כתבתי אתמול על זה שורה.

היא כתבה פה משהו. זה היה אחרי שכתבתי פה על כמה בני אדם הם כלום. היא כתבה שהיא ראתה שאני עצוב ואמרתי לה שזה דווקא משחרר.
אנחנו. כלום.
זה לא בדיוק אותו דבר, זה קצת דומה למה שכתבת.

פשוט שלאף אחד לא יהיה אכפת מה אני עושה, ושלא יהיה לי ערך. ככה.
אבל בסוף אני תמיד רוצה לקבל ולתת אהבה. אני לא יודעת אם אני בן אדם, אבל אני יצור שצריך חום ואהבה לפעמים.

אני מניח.

כן, זה אנחנו.
פשוט יצורים.

"זה אנחנו, פשוט יצורים" (אליה2 שם, שם).

יש לך גם משפטים חכמים מאוד, אתה יודע. ואני אוהבת לקרוא את מה שאתה כותב.

נעע.
לא.

תגיד לי, אתה בכלל קורא את השרשורים שלך?

אני משתדל לקרוא אותם.

לא עשיתי משהו חכם.
אם את אוהבת לקרוא, זה משמח מאוד.
ותודה.

אתה כותב דברים ממש חכמים, ומתאר דברים בצורה מדויקת.
זה מעצבן אותי שאנשים לא מודעים לכישרון שיש להם.

לפעמים אני כותב דברים שאני אוהב. לפעמים אני מרגיש שאני חוטא לעצמי כשאני כותב.

ועכשיו לעניין. באמת קשה לי להגיד שיש לי כישרון. אני עובד על זה. אבל כישרון, לא נראה לי.

כל אחד מרגיש משהו אחר כשהוא כותב. וזה הכי נורמלי בעולם.

ויש לך כישרון, גם אם לא נראה לך. וטוב שאתה עובד על זה.

ואני יכולה להגיד באופן אישי, שכבר הרבה פעמים קראתי שרשורים שבהם תיארת דברים בצורה ככ מדויקת וטובה, ופשוט הזדהיתי לגמרי.
אז תודה לך על זה.

ולילה טוב.