אם רק. יכולתי
להשתיק את העולם
אם רק יכולתי
לומר זאת. לכולם
אם רק יכולתי
אז הייתי.
בוודאי.

אני מוחה בקול
נגד כל הדברים

הפיטוים
השירים
הרגעים
והתחלות.

וכל זה רק בגלל

כן כן.
אני קורעת.
קורעת את הכל
את כל הדפים.

ובינתיים, באפלה,
אני קוראת לה.

טוב. בסדר.
אני אשתוק.

מרוצה?
גאה בעצמך?

כי אני לא.

היא צולפת בפנים
ואיכשהו זה ממש טוב.
והיא לוקחת איתה דברים
ומעיפה רגשות
ועוזרת לי לזרום עם עצמי.

היא נותנת לי אפשרות להיות חדשה יותר.

כן. מותר.
למה לא?
אין. סיבה.
למה כן?
מיליון ואחת.
תודה.

כמו משקפי שמש.
רגע אחד חום ורגע אחד כחול.
ושניהם כל כך יפים,
ושניהם כל כך שונים.

וזה פשוט כיף לראות ככה את כל הירוק.

כן כן.
ניסע.
בלי לדעת איפה לרדת.
אם אח שלי.
בעעעע
איזה כיף לנו.

להיסחף.
בלי לדעת לאו.
להמשיך.
ולנסות.
ואז
פתאטם
ברגע אחד של חולשה
להרפות
לעזוב
להסחף
ולנשום לרווחה.

זה לעוף.
אבל ע"י ניצול הרוח.

אכילה.
זה לחיות.
אבל ע"י נימול הטבע.

רואים? חייבים לנצל דברים כדי לשרוד.

כואב לי.
ממש.

איי.
זה כואב.

והניגון עוד שורט את הלב.

תמיד כשאני נזכרת בו,
אני בוכה.

תמיד כשאני מהרהרת בו,
עולה בי צעקה.

תמיד כשאני תומכת בו,
בתבהלה.

הגוש הזה
הגוש שלי
הגוש הזה
הוא גושי

לא אתן
כן כן
לא אתן לידיים זרות
את גושי.

ובא אדם ולקח
ונכון שזה כבר נגזר
אבל התקווה עוד פיעמה
כמו ציפור שיר בכלאה

וזהו.
הכל נגמר.
אולי עוד יש תקווה
שאולי מחר.
אבל בעיני
הכל נגמר.
פרק שחלף
פרק שעבר.

הזך
והטהור.

המבט
שננעץ בי
עיניו הכחולות והזכות.
שהביטו בי.

מבט
מבט מבקש
מבט מתחנן
שורט לי את הלב

מבט