הלוואי שיהיו המון ריקודים בעזרת נשים ושחברות שלי ירקדו איתי ולא יתצפתו על הבנים כי מה בדיוק משמח בזה, הרבה יותר כיף לרקוד חזק חזק עד שכבר בקושי נושמים ומרגישים שהרב קרליבך והרב נריה צדקו אלף פעם ואפילו יותר. וכשיהיה חם ומזיע מדיי נלך לרקוד מתחת למזגן ונצחק "רוח נכון חדש בקרבי" וזה אפילו יהיה מצחיק כי יהיה כל כך שמח. הלוואי שהחיוך יהיה כל כך ענקי ונשיר בדביקות כזו ונצחקק במבוכה כשנגלה שהתרכזנו מדיי בלשיר והבנים המעצבנים כבר החליפו שיר והם שוב שרים לאט מדיי ולא בקצב. אולי השנה הם ישירו מספיק מהר ויהיו בקצב ונחסוך את זה, אבל זו בטח תקוות שווא שלא תקרה מנהסתם.
הלוואי שיהיה לי טרמפ במוצ"ח להקפות שניות של אודה-ליה ואני שוב ארגיש שאיך המשיח לא בא כבר עם כל השמחה בתורה הזאת. ואני כל כך אתמלא באנרגיות והכל יהיה כל כך מדוייק ואני אהיה שמחה מדיי מכדי להיות עצובה שזה נגמר. ואז נלך לישון בדירה שלה ויהיה הכי כיף ביקום כי סופסוף יהיה לנו זמן איכות ביחד.
הלוואי שאז נקום בשישי בבוצר וניפגש באלמוג עם המשפחה וניסע משם לים המלח ואחר כך ניסע ליומולדת ומשם לשבת המשפחתית שבעז"ה תהיה טובה כי אין סיבה שלא ואמן שיהיה לי סבלנות לכולם.
הלוואי שאני אחליט איפה אני ישנה במוצ"ש ושיהיה סבבה. ויהיה לי טרמפ בראשון בבוקר לקסם ונספיק את הרכבת ונגיע מוקדם אולי לתקן כדי להשתחרר מוקדם ולהגיע לחתונה.
הלוואי שיהיה כיף בחתונה. חייב להיות כיף. נפגוש את כולם והולך להיות הכי שמח שאפשר כי זה אנחנו ואנחנו אלופות בלעשות שמח ואשכרה חתונה, יואו. והלוואי שיהיה לי טרמפ כדי שאני אשן איפשהו נורמלי כי אני צריכה לקום לפנות בוקר ולסוע שוב לשירות ואז בום שגרה.
איכס שגרה.