טוב.
כניסת שבת וכל יום שישי בלחץ של קהלת. מתי לעזעזאל אני אלמד לא לעשות דברים ברגע האחרון?
מתישהו זה יקרה, הרי תכל'ס בשביל זה לקחתי את קהלת על עצמי, להשתפשף בזה..
דיבור עם אמא, קבלת שבת ומעריב נחמד ביותר.
סעודה. היה טוב, היה שירים טובים מאוד ב"ה, ושומעים את כל הסוכות מסביב, היה צחוקים..
אחרי הסעודה עוד קהלת, ועוד פעם. כמה לחץ..
לוקחים אותו לישון אצלנו, היה נחמד, חוץ מזה שאנשים שכחו שהוא ישן אצלנו, ובבוקר התברר שהיה קטעים בלילה.
קמים בשבע, מקווה, פעם אחרונה לגמרי קהלת,
שחרית, הלל, תענוג..
ואז קהלת.
היה מצויין כמו שלא חלמתי, ישתבח.
היא גם הייתה מבסוטה וממש נהנתה, מה אני צריך יותר מזה. אה, וגם חמישי היה, הרגשתי בכלל עם המון גאווה.
הולכים לסבתא, מארגנים את כל השולחן, ואפילו הבני דודים הקטנים עוזרים, הרגשתי איש חינוך למופת.
ארוחה נחמדה, ואז הולכים לדודים, תסכול שכזה. מתישהו נצטרך ללמוד איך מתמודדים עם זה.
ישנים עד מנחה. מנחה, של"ס, וערבית והבדלה.
והנה אני פה.
