בהשכינה... לכן צריך להשיב לעצמו, מה אני ומה חיי כי המלך בעצמו מספר לי החיסרון שלו

וכי יש כבוד גדול מזה

מתוך כך בא לשמחה גדולה"

(ליקוטי מוהר"ן, תורה פט)

יש אחלה שיר של סיני על זה......

התורה?

("וַתְּחַסְּרֵהוּ מְעַט מֵאֱלהִים וְכָבוֹד וְהָדָר תְּעַטְּרֵהוּ הִנֵּה יָדוּעַ כִּי כָּל מַה שֶּׁחָסֵר לָאָדָם הֵן בְּרוּחָנִי הֵן בְּגַשְׁמִי הַחִסָּרוֹן הוּא בְּהַשְּׁכִינָה, שֶׁהוּא בְּחִינַת אֱלהִים וְזֶהוּ וַתְּחַסְּרֵהוּ בְּוַדַּאי מְעַט מֵאֱלהִים הַיְנוּ הַחִסָּרוֹן. בְּוַדַּאי מֵאֱלהִים, הַיְנוּ בְּהַשְּׁכִינָה אַך כְּשֶׁיֵּדַע זאת, שֶׁהַחִסָּרוֹן הוּא לְמַעְלָה וּלְמַטָּה בְּוַדַּאי יִהְיֶה לוֹ צַעַר גָּדוֹל וְעַצְבוּת, וְלא יוּכַל לַעֲבד הַשֵּׁם יִתְבָּרַך בְּשִׂמְחָה לְכָך צָרִיך לְהָשִׁיב לְעַצְמוֹ, מָה אֲנִי וּמֶה חַיַּי כִּי הַמֶּלֶך בְּעַצְמוֹ מְסַפֵּר לִי הַחִסָּרוֹן שֶׁלּוֹ וְכִי יֵשׁ כָּבוֹד גָּדוֹל מִזֶּה מִתּוֹך כָּך בָּא לְשִׂמְחָה גְּדוֹלָה, וְנִתְחַדְּשׁוּ הַמּחִין שֶׁלּוֹ וְכָבוֹד וְהָדָר תְּעַטְּרֵהוּ הַיְנוּ עַל יְדֵי כָּבוֹד וְהָדָר שֶׁיֵּשׁ לוֹ שֶׁהַמֶּלֶך בְּעַצְמוֹ מְסַפֵּר לוֹ הַחִסָּרוֹן תְּעַטְּרֵהוּ בְּמחִין חֲדָשִׁים")

גם- כל אחד מה שמשמח אותו.

הגמרא אומרת שלאישה יש לקנות בגדים חדשים כי זה מה שמשמח אותה

לילדים- ממתקים.

לגברים- בשר ויין (טוב, גם לנשים שאוהבות.)

וכמובן-

לימוד תורה!!!!!!!  (לבנים לפחות)

כל אחד מה שמשמח.

נגיד הרב דודי אמר שהוא באדר מרבה בשמחה ושומע חיליק.

אני גם אוהב ניגונים, זה משמח.

תמצא משהו. תפנק את עצמך.

ושוב- התבוננות ורוגע.

בהצלחה.

עבודה על רגש בכלל, וגם על שמחה כחלק היותה ממערך הרגשות,
אסור, וזה גם לא אפשרי שיעשה בלחץ, אלא בנחת..

לראות מה טוב, מה משמח אותי בחיים האלה, מה השי"ת הרעיף עלי וכו.

ואם יש משהו שמונע מהשמחה , שמצער, לראות היאך אפר להתמודד עימו.
לפעמם פתרון טכני יעזור, לפעמים המציאות לא זזה ככ מהר,
ואז זה הרפיה, ונתינת מקום להשי"ת (שזה כל העניין של סוכות, ד"א),
להפנים שזה המציאות שהוא נתן, ולהנכיח את הקהבה מציאות הזו, מביא לשמחה.

שנזכה!

רק טיפה יותר בעומק

מניין שזה דוקא בסוכות?

ודיברתי לא ממקור מסויים, אלא מדברים שקראתי בעבר.

אולי זה לאו דווקא בסוכות, בדיוק כמו שהענין של שמחה הוא לאו דווקא בסוכות,
אלא באופן מובהק בסוכות, למרות ששיך כל השנה.

לתת מקום לה' זה דרך להתמודד עם מציאות ש'לא באה לי בטוב',
ומפריעה לשמחה.

ואה"נ, אולי זה שייך בכל השנה ג"כ.
 

(ובשביל זה צריך פורום )

זו מעלה יתירה להכניס את המרה שחורה לתוך השמחה.

לא פשוט.

אבל ההכרח הוא התבוננות.

לא כפייה רגשית. זה לא ככה ברגש.

בשמחה בה' בחסדיו.

יש ספרים שעוסקים בזה.

פניני הלכה לדוג' מביא כל מיני עיניינים רעיוניים של החג.

זה להבין  את המשמעות.

לשמוח בתוכן.

להכנס בגשמיות לזה זו גם מצוה.

הסוכריות היו טעימות!

האוכל הכניס אותי להרגשה חגיגית

רציתי  לכתוב סיכום חג (באופן אומנותי קצת.) אבל לא הספקתי.

רק  אומר שאחד הדברים שאותי הכניסו לאוירת חג זה שהוצאתי את חולצת היום-טוב שלי מהארון אחרי חודשים שלא לבשתי אותה.   (יש לי 5  רמות- חול. ראש חודש-חול המועד, שבת, ימים נוראים, יום טוב (רגל) ) זה נתן לי תחושת שמחה כזו.

האמת שהיה הכשר בשמחה לפני אבל בערב  החג, פתאום לא היה... קיצור זה להכניס לאוירה.

הריקוד עושה את זה לא פחות. לפחות אצלי.

שמחה זו הכרה רגשית.

תחשבי שאת מתחתנת.

אז  אם השמלה תתלכלך.

או  שפתאום את תתקעי במדבר עם מניין עדים וחתן. לא  תהיה לך שמלת כלה.

לא  מנגנים

לא סעודה.

לא תשמחי בחתונה?

או אם  יהיה שירים והם יפסיקו או סעודה והיא תיגמר.

לא תשמחי?

לפחות לשבעת ימי המשתה?.....

תמיד עושה טוב על הלב,

ואיזה לימוד תורה טוב

https://www.facebook.com/photo?fbid=10239873363265984&set=gm.1951613102181781&idorvanity=140293843313725&locale=he_IL

פורום שריטות ליליות.

אני לא צריך צרות של אנשים אחרים על הראש שלי.