אז הגענו לאותה מסקנה
למסקנה הצפויה
הרגילה
אבל בדרכים שונות
מסיבות שונות

כן גם אמא אמרה
צריך שנה
שנה לעצמי
שנה לתורה
שנה נקיה

נקיה ממחויבות
אחרי שנתתי משלי לחברה
אני גם צריך את החברה
אבל עכשיו קצת אגואיסטיות
עכשיו קצת ללמוד עם עצמי
קצת להתגדל עם עצמי
קצת לעלות עם עצמי
בקיצור לבנות את עצמי

להתבודד
לשבת
לחשוב
להקשיב
להסתכל
להתקדם
לתכנן
לבנות
לאסוף
להיבנות

להיבנות קצת לבד
למצוא בתוכי את המיוחד

שאני אהיה חצי שלם
אולי קצת פחות חולם

ואז אחרי שנה נדבר

בינתיים זה מחכה על המדף
למתי שאסיים לחשוב
כשאהיה מתוכנן
אפשר יהיה לשאול
האם הגיע הזמן

כן אני חוזר על עצמי אני יודע
אבל שעתיים חזרתי על עצמי

אמא אומרת ככה
ואני: "את בטוחה?"
והיא עוד פעם אומרת ככה
ואני: "אבל יש מדוכה"
והיא לא מחייבת
אבל עדיין חושבת
שכן עדיף ככה

בסוף ההחלטה היא שלך

אני יודע שההחלטה היא שלי
ואני כבר החלטתי
אבל עכשיו גם תקווה אין לי
ואת הכל פתאום הצפתי

את הכאב
הגעגוע
את הדמעות
והרצון
יקח לי עוד שבוע
לא להיות בדיכאון

ויצאתי מבולבל
ואני רוצה לנגן ולא יודע..
אם הייתי בישיבה הייתי נוסע לים עם האופניים
נוסע בטיילת ויושב
יושב ופשוט חושב
הכל מול הרוח הנושב
מול הנפש האויב
האויב אבל הכואב
הכואב והדואב



למי שלא שם לב יצאתי מבולבל..