פרשת השבוע פותחת בפסוקים:


אומר המדרש (ילקוט שמעוני שמות פרק לה רמז תח): "אמר הקב"ה, עשה לך קהילות גדולות ודרוש לפניהם ברבים הלכות שבת כדי שילמדו ממך דורות הבאים להקהיל קהילות בכל שבת ושבת ולכנוס בבתי מדרשות ללמד ולהורות לישראל דברי תורה איסור והיתר כדי שיהא שמי הגדול מתקלס בין בני" (הובא בדברי 'אור החיים הקדוש' - שמות לה, א).

ואומר רש"י: " ויקהל משה - למחרת יום הכפורים כשירד מן ההר".
שהרי ביום הכיפורים נתנו לוחות שניות, לאחר שמשה נעדר מהארץ כמאה ועשרים יום פחות יומיים. כי הוא עלה בז' בסיון וירד בי"ז בתמוז. עלה שוב בי"ח בתמוז וירד בערב ר"ח אלול. עלה בר"ח אלול וירד ביום הכיפורים שאז קיבלו לוחות אחרונות. ואמר לו ה': מעתה יקבע יום זה למחילה וסליחה.
עיין תענית דף ל' ע"ב ושם הגמרא אומרת: "בשלמא יום הכפורים משום דאית ביה סליחה ומחילה יום שניתנו בו לוחות האחרונות".

ועיין רש"י (שם ד"ה "שניתנו") שהאריך בחשבון הימים ששהה משה בהר סיני, וז"ל: "שבי"ז בתמוז ירד משה מן ההר תחלה ושיבר את הלוחות, ובי"ח טחן את העגל ודן את הפושעים ועלה למרום, נשתהה שם שמונים יום, ארבעים יום עמד בתפלה דכתיב (דברים ט) 'ואתנפל לפני ה' ארבעים יום וארבעים לילה', וארבעים יום עמד כבראשונה, חשוב מי"ז בתמוז עד יום הכפורים והוו להו שמונים יום, שנים עשרה שנשתיירו מתמוז דהוא חסר, ושלשים דאב, ותשעה ועשרים דאלול הרי אחד ושבעים, ותשעה דתשרי, הרי שמונים יום. וליל צום השלים כנגד לילו של י"ז תמוז דלא הוה בחושבניה דהא נפק ליה כבר בשעה שעלה השתא הוי להו פ' שלמין לילה ויום ובוקר יום כפור ירד שהוא עשרה בתשרי ואותו היום נקבע ליום כפור להודיע שמחל וניחם על הרעה אשר דבר לעשות לעמו ועל כן נקבע צום כפור בעשרה בתשרי כך שמעתי", עכ"ל.
[מאת הרב מרדכי אליהו]

בעזר ד'!

רחל- ח"ח לך.
שנזכה להגדיל תורה ולאדירה

כוחו של מעשה גשמי


משה מציין דווקא את משקל התרומות ולא את ערכן. המשקל מסמל את הצד החומרי של הדבר, ולכן בתרומת המשכן נמנים הדברים דווקא לפי משקלם


אלה פקודי המשכן (שמות לח,כא)

פרשת פקודי נפתחת בפסוק1 "אלה פקודי המשכן", ובהמשך מופיע דיווח על כמויות הזהב, הכסף והנחושת שנאספו לצורך עבודת המשכן, ועל השימושים שנעשו בהן. מפרשים מסבירים2, שמשה רבנו ראה צורך למסור דין-וחשבון מפורט של כל הנדבות שעברו תחת ידיו, ובכך להורות לגבאי-הצדקה את חובתם להיות נקיים מה' ומישראל.

אולם עיון בדיווח זה מגלה מיד כי הוא חלקי ביותר. מופיע פירוט של השימושים בכסף ובנחושת בלבד, אך אין פירוט על שימושיו של הזהב.3 גם הסיכום של הכסף מתייחס רק לתרומת 'מחצית השקל' ולא לתרומות שניתנו כחלק מנדבת המשכן.4 אין דיווח של עשרה חומרים נוספים (תכלת, ארגמן וכו') שניתנו לצורך המשכן. כמו-כן, התורה סיפרה שהתרומות היו "והותר"5, ואין פירוט כמה היו העודפים ומה נעשה בהם.

ניהול חשבון

רש"י אומר, שכאן "נמנו כל משקלי נדבת המשכן". כלומר, אין כאן יומרה להגיש דוח מפורט של כל הנדבות ושימושיהן, אלא לפרט את משקל הנדבות העיקריות שניתנו למשכן.6

התורה מספרת לנו בכך, שמשה רבנו, כממונה על הקמת המשכן, ניהל חשבון של כל התרומות והנדבות. לכן אין צורך לפרט את כל הפריטים ואת כל החומרים ושימושיהם, אלא די בפירוט כללי של החומרים העיקריים. דוגמאות אלה מלמדות, שמשה רבנו ניהל את כל התרומות כראוי לממונה אמיתי.7

ביצוע וכוונות

ברשימה זו יש דבר בעל משמעות עמוקה. משה מציין דווקא את משקל הדברים ולא את ערכם. משקל מסמל את הצד החומרי של הדבר, ואילו ערכו מסמל את צידו הרוחני, ובתרומת המשכן נמנים הדברים דווקא לפי משקלם.

בחיי האדם, 'משקל' מסמל את עצם העשייה, וה'ערך' מסמל את הכוונות והמשמעויות הטמונות בה. כשיהודי מקיים מצווה, יש כאן עצם המעשה של קיום המצווה, ויש הכוונות והתחושות שעומדות מאחורי המעשה היבש. והנה, לגבי עשיית משכן לה' מציינים דווקא את ה'משקל' - את עצם המעשה.

מטבע של אש

יש כאן הוראה נצחית, שהמשכן שכל יהודי צריך לעשות לקב"ה אינו נעשה רק על-ידי פעילות רוחנית של כוונה ורגש, אלא גם על-ידי פעולה גשמית, ארצית. כשיהודי עושה מעשה גשמי אשר "פוקד על-פי משה" - נעשים המעשים הגשמיים שלו משכן לשכינה.

ועד כדי כך, שגם ה'מטבע' שיהודי נותן, נעשה "מטבע של אש"8 - הוא נעשה חדור באש הנשמה האלוקית שבקרבו.9 בכך אכן נבנה משכן פרטי לה', ודבר זה ממהר עוד יותר את בניין בית-המקדש הכללי השלישי, שבו יתגלה הקב"ה בעצמו תיכף ומיד ממש.

שבת שלום לכולם
הדבר תורה לקוח הפעם משיחותיו של הרבי מליבאוויטש

אמרתי את זה בשבת אירוחי בשומריה

אז ככה:

כתוב על בצלאל שה' ממלא אותו רוח אלוקים חוכמה תבונה ודעת.. המדרש אומר שבצלאל כבר היה חכם. נשאלת השאלה: מה זאת אומרת שהקב"ה ממלא אותו חוכמה אם כבר היתה לו לפני זה?

משל: איש שבא ליקנות אצל החנווני ומביא כד ריק של שמן או יין או דבש.. החנווני לא שואל אותו מה הוא רוצה ליקנות אלא מריח את הכד ולפי הריח הוא נותן לאדם את המוצר!

ככה גם ה'- ממלא חוכמה את מי שחכם! מי שכלי לחוכמה הקב"ה נותן לו עוד... שבוע טוב 

נחשב פרוגרסיבי מדי?