הכרית הכחולה עם התמונה שקיבלתי ליום הולדת 15, הכרבולית הכחולה שמלטפת את רגליי במסירות והכרית הנוחה, דרכה אני צוללת אל חלומות פז.
האוזניות תחובות באוזניי, משמיעות מוזיקה מחבקת.
ופתאום, הכל מתחיל לצוף.
המחשבות, שחודש שלם הנחתי בצד. עכשיו, הן לא שואלות שאלות. הן פשוט מציפות את הראש והלב. והכל מתחיל להיות בוער מידי, כבד.
אני לא מצליחה לנשום. אתן חונקות אותי, מחשבות יקרות.
אני רוצה להרפות ולא לחשוב.
רוצה לשאוף אויר צח ולהתרגע.
להתרפק אל עולם המוזיקה בלב רגוע.
להתרפק אל עצמי ברוגע נפשי.
ואני לא מצליחה.
הבטן מתחילה לכאוב. זה תמיד משפיע פיזית.
מתי אפסיק להתהפך על משכבי בלילות?
מתי אפסיק לעשות טעויות, פעם אחר פעם?
מתי אאזור אומץ, עז וכח בלתי נגמר, ופשוט אומר את שצריך, אעשה את הנדרש?
די, אני רוצה להרפות.
בואו נלך לישון. רגועים. כמו אצל הרבי.
בואו נתחבק, מלא מלא. ונאהב.
בואו נחלום על טוב.
בואו נראה טוב.
הקב"ה, אני אוהבת אותך, תודה.

- לקראת נישואין וזוגיות