶׁעָבַר אָדָם עֲבֵרָה וְשָׁנָה בָּהּ, הֻתְּרָה לוֹ. 'הֻתְּרָה לוֹ', סַלְקָא דַּעְתָּךְ? אֶלָּא נַעֲשֵׂית לוֹ כְּהֶתֵּר. אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ מִשּׁוּם רַבִּי חֲנִינָא: נוֹחַ לוֹ לְאָדָם שֶׁיַּעֲבֹר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר וְאַל יִתְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם [בְּפַרְהֶסְיָא, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם כ) "וְאַתֶּם בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהִים: אִישׁ גִּלּוּלָיו לְכוּ עֲבֹדוּ, [וְאַחַר] אִם אֵינְכֶם שֹׁמְעִים אֵלָי וְאֶת שֵׁם קָדְשִׁי לֹא תְחַלְּלוּ". אָמַר רַבִּי אִלָעִאי הַזָּקֵן: אִם רוֹאֶה אָדָם שֶׁיִּצְרוֹ מִתְגַּבֵּר עָלָיו, יֵלֵךְ לְמָקוֹם שֶׁאֵין מַכִּירִין אוֹתוֹ וְיִלְבַּשׁ שְׁחוֹרִים וְיִתְכַּסֶּה שְׁחוֹרִים, וְיַעֲשֶׂה כְּמוֹ שֶׁלִּבּוֹ חָפֵץ, וְאַל יְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם בְּפַרְהֶסְיָא. אֵינִי? וְהָתַּנְיָא: כָּל שֶׁלֹּא חָס עַל כְּבוֹד קוֹנוֹ, רָאוּי לוֹ שֶׁלֹּא בָּא לָעוֹלָם, מָה הִיא? רַבָּה אוֹמֵר: זֶה הַמִּסְתַּכֵּל בַּקֶּשֶׁת. רַב יוֹסֵף אוֹמֵר: זֶה הָעוֹבֵר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר. לָא קַשְׁיָא, הָא, דְּמָצִי כַּיִיף לְיִצְרֵיהּ, וְהָא, דְּלָא מָצִי כַּיִיף לְיִצְרֵיהּ]. כז תְּנָן הָתָם: אֵין מַקִּיפִין בְּחִלּוּל הַשֵּׁם, אֶחָד שׁוֹגֵג וְאֶחָד מֵזִיד. מַאי 'אֵין מַקִּיפִין'? אָמַר מַר זוּטְרָא: שֶׁאֵין עוֹשִׂין כְּחֶנְוָנִי. (המקיף) אָמַר מַר בְּרֵיהּ דְּרַבִינָא: לוֹמַר, שֶׁאִם הָיְתָה שְׁקוּלָה, מַכְרַעַת. כח תָּנוּ רַבָּנָן: לְעוֹלָם יִרְאֶה אָדָם עַצְמוֹ, כְּאִלּוּ חֶצְיוֹ חַיָּב וְחֶצְיוֹ זַכַּאי, עָשָׂה מִצְוָה אַחַת, אַשְׁרָיו שֶׁהִכְרִיעַ עַצְמוֹ לְכַף זְכוּת. עָבַר עֲבֵרָה אַחַת, אוֹי לוֹ שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ לְכַף חוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (קהלת ט':י"ח) "וְחוֹטֶא אֶחָד יְאַבֵּד טוֹבָה הַרְבֵּה", בִּשְׁבִיל חֵטְא יְחִידִי שֶׁחָטָא, אָבַד מִמֶּנּוּ טוֹבוֹת הַרְבֵּה. רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: לְפִי שֶׁהָעוֹלָם נִדּוֹן אַחַר רֻבּוֹ, וְהַיָּחִיד נִדּוֹן אַחַר רֻבּוֹ, עָשָׂה מִצְוָה אַחַת, אַשְׁרָיו שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף זְכוּת. עָבַר עֲבֵרָה אַחַת, אוֹי לוֹ, שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף חוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר:

ולא מצליח מספיק להצטער עליהן למרות שהיה רוצה, ומרוב שהוא מצטער על כך שהוא לא מצליח להצטער, הוא משתף על כך בפורום.

אם נמשיך במלחמת הציטוטים 🙂, אצטט את דברי ר' נחמן הידועים, על כך שצריך להסתכל על הנקודות הטובות, ודרך שם הרוע ייעלם.

לענ"ד זאת דרך יותר יעילה כיום.

מה יעזור 100 פורומים תומכים.

הרי ידוע "אין עצה ואין חכמה ואין תבונה לנגד ה'"

תקשיב קצת.

אם אני לא אמחה ואצווח ככרוכיא

הרי להגיד אוו כמה חמוד מישהו שלא מעוניין לעשות תשובה כראוי בלב שלם, ויום אחרי זה לבוא לקב"ה ולאחל לו "שיבואו כולם לעשות רצונך בלבב שלם' זו צביעות,

ואמר הכותב שיחי' בפתח השירשור

שאינו אוהב את הצביעות

על כך שאינו מצטער כאמור.

מצטער, על כך שיודע, שאיננו מצטער כראוי.

וכל רצונו הכמוס והגלוי.

להיות בקשר טוטאלי עם ה'

בלב שלם.

איך אינו יכול.

רגע רגע רגע.

מה זה אני רודף אחר חוקיך מחד.

שו הדא מחד. רודף וזהו.

מחד ומאידך.

יש פה תפיסה מוזרה להאדיר ולתת מקום לחולשה,רדיפת חוקיך מחד, ותשוקות זרות (שבטעות מתפרשות כשתשוקה עצמית) מאידך, בראש כל חוצות.

השיר הזה הוא לפי עניות דעתי.

בעייתי. איך בן אדם מכריז בפומבי שמאידך. אין מאידך.

רודף אחר חוקיך מחד ומאידך.

ובד בבד מתגנבת חולשה שאני מצטער עליה עד עמקי נשמתי.

לא באותו לבל של רצון. לא מכריז עליה בקול היא המאידך הזה.

במאידך מתביישים ומסתירים.

השיר מקומם.

אז אתה לא רודף אחר חוקיך.

זה הופך את הרודף אחר חוקיך על רמת הדקלום. ובתכלס אני עושה מה שבא לי.

ועל השיר הזה.

על הצביעות שבו היה צורך לצוררי הצביעות, להתקומם.

שו הדא שיהודי אומר לקב"ה לעיני כל העדה מאידך.

ביטויים כאלו, אבל לא זכרתי בדיוק.

ביקשתי את עזרתו של ידידנו gpt:

Worked for 49s

כן. ובעצם הדוגמאות המדויקות יותר מחלישות מאוד את הביקורת שבתמונה. יש בשירה התורנית המקובלת מקום לא רק לווידוי שכבר מסודר בתוך מסגרת של חטא–חרטה–תשובה, אלא גם לשהייה בתוך נפש קרועה, עוד לפני שההכרעה נאמרת — ולעיתים אפילו בלי הכרעה שלמה בסוף השיר.

הדוגמה החזקה ביותר היא דווקא “שקעה חמה” של הרב אברהם אליהו קפלן:

> “שקעה חמה, שקעה נפשי

בתהום רעיונות רב כים;

כי נלאיתי מלחום את מלחמתי

עם הבשר, עם הדם.”

ובהמשך:

> “האם לשכוח ולשמוח,

או לזכור הכול ולבכות?”

זה ממש מבנה של שני קטבים נפשיים. המשורר אינו מתחיל בהצהרת האמת, אינו מספר שכבר ניצח ואפילו אינו מכריע בין האפשרויות. הוא מביא לפני הקב"ה את הבלבול עצמו: “חוסה אלי כי לא אדע”. בנוסח המקורי המובא ב“בעקבות היראה”, השיר מסתיים ב“אולי אפתור את החלום” ובשקיעת החמה — לא בפתרון חגיגי. גרסאות שבהן נוספת אחר כך “זרחה חמה, זרחה נפשי” אינן בהכרח הנוסח המקורי. זה שיר שנחשב נכס מובהק של עולם הישיבות הליטאי. הטקסט והנוסחים באתר זמרשת, הפיוט בספרייה הלאומית.

גם אצל ריה"ל, “לבי במזרח ואנכי בסוף מערב” מתחיל בפיצול חד בין המקום שבו נמצא לבו לבין המקום שבו נמצאים גופו וחייו. אמנם כבר במילה “לבי” ברור היכן נאמנותו העמוקה, ובסיום הוא אומר שיקל בעיניו לעזוב את טוב ספרד; אבל רוב השיר חי בתוך הקרע ולא מדלג מיד להכרעה. נוסח השיר.

והדוגמה המקראית המדויקת ביותר היא תהילים ע"ג. אסף אינו רק מודה שנכשל; הוא נותן ביטוי ממושך ומשכנע לקוטב האחר:

> “וַאֲנִי כִּמְעַט נָטָיוּ רַגְלָי… כִּי קִנֵּאתִי בַּהוֹלְלִים, שְׁלוֹם רְשָׁעִים אֶרְאֶה.”

הוא ממשיך לתאר באריכות מדוע הרשעים נראים מצליחים, ואף אומר: “אַךְ רִיק זִכִּיתִי לְבָבִי” — אולי כל עבודתי הייתה לשווא. רק הרבה אחר כך, “עַד אָבוֹא אֶל מִקְדְּשֵׁי אֵל”, התמונה מתהפכת. כלומר, מזמור קנוני נותן תחילה במה מלאה למשיכה ולספק, ורק אחר כך מגלה את נקודת האמת.

מכאן ההבחנה החשובה: סימטריה ספרותית אינה בהכרח סימטריה ערכית. כשמשורר אומר “מחד אני רודף אחר חוקיך ומאידך…”, הוא עשוי להעמיד שני כוחות נפשיים זה מול זה בעוצמתם החווייתית — בלי לומר ששניהם טובים, נכונים או רצויים לו באותה מידה.

אפשר עדיין לומר שהניסוח בשיר המסוים עמום מדי, ושבשונה מ“שקעה חמה” לא נאמר בו במפורש שמדובר ב“מלחמה עם הבשר והדם”. זו ביקורת ספרותית לגיטימית. אבל עצם הדרישה שמשורר דתי חייב לסמן כבר באותה שורה מהו הצד הנכון, ולא רשאי להשהות את ההכרעה ולתת קול לקרע — אינה עומדת במבחן השירה התורנית עצמה. לפעמים עצם הבאת שני הקטבים לפני הקב"ה היא התפילה.

אני לא רואה שום פסול ב"צידוק הדין". יש דברים שהקב"ה קבע שאסור, ואני מקבל עלי כי אני מקבל אותו עלי.

זה לא אומר שאני משוכנע, זה לא אומר שאני אוהב את זה, זה לא אומר ש"הייתי מחליט ככה בעצמי".

במילים של הרב מיכי אברהם, להקב"ה יש "סמכות מהותית" וזהו.

האם מישהו אמור להצטער על זה שהוא לא מצטער שהוא לא מצטער? מה שאלה כזו מוסיפה בכלל?

אגב, על מה בכלל מוסב אותו צער? בפשטות, הצער הוא פשוט על כך שלא התגברתי כמצוות האל.

זה אפילו לא קשור בדווקא לתוכן המצווה/עבירה. זה קשור ליחס עם ריבונו של עולם.

הרי אם לא היה לך אכפת בכלל שום דבר, זה לא היה מזיז לך.

וזה שמזיז לך, מעיד על הכל ...

זה חלק מאיך שנבראנו וצריך לעבוד ולהתפלל על זה.

לא סתם ר' נחמן הקדיש לזה תורה (תורה קמא) שזאת זכות להגיע לדרגה להרגיש כאב על העבירות שעשינו.

"אִם יִזְכֶּה שֶׁיַּרְגִּישׁ בֶּאֱמֶת כְּאֵב חֲטָאָיו, הַיְנוּ כְּשֶׁיָּמוּל אֶת עָרְלַת לְבָבוֹ, כִּי כָּל זְמַן שֶׁלִּבּוֹ עָרֵל וְאָטוּם, אִי אֶפְשָׁר לוֹ לְהַרְגִּישׁ בֶּאֱמֶת, רַק כְּשֶׁיָּמוּל אֶת עָרְלַת לְבָבוֹ, וְיִהְיֶה לוֹ חָלָל בַּלֵּב, וַאֲזַי יַרְגִּישׁ לְבָבוֹ בֶּאֱמֶת גּדֶל כְּאֵבוֹ, וְיִצְטַעֵר וְיִתְחָרֵט בֶּאֱמֶת"

ור' נתן מתפלל על זה בתפילה ו' "שֶׁאֶזְכֶּה לְהַרְגִּישׁ כְּאֵב חֲטָאַי וַעֲווֹנוֹתַי הַמְּרֻבִּים, וְלָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה לְפָנֶיךָ"

אני לגמרי לא חושב שזאת צביעות לבקש סליחה למרות ההרגשה,

אנחנו לא מנסים לעבוד על הקב"ה וגם יודעים שאי אפשר, אלא רוצים שיסלח לנו (מכל סיבה שהיא) למרות שעדיין לא מרגישים רע עם מה שעשינו

אפשר גם עוף או הודו טחון, הודו לדעתי הכי טעים והכי בריא.

מטחון אפשר להכין אין סוף אפשרויות.

אפשר להכין עיסה אחת גדולה, להקפיא במנות קטנות, וכל פעם להכין מזה משהו אחר. או להקפיא מוכן, זה בד"כ מעולה.

אפשר מאותה עיסה להכין עראיס, קציצות מטוגנות, שיפודונים, קציצות ברוטב, מוסקה, לזניה בשרית, פיצה בשרית, לחמעג'ון / פוקאצ'ה בשרית, ובטח עוד כמה אפשרויות ששכחתי.

לעיסה אפשר להוסיף ירקות או לחם שיגדילו את הכמות (בעיקר משיקול כלכלי. למרות שלדעתי פרגיות הרבה יותר יקר).

אפשר להכין קציצות, ולמחרת לבשל את אותן קציצות בתוך רוטב. עונה לדרישות שלך?

המעולות -ממש טעימות וללא חומרים משמרים של קטניות שנקראות "שטראוס בקופסה" -זה לא קפוא אלא בא מוכן לאכילה בטמפרטורת החדר, כך שאפשר להוסיף לאורז (לדוגמא -עדשים ואורז כמו במג'דרה), לקוסקוס (לדוגמא- חומוס במרק של קוסקוס) ואז זה גם חלבון מלא ,מכיוון שקטניות+דגן =חלבון מלא.

אני הרבה פעמים פשוט מערבבת את הקטניות עם סלט וטחינה וזה מעולה.

פרגית במחבת

חזה עוף במחבת

שניצל

קציצות בקר

קציצות הודו

לכל אחד המקציצות אפשר לעשות כמה סוגי רטבים ואז יש ממש גיוון

נקניקיות ביתיות (אשתי מכינה ויוצא מדהים)

המבורגר מבשר טחון

קבב מבשר טחון

צלי בשר

זה בגזרת הבשרי

אפשר גם דגים

דג מטוגן

דג ברוטב

דג בתנור

סלמון

קציצות דג

טונה

קציצות טונה

ואפשר לקבל חלבון גם מקטניות

מגדרה

חומוס ביתי

קוסקוס עם חומוס

מרק אפונה

מרק שעועית

גם במוצרי חלב יש חלבון.

זה מה שעלה לי לראש כרגע.

מניח שיש עוד הרבה מאוד דברים

ככה שיש מבחר

רוב הדברים שרשמתי בבשר עוברים הקפאה בסדר גמור (גם שניצל. לא חוזר להיות קריספי אבל בסדר גמור)

השאר זה דברים שאפשר להכין יום-יומיים לפני וישמרו במקרר

מאד קל לבשל ומאד טעים.

פשוט מניחים שם חזה עוף/פרגית/ סטייק/דג עם קצת תבלינים וזה מוכן די מהר.

לא מדדתי בדיוק כמה זמן אבל נניח תגריל על עצמה גבוהה אולי עשר דק? בערך? זה עד שהוא מתחמם ואתה יכול לשים אוכל בפנים.

כשאתה מכניס, לוקח כמה דק' עד שמוכן תלוי מה הכנסת:

נניח פילה חזה עוף, 6 דק', אם היה קפוא אז אולי 8 דק', המבורגר קפוא קבבים קפואים עשר דק', כנפיים קפואות שכבר תיבלנו מראש אני אוהבת לשים לאיזה רבע שעה ויותר אבל מוכן כבר אחרי 13 דק' בערך.

דג מושט קפוא עם תבלינים, ברוקולי ושעועית, סביב 12-13 דק' למיטב זיכרוני

תודה

הרבה יותר טוב מהנינגה לדעתי ( יש לי את שניהם)

להכין לבישול או טיגון, ולהקפיא, כשמכינים זה בדיוק כמו טרי.

(קציצות/שניצלים/פרגיות מתובלות/כדורי פלאפל/ דגים וכו')

חזה עוף בסוגים שונים של רטבים (אם תרצי אפרט) ולהקפיא בצורה שטוחה בשקיות זיפלוק

בלילה של בשר או עוף טחון- כשמוסיפים לחמניה סחוטה תפוא, בצל, קישוא הביצים זה יכול כמעט להכפיל את נפח מוזיל משמעותית את המסה. ואפשר להכין מזה המון דברים.

פרגיות- לתבל ולהקפיא עם תיבול ואז רק להפשיר ולטגן או בנינג'ה/תנור.

מגוון סוגי קטניות ברורות מושרות

אפשר גם פשטידות שזה אחלה.

הטיפ הכי חשוב שלי- אם הוא ה"בעייתי" ושאר המשפחה אוכלת מגוון יותר - לקנות טרי ולהקפיא במנות קטנות (נגיד כל שקית זיפלוק עם 2 פרגיות)

פרגיות אפשר לתבל לפני ההקפאה (ואז זה להוציא שיפשיר ו2 דק מכל צד על המחבת וביי)

דגים- מפשירים יחסית מהר, תיבול בקטנה ולתנור (גם קצר). נגיד סלמון, פילה מושט/דג לבן אחר וכו.

קטניות- אפשר להקפיא מבושלות או מונבטות.

חזה עוף- כמו פרגיות. בנוסף אפשר לתבל ולעטוף בפירורי לחם, ובמקום לטגן - לעטוף אחד אחד ולהקפיא. יש מקומות שמוכרים ככה מראש (יקר)

אם זה רק הוא אוכל את החלבונים היקרים יותר, ואתם אורזים בנפרד להקפאה, זה הרבה פחות מורגש כלכלית.

וכן כמובן חיפוש ממוקד באלי אקספרס

אם תכתוב לי את מה שאתה מחפש. אנסה לחפש גם כן.

מה החלק המקורי? ננסה לעזור לך למצוא.

חפש בגוגל. חלקם גם עובדים עם יצרנים ויכולים לייצר לך בהתאמה אישית.

אם זה ברגי גלגלים. אין יותר מדי מה להתבלבל. בכל חנות חלפים לרכב יש. עולים כ10-20 שח לאחד

אם זה מכסה. תזמין מחו"ל. יש יותר מבחר ולא צריך לכתת רגליים בין חנויות כדי למצוא משהו שאתה אוהב