או בעצם פרט שולי ממש.
זה הכל תלוי בנקודת ההסתכלות.
ואתם יודעים? אני מפחדת מהמוות. או בעצם, לא, קבלו תיקון: מפחדת ממה שיגרום לי למות.
כי יום אחד אני אמות, זה בטוח. השאלה היא איך. ובגלל שאין לי דרך לדעת מתי זה יבוא, בנתיים אני מתכוונת לנצל כל רגע. או לפחות לנסות.
ולא היינו יכולים בלי המוות. בלי מה שזה לא יהיה, כשהגוף דומם והאישיות נעלמת ומתפוגגת ואנשים מנסים לתפוס רסיסים ממנה ולהשאיר אותם למטה, כדי שירגישו כאילו הוא עדיין קצת כאן.
המוות הוא זה שהופך את החיים ליקרי ערך, וזה לא משפט שלי.
ובנימה אופטימית זו נסיים את השרשור.

חחח