וסוגר את הדלת
הד פסיעותיו במסדרון הצר
עוד מהדהד באוזניי.
שקט משתרר באולם שהוא הראש שלי
רק כשעוברות כמה דקות.
אבל כמה כבר אפשר לשמוע שקט.
אני מחברת אוזניות
מפעילה קצת מוזיקה
נותנת לצרחות, לגיטרות ולתופים
למלא את הבמה שהיא הראש שלי.
הם שרים על אהבה
כאילו יש כזו בחיי
כאילו אין
ורק אני יודעת
כמה אפשר לחיות ממילים של אחרים
מידיעה שעשית משהו טוב
למישהי שהיא הכול בשבילך.
הוא אומר שאנחנו יכולים לאהוב שוב
ואני יודעת שמעולם לא אהבנו
כיוון שאנחנו עוד לא מכירים.
הוא פותח את הדלת
ויוצא מהחדר
פסיעותיו הגדולות, הקשות
מחרישות את אוזניי
ואני שרה בשקט
להסיח את הדעת
רק לחשוב עליהם
לא עליי
לא עלינו
לא על עכשיו.
ותוהה
אם תמיד
אתחמק.

- לקראת נישואין וזוגיות