מעניין אותי מה דעתכם ? הילד למד סוכריות אואנונימי (פותח)

 

מעניין אותי מה דעתכם ? הילד למד סוכריות או משניות ?

 

בשבת אחרי הצהריים, הלכתי לבית הכנסת להתפלל "מנחה". ראיתי שם אבא לומד עם הילד שלו משניות. בסיום הלימוד, הושיט הילד את ידו לכיוון האב, והאב נתן לו סוכריה על מקל. חשבתי לעצמי. מה הילד למד ? האם הוא למד משניות או למד סוכריות ?

 

חזרתי הביתה, ובסעודה שלישית, ספרתי לילדים מה ראיתי ושאלתי אותם מה הילד למד "סוכריות או משניות" ?

 

להפתעתי, כל הילדים, ללא יוצא מן הכלל, אמרו שהילד למד סוכריות. אמרתי להם שהבנתי קטע ב"זוהר" בעזרתם. ב"זוהר" מופיע מאמר בו רבי יצחק אומר שמי שעובד את השם (מקיים מצוות או לומד תורה) על מנת לקבל פרס עליו נאמר הפסוק "לֹא תִהְיֶה לוֹ כְּנשֶׁה" . רבי שמעון בר יוחאי אומר שעליו נאמר הפסוק "בַּחוּץ תַּעֲמֹד" (וְהָאִישׁ אֲשֶׁר אַתָּה נשֶׁה בוֹ יוֹצִיא אֵלֶיךָ אֶת הָעֲבוֹט הַחוצה) . מה פירוש המחלוקת ?

 

רבי יצחק אומר שמי שעובד את השם ע"ל לקבל פרס, זה לא יפה. הוא מתנהג כמו נושה, שהוא עשה "משהו" לקב"ה, ומיד מושיט את היד, ורוצה את השכר, הוא למד משניות, אבל זה לא יפה. רבי שמעון בר יוחאי אומר שהוא, ע"י רצונו לקבל פרס, הוציא את עצמו כלל מעבודת השם. "בַּחוּץ תַּעֲמֹד", הוא למד סוכריות, לא משניות.

 

הילדים שלי "פסקו" כמו רבי שמעון בר יוחאי. נהניתי.

 

מה דעתכם ?

"מתוך שלא לשמה יבוא לשמה"... =]שירה =)
זה לא כזה נורא. הוא בכל זאת למד, ויש לו על זהאתיולה החתולה

בס"ד

זכויות! זאת עדיין מצווה!

אולי ברמה יותר נמוכה. אבל עדיין.

לא אהבתי:"למד סוכיות"...  

למד משניות (ועל זה-כל הכבוד לו) וקיבל פרס סוכיות. "מתוך שלא לשמה יבוא לשמה!" שירה צודקת!

 

ויש לי שאלה, יש לנו באולפנה מדרשה-בנות שרוצות ללמוד תורה, אמונה וכו'... מעבר לשעות הלימודים, בלי מבחנים, ש"ב, וכו'...

יש שני שיעורים, ובינהם הפסקה קצרה שבה מקבלים וופלים, עוגיות וכו'...

אז זה נקרא "ללמוד וופלים...", זה ממש לא בשביל זה!  

לענ"ד. (הקובעת.. סתם.. ;))

גם אם הוא למד על מנת לקבל סוכריהאנונימי (פותח)

הוא לא למד סוכריות, הוא למד משניות.

וקיבל תגמול גשמי, כי הוא ילד, וילדים זקוקים לתמריצים.

קשה לשכנע ילד ללמוד בלי לקבל פרס, מבחינתו שכר בעולם הבא ולשם שמים, לא ממשיים, הם לא בלקסיקון של ילד.

שירה, נראה לי לא יבוא, אלא בא.

נראה שאוליliki

ב"ה

דווקא יש יתרון בפרס. הילד לומד שלימוד משניות הוא דבר "מתוק".

זה כנראה גם תלוי בהתיחסות ההורה לפרס ולמשניות. אם ההורה מראה שהפרס כבודו במקומו מונח והוא רק פרס ומצד שני הוא מייחס את רוב החשיבות למשניות הרי שהילד עושה לבד את האחד פלוס אחד.

בסופו של דבר הדבר שיגרום לילד לבוא וללמוד את המשניות זה הממתק ובזמן הלימוד עצמו ניתן לייקר את הלימוד עצמו ע"י דיבורים עם הילד וכדו'.

לא נראה לי שלומר שנתינת פרס זה דבר משולל מעיקרונו אבל גם ישנה הדעה האומרת שאין עניין פרס בדברים שהילד צריך לעשות מתוך חובה (ולא מעשה שהוא יוצא מגדר הרגיל) לדוג'-לסדר את חדרו.

 

תגובהלהבת-כוח

אני אומנם לא במיוחד מסכימה עם העיקרון של נתינת פרס אחרי לימוד תורה, כי תהיו בטוחים שהרבה ילדים כן הולכים לשם בשביל הממתק, (אחים שלי למשל, ועוד הרבה ילדים). יש בשבת תפילת ילדים אחרי התפילה של כולם וברור שחלקם אכן שם בשביל הפרס, אבל מה? הם באים! עובדה שאני גדלתי על אותו עיקרון ואני הולכת לבית כנסת בימינו גם בלי הפרס.

לדעתי זה עיקרון מוטעה, שבימינו כנראה מאוד נצרך.(כמון שיש יוצאי דופן, ולפעמים זה דבר מבורך, אבל בעיקרון).  בסרטים המצויירים על רש''י, יש סרטון אחד שבו ילד קטן בן שלוש אחרי חלקה אני משערת, בא ומלקק דבש מאותיות התורה כדי שתהייה התורה מתוקה. אני מקווה שחלק גדול מהעניין של הסוכריה נובעת מאותו עיקרון, כדי להמתיק את התורה, ההנאה מהתורה ובנוסף ההנאה מהדבר המתוק, שביחד יצא מתוק בלב ומתוק בלשון.

בעז''ה שנזכה ללמוד תורה בלי שום שכר, מלבד השכר של העונג העצום והזכות הגדולה שנפלה בחלקנו בלימוד תורה!

חרבונה... אני במקומך ממש ממש לא הייתי נהניתmama

חז"ל אמרו "מתוך שלא לשמה בא לשמה", ויש עניין למשוך את הילד אל לימוד התורה בממתקים או דברים אחרים שמעניינים אותו, ובעזר השם כשיגדל, הוא ירצה ללמוד לא בשביל הסוכריה.

לבטל את הלימוד שלו והמעלה הגדולה שבצידו בגלל איזה סוכריה שהוא מקבל בסוף זה לעניות לדעתי ממש לא נכון.

רציתי להגיד עוד משהו אבל שכחתי. משמים. אולי בהמשך אזכר ואוסיף.

בהצלחה לכולם.

הרמב"ם כותב,זלמן לוי

הרמב"ם כותב שבחינוך, בהתחלה מושכים את הילד עם ממתקים וכד'. אח"כ עם בגדים וכשגודל יותר עם כסף וכו'. עד שיבין את ערך הלימוד.

בקיצור ברור שזה נחשב לימוד רק שעדיין הילד לא מבין את ערך הלימוד ולכן מושכים אותו עם דברים שהוא אוהב עד שיבין.

כולם צודקים, לגבי ילדים, ומה תגידו על מבוגרים ?אנונימי (פותח)
ברור שמבוגרים זה שונהmama
ואין מקום להשוואה בכלל בין לימוד של ילדים (שנמשכים בגלל הפרס), לבין לימוד של מבוגרים מאותה הסיבה.
זה ילד.יורבית

ילד זה לא כמו אדם בוגר, שיודע בדיוק מה הדרך הנכונה ובחירה החופשית מלאה בידיו. ילד צריך שילמדו אותו, שיתנו לו רמזים לאן ללכת!
להבדיל אלף אלפי הבדלות- כשמאלפים חיה, שמים לה נגיד אוכל איפה שהיא אמורה ללכת. כדי להראות לה סימנים..
ככה אנחנו מראים לילד מה חיובי, לאט-לאט הוא גדל ומתפתח ומבין את העומק של מעשיו, ואז הוא כבר לא זקוק לסוכריות.

לא מחייב!זלמן לוי

לפעמים גם ממבוגר צריך שימשכו אותו, אולי לא אותו הדבר כמו ילד אבל עדיין. בד"כ גם מבוגר זה יגמר יותר מהר, כי הוא יבין יותר מהר את הערך של הלימוד.

נכון שבד"כ זה לא ככה, ומבוגרים לא צריך למשוך, אבל תמיד יש יוצאי דופן, ואותם באמת לא נמשוך עם סוכריה, אלה עם דברים אחרים כמו כסף, כבוד וכו'.

--הסנה-בועראחרונה

בס"ד
בדיעבד זה בסדר.אחרי הפעולות נמשכים הלבבות. אמנם מתישו סוכרי'ות לא יעניינו אותו כל כך כמו עכשי'ו, אבל מתישהו, אם מלמדים אותו נכון, יהיה לו חשק גם לבד.

לכתחילה, נראה לי שלא נכון לחנך ככה. כי כמו שאמרת, אנחנו צריכים ללמוד משניות ולא סוכרי'ות. צריך לשדר לילד אותה התלהבות לפחות ממשנה כמו לסוכריה, וזה יתמע אצלו.

בעקבות הטיסה של פליי דובאיאריק מהדרום

אני בשיעור אצל הרב שאל "מאיפה פרץ להם בנחיתה לשיר עוד אבינו חי? הרי בדרך כלל שרים הבאנו שלום עליכם, למה דווקא השיר הזה פרץ להם?" ואז זה הכה בי "רגע! זה שיר על יוסף! האושפיזין דידן"

כשהם נחתואריק מהדרוםאחרונה

בבין השמשות בין אהרון ליוסף

נטילת לולב ביום טוב שחל בשבת בארץ ישראלדורש טוב לעמי

מה דעתכם בעניין?

לפני שנים אחדות הרב ישראל אריאל הוציא ספר בשם "שופר ולולב בשבת" שבו הוא קורא גם לתקוע בשופר בשבת, לפחות בירושלים, וגם ליטול ביום טוב ראשון שחל בשבת.

אך תכל'ס אלה שתי סוגייות נפרדות לחלוטין, ובעוד לא השתכנעתי בכלל לגבי שופר, לגבי לולב אני מוצא טעם רב בדבריו.

בקיצור נמרץ, שלוש טענות חשובות לחזק את האמירה לפיה צריך ליטול לולב ביום טוב ראשון שחל בשבת בארץ ישראל, (לא בחול המועד, ולא במועד בחו"ל, בבית, ולא בבית הכנסת):

א) יש סיבות טובות להניח כי הסוגייה השנייה (בבלי סוכה, מד.) שסותרת את מסקנת הסוגייה הראשונה (שם, מג.) היא בעצם תוספת מאוחרת, כנראה של חכמי בבל בדורות שאחר חתימת התלמוד, שפשוט חולקים על מסקנת התלמוד. כל הסגנון שם תמוה, הלשון - אינה כלשון התלמוד, והשינוי של 180 מעלות מכל מה שקדם בסוגייה, מעורר קושי רב.

ב) המנהג בפועל בארץ ישראל בתקופת האמוראים ובדורות שאר חתימת התלמוד היה ליטול לולב ביו"ט שחל בשבת. כמבואר בירושלמי (עירובין פרק ג הלכה ט), בספר החילוקים, ובפיוטי הקליר. והרי לכל אורך הדיון בגמרא: אמוראי בבל, שלא ידעו מה המנהג בארץ ישראל, ניסו לברר זאת, ולקבוע הלכה למעשה על פי אותו מנהג, ואף המסקנה הדחוקה של הסוגייה השנייה מבוססת על חשבונות הלכתיים שמטרתם ליישב את ההלכה עם העדות של אמוראים שדיווחו על המנהג בארץ לגבי מצוות ערבה בשבת!

ג) גם אם נקבל לחלוטין את מסקנת הסוגייה השנייה בגמרא, לפיה בני ארץ ישראל בטלים כלפי בני בבל, ולכן אין ליטול לולב גם בארץ, כדין חוץ לארץ, יש מקום רב לטעון שכיום, כשהמרכז הגדול ביותר של יהודים בעולם הינו בארץ ישראל, וגם מרכז התורה הוא ללא ספק בארץ ישראל, כבר אין בני ארץ ישראל בטלים, ויש לשוב לנהוג על פי דין המשנה - וליטול. (אדרבה, אולי יש אפילו מקום לטעון שכיום בני חוץ לארץ בטלים כלפי בני ארץ ישראל וגם הם חייבים ליטול לולב ביו"ט שחל בשבת).

יש עוד הרבה מאד מה להוסיף, אך קיצרתי.

חשוב להבהיר, אני כן בא לעורר דיון, אך אני בהחלט לא בא להורות הלכה נגד המנהג המקובל ופסק השולחן ערוך, ומפציר במי שמעיין ומגיע (כמוני) למסקנה שצריך ליטול בשבת: לעשות זאת בצנעה, לא להוציא את ארבעת המינים מהמבנה בו הוא נמצא, ולאחר שנטל והניח - לא לטלטל אותם עוד. אישית, אני גם נמנע מלברך בשם ומלכות. (לגבי שהחיינו אפשר למצוא פתרונות כמו פרי חדש או בגד חדש).

המאמר הראשון הוא מאמר ישן של הרב יואל אליצור שמסכם בגדול את הסוגייה בצורה יפה, אם כי חלקית.

והפרט הכי מעשי בו הינו המשפט האחרון, בו הוא מביא מהרב רבינוביץ' זצ"ל שמי שנוטל בצנעה לא עובר בשום איסור, (מובאת גם דעת החולקים).

20260916215534.pdf

20260916215610.pdf

המאמר השני, של הרב אליהו ובר, שחלקו השני עוסק בלולב, עניינו להוכיח שכיום צריך ליטול בארץ ביו"ט שחל בשבת.

שמרנים תרגישו חפשי לתקוף אותי. אך אנא, לקיים בלב "את והב בסופה".

יש למישהו גישה לספרים של הלבני?טיפות של אור
עבר עריכה על ידי טיפות של אור בתאריך כ"ג בתשרי תשפ"ז 13:31

(ניסיתי להתחקות אחרי התפתחות המחקר בנושא

להבנתי פרנקל היה הראשון שדיבר על הסתירה בין הבבלי לירושלמי, וחשב שאולי אחרי רבי אבהו השתנה המצב בארץ ישראל (והבבלי טעה רק בפירוש המשניות); או שאולי הסוגיה נאמרה בתקופה שלא היה מעבר מארץ ישראל לבבל ולכן הבבלי שיער לכאן ולכאן

בדור הבא אפטוביצר התייחס אליו ודחה אותו. את האפשרות הראשונה בגלל ספר החילוקים, ואת השניה כי אין מצב שבבבל לא ידעו מה קורה בארץ ובגלל הנחרצות של הלשון בבבלי. ובגלל שלדעתו לבני ארץ ישראל הייתה הבכורה בזמן הקדום, הוא אמר שזו הוספה מימי רב יהודאי גאון, שרצה לכפות את בני ארץ ישראל למנהגי בבל (בהתאם לפרקוי בן באבוי). לדעתי המהלך שלו קלוש לגמרי. אבל הדעה הזאת השתלטה במחקר? בדור הבא מרדכי מרגליות ורז"ו הלכו איתו נגד פרנקל (ונדמה לי שגם ליברמן)

משני מקורות אני מבין שהלבני חזר וסתר "בראיות רבות" את התאוריה שזו הוספה מאוחרת וחשב שבארץ ישראל היו מנהגים מנהגים בזמן האמוראים. אבל אין לי גישה לספר שלו. אני מבין שזה ב'מקורות ומסורות' כרך ג' עמוד רלא

עריכה: הגעתי לספר ואכן כך. לא יכול להעתיק לכאן בגלל זכויות יוצרים, וגם עם הראיות שלו אפשר להתווכח אם רוצים. הוא גם מתייחס לראיה מדברי רבי יוסי במשנה ואומר שאין מניעה שהוא ידבר דווקא על זמן הבית, שהרי הוא משתמש במילה 'פטור' כלומר פטור מחטאת)

מה הכוונה במושג התלמודי "בעיטה ביסורים"?סיעתא דשמייא1

תגיע לתכל'ס, מה אתה רוצה לומר עכשיו?נקדימון
עבר עריכה על ידי מנהל בתאריך י"ג בתשרי תשפ"ז 15:44

הרי כבר שאלת את השאלה הזו בגירסה קצת שונה בשנה שעברה, כאן האם להאשים מישהו זה… - בית המדרש

וכבר אמרת שם את הגיגיך הפוליטיים. מה אתה רוצה עכשיו? כבר הבהרת שם שאתה יודע מה זה אומר, אז בשביל מה לשאול עכשיו?

תגיד ישר מה אתה רוצה

לא קבלתי תשובה עניינית. כנראה ש AI …סיעתא דשמייא1

הוא התשובה:

המושג התלמודי "בעיטה בייסורים" (או "המבעט בייסורים") מתאר מצב שבו אדם שבאים עליו קשיים, מכאובים או צרות (ייסורים), מגיב אליהם בכעס, ברטינה, במרדנות או בחוסר קבלת הדין, במקום לקבל אותם באהבה, באמונה או כהזדמנות לחשבון נפש ותשובה.

הביטוי שאוב מעולם החי – כמו שור או חמור שמבעטים באדונם כאשר קשה להם, במקום להבין את המטרה שלשמה מנהיגים אותם.

המקור וההקשר התלמודי

במסכת ברכות (דף ה', עמוד א') ובמקורות נוספים בחז"ל, מודגש הערך של "ייסורים של אהבה" – ייסורים שנועדו לזכך את האדם ולקרב אותו אל הבורא. חז"ל מלמדים כיצד נכון להתמודד עם סבל:

  • קבלת ייסורים מאהבה: חז"ל משבחים את מי שמקבל את קשיי העולם הזה בשתיקה ובאמונה, מתוך הבנה שיש להם תכלית רוחנית עמוקה.

  • ההפך מבעיטה: מי ש"מבעט" למעשה מפסיד את השכר הרוחני ואת חסד הזיכוך שיכול היה לצמוח מתוך הקושי. במקום שהסבל יביא אותו לצמיחה, הכעס והטרוניה גורמים לו להתרחק עוד יותר.

במדרש ספרי (כי תבא) מובאת השוואה בין דורות שונים, ושם נאמר שמי שמבעט בייסורים מראה קוצר רוח וחוסר הבנה של ההשגחה העליונה, בעוד שגדולי האומה ידעו לבקש ולמצוא את הטוב והתיקון שחבויים בתוך הצרות.

אם תרצה, נוכל להעמיק במקורות המדויקים בגמרא שדנים בייסורים, או לבחון את ההבדל בין ייסורים של אהבה לייסורים של עונש. במה תעדיף להתמקד?

כתוב שהמבעט בייסורים מכפילם לו אותם.קעלעברימבאר

למה? כי מי שמתייסר אך מקבל זאת בהכנעה (יחד עם מה שניתן לשנות), סובל רק מהייסורים. מי שמבעט בייסורים סובל פעמיים, גם מהייסורים וגם המיחס הנפשי הרע שלו והכעס והטרוניא שהם גורמים לו

כלומר לא מכפילים את יסוריו בפועל. נשמע הגיוני.סיעתא דשמייא1

הנה דוגמא:…סיעתא דשמייא1אחרונה

בא לי לשתות קפה. יהודים יקרים רובם חובשי כפה מקיפים אותי מימין ומשמאל כאילו אני אויר. אני שהתרגלתי בגלות שלעמוד בתור זה למנוע גזל זמן מיהודי (או מכל אדם) עומד ומתייסר. לא בגלל עצמי אלא בגלל אותם יהודים יקרים שעוקפים אותי שביום הדין יראו להם את זה בוידאו. או אותם יהודים שחונים בתחנת אוטובוס ומאלצים אותי ואחרים לרדת לכביש כדי לעלות לאוטובוס.

אז כדי שלא יכפילו יסורי עשיתי חשבון נפש ועשיתי מעשה.

לפני שמטפלים בשלמות ארץ ישראל צריך לטפל בהרבה סוגיות אחרות חשובות לא פחות.

כמו שנאמר "עוון עקבי יסובני".

סליחה על ההטרדה שלי בערב שבת וחג.

שבת שלום ומועדים לשמחה.

למה מאריכים בניגון ב"כמו שהודעת לענו מקדם" וכו'?מבקש אמונה

יש לזה סיבה או שסתם נחמד לנגן את זה?

לא מצאתי משהו מרגש במילים האלה ששווה להאריך בהם יותר מהשאר

זה בגלל מה שיש לפני כןנקדימון

הורית לנו לומר 13, וזכור לנו היום ברית 13

ובמילים "כמי שהודעת לענו" יש גם הזכרת זכותו של משה רבינו

כמה דבריםצע
  1. יש סט ש"ס גדול בלי מפרשים(רק רשי ותוס' בלי ראש ריף וכו)?

  2. אני רוצה לרכוש טאבלט(מחשב יקר יותר וגם המטרה היא בלי אינטרנט) שישמש ללימוד תורה..

    יש תוכנה חינמית או זולה שמכילה ש"ס צורת הדף שיהיה אפשר בטאבלט להעיר הערות או לסמן בה?

יש עם מהרשא, אני מכיר 'טלמן' ו'עוז והדר' כאלה125690
עבר עריכה על ידי 125690 בתאריך י"ז בתשרי תשפ"ז 21:23

יכול להיות ש'אוצריא' תתאים

גמר חתימה טובה!

אם אתה רוצה לעבוד בלי רשתמשה

מחשב מלא לדעתי יהיה עדיף מבחינת תוכנות. הרבה מאוד כלים בטאבלטים בונים על זה שיש לך רשת נגישה. אלא אם כן יש לך כלי ספציפי שאתה מתכוון להשתמש בו.

אפשרות ביניים: טאבלט windows.

תעשה זאת עצמאיתחזק וברוך

תצלם את הגמרא שלך או שתוריד מאתר כמו היברו בוקס וכדומה (יש הרבה).ותכתוב סקריפט שיתן לך למרקר או לכתוב וכו'.

בהיברו בוקס יש את כל הגמראנפשי תערוג

תוריד בPDF ותסמן על זה

וש"ס גדול בלי התוספות בסוף

אני לא מכיר

אבל מה ההתנגדות לתוספות בסוף? זה בדרך כלל פחות משליש מהמסכת עצמה

מין הסתם זה לא בגלל משקל

כי לא הולכים ברחוב עם ש"ס גדול

אבל יש ש"ס בנוני בלי, יכול להיות שהוא מספיק גדול לך או אולי אפילו הכריכה רכה שהוא אפילו קטן יותר ופרקטי יותר לנשיאה בתיק

אוצריאהתלמיד העייףאחרונה

מה לוקחים מהדמות של הרב מורדכי אויערבך?אביעד מילוא

אני מנסה לקחת לתפוס את הצדיקים המעניינים לפני שהםמתוך סקרנותאחרונה

נפטרים, משום מה אני שומע על הרבה בעיקר אחרי ...

להצטער על כך שלא תוקעים בשבת?דורש טוב לעמי

מה אתם אומרים? מה צריך להיות היחס לכך שאנו מנועים מלקיים מצוות שופר השנה?

  • צער/באסה על כך שאנחנו לא נזכה לקיים מצווה דאורייתא של שופר השנה?

  • לנשום לרווחה שחז"ל 'פטרו' אותנו מחובה זו? - פחות לחץ וסטרס, תפילה קצרה יותר ובכללי אווירה קלילה יותר בלי שופר על הראש, חז"ל קבעו שלא צריך אז מיותר...

  • אין מה להתבאס כי גם ככה מבחינה רוחנית בחסידות אומרים שהתיקונים של השופר נעשים בשמיים על ידי שמירת השבת

  • תשובב אחרת

יאללה, מחכה לשמוע את דעתכם!

התשובה אמנם לא מספקתנקדימון

אבל בוודאי שמדובר על בודדים שהרי טעם התקנה הוא על מי שילך אצל הבקי ללמוד, ולא על כל אחד ואחד הרי רוב האנשים שומעים שופר בבית כנסת ו/או ע"י בעל תוקע ו/או לומדים ומתכוננים מראש.

שמעתי רב שהכדיל את השאלה ואמר שידוע לנו שחז"ל קבעו שלא אד"ו ראש, נכון? אז למה שלא יוסיןו גם שבת לתאריכים שבהם אי אפשר לקבל ראש השנה? למה לבטל בשב ואל תעשה ולא פשוט להשתמש בכוח שלהם כדי לסדר את לוח השנה?

ממש אהבתי את החיזוק הזה של השאלה.

אבל, התשובה הייתה דרשנית ובאמת לא היתה טובה כמו השאלה.

מקושיות לא מתים (עדיין), אז נישאר עם קושיה עד שיבוא אליהו זכור לטוב.

שנה טובה לכולםטיפות של אור

לפעמים דברים שנכתבים יושבים על הלב במשך שנים. במיוחד אם יודעים שהדברים עדיין מופיעים

קצת אחרי שנכנסתי לניהול הפורום מחקתי או ערכתי כל הודעה שנראתה לי פוגענית כמה חודשים או שנים אחורה. אם מישהו רוצה שאני אמחק הודעה כלשהי שפגעה בו ופיספסתי אותה, לא משנה מי כתב אותה וכמה שנים אחורה זה קרה, הוא מוזמן לפנות אלי בפרטי. כמובן גם הודעות שאני כתבתי

גמר חתימה טובה לכולם

שנה טובה קעלעברימבאראחרונה

גמר חתימה טובה

אולי יעניין אותך