גמלנו אותו לפני חודשיים מהנקה ושתה בלילה תה ואז עברנו למים.
הוא מתעורר בלילה בצרחות ומסמן על הכסא אוכל שלו.
אוכל ב5 בבוקר כמה פרוסות לחם עד שנרגע.
מה אפשר לעשות?
כברמתלבטת אם לתת לו מטרנה...
מה הוא אוכל במהלך הבוקר-צהריים במעון?
אולי משהו השתנה בתפריט והוא אוכל פחות טוב?
נשמע שהוא באמת רעב. מה יכול היה להביא לשינוי בגמילה מאכילה בלילה?
![]()
חמוד..חדשה ישנה
חמודי.לב אמיץ![]()
של בריאות ושל נוחות
מטרנה תסגור לכם את הפינה והיא פשרה די סבירה מצד הבריאות (מזין יותר מלחם בכל אופן...)
אבל לא כדאי למשוך את זה תקופה ארוכה מדי כי עלולה להתפתח עששת
וגם- עדיף לא לתת בשכיבה בקבוק (מצד ההרגל ומצד בריאות האוזניים) אלא מתוך עירות בישיבה/ הישענות.
לדייסת קוואקר גס/ דק יש מרקם אחר מהדייסה הטחונה- ניסיתם אותה? מבושל במים עם קצת טחינה/ קרם קוקוס/ חמאה וסילאן להמתקה או מלח.
הטחינה והקרם קוקוס והחמאה מוסיפים שומן שמספק תחושת שובע לזמן ארוך יותר מאשר הלחם. וגם כמובן נצרכים להתפתחות המוח וכו'.
בכללי שומן (ממקורות טובים: בקר, חמאה, קוקוס, זית, אבוקדו) זהו אב מזון משביע מאוד ובריא מאוד ומומלץ לתגבר את ארוחת הערב בשומן ואולי ההתעוררויות יפסקו לבד עם התיסוף הזה.
לדוג': ביצה מקושקשת/ עין עם 2 כפיות חמאה-משביע ברמות.
והאפשרות המשובחת והמזינה ביותר, אך דורשת השקעה: ארוחת ערב בשרית, או מרק עם עצם, אפילו המים לבדם משביעים מאוד, מוסיפים בשר/ חתיכת עוף ירקות ומחלקים למנות לכמה ימים. טעים טעים וממש מזין ומשביע.
אולי חסר לו הטעם בפה?
הרי כבר נרדם אחרי תה שלא משביע?
שווה לנסות את העצות היפות שנתנו לכם - יותר שינה ביום, ארוחת ערב רגועה ומשביעה,
ואני הייתי חוזרת לבקבוק תה, אך לא תיון רגיל אלא לסנן עלים.
תקנו נענע/לואיזה וכו', תשרו במים רותחים, תסננו ותצננו.
גם בריא גם עם טעם ואולי יספיק לו?
דרך אגב, לא חייבים להוסיף סוכר, זה טעים גם ככה אם יש מספיק טעם.
בגלל חוסר ישע אך חכם שמעכל מהר ורעב בשעות שמקובלות על המערכת שלו, נסי לראותו כבוגר מרותק למיטתו ו"מת" לאכול , בוכה מתחנן ומצביע על מקום האיכסון שירגיע את רעבונו המבורך כדי להתחזק. האם זאת בעייה או הבעייה בלגמול מוקדם בגלל לחצי החיים שלא לטובתו האישית של בשר מבשריך שעדיין לא יכול לשער שיש לך צרכים שנוגדים את התפתחותו הטבעית. תינוק בוכה היות והוא מורעב מבטל כל שעה שאמורה להיות נכונה עבורך להאכילו. שני את סדר יומך לפי צרכיו וכך תוכלי להגיע לימים שלמים נטולי בכי.
אם מסכימות לרשום בגדול מה הוא כולל וכמה נפשות?
כולל חטיפים, שתיה, בורקסים, עוגות חלות וכו...
התנהלות בריאה וחכמה.
אנסה לאמץ
הבת שלי עדיין לא בת 5.. קמה מלאאאא בלילות בגלל חלומות רעים. זה מתיש ברמות. במיוחד בזמן מילואים.
עכשיו לפני שהיא הלכה לישון שאלתי אותה מה החלומות הרעים שלה.
היא: שאבא ילך לכמה ימים לצבא.
אני: ומה נורא בזה שהוא הולך? (הייתי בטוחה שהיא תגיד שהיא מתגעגעת).
היא: שהוא ימות!
ומתפרצת בבכי.
והמחנק עלה לי לגרון.
וב"ה בעלי כרגע לא נמצא בגיזרה מסוכנת. אבל החזקתי את הדמעות שלי מהידיעה שהילדה שלי מתמודדת עם הפחד הזה ברמה היומיומית.
ועוד ילדים רבים במדינת ישראל. ושלא כל הילדים (אני לא נכנסת לסוגיית הגיוס. רק משתפת מהתחושות שעלו לי).
ושחלק מהילדים חוו את האובדן שהם כל כך פחדו ממנו... ומסתובבים עם חור ענק בלב ליתר חייהם.
וואי איך המציאות הזאת מפעם לפעם נותנת כאפה של החיים.
איזה יופי אבל שהיא משתפת ויודעת להגיד מה מפחיד אותה! נשמעת ילדה נבונה!
יש באזורכם מרכז חוסן פעיל? אולי שווה להתייעץ ולקבל כלים איך לעזור לה להתמודד עם הפחדים. או בעזרתך ואפילו בעזרת כמה טיפולים של איש מקצוע. במיוחד שאת אומרת שזה לא חד-פעמי וחוזר על עצמו😔
מניסיון, יש להם כלים טובים!
ואם נשארה לכם יתרה לטיפולים משפחתיים המילואים נשמע ששווה להשתמש
וחיבוק גדול♥️♥️
אני גם מרגישה שלראשונה מזה 3 שנות מלחמה ומילואים פתאום נופלים האסימונים לגדולה שלי (בת 4)
היא נשמעת ילדה מדהימה וחכמה. אני מתנחמת בזה ששלי עוד קטן ולא מבין, למרות שבסוף הכל נחקק בפנים
כמה שבועות אחרי הפלה.
כתבתי פה באלול איזה פוסט כאוב על כמה כואב לי לקבל שוב ושוב את הלא ולחוות את אי-המענה מה'.
יום למחרת בהפתעה מוחלטת, כי היו סימני מחזור מקדימים, גיליתי הריון.
לא היה גבול לאושר.
כשנפל, חשבתי, לפחות קבלתי תזכורת מה' שלא ארגיש שהוא לא רואה אותי.
אבל האמת, שברון הלב כל כך גדול..
חיכיתי כמה שנים, עברתי כמה הריונות כימיים ו..כבר חששתי שלא יקרה. אני גם מעל 40.. ופתאום כשזה קרה, וואו.. כל כך כל כך שמחתי. הרגשתי שהלב שלי מתמלא ושאני מתחייה מזה ממש.
ואז, זה נגמר.
אז יש את הצער הגדול.
אבל חוץ מזה, יש גם כל מיני תופעות גופניות שלא עוברות.
אני חושבת שהאחת העיקריות בהן היא הרגשת כאב מטורף באגן.
כואב לי כל כך.
בעיקר אחרי שאני עומדת /הולכת רצוף נניח חצי שעה,
מרגישה שהאגן עוד מעט צונח לי מרוב כאבים.
האזור מאחורה של עצם הזנב בוער,
הצדדים,
מקדימה- שיפולי הבטן.
יש לציין שאני עם עודף משקל ועם בטן מכובדת כולל צורה 'מהממת' שנוצרה בה בעקבות קיסרי שעברתי.
אבל אלו נתונים שמלווים אותי כבר כמה שנים
ואילו הכאבים באגן חדשים.
למי לפנות?
כבר הייתי אצל רופא משפחה (בעקבות עוד תופעות ומצב גופני ירוד- חולשה, כאבי ראש, ועוד..) ששלח אותי לסדרת בדיקות דם ושתן.
בדיקות הדם בגדול תקינות. ב''ה.
מרגיש לי שזה יותר תחום פנימי בגוף. השאלה של מה- עצמות? רחם? יציבות? וואט אבר?
קיצר, אם יש למישהי כיוון יצירתי למי לפנות ואיך לטפל- ממש אשמח, כבר אין לי כח להרגיש לא טוב..
תודה מראש..
מכל מקום הייתי פונה לרופא נשים קודם האמת
חיבוק♥️ תרגישי טוב!
ובאולטרסאונד שעשיתי אחרי לא נמצאו שאריות,
והבטא כבר מאופסת..
מה שכן, המחזור שהיה לי אחרי היה כבד ונורא. דימום מאסיבי במשך כמה ימים רצוף
אבל מחזור ראשון אחרי הפלה הוא ממש קשוח
אפשר לא לזהות מה מקור הכאב בדיוק
אולטרהסאונד רחם בודק רק רחם, לא את כל חלל הבטן אגב
בגלל שזה קרה אחרי ההפלה דווקא אז הייתי מנסה אצל רופא נשים
החכמתי. תודה
יש מצב שמה שיש לך זאת דלקת באגן?
אני סבלתי מזה כמה פעמים
ויכולה להגיד לך שלא כל הרופאים יודעים לזהות את זה
השאלה שלי- איך עולים על זה?
אני בלי חום.
אם מרגיש כואב או אי נעימות.
זה לא מחייב לגרום לחום, בדכ מצריך טיפול אנטיביוטי חזק של כמה סוגים יחד
אני גם אחרי הפלה לצערי, ורק עכשיו, כשעברו שבועיים, התחלתי ללכת יותר מחמש דקות...
יכול להיות שהגוף שלך צריך פשוט מנוחה....
גם קיבלתי עירוי ברזל כפול.
ולמרות זאת החולשה המשיכה.
לכי תדעי, אולי כואב לי באגן מרוב שכיבה(;
חיבוק על ההפלה. באמת צריך זמן..
יש כל מיני טיפולים של עיסוי רחם או דברים דומים.
העיסוי חיצוני כמובן
נשמע שהגוף שלך זועק את הנפש, ויש דרך לטפל בנפש דרך הגוף. אני לא מכירה מישהי ספציפית אבל תנסי לחפש בכיון.
בהצלחה, התאוששות טובה ושלמה והרבה כוחות!
(כמובן האפשרות של דלקת באגן שהעלו פה גם קיימת, וכדאי לבדוק ולטפל במקביל(
נגמרה לי כל הסבלנות אלייך!!
כמה זה נורא (ממאה עד מאה ואחת 😜) שאמרתי את זה?
זה קרה אחרי ערב מלאאא מלא מלא סבלנות מצידי,
נחת, הכלה ושחרור
באמת!
אבל הילד גמור מעייפות וכאילו אין עם מי לדבר
פשוט הרגשתי שזה המשפט היחיד והאחרוו שנשאר לי לאמר
כדי שהוא באמת ילך לישון...
(בן 10)
תיכנסו בי חופשי
אוכלת את הלב מאז שזה קרה...
כי זה מה שאני אומרת לעצמי שכזה קורה לי (ולצערי זה קורה לי לא מעט).
לא יודעת אם עזרתי.
אבל זה נורמלי לגמרי.
ילד צריך גם לדעת שלאמא יש גבול.
נכון שזה לא נעים אבל זה גם מלמד אותו על גבולות.
אני בכנות חושבת שילדים לא נולדים למלאכים הם נולדים להורים,אנשים בשר ודם שיש קצה לגבולות היכולת שלהם בשביל שילמדו לחיות בעולם עם אנשים רגילים ולא בעולם של מלאכים.
וזה ברוך השם קורה לכולנו ולא מעיד עלייך כאמא כלום חוץ מיזה שהוא עבר את הגבול ומתח את קצה גבול היכולת שלך🫶
גלוי נאות,גם אני אתמול התפוצצתי על בת ה10 שלי שעברה כל גבול אפשרי....
כי הילדים שלי עדיין קטנים
אבל נשמע לי הגיוני שקורה כזה דבר
שאמא מגיעה לקצה
אני חושבת שאפשר להתנצל
ולהבהיר שההתנהגות הייתה קשה והביאה לקצה
"אתה זוכר מה אמרתי לך אתמול אחרי שעשית כך וכך?
אז תדע שאמא ממש לא התכוונה ולא רצתה לדבר ככה
אני אוהבת אותך ולא רוצה אף פעם לתת לך סטירה, היה לי כבר ממש קשה איך שהתנהגת
אבל עדיין אני מבקשת סליחה כי לא רציתי לדבר ככה"
משהו בסגנון
תודה שהזכרת לי. התנצלות היא דבר חשוב למרות שממש קשה לי לעשות את זה (כי נו הוא היה פשוט בלתי!)
יש התייחסות שלמה לצרכים של שני הצדדים בדינמיקה,
וזה מה שאני ממש אוהבת בדרך הזו.
כשמנהלים את הסיטואציה בצורה מאוזנת שמתייחסת לצרכים של שני הצדדים אז לא מגיעים לקצה יכולת השליטה העצמית.
נכון שלפעמים מגיעים אליה כדי ללמוד את עצמנו,
אבל זה מתוך מסגור של להכיר את עצמנו, ולא מתוך נסיון לעשות משהו שאנחנו לא יכולים (להתאפק יתר על המידה)
המשפט הזה אכן נוראי, אבל לא נפלתי ממנו, ילד בן 10 עשוי לחוות דברים יותר נוראיים.
מה שבעיני חבל, זה דווקא עלייך.
כ"כ התאמצת להיות בהכלה כל היום, ובסוף בגלל משפט אחד, את מרגישה ממש רע.
את אמא מהממת, ולא מגיע לך להרגיש ככה.
לכן ללמוד להיות קשובה לעצמך בדרך שתוביל לפתרון אידיאלי גם לך וגם לילד זו מתנה בעיני ❤️
ממליצה ממש ללמוד תקשורת מקרבת, לי זה שינה הרבה בחיים לטובה ב"ה.
למרות שספציפית פה לא חושבת שזה היה קצה גבול היכולת כמו - טוב, אין שום אופציה אחרת, כלום לא עוזר, זה הדבר היחיד שנשאר לי לעשות כדי להזיז אותו לישון (לא מצדיק בכלל את מה שאמרתי רק אומרת שזה פשוט לא ממש היה מתוך זהו נגמרו לי הכוחות כמו מן חוסר ברירה מעוות כזה)
יש קורסים חינמיים?
אבל הוא לא בדגש של הורות.
דווקא חושבת שזה יתרון. קודם להבין ממקום נקי את הרעיון. אבל זה לא ישר יישומי,
זה להבין את התאוריה וזה יכול לעזור בהקשרים אחרים.
מול ילדים זה טיפה שונה, כי אם בדינמיקה מול שכנה,
כל אחת אחראית על הצד שלה,
מול ילד ההורה אחראי גם על הבנת צד הילד (לילד יש יכולת מוגבלת להסביר. למשל ילד שמתחצף לא יודע להגיד "קשה לי")
וגם על קבלת ההחלטות בסוף (אפשר לשאול את הילד לדעתו, אבל אם הורה החליט, הילד סר למרותו בכל מקרה)
יש את הקורס של הבית להורות מקרבת, אבל הוא לא חינמי.
יש הרבה מאמרים ברשת שיכולים לספק הצצה, אני גם אוהבת את התכנים של לריסה גינת.
לדעתי ללמוד תקשורת מקרבת פותח את הראש ועושה סדר בקשר של הורה וילד.
הוא לא המקרה הספציפי
אלא המחשבה שזה פתרון למשהו
לאיים בסטירה/ אולי גם לתת
אם יודעים שזה לא פתרון
גם בזמני מצוקה וחוסר אונים
לא חושבים ככה ולא מדברים ככה
אם את רוצה שזה לא יקרה שוב
את צריכה לשנות אמונה
ואז גם במקרים שאין לך פתרון אחר
זה לא יצוץ כאופציה לאמירה
למרות שזה באמת לא אופציה מבחינתי... בשום מצב לא נותנת לו סטירות
(פעם לגמרי הייתי עושה את זה, כיום זה ממש לא אופציה)
אולי סתם נשאר לי מפעם התחושה שזה מה שמאיים הכי טוב 🙈🙈🙈
אני חושבת שהילדים יודעים להפריד מתי זה "אם הייתי יכולה אז, כי הגזמת ברמות"
ומתי זה באמת סכנה שהם הולכים לחטוף
וואלה זה אנושי לאבד את זה
האם זה סבבה? ממש ממש לא
אבל זה קורא.
להרגיש את החוסר אונים הזה שבאמת אין שליטה עליו.
אין לי ילדים בגיל אז אולי קל לי לדבר (ואולי בגלל זה אני מדברת עדיין מהמקום של הילד), אבל בעיני שווה לדבר על זה איתו. הוא כנראה יודע שגם הוא הגזים.
להגיד לו אני אוהבת אותך, אני לא רוצה לדבר אליך ככה, אתמול באמת נגמרה לי הסבלנות.
מרגישה
שאני עצמי כבר עייפה
וקשה לי כי נגמרת לי הסבלנות
עוזר לי לשחרר את העצבים בצורה כזאת
זה בדיוק העניין,
הרגשתי שהערב היה מושלם מבחינתי
דיברנו בכיף, הסברתי לו בפשטות
מה אני צריכה עכשיו / מבקשת ממנו ש...
הייתי סופר סבלנית והסברתי שוב שאני צריכה עכשיו עזרה וכו' וכו'
והוא המשיך לשחק כאילו כלום...
ונשארתי רגועה הרבה זמן עד שהרגשתי שזהו זה, זה פשוט לא מוביל לשום מקום 😪
והוא מבין מה הוביל אותך לזה
פעם אחרת
מה יקרה אם פשוט תלכי לחדר שלך והוא ימשיך בשלו?
אני לא אלך לחדר כי יש לי כל-כך הרבה מה לעשות בבית בנתיים.
והוא פשוט ישכב על הספה ויקרא ספר עד אמצע הלילה, אין לו בעיה (אל תשאלי איך אני יודעת 😂)
שלא להיות סופר סבלנית כשאת כבר מתחילה לאבד את הסבלנות, אלא לומר את זה.
להגיד שאני תיכף מאבדת את הסבלנות זה אנושי ובסדר גמור.
מה שהכי מתסכל זה כשאנחנו מתאמצות להיות סבלניות, ואין תגובה. ואז פתאום בום נגמרה הסבלנות ויוצאת המפלצת.
אז עדיף וטוב לומר שאני תיכף מאבדת את הסבלנות. ולעשות את זה רגע לפני.
כשאנחנו יותר מדי מכילים ומוותרים , הרגש השלילי שלנו עולה עולה עד מתפרץ בלי שליטה.
בדיוק קראתי איזה פוסט בפייסבוק של מנחת הורים. היא כותבת שההורים מודרניים מכילים, מכילים , רצים לטיפולים, קונים. ואחרי שכל זה מתפוצץ להם בפנים , כבר אין להם כוח להגיב נכון ולהכיל ולהציב גבולות , הם פשוט מתמלאים במרירות ומתרחקים.
וכדי ללמוד את האיזון של עצמי... צריך להיות בקיצוניות
זו עבודת המידות הרמב"ם
עכשיו להבא תדעי מה יותר נכון לך ולו בהתנהלות מולו ומול עצמך
להבטיח שזה לא יקרה שוב? לא..
אבל כשזה כבר במודעות, וכל צעד קטן שתעשי לטובת שניכם יקדם אותך זה לא העניין להגיע להישג מלהיות אמא מושלמת.
זה להנות מהדרך ומההצלחות הקטנות שהצלחתי להיות מה שאני באמת רוצה להיות.
סיבה רפואית ואין אופציות כמעט, חושבת בלית ברירה לעבור לזה למרות שהבנתי שפחות אחוזי מניעה, יש כאן מישהי שנכנסה להריון עם דיאפרגמה?
שעם כל סוג של אמצעי מניעה יש בנות שנכנסות להריון..
הדבר היחיד שהוא 100 אחוז זה להמנע, וזה לא אופציה.
אמצעי בטוח זה מעל 90 ומשהו אחוזים..
בהצלחה בהחלטה!
עברתי לזה בלית ברירה
הלכתי למתאמת וקניתי את הגל גם ששמים
זה מונע מצויין ואני אחת שנקלטת ממש בקלות. חודש חודשיים הייתי לא רגועה כי חששתי עדיין אבל ראיתי שזה פשוט עובד ונרגעתי
אבל תקפידי מאוד על ההנחיות (לא להזניח את ההתאמה, ולא כל כמה זמן שצריך+ אם יש שינוי חד במשקל)
ויכול להיות (לפי רמת הסיכון בכניסה להריון) שבימים המועדים ממש עדיף שלא תקיימו יחסים. אבל זה רק אם ממש אסור לך להיכנס להריון.
להשתמש במניעה לשווא
כל המניעה שמשתמשים זה כדי למנוע הריון, גם אם האחוזים לא 100 אחוז
נכון שיש כמה ימים לפני וכמה אחרי שהחשש קיים אבל יותר קטן
אבל אין לזה סוף ככה
צריך להשתמש במניעה לפי הכללים ולחיות חיי אישות נורמליים (זה בהרגשה שלי אחרי אי אילו מחשבות ונסיונות לגבי זה)
ממש, רופאים ממליצים להשתמש במניעה כפולה בימים האלו (התקן או גלולות+ שקפים או נרות)
אז אם מונעים בדיאפגרמה ממליצה פשוט להימנע כי לא ישימו התקן או יקחו גלולות בשביל הימים הנ"ל...
יש 6 ימי פוריות, מתוכם 2 נחשבים לימים המועדים ממש.
הזרע שורד מאוד טוב גם 3 ימים בתוך גוף האישה
כך שמדובר על הרבה יותר מיומיים
אם להימנע כי יש חשש
אז החשש צריך להתחיל כמה ימים קודם.
ואם לא חוששים 3 ימים קודם כי יש מניעה
אז גם ביום הביוץ לא אמורים לחשוש
אם להימנע באמת בגלל חשש שהמניעה לא מספיקה אז צריך טווח יותר ארוך ושאר הימים לא צריך בכלל מניעה.
להיכנס להריון.
ואז שאלתי עוד שתי רופאים והם אמרו אותו דבר פלוס מינוס
הם מתעלמים מהעובדות בשטח
ומתייחסים רק ליום הביוץ
כי הם למדו רפואה ואיך לעזור לנשים להיכנס להריון ולתזמן יחסים עם ביוץ
בעבר הייתי בטיפול כלשהו עם מעקבי זקיקים והתוכנית היתה לנסות להיכנס להריון מיחסים 4 ימים לפני ביוץ (ואז להימנע עד יומיים אחרי הביוץ).
ככה עשינו וישר נקלטתי אותו חודש. זאת פשוט עובדה שזרע חי כמה ימים בתוך גוף האישה
עם קוטל
אני איתה כבר כמה שנים ומאוד מרוצה. שום חלופה אחרת לא הייתה לי טובה כמו זו
עם כל אמצעי מניעה ניתן להיכנס להריון אגב. יש נשים שמכנסו עם התקן/ דיאפרגמה/ גלולות
בשונה מאמצעים האחרים השימוש וההצלחה בדיאפרגמה תלוי בך כמעט לגמרי (כמעט כי אם השם רוצה אז לא יעזור כלום ויהיה הריון) . אם את שמה. אם את משתמשת בקוטל. אם היא מונחת כמו שצריך. אם השארת אותה כמה שעות שצריך אחרי.
מקובל שנשים הולכות עם זה קבוע כל היום
אבל הם לא מקפידות על הגל ולכן אחוזי המניעה יורדים ואולי בגלל זה גם החישוב הכללי של אחוזי המניעה יורדים כי מחשבים את השימוש שלהם
האמת שמי שמזהה ביוץ לא צריכה כל יום
אני שבוע לפני פרישה לא שמה בכלל
לא הולכת לפרט פה מעבר אז לא לשאול אותי בבקשה עוד
אסכם שזה עדיין רגיש ושזה הבייבי הכי הכי שאני שמחה שקיים
וגם עם התקן זה קרה ויקרה
וכנל עם גלולות וטבעת
בקיצור
זה לא חידוש ולא מוריד מטיב המניעה ביחס למניעות אחרות
והרגשתי צורך לאזן כשכולן כותבות שמי שנכנסה להריון זה כי לא שמרה וכו
אני בטוחה שיש פה נשים שנקלטו גם עם סוגים אחרים.. רק שלא ישמע כאילו זאת הממניעה היחידה שלא 100%
נגזרים גם מאלו ששכחו לשים/ שלא ידעו איך לשים/ שלא שמו קוטל/ שלא השאירו מספיק זמן אחרי ועוד
זה בעצם סיליקון שחוצץ וחוסם מעבר
והקוטל בא לשכבה נוספת של הגנה
זו הגנה גבוהה
אבל צריך להיות אחראיים לזכור/ לדעת לשים/ להשאיר
דיאפרגמה יכולה להתאים אם יש חולשה משמעותית של שרירי רצפת האגן?
אז היא בודקת גם את זה
שהדיאפרגה תתאים למצב השרירים שם
ואני אחת שנקלטתי תמיד בקלות
התאמתי אצל מתאמת ואני מקפידה תמיד כשאני שמה אותה (עם ג'ל כמובן) להרגיש שהיא יושבת טוב ושצוואר הרחם מכוסה כמו שצריך.
נראה לי ששימוש נכון מאד משפיע....
אז חשוב לשים לב אצל המטפלת להבין את העקרונות שהיא בודקת לך שתדעי גם לזהות על עצמך אם משו לא תקין
צריך להקפיד על ההנחיות. משתמשת עם קוטל ג'ל בנוסף. ולהיות מודעת. למשל שמתי לב שהיא מטיילת לי פתאום ובאמת הייתי צריכה להחליף מידה. אוהבת שיש מחזוריות כי ככה המערכת ההורמונאלית עובדת כמו שצריך. יש חשק מתי שצריך. עם אמצעים אחרים זה פגע לי מאד בחשק. וגם שרוצים היריון אז כל המערכת עובדת מסודר ופשוט לא שמים, אין צורך להוציא/לחכות שיהיה מאוזן.
מה שכן אני שנה אחרי לידה לא מקבלת מחזור (ועדין משתמשת ליתר ביטחון) שנכנסתי להיריון אחרי שנתיים וחצי זה היה לי אחלה שנה+ של מחזורים. אבל היתה תקופה שמנענו ליותר ואז זה כבר קצת התחיל להתיש אבל זה היה באמת כמה שנים שבדיעבד אוךי הייתי עושה משהו אחר. ואולי לא..אין לדעת ;)
כל אמצעי מניעה כשחושבים על הסטטיסטיקה כדאי לקחת בחשבון גם את הגורמים להפחתת יעילות
גלולות למשל 99 אחוז מאוד גבוה אבל אם שוכחים לקחת או לוקחים אנטיביוטיקה או מחלת מעיים היעילות כבר יורדת
התקן מותר לך? כדאי לדעת שזה מתאים גם לתקופה קצרה מה שפעם אמרו שלא
לא מדברת על הגדולים (מגיל 7 ומעלה), שזה סיפור אחר,
ואפילו לא על הילדונת בת הארבע וחצי, שאצלה מצאנו את הנוסחה (סיפור ושירים עד שהיא נרדמת, לפעמים אם היא מאוד עייפה מספיק לומר לה לחכות לנו במיטה עד שנבוא לספר לה ולשיר לה, והיא כבר נרדמת לפני).
מדברת על הקטנה, בת שנתיים וחודשיים.
היא פשוט בלתי רדימה בעליל!
מכניסים אותה למיטה - תוך רגע היא בחוץ.
סיפורים לא מעניינים אותה, שירים מרגיעים אותה רק אם היא ממש-ממש עייפה (ומכיוון שהיא ישנה צהריים, זה קורה רק בשעה מאוחר מדי).
גם מהעגלה היא למדה להשתחרר.
הדרך היחידה שלפעמים עובדת היא להפעיל לה סרט - ככה לפחות היא נשארת במקום. אבל גם זה לא תמיד מרדים אותה בסוף. והלילה למשל היא אמנם נרדמה ככה (בעגלה) אבל באמצע הלילה התעוררה והתחילה להסתובב ולעשות שטויות, ואנחנו היינו גמורים...
אתמול התחלנו להרכיב לה "כלוב" מסביב למיטה בעזרת רשת פלסטיק כזו. לפני שנים עשינו את זה לתאומים כשהיו בגיל הזה (כי גם הם כל הזמן היו יוצאים מהמיטה) וזה עבד מצוין. הם היו משתוללים שם יחד אבל לפחות לא מחריבים את הבית...
אלא שהמתוקה הזו, עם כל השובבות שלה, רגישה מאוד, והיא ממש נבהלה כשראתה את זה, אז ויתרנו על הרעיון...
בקיצור, טיפים אחרים להורים עייפים ולבית שאיכשהו צריך להישאר שלם?
מכיוון שבארץ מלטונין הוא במרשם רופא, אנחנו לא ניתן את זה בלי אישור מרופא. (לילדה האחרת שהזכרתי בשרשור כאן אנחנו מתכוונים לתת מלטונין, אחרי שקיבלנו אישור מרופא)
אם המצב לא ישתפר בקרוב אז נפנה לרופא לקבלת עצה, ואולי נעלה את הרעיון של מלטונין.
תודה רבה על החיזוקים!
אני יושבת לידו בארוחה, משדלת לאכול. לא תמיד בהצלחה.
ברגע שנכנסים למיטה מתחיל לבכות שהוא רעב מאוד.
אני נוטה להגיד לו שהיה זמן של ארוחה, ואם הוא רעב שיחכה לבוקר. אבל תוהה אולי זאת טעות והוא עוד לא בגיל של הסקת מסקנות.
הוא בן 4, ילד נבון.
מה אומרות
גם אני עושה בדיוק כך. וגם בזמן האוכל מזכירה שאחר כך המטבח סגור
מצד שני אין ספק שקשה לשים את הגבול הזה
לבן שלי סביב הגיל הזה גם היה קטע קבוע של להזיכר בהשכבה שהוא רעב
בהתחלה אפשרתי
וברגע שזה נהיה קבוע
הייתי מטרימה לו כבר בארוחת ערב
אתה בטוח שבע?
אתה זוכר שאחרי המקלחת וצחצוח שיניים אנחנו לא אוכלים?
אם אחרי המקלחת וצחצוח שיניים נזכר שהוא רעב אני מזכירה לו שמי שהתקלח וצחצח שיניים לא אוכל ובבוקר הוא יוכל לאכול
ברגע שהתמדתי בעקביות גם עם התזכורת בארוחה וגם עם הגבול אחרי המקלחת לאט לאט זה הפסיק
היו מבקשים במיטה, אני אומרת מי שרעב ממש אפשר גזר מקלות.
אם הוא ממש רעב הוא יקח, וזה לא מלכלך ומרגיך לאכול ירקות ויש פה יתרונות על החסרונות.
למיטה הבאתי לו. אכל סיים כל טוב.
היום גם זה לא כי הם כן יותר מצליחים להתרכז בארוחה לאכול יפה.
אבל אומרת את זה רק מהמקום שלך כאמור שתרגישי אם נכון לך...
אני מרשה פרי או ירק במיטה. משהו לא מלכלך כמו תפוח או מלפפון.
אני לא רוצה למנוע מילד רעב לאכול, מצד שני באמת הם צריכים ללמוד שיש את הזמן של האוכל ואחכ אי אפשר, אז מבחינתי זה מעביר את המסר.
באמת זה עובר להם מאוד מהר אחרי פעם-פעמיים כאלה.
בלי כלום.
לא מונעת אוכל ולא פותחת מטבח ולא מביאה אוכל שמעודד להמשיך בהתנהלות.
בארוחת ערב מזכירה - שבעת? אחר כך יש רק לחם בלי כלום
מתי אתם אוכלים ארוחת ערב וכמה זמן לוקח מאז עד שהוא הולך לישון(ונזכר שהוא רעב)?
בכללי אני חושבת שאת פועלת נכון. הייתי מאפשרת אולי משהו כמו מלפפון או לחם בלי כלום אבל ממש לא לפתוח מחדש ארוחה
אבל אם קבוע הוא לא רעב בארוחת ערב ןכן אחכ, הייתי עושה קצת חושבים, אולי ארוחת ערב יוצאת קצת מוקדמת לו ביחס לארוחה הקודמת שלו, והוא באמת עדיין לא רעב שם(נניח אם הוא בצהרון לפעמים אוכלים פרי לקראת 4)
ואחרי שעה+ ומקלחת והכל הוא כן רעב
ןאז אולי כדאי לשקול לאחר לו קבוע את זמן הארוחה, להחליף עם מקלחת או משו דומה..
תפוח או מלפפון.
אצל הקטנה נהיה התניה כזאת כשנכנסת למיטה מבקשת לאכול אז כבר לא בטוחה שזה מוצלח איתה..
היא פשוט רעבה יותר מאוחר
אז קודם מקלחת ואז ארוחת ערב
מי שרעב כשנכנסו למיטה יודע שאפשר מלפפון או תפוח
שאז זה לא נורא מבחינת צחצוח שיניים וכן משביע רעב קטן ולא פותחים עכשיו ארוחה
הם אוכלים את זה במיטה
הבן שלי בן 6 יותר עושה את זה עוד מאז שהיה קטן.. כשהוא מבקש אני יודעת שזה באמת מרעב ולפעמים הוא אוכל גם 3 מלפפונים ונרדם תוך שנייה
זה בהחלט גיל שהוא יכול להבין סיבה ותוצאה.
הייתי מזכירה בזמן הארוחה שכשיורדים מהשולחן האוכל נגמר ולא יקבל יותר, אז שירד רק שהוא בטוח שהוא שבע
מרגישה בסדר
מצד אחד בשלב שמחכה כבר
מצד שני סופסוף בחופש מהעבודה ובלי לחץ נפשי של אם יהיו צירים וחרדות נוספות. מרגישה שמתחילה להנות מההריון עכשיו, סופסוף. אבל אם כבדד וצרבות ונדודי שינה
הפעם זה לא היריון ראשון אז אני גם ממש מחכה לאחרי (בהיריון הראשון פחדתי מהתינוק ואיך זה יהיה..)
הריון ראשון ברוך ה'.
בחילות בוקר וערב, כמעט כל דבר מסריח לי, ואם אני לא אוכלת כל שעתיים לפחות משהו קטן יש לי צרבות וגם בחילות יותר חזקות.
מצד שני, כשיותר מידי זמן רצוף אני מרגישה בסדר, אני מתחילה לדאוג שמשהו לא תקין...
מקווה שהתקופה הזו של ההתחלה תעבור בשלום.
חשבתי שבשלב הזה כבר אהיה אחרי הפיכס של הבחילות
אבל עדיין לא 🙄
אנונימית כי זה סופר ראשוני ולא מעכלת בעצמי (אני מהשרשור של הבדיקת הריון)
בעלי מסרב בכלל להתרגש עד הבטא...
חוגגת את זה שעדיין אין תסמינים ומכינה את עצמי לבחילות
ב"ה מרגישה מצוין
בחדר לידה🙄
כבר יומיים,
שומרים עלי ונתנו כל מה שאפשר
אבל רק מתפללת שיישאר עוד בפנים, עוד מספיק זמן וכמה שיותר
אני בהלם לגמרי,
ומזכירה לכולם לא להתעלם משום דבר מחשיד!
לכן להיבדק!! אל תתפדחו לשגע את כל העולם, עדיף 5 שעות במיון לחינם מאשר להצטער על זה אחר כך…
סליחה אם הלחצתי🫣
הרבה כוחות! ♥️
מתפללות עלייך
תעדכני💕
חשבתי עלייך הרבה אחרי השרשור הקודם.....

בשורות טובות יקרה
מתפללת עלייך ועל העובר
בשורות טובות !
איך זה קרה? מה הרגשת?
מבינה אותך אחד לאחד!
הייתי שלושה ימים בחדר לידה
ואח"כ באשפוז ארוך
וברוך ה' אני בשבוע 38 והעובר שלי אצלי בבטן
אז תדעי שניסים יכולים לקרות
מתפללת עבורך
שתבשרי טוב מיום ליום!
שולחת הרבה כוחות
ב"ה מתחילה להרגיש יותר טוב, אבל מדי פעם באה איזו הקאה הזויה או בחילה קשה שמזכירה לי שזה עוד לא נגמר
ההתחלה (עד 19 בערך) היתה מזעזעת בגדול,
עכשיו יש בטן יפה ואידאלית , לא גדולה מידי 😄
צרבות,
מאחר הצהריים עד הערב אין אותי בגדול, ממש חסרת כוחות, גמורה, נרדמת עם בגדים , שפוכההה.
תודה לה' שבבוקר אני עם כוחות יחסית.
התנועות כבר ממש נוכחות וזה מרגש ❤️
חחח אבל ב"ה כבר שבועיים+ אחרי הלידה(;
מרגישה מעולה
בעיקר עייפה ברמות קשות
ומחכה כבר לספרררר חחח
אה, מריחה כל הזמן ריח מסריח למרות שאחרי שכתבתי כאן קצת נרגע אז מקווה שזה בדרך להיעלם
עייפה מאד. מחכה להיות אחרי..