אני מקווה שזה ישמע אמיתי. אני מסכים איתך. אני חושב שלא דיברנו על אותו הדבר. תקני אותי אם אני טועה.
אז על מה אני מדבר?
אני מדבר על סביבה שבה, כך אני הרגשתי, שיחה ממוצעת בין קבוצה מסוגלת בקלות להגיע למקום מיני בוטה. וכשאני מדבר על שיח מיני רדוד, אני מתכוון לזה. אני לא מדבר על אדם כזה או אחר. אני מדבר על הרוח, על האווירה.
כשאנשים נמדדים על פי איזשהו מדרג מיני, נראה לי שאין לסביבה כזאת א-לוהים, או מוסריות אחרת שמובילה אותה.
עד כמה צריך לתת לזה הצדקה. זה מה שאני שואל. המציאות היא כזו, התחושות הן כאלו. אין לאן לברוח. מה אני צריך לעשות. זה מה שמעסיק אותי. האם אני צריך להיות שם ואיך אקיים את הבחירה שלי בצורה אמיתית ונקייה.
אני לא דיברתי פה על נפילות, על תסכולים, על שבר של כל אחד, בינו לבין עצמו, ובינו לא-לוהים. בנושא כזה אין לי זכות לדבר. אני עובר את אותם השלבים עם כולם, ולבד. ואני מודע לקושי ולתסכול ולכאב. אני לא מלאך. לא לא לא. זה לא היה אמור להישמע ככה, בכלל. וזו הייתה הטעות שלי.

אני מקווה שעכשיו הובנתי. ואם לא הובנתי, אנסה להסביר שוב.