דרור וינברג אמר פעם שאין חייל שנשחק בצבא יש חייל שהגיע שחוק ולדעתי חברה שמדרדרים בצבא זה מחוסר הכנה או הכנה לא מספיק רצינית.

הוא התחיל בתור חפ"ש בסיירת וואלה במסלול של סיירת הרבה יותר קשה מבחינה דתית מאשר גדוד.

אם חייל לא יתכונן לצבא מבחינה דתית, רוב הסיכויים שהוא יפול. כי זה קשה וזה לא מה שהוא התרגל אליו עד עכשיו.

אני לא מכיר הרבה חבר'ה שנפלו בצה"ל - אבל מי שאני מכיר נפל כי הוא לא הגיע מוכן. וזה לדעתי מה שדרור וינברג ז"ל רצה לומר.

אבל זה היה לפני יותר מעשור

מכיר הרבה שחזרו בתשובה... כנראה היו זמנים אחרים

השאלה אם הייתה מגמה.

למרות שלמיטב זכרוני לא ראיתי אפילו אחד, ושירתתי בהמון בסיסים

כלומר מי שהתלבט עוד קודם, יכול יחסית בקלות להוריד את הכיפה (או להוסיף אחת) כשהוא רחוק מהסביבה הטבעית שלו ומוקף בחברים שיתמכו בו הן לכאן והן לכאן.

גם אם בנאדם מנסה לשמור את עצמו ממש חזק עדיין הוא חשוף לתכנים ולאווירה חסרת יראת שמים, ובסופו של דבר בני אדם הם יצורים חברתיים ומושפעים מהסביבה. לא רבים האנשים שיכולים לחיות בנתק ובידוד מהקבוצה שאיתה הם שוהים לתקופה ארוכה כזו של שירות צבאי.. מה גם שחיילים מתגייסים בגיל צעיר, עדיין גיל מלא בהורמונים ומתחים.. כמובן שהמסגרת הצבאית שמלאה בחיכוך עם בנות וסיטואציות בעייתיות - לא עוזרת הרבה... 

ההסדר!!, תבין אחי אנחנו לא מלאכים ולכל אחד יש יצרים, ולהיות עם חברה שמלאה בפיתויים קשים בנות לא צנועות, בנים שמתנהגים בצורה מאוד מגעילה (לא כולם), כל היום במשך שנים - זה יוצר השפעה על האדם  - אין מה לעשות!! ועל כן אין לצאת למסלול צבאי שלא מתוך הסדר - ורק אחרי הכנה תורנית בישיבה והליכה לצבא במסגרת ההסדר אפשר ללכת לצבא ברוגע, בשלווה ובשמחה של מצווה !!

לא מורידים את הכיפה חד וחלק, ויתרה מזאת הם שומרים על ירא"ש בריאה, וכן כתב למעלה פלוני מפונפן וכן גם לי ידוע מהיכרותי עם ישיבות הסדר רבות. אשריהם ואשרי חלקם

קודש לי, ואני משתדל להיות מבוטל לדבריהם, וכל הרבנים הגדולים יגידו לך שבהדרכה לכלל הציבור (לא ליחידים) אין ללכת ללא מסלול הסדר!!

יש לי חברה שהייתה בצבא. היא נכנסה בתור לייטית והתחזקה...

הרבה תלוי ברצון ובבחירה. נכון שהסביבה משפיעה וכשהסביבה דתית יותר קל להיות דתי.

אבל הרבה תלוי גם במה שאדם רוצה. להיות מושפע מהסביבה, להשפיע או להישאר דתי בפנימיות ולמעשה? מה הוא בוחר?

עובדה שגם מתוך אלה שהולכים לצבא יש כאלה שיורדים רוחנית וגם כאלה שלא, ששומרים על עצמם.

בכלל, לדעתי, אם מעורבים בתוך חברה חילונית (גם בעבודה) חשוב מצד אחד לקבל את החברה הזאת, לשפוט לכף זכות (אלה תינוקות שנשבו), ומצד שני לזכור שאורך חיים חילוני הוא לא נכון, להחליט שאדם עצמו שומר על עצמו מהשפעות זרות. 

יצא לי לעבוד בחברה חילונית כמה שנים. מצד אחד השתדלתי להיות ביחסים טובים עם כולם, ומצד שני לא להיות מושפעת מהם. הזכרתי לעצמי שזה אורך חיים ריקני ולא מתאים לאורך חיים תורני, למדתי יותר תורה, השתדלתי לא לוותר לעצמי בשמירת מצוות וכו'. אז לא הכל היה מושלם, אבל ב"ה הצלחתי לשמור על עצמי.

לא על מה ששאלת.

יש כוח לבחירה של האדם, ולא רק להשפעה של הסביבה.

בישיבה העיסוק המרכזי הוא ברוחניות ממילא אדם מתקדם מאוד ברוחניות בקלות יחסית.

כל מי שיוצא ממסגרות תורניות ישיבות וכדו' לכל מסגרת חיצונית יחווה איזושהיא שחיקה/ירידה בין אם זה עבודה בתפקיד תובעני שלא בסביבה תורנית ובין אם זה בצבא

זה ממש נורמלי ואני לא אוהב לקרוא לזה "ירידה" רוחנית.

זה נגרם בגלל שההתמודדות במסגרת תורנית מינורית ביחס להתמודדות בחיים האמיתיים

אפשר לומר שכשבחור יוצא מהישיבה הוא מתחיל להתמודד

הדרך הכי טובה בעיניי לשמור על רמה רוחנית גבוהה זה קודם כל להכיר בזה,

יכול להיות רעיון שתעשה לך איזושהיא קביעות שלא מתנגשת עם המסגרת הצבאית, ואתה יודע שתוכל לעמוד בה גם בזמנים לחוצים אם אתה אומר שאתה בתקופה של בירור אז לימוד אמונה יומי יכול להיות רעיון טוב

חוצמזה תדאג להזכיר לעצמך שאתה כן מספיק רוחני כמו לדוג' מה ש @יהודיגאה כתב

"מה שלדעתי הנק החשובה זה היחס שלך. הכמיהה שלך. יכול להיות שיש לך 'שחיקה' טכנית בצבא, אבל השאלה מה ההרגשה שלך. היו שבתות וימים שהייתי נכנס לבית כנסת יושב מחפש מה ללמוד, לא מוצא או לא מצליח ויוצא או שגם בבית. אז אני לא באותה רמה דתית כי הצבא משפיע בדיוק כמו שבאזרחות לא תהיה כמו בישיבה, כי גם יש דברים שמשפיעים אבל אם היחס שלך, אם הרצון שלך עדיין שם, אם בא לך, זה חלק חשוב,לדעתי..."

שיהיה לך ממש בהצלחה

תתקשר 1111 או לתל השומר.

יש משמעות לצבע?

יש לי תעודת השתחרר בכבוד. האמת ל זוכר באיזה צבע.

הצבע היה נגזרת של תפקיד.

ג'ובניק קיבל ארד, תמכל קיבל כסף ולוחם זהב.