זה נכון לומר שאין מה להשוות בין הקשיים שאני עוברת לאי נוחות שלו,

אבל עדיין זה לא אומר שאני לא ארגיש רע להשאר אצלם כשלבעלי לא טוב.

אני גרה רחוק מההורים שלי, ולכן א"א שאמא תעזור מרחוק. זה היה אולי אפשרי בלידות הבאות (כמו שאחיות שלי עשו) אבל אני בלידה ראשונה, אז אני צריכה בכל זאת יותר עזרה.

בעלי צדיק, הוא אומר שהוא יסתדר, ויסבול בשקט, הוא תמיד סובל בשקט אבל מה לעשות שאני רואה את שינויי המצב רוח שלו.

ואני רוצה להיות אצל ההרוים שלי אבל כשלבעלי קשה גם לי קשה יותר, ואז כבר אני לא יודעת מה עדיף, עזרה של אמא או מצב רוח טוב של הבעל.

בעז"ה הולכת לאימי אחרי הלידה וכמעט אותם דברים קשים לבעלי .. דיברתי איתה על זה ועשיתי לה הכנה והיא הסכימה אני מקוה שיהיה בסדר בעז"ה

בהצלחה לנו

יש לי הצעה פשוטה לבעל: שיביא איתו את העיסוקים שלו לשם ויעסוק בהם.

הוא אוהב לקרוא? שיביא ספרים.

אוהב לכתוב? שיביא לו את החומר, יתפוס לו פינה ויכתוב.

אני למשל עומד לבלות בבית הוריה של אשתי שבוע+ וכיוון שאני באמצע עבודה חשובה אביא לשם מחשב נייד ובשעות הפנאי אשלים.

קיצורו של עניין, עליו להתמודד עם זה כי לאשה זה מאוד מאוד חשוב.

שבת שלום

אני מבינה שזו לדה ראשונה ואתם עדיין צמודים

אבל, דעי שאחרי לידה גם כך זו רעידת אדמה לזוגיות ובדרך ממילא צצים קשיים וויכוחים בעיקר סביב הצאצא.

למה שיבוא לאימא שלך?

הטוב ביותר לכולכם זה שהוא ישאר בבית ויאמר שיש לו עיסוקים ויבוא ללילה, או לבקר, אבל הוא לא חייב לשהות שם כל הזמן.

את צריכה להבין אותו. למה שישהה שם? אם היית הולכת לבית יולדות הוא היה בא?? תכיני לו שניצלים בהקפאה ושישאר בבית.

וכשיש לךתינוק בן יומו לא בטוח שהוא ייחסר

זה אולי נכון למי שעובד, וגר קרוב, אבל כאשר הבעל יושב ולומד תורה ובדיוק הזמן נגמר, ומתחיל בין הזמנים אין כ"כ הרבה תרוצים לתעסוקה דווקא בבית. וגם זה נכון כשגרים יחסית קרוב אבל אם כאשר כל נסיעה היא 3 שעות לכל כיוון את לא יכולה לדרוש מהבעל לעשות את הנסיעות האלו.

ולמה שישהה שם, כי אשתו שם! וזו גם אחת הסיבות שלא הולכים לבית יולדות, כי נמצאים שם לבד.

וכמו שאמרת לידה זו גם רעידת אדמה וממילא צצים קשיים וויכוחים אז למה להיות רחוקים עוד יותר?? ולא להיות ביחד ולעבור את ההסתגלות החדשה ביחד? זה נראה לי יותר טוב ליחסים הזוגיים מאשר להיות כל אחד לבד.

הבעל שלי כ"כ צדיק שהוא לא מתלונן בכלל!! ומשתדל גם לא להראות שקשה לו,

אבל בתור אשתו יותר קל לי לדעת מתי הוא מצוברח ומתי לא!

וסתם מצחיק שדווקא אתה אומר את זה(בתור גבר) אבל אני לא חושבת שזו ילדותיות, מותר גם לבעל שיהיה לו קצת קשה,

ודווקא אני מבינה אותו מאוד בזה, כי לאחר שחיים בבית שקט קשה מאוד לחזור לבית רועש, אז קל וחומר אם רגילים מגיל קטן לבית שקט.

קודם כל שיהיה בשעה טובה, לידה קלה וידיים מלאות.

מניסיון, הבעל כמעט תמיד סובל אצל ההורים של האישה, גם אם היחסים טובים. הסבירי שוב לבעלך כמה חשובה לך השהות אצל האמא. ותחליטו מראש שזה לפרק זמן מוגדר - משהו כמו שבועיים למשל, עם אופציה לדיון. כשבעלך ידע מראש שזה רק לשבועיים, יהיה לו יותר קל נפשית להתמודד עם זה. וכמו שכתבו לפני, שיביא את העיסוקים שלו אליהם.
תסבירי לו שזה מצער אותך לראות אותו סובל אז שישתדל להתגבר על זה.

בלידה הראשונה היינו 5 שבועות אצל ההורים שלי והיה כיף גדול (ארוחות סביב השעון, זמן לישון, הדרכה וכו'). בפעם השניה, עם ילדה בבית, היינו פחות משבוע.

ושוב, בהצלחה

למה את רוצה אחרי לידה להיות בסיר לחץ?

זה נשמע ממ מרעיש שם

ואת כ"כ תרצי לישון...וגם הביבי

לפי עניות דעתי תקצרי את השהות שלך שם לחצי מהזמן שתכננץ

וגם הבעל יתגבר על שלו קצת

כולכם תעשו אחד למען השניה

הלוואי ויכולנו להגדיר לעצמנו כמה זמן אנחנו נהיה אצלם (תלוי בקטנצ'יק שירצה כבר לצאת...),

ככל שהזמן מתקרב יותר לפסח, אנחנו נהיה יותר זמן אצל ההורים, כי כבר נחבר את השהות שלנו אצלם עם פסח, שאנחנו מתכננים בעז"ה להיות אצלם, ולא להכשיר את הבית.

הלוואי והוא ירצה כבר לצאת כי אז זה יהיה הכי טוב לכולנו...(בעצם אולי לא, רק הקב"ה יודע)

אני ילדתי את בני הראשון 3 חודשים אחרי שאימי ילדה את אחי הקטן.... (כן, קראתם נכון!) לבן שלי יש דוד בגילו, פחות או יותר. זה כבר דור שני במשפחתנו. אני ודודה שלי - אחותה הקטנה של אמא שלי - נולדנו ממש באותו היום!).

זה היה בחופש הגדול, והבית היה מלא באחים שלי, ואמא שלי סה"כ גם היא היתה אחרי לידה... נשארנו בערך שבוע. עד אחרי הברית. נעזרתי מאד באמא שלי - לשחרר גזים, הדרכה בהנקה, ארוחות בזמן מסודר בלי שצריך לבשל אותן (חשוב מאד!!!! בתקופה של הנקה) עזרה באמבטיה, ותחושה שאני לא לבד...

גם לבעלי לא נוח כ"כ אצל ההורים שלי. עד היום (כמעט 4 שנים אחרי). הוא לא חופשי שם כ"כ. וגם - שונה מאד מבית הוריו בדברים שקשה להתרגל. לי עצמי היה עדיף לחזור הביתה שלנו. לבנות את הזוגיות המשתנה והופכת למשפחה. הרגשתי שזה חשוב מאד. צריך להבהיר לבעל שאם זו עדיפות שלו, אז יותר נטל נופל עליו, מאשר אם מתארחים אצל אמא. ולעשות יחד את החושבים. לדעתי, בכלל, דווקא הצורך להעזר באמא הוא אחרי הלידה הראשונה- שניה, כי אז אי אפשר לנוח בבית של עצמך הרבה, וצריך ל"תפעל" אותו, ואם נוסעים לאמא מישהו אחר מטפל בכל השוטף: כביסות, ארוחות, נקיון, מקלחות לאחים הגדולים של התינוק וכו'. בלידה הראשונה, כשהבית הוא עדין שקט זה אידיאלי לאשה ולתינוק. ככה אפשר באמת לישון כל פעם שגם התינוק ישן, ותאמיני לי שזה מה שהכי רוצים בהתחלה.. (כאחות גדולה פחות חששתי מהטיפול בילדי התינוק, כי רכשתי בטחון וניסיון עם אחיי)

אבל כמובן וזה הכי חשוב לי להגיד - זה אישי! ותעשו מה שטוב לכם! (אני רואה את בעלך ואותך כיחידה אחת שמשפיעה אחד על השניה, ולא כמו מגיבים אחרים ש"דרשו" מבעלך לסבול בשקט, בלי להבין שהתחושות שלו משפיעות עלייך)

וכמו שאמרו - הכי עוזר לדבר על הכל, עם אמא ועם הבעל, ולהגיע להבנה. ואין בזה שום כללים. רק מה שטוב לך.

שיהיה בשעה טובה ובמזל טוב!

תודה. זה מעודד לשמוע.

אני התחתנתי ב"ה בשנה האחרונה אני יתומה מאמא מזה שש שנים אבי שיחיה התחתן לפני שנתים (לפני שהתחתנתי ) לא הסתדרנו אם אשתו ועזבנו את הבית הייתי אצל אחותי עד שהתחתנתי

נכנסתי להריון מיד לאחר החתונה(ב"ה) עוד כחודשים אני צריכה ללדת יש לי ב"ה אחיות טובות שיסכימו לקבל אותי אחרי לידה אבל תסכימו איתי שאחות היא לא אמא זה קשה מאד שאין מקום ברור לשם ללכת

אני לא אומרת לכל אחת יש את הנסיון שלה, ואת הבעיה עם הבעל שלא מרגיש נעים אבל תודו לה' שיש לכם אמא שיכולה לפנק אותכם ולקבל אתכם כמובן מאליו לא כמו אחות שלה יש את החיים הפרטיים שלה.

מנסיוני האישי, גם אצלינו עלתה השאלה ובעלי אמר שהוא יוכל להיות יותר לעזר כאשר הוא במרחב שלו - הבית שלנו. זה היה מניע עיקרי בהחלטה להגיע הביתה.

לי היה חשוב שבעלי יהיה מעורב כבר מהתחלה בטיפול בבת שלנו וככה כשהוא היה בבית הוא היה הרבה יותר מעורב וגם בעזרה לי. בישולים, קניות וכד'. השאלה היא כמה אפשרות כזו יש לבעלך הן טכנית, עבודה לימודים וכד' והן במידת המעורבות שלו בעייני הבית גם בלי קשר ללידה.  

אבל כמו שכבר כתבו הדברים תלויים בעיקר בך.

אני כמעט אף פעם לא מגיבה כאן, אבל בשבילך

ברור שאני לא יכולה להבין את עוצמת הצער והכאב שבאובדן אמא,

שבחסרון אמא...

אני לא אבין זאת.

אבל בכ"ז,

לי מוזרה הנורמה ללכת לאמא אחרי לידה.

למה לא "לבשל" את הדברים לבד בבית?

כמו שאמרתן שכשילד חדש נכנס הביתה הוא מערער את כל הזוגיות בלאו הכי...

אז למה לא לעבור זאת בשקט לבד בבית?

ועוד סיבה(למה נראה לי מוזר)

אמא שלי ושום אחות שלה לא הלכה לאמא אחרי לידה.

לא יודעת למה.

ברוך ה' כולן אוהבות אותה והיא מקסימה,

באמת שלא יודעת למה.

ויש עוד הרבה דוגמאות לנשים שלא עשו זאת.

(אבל אני לא מבטיחה שלא אעשה זאת..)

מה תאמרי על סוג אמא שתעלב אם הבת לא תגיע אליה???

אמא שלי, מאוד רגשנית ופגיעה, אז בלידה ראשונה הלכתי אליה, רק בשבילה. באמת! כי לא היה כוחות להעלבויות אח"כ... לא צוחקת, היה שווה לי ולבעלי קצת "לסבול" ולא להיות בבית, העיקר השלום.

ובלידה שניה, הלכתי ישר לביתי, היה חלום! פשוט כיף!!! לי ולבעלי ולכולם! ואמא שלי נעלבה קצת... עד שהסברתי לה שזה יותר נוח לכולם. נשמעת תינוקית. הא? אבל לא זה פשוט טיפוס רגשן כזה...

בס"ד

אני ממש מבינה אותך וזוכרת היטב את הימים ההם.

אני רק רוצה להגיד שהיום אני אחד עשר שנים ושישה ילדים אחרי, וב"ה יש קשר מצויין בין בעלי וההורים למרות ש"כלום לא השתנה" אבל אנחנו השתננו ולמדנו להכיר תודה להורים ולהבין ולקבל אותם כמו שהם.

בין לבין מצאנו פתרונות והיינו קצת אצל הורי וקצת אצל הוריו, ואני לפעמים עודדתי אותו ללכת ללמוד בבית הכנסת, להשתתף בעזרה בבית (שלא ירגיש משועמם ומיותר) ובטח שישמחו לעזרתו לפני פסח (ואפשר לשלוח אותו לעזור להוריו לפני פסח - אם המרחק סביר), לשתף אותו בטיפול בתינוק,  אם יש לך אחים בגיל המתאים אולי הוא יכול לשמש לאחד מהם "חברותא" וללמוד איתו / ללמד אותו.

בקיצור צריך לחשוב על זה מראש, ולעשות מאמץ שיהיה כמה שיותר נעים לשניכם - אבל אם את צריכה את זה, אל תוותרי על אמא.

לידה מוצלחת והרבה נחת!

ב"ה

 בפועל , אחרי לידה ראשונה היינו אצל אימי שבוע בלבד שגם הוא עבר בקשיים רבים בגלל אי ההסתגלות של ה..בעל לשהייה בבית החמות.

אני עשיתי לו פרצופים רציניים אחרי שחזרנו הבייתה, ובלידה השנייה כבר היינו שלושה שבועות.

בתקופה הזאת הבחור למד להעסיק את עצמו, ללכת לבקר את הוריו,ולשמור על הצאצא הגדול יותר.

גם אני למדתי להעניק לו יותר חשיבות, כך שסה"כ התקופה ההיא עברה עלינו בנעימים, עד שסיימנו את ההחלמה וחזרנו הבייתה .מרוצים.

אחרי הלידה השלישית הייתה אופציה ללכת להורים שלו ( כי עברנו קרוב אליהם, וסתם כי הם נחמדים) אבל בסוף החלטנו לחזור הבייתה לטובת כל הנוגעים בדבר ( ובעיקר שני הדרדקים הבוגרים יותר)

מה להגיד לך, תסבירי לבעלך את רצונך, בלי להתעצבן ותבקשי ממנו להתעלות מעל עצמו. לא להראות לך פנים עצובות.

וחוץ מזה אפשר לחשוב על קיצור שהות אצל ההורים, בתנאי שיהיה לך ממי לקבל עזרה- הוא עושה כביסות וכלים, קונים אוכל מוכן, ומתחלקים בקימה לדרדק בלילה. במיוחד כשיש בין הזמנים.

את תהי אחרי לידה, תתפנקי ותהני כי מגיע לך, וחוץ מזה ככה גם יהיה לך חשק לעוד...

בהצלחה!

יש לנו בסלון גם שולחן כתיבה, שמשמש לאחסון ולא עובדים עליו.

זה פשוט לא נצרך

הילדים שלי אמנם לא מרבים להכין שיעורי בית, אבל אם כן עושים את זה - אז זה בסלון/פינת אוכל.

ואני חושבת שזה מבורך.. חוץ מהפן הפרקטי שאני זמינה יותר לעזור להם, אחרי צהריים זה הזמן שלנו יחד, אצלנו חדרי השינה כשמם כן הם. משמשים בעיקר בלילה.

אצל הבת שלי, מביאים לכיתה את כל הספרים והמחברות בתחילת השנה ושומרים שם.

מביאים הביתה רק כשיש שיעורי בית או כשמסיימים ספר.

אצל הבן שלי שומרים את הספרים שלא בשימוש בבית, וכל פעם מביאים לכיתה ספר חדש שמתחילים.

צריך שיהיה מקום למכשירי כתיבה ומחברות ספייר, שיהיו עוד למקרה הצורך.

זה תלוי כמה אתם קונים מראש, וכמה תוך כדי השנה.

לנו יש סלסלה עם כל הציוד. בינתיים זה מספיק לשני ילדים.

יש לי מדף בארון לכלי כתיבה ספייר ומחברות וכד' של כל המשפחה 

ואין שולחן כתיבה בחדר אלא כולם עובדים בסלון, גם הגדולות כולל תיכוניסטיות אוהבות לשבת בסלון ולעבוד

על הרצפה \ שולחן אוכל.

מבחינתנו פינת עבודה מיוחדת זה מיותר.

גם ככה בכיתה א' הם יצטרכו ליווי צמוד ממך בשיעורי הבית, אז זה הכי נוח.

לדעתי כדאי מדף למחברות ולספרים, ומגירה עבורך למכשירי כתיבה ומשם כל פעם תתני להם (כל הזמן חסר משהו בקלמר)

קנינו לה כשהתחילה כיתה א'. אחר כך הבנו שבגיל הזה ממש אין צורך בשולחן כתיבה, כי נוח להם יותר לעבוד בסלון ליד אמא ולהיעזר בה...

אצלנו לבנים כמעט אין שיעורי בית בגיל הבוגר. בגיל הצעיר הם עובדים בסלון.

לבת השנייה יש שולחן מתקפל קטנטן ליד המיטה, ולבת השלישית (בכיתה א') יש שולחן ילדים מעץ שבעלי בנה לה פעם. היא דווקא אוהבת לפעמים לעבוד בו, לאו דווקא על שיעורי בית אבל גם עליהם. אבל היא חריגה לגילה...

אז לא צריך לקנות שולחן כתיבה (ואם קונים, אז אפשר לקנות אחד רחב), כן כדאי לחשוב כבר עכשיו איפה יאוחסנו הספרים והילקוטים שלהם (במקום שבהישג ידם).

הבת שבכיתה ז לפעמים יושבת לעבוד לבד בחדר.

לפני זה, זה לא רלוונטי לדעתי

זה לא באמת כיף להם לשבת בחדר לבד

וגם בכיתה א לא עובדים ככ הרבה זמן רצוף בישיבה במקום אחד

שולחן מסודר וכיסא וכו מעצמלה
בפועל- עבדו רק בשולחן בפינת האוכל.
עם הקטנים יותר שעכשיו בבית הספר, אין לנו מכתבה. הכל בפינת אוכל.
יש להם רק מדפים מסודרים לספרים ומחברות...

לא הלכתי להתאמה חוזרת (לא לוקחת אחריות כמובן)

כן אני מוודאת כל פעם שאני מכניסה את הדיאםרגמה שצוואר הרחם מכוסה ושהיא יציבה.

הלכתי לפגישת התאמה אחרי לידה, זה היה זול יותר כי התאמה ראשונה עשיתי אצל מישיהי שעושה ב2 פגישות,

תכלס לעתיד יכול להיות שלא אלך. היא בדקה מה שאני בודקת בעצמי כמעט (כן עברה גם על כל ההיקף ואני לא מצליחה לעבור ממש על הכל) ולא כמו המתאמת הראשונה שלי שממש עשתה התאמה הרבה יותר מקיפה.

1. לא

2. לא יודעת, אבל אחרי לידות תמיד ביקשתי מהרופאה שתבדוק אם זה עדיין מתאים ואף פעם לא השתנתה במידה למרות שעליתי וירדתי הרבה במהלך השנים

3. אף פעם לא הלכתי למתאמת שעלתה כסף, רק רופאה בקופה.

לא הלכתי

לוקחים סכום מופחת

תלכי על מיינקס, זו דיאפרגמה טובה בפער מהאחרות

אמרה לי את זה המתאמת והרגשתי בעצמי

תקשיבי זה נשמע סכום עהק אבל לרוב זו השקעה חד פעמית

ושווה את ההשקעה בגוף כדי להיות בלי הורמונים...

אבל אל תלמדי ממני

1. לא

התאמתי לראשונה לפני 9 שנים ו4 לידות, מאז לא התאמתי שוב. משתמשת באותה דיאפרגמה.

3. בטוח שלא.

והקושי שלך מולה, ממש כדאי להימנע.

את רוצה להצליח להביא את עצמך במלאות במקום שבו תעבדי, ואם את מכירה אותה ואת עצמך לידה ויודעת שזה יהיה מאוד קשה, למה לך להיכנס למצב כזה?

תתפללי שהקב"ה יכוון אותך למקום הנכון. אני התחתנתי סמוך אחרי סיום הלימודים שלי ועשיתי הפסקה של שנה מהוראה, ותוך כדי ההכנות לחתונה חברה מהלימודים ממש "נזפה בי" שאני לא מחפשת עבודה וזה כבר סוף שנה ואני צריכה לחפש מקום. אבל אני הרגשתי שתוך כדי ההכנות לחתונה זה יותר מדי, וב"ה חודש אחרי החתונה חברה סיפרה לי שאח שלה מחפש מורה שתעבוד איתו והגעתי לבית ספר מצוין.

את צודקת.

אני צריכה להתחזק במידת הביטחון, כי אני פשוט חוששת לא למצוא...

אני מתלבטת אם לבטל את הריאיון שקבעתי שם, כי גם ככה עמוס לי עכשיו בטירוף, ולנסוע לשם זה יהיה ממש מאמץ...

מה את אומרת?

מה הסיכויים שאחרי הראיון תרגישי בנוח לעבוד עם האישה הזאת? נמוכים מאוד.

אז תקלי על עצמך עכשיו.

למקום שהייתי יודעת שיהיה לי מורכב בו

ונשמעת ממך שזה יכול ממש להשפיע עליך

אז אני לא הייתי עושה בכלל ראיון. בייחוד שזה גם לא מספיק שעות עבורך.

בדקת בתיכונים אחרים? מציעה לך לחפש במקומות אחרים ולחשוב אולי עדיף להתפשר על לימוד יסודי או חטיבה נניח, אם זה מקום טוב יכול להיות שתראי שזה דווקא בסדר לך

כמעט לא מחפשים מורים למקצועות שלי

מורה שיוצאת לשבתון) ודווקא קרוב לבית שלי, אבל המשכורת נמוכה משמעותית מאשר בתיכון, וגם החומר שונה, אז אצטרך להתחיל להכין חומרים מהתחלה).

ולא הייתי בוחרת לפי משכורת.. אם תהני שם זה שווה את זה גם אם יותר נמוך..

להכין חומרים זה קורה ואת תסתדרי אם את אוהבת את העבודה..

השאלה היא איך האווירה שם, איך הצוות וכזה...

לגבי המקום השני לא נשמע כזה שווה להגיע למקום בשביל 4א שעות .. אבל תלכי לפי הלב שלך

לפעמים בדברים האלה כדאי לפתוח כמה שיותר אופציות..

מקסימום תגידי אחרי הראיון שאת לא רוצה..

אני בדעה שמכל התנסות לומדים משו, אז מקסימום הראיון שם יחדד לך יותר מה את רוצה...

אבל אם מרגיש לך שלא בא לך ללכת לראיון אז לא! לכי עם הלב, תתפללי לה' ובע"ה יישלח אלייך הדברים הכי נכון עבורך. בע"ה!

זה גם לא מספיק שעות, הייתי ממשיכה לחפש אולי מתגמשת, במקצוע/ בגיל וכו...  

ומתפללת על זה. ספציפית.

בירושלים יש בהדסה עין כרם את נילי ינאי נראה לי ובהר הצופים את פרופ יגל אולי?

במרכז יש אסותא עם כמה רופאים מומלצים, מי יותר מי פחות.

מאמינה שגם בצפון ובדרום יש מקומות טובים. תלוי בעיקר איפה את 

אזור השרון, קצת צפון,

אם יש משהו ממש מומלץ אסע בשביל זה גם לירושלים או למרכז

אין לי למה להשוות אבל הוא היה ממש אחלה, נעים ואמפתי ומקצועי.

לא כאב במיוחד.

עשיתי שם לא מזמן

קודם כל, זמינות תורים יחסית טובה, ביחס למקומות אחרים שבדקתי.

ביום שאני הייתי, נתנו לי שני רופאים שאני יכולה לבחור מביניהם:

ד"ר ניר דובדבני, מנהל היחידה

ד"ר יעל פסטרנק

שניהם אמורים להיות טובים ומקצועיים

על דובדבני גם מצאתי הרבה ביקורות חיוביות באינטרנט, על הרופאה לא ראיתי ביקורות בכלל.

בכל אופן, בחרתי לעשות אצלה פשוט כי היה לי יותר נוח אצל אישה. והיה ממש טוב, חששתי מאוד לפני כן

זה לא כל כך נעים, אבל באמת שבסך הכל זה היה ממש ממש בסדר.

עובדים בצורה סטרילית, אז בהתחלה עושים אולטרסאונד לבדוק את המיקום המתאים לדיקור. אחר כך מעבירים אלכוהול וחיטוי על כל הבטן, ואז לאורך כל הבדיקה הרופאה עם אולטרסאונד כדי לוודא את המיקום ובמקביל מבצעת את הדיקור. האחות תעשה את השאיבה של הנוזל.

הדקירה עצמה הרגישה לי כמו דקירה של בדיקת דם, אחר כך מרגישים מעט לחץ בגלל השאיבה. וזה נגמר תוך דקה. באמת באמת לא נורא. (אני גם פחדתי מאוד לפני כן)

ישאירו אותך לכמה דקות מנוחה, וזהו. חוזרים הביתה למנוחה בהתאם להנחיות שתקבלי. לי לא כאב אחר כך בכלל. 

ובהצלחה!

מבינה אותך ממש, על כל החששות

אנחנו עשינו גם nipt אחרי התוצאות של סקר שליש ראשון, כדי לתת עוד אינדיקציה (זו גם בדיקת סקר, היא לא במקום מי שפיר). אפשר לקבל החזר מהסל הריון של הקופה אם יש לך ביטוח משלים.

אפשר רק משבוע 18 (או 17, אבל לנו אמרו שעדיף 18)

וזה הרבה זמן לחכות בחוסר וודאות

רופאים ששמעו שניפט יצא תקין, אמרו שרוב הסיכויים שגם במי שפיר הכל יהיה בסדר. אז זה לא אומר שאפשר לסמוך על זה, אבל זה כן מרגיע או נותן כיוון.

למשל, יש מקומות שמאפשרים לעשות מי שפיר כבר משבוע 17, אבל ממליצים מ18 כי זה נחשב בטוח יותר.

אם חס וחלילה הייתה יוצאת תשובה לא טובה בניפט, השיקול דווקא היה לעשות כמה שיותר מוקדם כדי לקבל תוצאות מוקדמות כמה שיותר, גם אם זה אומר לעשות כבר ב17. זו גם ככה בדיקה שעושים יחסית מאוחר, ולוקח לתוצאות זמן.

ואעשה השבוע חלבון עוברי..

תוך כמה זמן התוצאות של מי שפיר?

אמרו 3-4 שבועות

אם את בשבוע 16 ועוד לא קבעת תור, ממליצה ממש להתקשר מחר ולנסות לקבוע.

את חלק מהמקומות היה לי קשה להשיג (חזרו אליי רק שבוע אחר כך)

לניאדו חזרו אליי תוך יום

אסותא היה גם ממש קל להתקשר ולהזמין תור, אבל זמינות תורים של חודש קדימה לפחות

עשיתי בבלינסון וכל פעם היו שם רופאים בכירים שעשו את הדיקור

לגבי כאב- זו לא בדיקה נעימה, אבל לא כואבת, יותר הרגשה של אי נעימות ולחץ.

ממליצה ממש לדאוג למנוחה אמיתית אחרי, אני פשוט שכבתי או ישבתי במשך יומיים ולא עשיתי כלום.

החשש ממש ברור ומובן, אם יש עוד משהו, מוזמנת לשאול בשמחה

אני באמת ממש חוששת.

אולי לנסות לבוא פחות.

מכירה סיטואציה קצת דומה שאמא שלי מעירה הרבה ובעיקר לי.

אני פעם שלחתי לה הודעה שקשה לי עם ההערות וזה עזר עכשו היא מעירה פחות.

בכל מקרה ממש מבינה אותך!

ובגלל זה עד עכשיו הבלגתי

אבל זה מאתגר כי תמיד ההערות האלה כל כך מורידות, מה שנאמר ואיך שנאמר.

גם הסכמים שלי ושל בעלי שמטבע הדברים ידועים לכל- היא מגנה את ההסכם ומזלזלת למרות שהיא יודעת כמה ההסכם הזה לטובתי.

ודיברתי איתה, וגם קרה היא לבד התקשרה והתנצלה כי שמה לב שזה לא בסדר להתערב.

אבל זה באמת הורס

אני לא יודעת באיזה הסכם מדובר ולמה לגיטימי שהוא ידובר מחוץ לזוגיות שלך עם בעלך

אבל אם קשה לאמא שלך לקבל את זה והיא פורקת את זה בכל מיני מצבים שמביכים אותך אז אולי לשתף אותה פחות בעניין ? אלא אם זה זה מצב שאין לך ברירה..

נשמע שלאמא שלך קשה לקבל את זה והיא ממש כואבת בשבילך, אני משערת שזה נובע מדאגה עבורך,

כואב לי בשבילך שזה מתבטא ככה 

אבל יש דברים שאי אפשר להסתיר

נגיד אני לא נוהגת ובעלי לוקח ומחזיר אותי למקומות (באמת באסה, אבל מדובר בטראומה של שנים)

או שאני בבית עם הילדים חינוך ביתי והוא מפרנס.

אפשר להסתכל על זה ככל הכבוד ואפשר להוריד ולהגיד שמסכן הילד ו"אני כמו מלכה בבית ובעלי עובד כמו חמור"

לבוא קצת פחות עד שהגבולות יהיו יותר ברורים...

חיבוק גדול!!!

ולהיכנס בינך לבין בעלך זה קו אדום.

זה ממש לא שייך.

שלום בית קודם לכל

יואו חיכינו איתך

איזה מרגש

זוכרת את כל הסיפור של תחילת ההריון

מרגש מאוד !

הרבה נחת להתאוששות קלה 

בסוף זה קרה...

מרכז יהל - מרכז ייעוץ והדרכה לחיי אישות

ארגון ותיק ופעיל בתחום שאת מחפשת - עם עשרות פודקאסטים ומאמרים מצויינים

לדעתי הרבה יותר יעיל, ואם גם בעלך בקטע לטפל בעצמו, אז בכלל.

בסוף המון הקונפליקטים הזוגיים סובבים סביב פצעי ילדות אחד של השני שנפגשים. לכן לנו טיפול אישי עזר הרבה יותר.

בקשר לפודקאסטים יש של אסתר פרל ( באנגלית)

יש את הפודקאסט של פאולה וליאון ( לא יוצאים פרקים חדשים אבל יש שם אוסף של הקלטות טובות)

וכל פודקאסט של התפתחות אישית יעזור.

יש פודקאסט שנקרא מטהרת לעצמי- פודקאסט בכל נושאי הבית היהודי, זוגיות, נשיות, טהרה ומה לא…

אולי תמצאי שם תכנים גם בשבילך.

ובהצלחה רבה! 

זה נקרא מעוררות אהבה, יש שיעור פעם בשבוע על זוגיות מאנשי מקצוע /רחלי ורוחמה. שבוע אחרי זה זום הרחבה עם שאלות.

אבל ההיילייט של התוכנית זה קבוצת עבודה בוואטספ, הם קוראות לזה חדר מיון של זוגיות. את מגיעה עם הבעיה בזמן אמת ויש שם נשות מקצוע מדהימותתתת שנמצאות איתך ומפרקות איתך ביחד לפי הלימוד.

גם שמעתי מלא המלצות וגם הייתי  בעצמי ואני מרגישה את השינוי.

ממליצה 

אני אישית מאוד מתחברת בנושא זוגיות לפודקאסטים של:

- שושי זליקוביץ  

- רחל בולטון

- נחמי בצון

הן מדברות הרבה על להתמקד בהתקדמות אישית

הלוואי שתתחברי ויעזור גם לך ❤️

יש בספוטיפיי

אשה ללא מאמץ

את רחל ונחמי אני מוצאצ דרך יוטיוב 

גם אנחנו היינו אחרי טיפול ארוך

שנראה שלא צלח

ועכשיו אנחנו בטוב ב"ה

לפעמים לוקח לדברים זמן לשקוע

כל עוד יש רצון

לא לוותר

עוד יבואו ימים טובים

קפצו לי סרטונים שלה בפייסבוק ונראה לי שהיא גם עושה קורסים

יש לה תכנים מדהימים שמשנים את החשיבה