בהשכינה... לכן צריך להשיב לעצמו, מה אני ומה חיי כי המלך בעצמו מספר לי החיסרון שלו

וכי יש כבוד גדול מזה

מתוך כך בא לשמחה גדולה"

(ליקוטי מוהר"ן, תורה פט)

יש אחלה שיר של סיני על זה......

התורה?

("וַתְּחַסְּרֵהוּ מְעַט מֵאֱלהִים וְכָבוֹד וְהָדָר תְּעַטְּרֵהוּ הִנֵּה יָדוּעַ כִּי כָּל מַה שֶּׁחָסֵר לָאָדָם הֵן בְּרוּחָנִי הֵן בְּגַשְׁמִי הַחִסָּרוֹן הוּא בְּהַשְּׁכִינָה, שֶׁהוּא בְּחִינַת אֱלהִים וְזֶהוּ וַתְּחַסְּרֵהוּ בְּוַדַּאי מְעַט מֵאֱלהִים הַיְנוּ הַחִסָּרוֹן. בְּוַדַּאי מֵאֱלהִים, הַיְנוּ בְּהַשְּׁכִינָה אַך כְּשֶׁיֵּדַע זאת, שֶׁהַחִסָּרוֹן הוּא לְמַעְלָה וּלְמַטָּה בְּוַדַּאי יִהְיֶה לוֹ צַעַר גָּדוֹל וְעַצְבוּת, וְלא יוּכַל לַעֲבד הַשֵּׁם יִתְבָּרַך בְּשִׂמְחָה לְכָך צָרִיך לְהָשִׁיב לְעַצְמוֹ, מָה אֲנִי וּמֶה חַיַּי כִּי הַמֶּלֶך בְּעַצְמוֹ מְסַפֵּר לִי הַחִסָּרוֹן שֶׁלּוֹ וְכִי יֵשׁ כָּבוֹד גָּדוֹל מִזֶּה מִתּוֹך כָּך בָּא לְשִׂמְחָה גְּדוֹלָה, וְנִתְחַדְּשׁוּ הַמּחִין שֶׁלּוֹ וְכָבוֹד וְהָדָר תְּעַטְּרֵהוּ הַיְנוּ עַל יְדֵי כָּבוֹד וְהָדָר שֶׁיֵּשׁ לוֹ שֶׁהַמֶּלֶך בְּעַצְמוֹ מְסַפֵּר לוֹ הַחִסָּרוֹן תְּעַטְּרֵהוּ בְּמחִין חֲדָשִׁים")

גם- כל אחד מה שמשמח אותו.

הגמרא אומרת שלאישה יש לקנות בגדים חדשים כי זה מה שמשמח אותה

לילדים- ממתקים.

לגברים- בשר ויין (טוב, גם לנשים שאוהבות.)

 

וכמובן-

לימוד תורה!!!!!!!  (לבנים לפחות)

 

כל אחד מה שמשמח.

נגיד הרב דודי אמר שהוא באדר מרבה בשמחה ושומע חיליק.

אני גם אוהב ניגונים, זה משמח.

תמצא משהו. תפנק את עצמך.

ושוב- התבוננות ורוגע.

בהצלחה.

 

 

 

 

ומה קורה אחרי ?
הסוכריות נגמרו, כנל האוכל והבגד התלכלך ..

איך אפשר באמת ליישם שמחה? הרי אי אפשר להפציר במי שלא שמח ,שישמח . והרי מי שלא שמח יכול לא לשמח אחרים

עבודה על רגש בכלל, וגם על שמחה כחלק היותה ממערך הרגשות,
אסור, וזה גם לא אפשרי שיעשה בלחץ, אלא בנחת..

 

לראות מה טוב, מה משמח אותי בחיים האלה, מה השי"ת הרעיף עלי וכו.

 

ואם יש משהו שמונע מהשמחה , שמצער, לראות היאך אפר להתמודד עימו.
לפעמם פתרון טכני יעזור, לפעמים המציאות לא זזה ככ מהר,
ואז זה הרפיה, ונתינת מקום להשי"ת (שזה כל העניין של סוכות, ד"א),
להפנים שזה המציאות שהוא נתן, ולהנכיח את הקהבה מציאות הזו, מביא לשמחה.

 

שנזכה!

 

 

רק טיפה יותר בעומק

מניין שזה דוקא בסוכות?

ודיברתי לא ממקור מסויים, אלא מדברים שקראתי בעבר.

 

אולי זה לאו דווקא בסוכות, בדיוק כמו שהענין של שמחה הוא לאו דווקא בסוכות,
אלא באופן מובהק בסוכות, למרות ששיך כל השנה.

 

לתת מקום לה' זה דרך להתמודד עם מציאות ש'לא באה לי בטוב',
ומפריעה לשמחה.

 

ואה"נ, אולי זה שייך בכל השנה ג"כ.
 

(ובשביל זה צריך פורום )

על למה בסוכות יש יותר את עניין השמחה - מבכל עלייה לרגל ..

להיות לא שמחה . איך אני מתעלמת מזה?
יש סיבה שהוא הגורם לא להיות שמחה.
זה לא גורם קטן ,זה גורם שגורם לכולם לא להיות שמחים .

זו מעלה יתירה להכניס את המרה שחורה לתוך השמחה.

לא פשוט.

אבל ההכרח הוא התבוננות.

לא כפייה רגשית. זה לא ככה ברגש.

אני אשתוק .
וההוא שכתב מתחתיי,אמר נכון .

כמו שתמיד בהרקדות יש את האלה שיושבים בצד , ואז באים ומושכים אותם .
יש את האלה שיחזרו לשבת בצד , ויש את האלה שחיכו לדחיפה הזאת והם מחליטים לשחרר ולשמוח ו וואלה ?זה עובד!!

יודעת על עצמי במלא מצבים שאני מבואסת ועצובה ,ורע לי אם זה ואני מחליטה - שסטופ!
אני קוראת לאיזה חברה -ויוצאת מהעצבות ועושה איזה משהו שאני אוהבת שגורם לי לשמחה.
כי עצבות -זה ממקר!זהירותת!!
אז משתדלים לעשות בשעה ביום התבודדות ששם אתה בלב נישבר (לא תמיד..).

מאוד קשה ליישם את זה .
זה עבודה . וזה גם כנראה יעבוד אם העצבות מגיעה ממני, כשהעצבות מגיעה מגורמים חיצוניים, מאוד קשה לעשות סטופ.

שמשם זה או להחזיק בשארית כוחותנו ולצאת מהעצבות..
או שהאחיזה משתחררת ואנחנו נשאבים למערבולת של תיסבוכים וכו..
ושיודעים שתחושת הביאוס והריקנות הזאת הולכת ממש להשתלט עליי לפעמיים אני מעדיפה להכריח את עצמי לצאת מזה..
לרוב נעזרת בחברות טובות , ובהתבודדות..

זה נכון ויפה,אבל עדיין לא עונה על השאלה שלי ..
גורם חיצוני (אדם מסוים) גורם לי לעצבות, לא להיות שמחה בחג . אני יכולה באותו רגע לעשות סטופ ממנו? להתעלם ממנו?
איך אפשר להיות שמח בחג, כשהכעס משתלט ? לא בגללי.. בגלל גורמים, כלשהם .

הבנת למה התכוונתי?

כי הרגש והמחשבה נודדים ועסוקים באותו גורם.
ולכן זה באמת להעסיק את עצמנו (הסח הדעת) ותפילות...

בשמחה בה' בחסדיו.

יש ספרים שעוסקים בזה.

פניני הלכה לדוג' מביא כל מיני עיניינים רעיוניים של החג.

זה להבין  את המשמעות.

לשמוח בתוכן.

להכנס בגשמיות לזה זו גם מצוה.

הסוכריות היו טעימות!

האוכל הכניס אותי להרגשה חגיגית

רציתי  לכתוב סיכום חג (באופן אומנותי קצת.) אבל לא הספקתי.

רק  אומר שאחד הדברים שאותי הכניסו לאוירת חג זה שהוצאתי את חולצת היום-טוב שלי מהארון אחרי חודשים שלא לבשתי אותה.   (יש לי 5  רמות- חול. ראש חודש-חול המועד, שבת, ימים נוראים, יום טוב (רגל) ) זה נתן לי תחושת שמחה כזו.

האמת שהיה הכשר בשמחה לפני אבל בערב  החג, פתאום לא היה... קיצור זה להכניס לאוירה.

הריקוד עושה את זה לא פחות. לפחות אצלי.

נו, יש רעיונות נחמדים, סיפור כזה חמוד על החג. יש קצת שמחה .
וזהו .


לבנות זה לא יכול לקרות, גם ככה בקושי יש לנו בגדים .

שמחה זו הכרה רגשית.

תחשבי שאת מתחתנת.

אז  אם השמלה תתלכלך.

או  שפתאום את תתקעי במדבר עם מניין עדים וחתן. לא  תהיה לך שמלת כלה.

לא  מנגנים

לא סעודה.

לא תשמחי בחתונה?

או אם  יהיה שירים והם יפסיקו או סעודה והיא תיגמר.

לא תשמחי?

לפחות לשבעת ימי המשתה?.....

בע"ה בחתונה שלי אשמח, כי זו שמחה שקשורה לי ולאדם נוסף וזהו .
זה גם קרוב לי, לעומת הרגשה של חג ,שלפעמים לצערי יש הרבה גורמים שלא באמת מאפשרים שמחה .


זה היה מובן?

תמיד עושה טוב על הלב,

ואיזה לימוד תורה טוב

אשכרה.