לגביו ראיתי תשובה שלו שהוא הסביר שכשהוא היה צעיר השיער שלו הגיע עד אותו המקום במצח (מתמונות שבדקתי לא ממש נראה ככה אבל הוא מן הסתם ידע יותר טוב).

מדבר על כאלה שהם בוודאות לא מגדולי הדור פשוט אנשים מחזיקים מהם כל מיני דברים והתפילין שלהם כמעט על הגבות

סביר שגם אצל אחרים זה ההסבר.

יש סיכוי שזה פשוט עניין של זוויות צילום.

עליתי על זה מסיפור אחר שגם הוא קצת הלכה. התחלתי לשים לב בפייסבוק ודומיו שכמות גדולה מדי של אנשים לא שומרים נגיעה, ולא הסתדר לי עם איך שאני מכיר אותם.

אחד? מילא

שלושה?

אבל כולם?

לא יכול להיות. לימוד זכות וזה.

אחר כך הבנתי שהמבנה של העדשות בצילומי סלפי מעוות את המרחב וגורם לאנשים רחוקים להיות קרובים.

 עם מישהי שנראה שאנחנו נוגעים ואנחנו לא

זה לא עניין של זוויות כשהתפילין על הגבות חח איך זה מסתדר?!

אז נשארנו עם האופטיקה...

(כי השיער קצר/מקריח/התפילין גדולות), והראש קצת כפוף (או שהצילום באלכסון מלמעלה), אז התפילין עשויות להראות נמוך יותר מהמקום בו הן נמצאות.

להגיד שכשהתפילין נוגעות בגבות זה קצת באוויר...

[נסה לדמיין את הסיטואציה שתיארתי, תפילין בולטות וראש כפוף, ותבין איך זה משפיע].

לא יודע על מי אתה מדבר [ולא רוצה לדעת], ובלי לראות את התמונה אני כמובן לא יכול לדעת האם זה יכול להיות ההסבר. [וגם אם הייתי רואה לא בטוח שהייתי יודע]. אני גם לא יודע מה בקיאותם בהלכה, ועד כמה הם מדקדקים במעשיהם.

לעדותיהם מהמוזרים ביותר.

אין מקום להסבר שלך בתמונות שאני מדבר עליהן... זה לא מציאותי שתפילין של ראש יגעו בגבות.

מתקבל לדעתי העניה

איך העייפות של האדם משפיעה על רצועות של עור בהמה?

יכול להיות. לא חשבתי על זה.

למרות שכשזה כל הזמן (אחד מהם ראיתי שבכל השיעורים התפילין שלו ככה) זה מוזר.

הן כאילו בכיס?

איפה למדת את העצה להזיז עצמה?

שים לב שכתוב במפורש "ואם נשמטו ממקומן צריך להחזירן תיכף" וזה דווקא מחזק את תמיהתי הראשונה

בשם אחד מגדולי ישראל המפורסמים בפסק ובקבלה זצ"ל.

יכול להיות ששני הטעמים קבילים ונהרא ונהרא ופשטיה... אבל אני מכיר שיש בזה בעיה משום מראית עין וכו' (נניח חילוני שיראה ככה יחשוב שזה בסדר כי אתה דתי ואז יגרר אחרי קראים).

צריך לשעו תתשובה גם על כוונות לא טובות בלב, לא על המעשה. על זה נאמר "על חטא שחטאנו לפניך בהרהור הלב". פשוט להצטער על הכוונה הרעה, לא על המעשה. ולחשוב שאם הייתי באותה סיטואציה היית ימסגירו למשטרה רק מטעמים טובים. זה נקרא חרטה. לחשוב שהייתי חזר לעבר ועושה אחרת

כי זה היה מוצדק (לא קראתי את הסיפור לפרטים)

והקו שלו, כל אחד והפסיקה שלו, כל אחד והדרך שלו, אפילו כל אחד והכת שלו, נמשיך לחיות עם ערב-רב (ובאלאגן) במנהגים ובהנהגות הדתיות. 

קודם כל כמו שנאמר כאן, שבת זה הזמן בדיוק בשביל סיטואציות כאלה של סיטואציות כמו שלך, 

בנוסף אני ממליץ לך גם סוג של לעשות 'מבחן' לעצמך האם יש זמנים ארוכים שאתה משתמש בטלפון\מחשב\טכנולוגיה כזו או אחרת והזמן הזה מתבזבז לשווא, הרבה פעמים קורה לנו בלי שאנחנו שמים לב וזה יכול להיות אחלה של זמן לעשות בו את הדברים שאנחנו באמת רוצים, בהצלחה  

אם ה' יתברך רואה שכשיש לך זמן אתה כן פותח ספר
ולא סתם מתבטל, ניצחת.

ספר נפלא לעובדי ה', אבל תובעני
זה לא ספר שקוראים בשבת לפני השנ"צ

קשה לקריאה?

או תובעני מבחינת עבודת השם? 

יכול להיות שרצו לעדן את הנוסח. כשהספורנו מביא את זה על תשובת האחים ליוסף "האלוקים מצא את עוון עבדיך" - הם לא מועמדים למוות, אבל המשמעות זהה. אנחנו יודעים שלא עשינו את מה שאתה מעליל עלינו ואתה רק אחד מהשליחים של הקב"ה להביא עלינו את הדין שמגיע לנו בין כך.

בהשראת המכילתא

"משה דברן את! אין לי שלוחין אין לי גדודים אין לי שרפים אין לי אופנים אין לי מלאכי שרת ואין לי גלגלי מרכבה שאשלח ואוציא את בני ממצרים שאתה אומר לי שלח נא ביד תשלח?"

"כך אמר יונה אלך בחוצה לארץ מקום שאין השכינה שורה ונגלית... אמר לו הקב"ה, יש לי שלוחין כיוצא בך שנאמר וה' הטיל רוח גדולה אל הים"

על שלל הלכותיה והרעיונות הפילוסופים שכרוכים בה.

אבל מי יקרא את זה?

בהנחה שהיית רציני , אז כוונתך בין היתר שמצצות מעקה קשורה לנושא ביטחון והשתדלות, השגחה?

אשמח לחידוד..

זה חיבור מאוד מעמיק ושיטתי על מדרש רבה + אגדות ירושלמי. לא כמו עץ יוסף או אפילו יפה מראה אלא יותר סגנון מהרש"א. או טוב יותר, כמו הפירושים הממש ממש ארוכים של מראה הפנים על אגדתות מסוימות.

או: ספר שיאגד את כל אגדתות ירושלמי (קיים כבר) אבל יביא את כל המפרשים הקלאסיים של הירושלמי (קורבן העדה / פני משה / רידב"ז כו'). אולי גם חיבור כזה שמביא רק אגדתות ירושלמי מקוריות שאין להן מקבילות במדרש רבה / בבלי.

ויום אחד הוא נתקל בפירוש 'תפארת ציון' מלפני מאה ומשהו שנה והתרשם ממנו מאוד

(יש בהיברובוקס את הכרך על מדרש רבה אסתר. אני לא מכיר את הפירוש בעצמי)

אכתוב ב"נ בהמשך

שומרת את השרשור

כמו ברכון רק של שחרית מקוצרת ליחיד (יחידה למען הדיוק).

לימים שהזמן דחוק. וגם זה יותר נוח (חוברת קטנטנה במקום סידור שצריך לדפדף).

ותכלס אולי גם למנחה (גם ככה קצר)

ממש בשביל הימים הלחוצים שיוצאים מהבית מוקדם ואין זמן בכלל בכלל.

ובנפרד בשביל הפרקטיות…

אגב, גם ככה יש מלא דברים שנשים לא אומרות, בטח בתפילת יחיד, גם כשזמנן בידן (תפילין, קורבנות…)

הרי יש הלכות על דילוגים ומה המינימום שכן חייב בשחרית וכו. אז כזה. מאוגד במשהו קטן כמו ברכון של כמה דפים (האלו בלי השירים החסידיים, שזה נטו ברכת המזון)

וגם אם אני לא טועה

מנחה, ראש חודש, חגים... 

פרשת השבוע לפי התלמוד הירושלמי

ידעו..

זכור לי במעורפל שיש התעסקות בזה בכתבי

האדמור מפיאסצנה היד..

הרבה מפיאסצנה מביא שם הרבה על עבודה עם דמיון ומסביר למה חשובה התלהבות זה די ארוך ועבודה תהליכית לא משהו שאני עכשיו יכתוב פה בדקה.

בחבד אגב יש הרבה דיבור על התלהבות מתוך התבוננות תוכלי למצוא אצל אדמור הזקן הרבה התבוננויות על זה

אז תחילת פרק כו בתניא מדבר על שמחה ועצבות..

אבל שוב זה קצת שונה..

שווה לעיין שם בכל מקרה😃

על שמחה ועצבות יש מלא!

אבל ספציפית על הנקודה של התהלבות פחות מצאתי..

תודה

ואמנם כבר ידעת, שהנרצה יותר בעבודת הבורא, יתברך שמו, הוא חפץ הלב ותשוקת הנשמה. והוא מה שדוד המלך מתהלל בחלקו הטוב ואומר (תהלים מב, ב): כאיל תערג על אפיקי מים כן נפשי תערוג אליך אלקים, צמאה נפשי לאלקים וגו'. (תהלים פד, ג): נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה'. (תהלים סג, ב): צמאה לך נפשי כמה לך בשרי. ואולם האדם אשר אין החמדה הזאת לוהטת בו כראוי, עצה טובה היא לו שיזדרז ברצונו, כדי שימשך מזה שתולד בו החמדה בטבע, כי התנועה החיצונה מעוררת הפנימית, ובודאי שיותר מסורה בידו היא החיצונה מהפנימית.

אך אם ישתמש ממה שבידו, יקנה גם מה שאינו בידו בהמשך, כי תולד בו השמחה הפנימית והחפץ והחמדה מכח מה שהוא מתלהט בתנועתו ברצון. והוא מה שהיה הנביא אומר (הושע ו, ג): ונדעה נרדפה לדעת את ה', וכתוב (הושע יא, י): אחרי ה' ילכו כאריה ישאג.

בהצלחה!

לספור את העומר 49 יום