הייתה תקופה שלעוזי הייתה תכנית טלוויזיה שבה הוא הגשים חלומות לילדים...
שיר הפתיחה נקרא חלום עליכם...

חלמתי שאני רוצה להיות נהג קטר,
להיפגש ולקשקש עם בן אדם מוכר,
להיות נשיא ליום אחד או ממלא מקום,
לשבור ת'שיא רק פעם אחת ולהגשים חלום.

חה חה חה חה חה חלום עליכם,
חה חה חה חה חה חולם גם מי שלא ישן,
חה חה חה חה חה חלום עליכם,
ועוזי בא אל החלומות, והופ-זה מתגשם!

חלמתי שאני עולה ישר מן הספסל,
ותוך דקה תוקע גול ומטביע סל,
חלמתי שאני ראש עיר של איזו עיר גדולה,
ועל במה עומד ושר שירים בלה לה לה.

חה חה חה חה חה חלום עליכם,
חה חה חה חה חה חולם גם מי שלא ישן,
חה חה חה חה חה חלום עליכם,
ועוזי בא אל החלומות והופ-זה מתגשם!
ועוזי בא אל החלומות והופ-חלום עליכם!

אני נולדתי לשלום שרק יבוא אני נולדתי לשלום שרק יופיע אני רוצה אני רוצה להיות כבר בו



עליו השלום

המשפט 'שהנה הוא יבוא אחרי X שנה' השתנה בהתאם לגיל שלו...

אני נולדתי אל המנגינות
ואל השירים של כל המדינות
נולדתי ללשון וגם למקום
למעט להמון שיושיט יד לשלום.

אני נולדתי לשלום שרק יגיע
אני נולדתי לשלום שרק יבוא
אני נולדתי לשלום שרק יופיע
אני רוצה אני רוצה להיות כבר בו.

אני נולדתי אל החלום
ובו אני רואה שיבוא השלום
נולדתי לרצון ולאמונה
שהנה הוא יבוא אחרי שלושים שנה.

אני נולדתי לשלום שרק יגיע...

נולדתי לאומה ולה שנים אלפיים
שמורה לה אדמה ולה חלקת שמיים
והיא רואה צופה הנה עולה היום
והשעה יפה זוהי שעת שלום.

אני נולדתי לשלום שרק יגיע...

שיר שגורם לי כל פעם מחדש לבכות ולהגביר את הרצון לשאר ילד לעד...

אולי על הפנים, נוסף לי איזה קמט,
ושערה לבנה עיטרה את ראשי.
אבל עמוק בפנים, אני עדיין ילד,
ובין הילדים אני חופשי.

ילד איש, ילד איש,
לא תינוק ולא קשיש.
אחד כזה באמצע,
ילד איש.
ילד איש, ילד איש,
כל חיי אני מרגיש,
גם הילד, גם האיש,
או בקיצור - ילדיש.

אולי כל צעדי, הפכו כבדים פי אלף,
וגם נשימתי כבדה יותר.
אך למרות זאת, ידידי,
אני אותו הילד.
וכך עד סוף ימי כבר אשאר.

ילד איש, ילד איש...

ילד אתה שואל
ואבא לא תמיד יודע
ילד רוצה תשובה
ואבא לא תמיד מוצא

זה נכון, שאבא יודע לשחק
ולבנות ארמונות על המים
הוא ממציא ספורים ואתה צוחק
והאור מתמלא בעיניים
אך עם יד הלב
גם אם זה כואב

אבא לא יודע הכל
תדע ילדי כשרק תהיה גדול

ילד אתה שואל...

זה נכון שאבא יודע לצייר
חלומות שעפים בשמיים
הוא איתך מטייל בעולם אחר
ושומר בשבע עיניים
אך עם יד על הלב
גם אם זה כואב
אבא לא יודע הכל
תדע ילדי שרק תהיה גדול

ילד אתה שואל...

זה נכון שאבא יודע ללטף
לרפא כל כאב שמופיע
ובסוף היום גם אם הוא עייף
הוא ממשיך עוד סיפור להשמיע
אך עם יד על הלב
גם אם זה כואב
אבא לא יודע הכל
תדע ילדי שרק תהיה גדול

ילד אתה שואל...

כשהייתי ילד, זה היה השיר שלי... אני הייתי ילד סנדוויץ'... אחד השירים האהובים עלי...

הבכור הוא הבכור - ראשון לכל דבר
משחק אותה הכל היכול
לי תמיד אסור מה שלו כבר מותר
אומרים לי תחכה תהיה גדול
הקטן הוא אחרון
אחרון תמיד חביב
בן עשר אבל מה
תינוק נצחי
ואני מה לעשות
בין הכסאות
נופל ולא מוצא את מקומי

ילד סנדויץ' זה אני
ילד סנדויץ' זה אני
ילד סנדויץ' זה אני
ילד סנדויץ' זה אני

חוטף קצת מלמעלה חוטף קצת מלמטה
בקיצור חוטף מכל הכיוונים
הגדול יורד עלי
והפודל מתחתי
בוכה ומשחק את התמים
אמא לא רואה
ואבא לא תופס מה זה להיות האמצעי
גדול על הקטנים וקטן על הגדולים
ויש לי רק אותי ואלוהים.

כן, ילד סנדויץ' זה אני
ילד סנדויץ' זה אני
ילד סנדויץ' זה אני
ילד סנדויץ' זה אני

אז תגידו לי אתם
מה אני אשם
שנולדתי בין שני אחי
לא גדול לא קטן
לא פה ולא שם
החיים עוברים מעלי ומתחתי

ילד סנדויץ' זה אני
הבכור הוא הבכור
ילד סנדויץ' זה אני
הראשון בכל דבר
ילד סנדויץ' זה אני
ולי תמיד אומרים אסור
ילד סנדויץ' זה אני
מה שלו תמיד מותר
ילד סנדויץ' זה אני
ואחרון הוא אחרון
ילד סנדויץ' זה אני
אחרון תמיד חביב
ילד סנדויץ' זה אני
ואני מה לעשות
ילד סנדויץ' זה אני.

הוא היה כחלק משלישיה שנקראה אז 'כמו צועני'... שיר שלהם..

פתאום נפלה עלי מן הרגשה כזאת של צועני
עגלה נדודים כינור וניגונים בדמיוני
לנדוד מעיר לעיר ולנגן לי שיר
כינור שמייבב מרעיד מיתר בלב
והוא ממש בנשמתי

כמו צועני מסתובב לי בעולם
והעולם כולו ביתי
כמו צועני מסתובב לי בעולם
והשירים בנשמתי
לה, לה, לה...

פתאום נפלה עלי מן הרגשה כזאת של נדודים
לשיר לאנשים ולנשים לשיר לילדים
לקחת אדמה ושמש אדומה
להיות כמו צועני פשוט כמו שאני
כי זה ממש בנשמתי

כמו צועני...

שיר שתמיד גרם לי לחייך...


לפעמים זה כיף להיות - כאילו חולה
לפעמים זה כיף שהחום - כאילו עולה
כי במקום בכיתה
אני שוכב במיטה
ולא נבחן ליד הלוח.
עם אמא מתפנק
ואבא לא צועק
וכל היום שוכב לנוח.

לפעמים זה כיף להיות - כאילו חולה,
לפעמים זה כיף שהחום - כאילו עולה
כי המון חברים
פתאום מבקרים,
גם כאלה שאף פעם לא ראיתי
וגם הבנות,
נותנות מתנות -
וסולחות על כל מה שעשיתי.

אז מה אם אני עושה את עצמי
רק פעם אחת ודי.
כי רק שאני עושה את עצמי
כולם פתאום שמים לב אלי.

לפעמים זה כיף להיות - כאילו חולה.
לפעמים זה כיף שהחום - כאילו עולה.
אחותי הקטנה,
שתמיד מרגיזה,
איך שהיא בשקט יושבת,
וגם המורה
בקרה ואמרה
בסוד אמרה לי כמה היא אוהבת.

אז מה אם אני...

ה-שיר שלעוזי...

אלוהים שלי, רציתי שתדע
חלום שחלמתי בלילה במיטה
ובחלום ראיתי מלאך
משמיים בא אלי ואמר לי כך
באתי משמיים, עברתי נדודים
לשאת ברכת שלום לכל הילדים
לשאת ברכת שלום לכל הילדים

וכשהתעוררתי נזכרתי בחלום
ויצאתי לחפש מעט שלום
ולא היה מלאך ולא היה שלום
הוא מזמן הלך ואני עם החלום

אלוהים שלי, רציתי שתדע
חלום שחלמתי בלילה במיטה
ובחלום ראיתי מלח
ממצולות הים עלה ואמר לי כך
באתי מן המים, ממצולות הים
לשאת ברכת שלום לילדי כל העולם
לשאת ברכת שלום לילדי כל העולם

וכשהתעוררתי נזכרתי בחלום
ויצאתי לחפש מעט שלום
ולא היה מלאך ולא היה שלום
הוא את הבשורה לקח ואני עם החלום

אלוהים שלי, רציתי שתדע
שהחלום הזה נשאר לי כחידה
אלוהים שלי, רציתי שתדע
על החלום שלי רציתי שתדע
אלוהים שלי, רק רציתי שתדע

שיר שתמיד עושה לי געגועים לעבר...
מעלה זכרונות ישנים... התרפקות על משהו טוב שהיה ואיננו עוד

אני זוכר שירים בגן
כשהייתי ילד.
איך שפן כל כך קטן
קיבל נזלת.
בין הרים ובין סלעים
טסנו ברכבת
טוב לשיר - היה נעים
"לקום וגם לשבת"
טוב לשיר - היה נעים
"לקום וגם לשבת".

השירים, המשחקים -
איפה הם עכשיו?
אולי לפני אולי בצדדי,
אולי מאחורי הגב.

אני זוכר ארגז בחול
ארמונות בנינו
ציור ציירנו במכחול
אכלנו ושתינו
איך רקדנו יד ביד
מעגל עשינו
טוב לשיר - היה נחמד
כשעוד קטנים היינו
טוב לשיר - היה נחמד
כשעוד קטנים היינו.

השירים, המשחקים...

אני זוכר אותם ימים
הכל ברור כשמש.
זה אולי היה מזמן
אך זה נראה כמו אמש.
השירים המשחקים
ששרתי ושיחקתי
הם איתי בתוך תוכי
אותם עוד לא שכחתי.
הם איתי בתוך תוכי
אותם עוד לא שכחתי.

השירים, המשחקים...

כשהיינו ילדים עשינו
תזמורת של ממש
ויצא לנו תמיד כשניסינו
ניגון עליז חדש
מנגינה מאולתרת
אף פעם לא אשכח
איך סחבנו כלים מהמטבח.

הסיר היה תופים
מכסים למצילתיים
מסרק למפוחית
בקבוק לפעמון
מטאטא היה גיטרה
וחוט הטלפון
אפילו אמא שרה
כמו למקרופון

כשהיינו ילדים עשינו
תזמורת של ממש
ניגנו עם כפית על צלחת
ועל סלים מקש
מניפה מקומטת היתה אקורדיון
איך סחבנו כלים מהארון

הו, הסיר היה תופים...

והיום לכל אחד יש בבית
יש מכשיר חשמל נייד
הוא רק לוחץ כפתור
וזהו, יוצא לו שיר מיד
מנגינה ממוחשבת
הכל פה השתנה
לא כמו פעם
לפני עשרים שנה

כשהסיר היה תופים...

גם שלשלישית 'כמו צועני'... החלום שתמיד היה להיות אחראי על עצמי ועל היכולת לשנות את העולם...

אם הייתי ראש העיר
רק ליום אחד בהיר
אז הייתי את הכל עושה אחרת
משנה את הכללים
שגם הילדים
יוכלו לראות בלילה איזה סרט

אז אדוני ראש העיר
אדוני ראש העיר
אולי תתן לי לשנות
אני אוהב ת'עיר הזאת
רק ליום אחד נחליף בכיסאות
אולי תתן לי לשנות
אני אוהב ת'עיר הזאת
תן לי יום אחד רק לנסות

אם הייתי ראש העיר
עם לשכה ועם מזכיר
כל פינה בעיר היתה אז מקושטת
מגרשים של קוביות
בלי עשן מכוניות
קאנטרי גן מלא בריכות ודשא

אז אדוני ראש העיר...

אז אם הייתי ראש העיר
הרחוב היה כמו שיר
מצעדים וקרנבל ועדלאידע
מבטל את המיסים
מחלק המון פרסים
וזורק ת'סנדלים לאוטוסטרדה

אז אדוני ראש העיר...

שיר על אהבת המולדת שתמיד היתה מאפיין שלעוזי...

גם אני נולדתי בארץ הזאת
והלכתי לאורכה ולרוחבה
גם אבי חלם על הארץ הזאת
הרבה שנים לפני שהוא בא
גם אני ניגנתי בארץ הזאת
שירים שנבטו מאדמתה
גם אני הגנתי על הארץ הזאת
אם הסכמתי או לא הלכתי אתה

אך יש כאלה שלוקחים
מונופול על החכמה
הם יודעים יותר טוב ממני
הם יודעים יותר טוב ממך
מה טוב בשבילי מה טוב בשבילך

גם אני למדתי בארץ הזאת
אהבת מולדת אהבה תמה
גם אני איבדתי על הארץ הזאת
חברים שהיו לי נחמה
גם אני ניגנתי בארץ הזאת
שירים שנבטו מאדמתה
גם אני הגנתי על הארץ הזאת
אם הסכמתי או לא המשכתי אתה

אך יש כאלה שלוקחים...

גם שיר שאפיין אותי... הייתי נמוך ממש וקטן...

הייתי הילד הכי קטן בכתה,
הכי קטן בשיעור,
והכי קטן בהפסקה.

בסוף השנה,
כשהיו מצלמים,
ואני, הנמוך,
תמיד עומד בסוף הילדים
על ארגז הפוך.

הילדים הגבוהים עומדים בשורה,
ופתאום אני מטר ועשרה,
ראשי נוגע בחגורה של המורה.

בלילה הייתי בוכה לי
בתוך השמיכות.
אלוהים, תעשה שלא יסתירו לי
ושאוכל לראות!

אני חושב שמישהו למעלה
שמע את הדברים,
כי עכשיו אני גם בן שבע
וגם מטר ועשרים.

לא נכתב ולא הולחן ע"י עוזי, אבל בוצע על ידו...
- אי אפשר להוסיף על זה כלום...
השיר הכי אהוב עלי...
השיר לתרפק איתו ולבכות... פשוט לבכות... לא כי אני בכיין, אלא פשוט כי הדמעות בוכות בעצמן...



אמא אמרה לי: דני!
ילדי הוא גיבור ונבון
ילדי לא יבכה אף פעם
כפתי קטון

אינני בוכה אף פעם,
אינני תינוק בכיין
זה רק הדמעות, הדמעות הן בוכות
בוכות בעצמן

פרח נתתי לנורית
קטון ויפה וכחול
תפוח נתתי לנורית
נתתי הכל

נורית אכלה התפוח
הפרח זרקה בחצר
והלכה לה לשחק
עם ילד אחר

אינני בוכה אף פעם,
גיבור אני, לא בכיין
אך למה זה אמא, למה
בוכות הדמעות בעצמן

מוזמנים להוסיף...

שמנו שירים, עכשיו אפשר להתחיל לשיר אותם... (ולצערי, בלי אפשרות לשמוע עם מוזיקה... חבל...)

אני זוכרת תפזמון

זה בערך ככה

"וזר לא יבין את זאת וזר לא יבין איך כל ישראל איך כל ישראל איך כל ישראל חברים"

אני לא מכיר את זה...