עברתי תשעה.

לעזאזל.

עצבים עצבים עצבים עצבים. ארר.

לא רוצה לגור בשומרון.

לא רוצה לגור במקום רועש.

אני אגור בחור ואפחד לא יכיר אותו ויהיה לי שקט וכיף בחיים.

חלאס.

כילו פשוט לא מרגיש לי בנוח כבר היותר מידי בנים בנות פה.

מצד שני נחמד לי פה בס"כ.

והן אפילו לא שוות את זה. אבל הפסדתי את ה-חלק של הערב.

אבל מעצבן אותי שתמיד יהיה קול ששומעים וקול שלא.

ובכלל נמאס לי.

לא בא לי להיות דוסה מחוייבת להלכה ולתורה ולכל החארטות האלה

לא בא לי להיות משו בעל אמירה

לא בא לי לפחד חצי מהחיים שלי שירצחו אנשים שאהובים לי

לא בא לי לחלום על מחבלים

לא בא לי שאחכ יגידוו שנוער השומרון יותר חזק ומחושל נפשית בגלל כל הפיגועים וכאלו

כי לוידעת מה איתם אבל אצלי זה הפוך

לא בא לי כלום.

ארר.

ואני עייפה וגם לא בא לי לישון.

ואני מסוגלת לצאת על כל העולם על דברים סתומים לחלוטין עכשיו

גם על אנשים שאני הכי אוהבת בחיים האלו.

זה מעצבן.

לא רוצה לפגוש אנשים מהאולפנא בכל חור. ארר.

לא רוצה לחזור לאולפנא. שלא ייגמר החג הזה לעולם.

שביעית זה סתום.

לילה טוב בכולופן. בבוקר אני אתחרט על זה.

https://www.facebook.com/photo?fbid=10239873363265984&set=gm.1951613102181781&idorvanity=140293843313725&locale=he_IL

פורום שריטות ליליות.

אני לא צריך צרות של אנשים אחרים על הראש שלי.