איזה תענוג זה להתפלל.
בשמונה עשרה, למלמל על ירושלים ולהרגיש את הבטן מתהפכת בגעגוע חד.
שמע קולנו, ולהרגיש שהקב"ה שומע.
הלל, ואו.
שרתי את התפילה, ושוב, הגעגוע עולה בגרון.
באלי את סווענטי, עמוס האנשים, כולם שרים יחדיו את מילות התפילה. כל כך מתגעגעת, אלוקים.
איזה כיף לי שהתפללתי.
אבא החליט שאני עדיין תקועה לי שם באמריקה, ויש בזה הרבה משויים.
עשינו שיחת וידאו עם סבתא ודוד שלי, הוא החליט שאני חבדניקית לכל דבר, אוי נו, שחרית עכשיו זה לא הסמל היחיד.
אני אוהבת את רינת שלי ברמות שהמילים לא מסוגלות לבטא. באלי אותה עכשיו לידי ואיתי. הגעגוע מטמם לי את המווח והלב, גאד.