כידוע ישנן הרבה מחלוקות לגבי הלכות תפילין, אין תפילין שיהיו כשרות לכל הראשונים. מאלף ואחת סיבות (בערך).
השאלה אם כן השבוע תעסוק בשאלת הקלף ותהליך עיבודו - קלף/דוסוסטוס, סיד/עפצים ועוד שאלות בנושא הקלף כיד העיון הטובה עליכם. אז:
האם התפילין שלנו כשרות?
שו"תו.
נ"ב
אתם מוזמנים לשלוח לי נושאים שתרצו שיופיעו בסוגיה השבועית.
1. שיטת התוס' בעיבוד בסיד היא שיטת רבנו תם, במקורה במחזור ויטרי (שם היא מובאת באריכות) ההיתר מתבסס על דיוק לשון בגמרא (דיוק שבאופן אבסורדי לשיטת הרמב''ם ה' כלל לא נצרך כדי להתיר, אולי אאריך בזה בהמשך) שבסופו נשמע שגם רבנו תם עצמו מפקפק בו.
2. מלשון ר''ת עצמו ועוד הרבה ראשונים מבית מדרשו משמע שהעיבוד שלהם לא היה בסיד לבד, ייתכן והיו להם חומרים מעפצים שהיו מוסיפים לעיבוד (בדומה לקליפות ארז/אלון שמוזכרות ברש''י ובקריית ספר).
אין לי את המקורות לפני כרגע, אם תרצה אעלה לפה מאוחר יותר.
לגבי תפירת קרע בספר תורה (יש סתירה בין ברייתות אם קרע של 3 אצבעות מותר לתפור או לא והגמרא מתרצת כנ''ל שאחד מדברת ב'עפיצן' והשנייה בשאינו 'עפיצן') - התוס' מדייק מכאן שיש ספר עפיץ ויש ספר שאינו עפיץ ואף על פי כן הוא כשר.
יש להעיר שהרמב''ם מסביר את לשון הגמרא בכך ששני הספרים עפיצים, אלא שאחד עפצו ניכר ובשני אינו ניכר (כלומר אחד חדש וחזק, לכן אפשר לתפור בו אפילו קרע של 3 אצבעות. ואילו השני ישן וחלש ולכן אין תופרים בו קרע של 3 אצבעות אלא רק קטן יותר של 2 ומטה).
עוד יש להעיר שר''ת יוצא מתוך הנחה שרק ספר הכתוב בעפצים כשר, ולכן נצרך למצוא מקור שמתיר ספר שאינו עפיץ.
לעומת זאת הרמב''ם מלכתחילה מניח שהעיבוד כשר לאו דווקא בעפצים אלא "בעפצא וכיוצא בו מדברים שמכווצין את העור ומחזקין אותו" (בדומה למחלוקת שלו עם ר''ת בדיו - אם כשר דווקא בעשנים או בכל שחור).
יוצא שבדין שניהם מסכימים שאין חובה לעבד דווקא בעפצים, הרמב''ם מסברא ור''ת מהדיוק בגמרא דלעיל.
אנחנו מקיימים את המצוות כי זה מה שה' רוצה מאיתנו, מתוך ידיעה שזה רצון ה'.
ואם ה' סבור שתפילין מסוימות שאינן כשרות והיה אכפת לו הוא היה מוצא דרך להנחות אותנו
או במילים אחרות - אותו ה' שציווה אותנו להניח תפילין הוא זה שמבסוט מכל סוג של תפילין שאנו מניחים כל עוד הם עומדים בגדרי ההלכה שנפסקו מדור לדור במלחמתה של תורה
והיה אם יום אחד יעמוד נביא ויורה לנו אלו תפילין כשרות ואלו לא, כמובן שנחליף
ימ''ללא נחזור על הויכוח הזה כאן, נשאיר את זה לחברותא.
הרי תשמיש הקדושה התמסחר. אף אחד לא עושה לעצמו. יש בתי חרושת. איך אפשר להתייחס לתפילין ולא ליצרן שיצרם? ואם יש כאן דיון, האם אין בו פחדנות מבישה ומוג לב שלא מתייחסים ליצרן ולשיטותיו?
אבל ההלכה היא גם משהו שאיכשהוא אמור להיות לרבים, לא? האם יש בכלל דיון שנוגע לשאלה עבור הרבים ולא רק "אני את נפשי הצלתי"?
קודם כל תציל את נפשך. עכשיו אחרי שעשית את זה אתה יכול גם להגביר את התודעה בנושא ולהעביר את זה הלאה (לפתוח שרשור בפורום למשל 
)
ימ''לזה פסול לכולי עלמא...
או שלא הבנתי למה אתה מתכוון. 
הוא מוכיח מזה שתפילין שבלו (בהוה אמינא) נעשות מזוזה שמוכרח שהתפילין על גויל כי מזוזה לא נעשית על קלף - הרי מפורש ברמב''ם בפרק א' שמזוזה נכתבת על קלף על גויל ועל דוכסוסטוס ושתפילין רק על הקלף. אם כן מדוע לא לומר שדובר בתפילין רגילות (על קלף) שהפך אותן למזוזה? אתמהה.
(אני חייב לומר שאני מתעסק בתחום הזה כבר הרבה שנים וקניתי גוילים וקלפים מכמה עבדנים ומעולם לא נתקלתי במישהו שמכר גויל בשביל תפילין, מקסימום דוכסוסטוס)
זה אחד הדברים הכי תמוהים שראיתי, אני לא מבין איך יש דרך להכשיר את זה.
ועוד משהו שלא הבנתי - למה הוא אומר שאין קלפים כשרים לדעת הרמב''ם?
אשמח לנסות.
מה שהוא כתב זה שעושים מזוזה מתפילין, לא תפילין מספר תורה.
אבל גם מה שאתה אמרת היה יכול להיות הסבר לאותה המסקנה, אני רק לא מבין איך זה נכנס ברמב''ם.
זה נכון רק לגבי מזוזה, לגביה זה נאמר, לא לגבי תפילין שלא נאמר לגביהן דין 'ספר תורה שבלה' וכו' וגם נאמר בהם במפורש שכשרות רק בקלף.
מה גם שס''ת נכתב גם על קלף, ככה שאפילו לו היה מדובר על תפילין לא הייתה שום ראיה שכן אפשר לומר שמדובר על ס''ת כתוב בקלף ולכן עושים ממנו תפילין.
זה מאבד קצת את הטעם לענ"ד.
אגב, יש איזה פורום הלכתי לגברים בלבד? יש לי כמה שאלות בהלכה מאוד מעניינות שלא ראוי להכנס אליהן כאן
דווקא כאן מחליטים להדר, ובפרט שלא ברור *בגלל* הנוסחאות הרבות ובגלל חוסר הבהירות. יש דברים אחרים להקפיד בהם.
השאלה היא אם הקפידה הזו היא באה על חשבון דברים אחרים שהם וודאי הידור כמו במקרה שהבאתי...
מלבד זאת ראיתי דיעה בפוסקים שאומרים שחלק מקלפי העפצים פסולים למרן כי שמים בעפצים וזה לא מוריד כל השערות ואז מגרדים את השערות ולמרן זה פסול!!! חומרא דאתי לידי קולא... צריך לראות כל חומרא וכל קולא מה מקורם והאם לא יוצאים הפסדנו בשכרינו
א. היום ישנן נוסחאות מאוד מאוד מדויקות. ספציפית לגבי ההלכה המדוברת יש לנו כתב יד של המשנה תורה על ספר אהבה עם חתימתו של הרמב''ם עצמו, בנוסף ישנן תשובות שמגבות את הנוסח הזה. דווקא שאלת הנוסח הצטמצמה מאוד ביחס לעבר.
ב. דווקא בגלל שאלת הנוסח חשוב לעסוק בשאלה הזו אפילו יותר. הרי השו''ע פסק שלא כמרב''ם כי הייתה לו גירסה של המשנה תורה שבה הקלף והדוכסוסטוס היו הפוכות כמו בטור, גירסה שמופרכת עפ''י הכתבים שהזכרתי. כמו כן הוא לא ראה את התשובות של הרמב''ם שפוסלות במפורש את העיבוד בסיד אלא רק את דברי ר''ת שמכשירות אותו.
לאור דברי הרב עובדיה בהקדמה לשו''ת פאר הדור שאומר שבמקומות שיש לנו תשובה מפורשת של הרמב''ם נגד השו''ע אנחנו מניחים שלו מרן היה רואה אותה היה משנה את דעתו ישנה חשיבות גדולה לדון מחדש בסוגיות הללו על אף שנפסקו בשו''ע.
לכל אחד יש את הדברים שחשובים בעיניו (ו/או בעיני רבותיו) ואת הפרופורציות שלו.
אתה לא מבין מה מתעסקים בשיטת הרמב''ם שלכאורה לא נפסקה במקום הידורים אחרים,
ומישהו אחר לא מבין איך אתה משווה 'הידורים' כמו כתיבה בקנה שמוזכר רק פעם אחת בדבר אגדה או 'חק תוכות' שהגמרא דנה בו בכלל בעניין גיטין ולגבי חקיקה על לוח ורק הושאל באופן שלא ברור לו לכתיבה בדיו ובכלל מבוסס על הבנה כלל לא מוכרחת בלשון התוס' או כסדרן בחצי אות שהוא חומרא דחומרא שלא נפסקא ברוב ככל האחרונים (שלא לדבר על הראשונים ועל מקור וגדר דין כסדרן...) וכו' לדבר שפוסל מעיקר הדין להרבה מחשובי הראשונים.
אין צורך להעיר לאחרים על פרופורציות, בטח לא כשמדובר בלימוד ולא במעשה.
נ"ב
לגבי עט פיילוט - לא שאני אישית כותב ככה אבל שאלתי על זה את הרב ליאור לפני כמה שנים והוא התיר.
ולא רק לרמב''ם, גם השו''ע פסק כמותו (שלא כר''ת למשל).
אבל השאלה הייתה בעיקר בגלל צורת האות שמשתנה בגלל העט ולא רק בגלל הדיו.
ממש כך... סובר שיותר מהודר. וכן לגבי דפוס בסגנון של חותמת
נכון שזה מה שיפה. והרמבם דעה חשובה ביותר. אבל ראיתי כותרת "פסולות" ו"אני את נפשי הצלתי" ו"הלכה היא לרבים" וזה יוצא מפרופורציות בעיני. אני חושב שההידורים שנתתי הם דוגמאות קטנות. והגיוני שעפיץ היא חומרא ראויה יותר אך להגיד ששל הבים פסול? תמהני
....מי שאוהב את האב אי אפשר שלא יאהב את הבן!!!
מי שאוהב את הקדוש ברוך הוא אי אפשר שלא יאהב את בניו כל יהודי באשר הוא יהודי.
גלינו מארצנו רק כדי לחזק קודם כל את אהבת העם.
גלינו מארצינו כדי לא לחטוא בע"ז ש"ד וגילוי עריות.
ואז כשלכ חטאנו באלה,במילא לא היינו להוטים לעשות כת הקצוניות השניה ולחטוא בשנאת חינם.
עיין מהלך האידאות בישראל
...לשנאת חינם. כל ההבטים של החסד ביהדות הופיעו רק כשהעם גלה.
לדוגמא רק כאן הבנתי כשזכיתי לעשות ברית לארבעת ילדי שלא שולחים הזמנות לברית מילה.
כל מי שבא ברוך הבא.
שני היו גומלי חסדים.
אלא שהיתה שנאת חינם ביניהם.
שנאת חינם זה לא חוסר בן אדם לחבירו, אלא חוסר אחווה לאומית.
חוסר האחווה הלאומית נבעה כי עבודת ה' הפרטית הרימה ראש בבית שני, וכלאחד חשב שהוא צדיק מחברו והשני טועה.
זה נבע מפוסט טראומה של בית ראשון ורצון לעבוד את ה' בעבודת הפרט ולא הכלל.
ברגע שיש גלות, העם רגוע יותר כי לא מפחד לחזור לטומאת החטאים של בית ראשון, ולכן גם לא שונא חינם.
זה כמו שאם תנסה לעלות במדרון תלול עם הרכב, המנןע ישרף מרוב מאמץ, אז אתה נאלץ לעלות במדרון המתון והארוך.
כך הנסיון לטהר את טומאת חטאי בית ראשון,גרם מרוב מאמץ.לשנאת חינם.
הגלות במילא מדכאת את הגשמיות, ולכן העם יכול להרפות ולא מפחד להגיע לטומאת חטאי בית ראשון, ובמילא לא מאמץ את השרירים שלו ולא נופל לשנאת חינם
הגלות לא חיזקה באופן ידיר את האחווה הלאומית, כי היינו מפוזרים.
אבל מכיוון שכבר לא היינו צריכים להתאמץ לא ליפול לחטאי בית ראשון, אז במילא לא התפתחה קיצוניות דתית חזקה כמו בבית שני שהובילה לשנאת חינם.
כשם שאם לא אתאמץ לרפרף בכנפיים כדי לא ליפול (כי אני לא באוויר) אז לא ייתפסו לי השרירים
מעשים ודעות זה משהו אחר.
את בני לדוגמא אני אוהב אבל לא את כל מעשיהם.
אחד מעשן, אחד נוסע על אופנוע....
ביום כזה מדובר על שנאת חינם כך שאם אין אהבה לכל הפחות אסור לשנוא.
שלכן נגזר "להפיץ זרעם בגוים ולזרותם בארצות".
התיקון הוא קודם כל דבקות בארץ.
גלות בית שני מתקנת שנאת חינם?
עניתי על זה למעלה.
זה משתמע באופן עקיף ממהלך האידאות
שהוא שאל. ואפשר לפתוח עליה שרשור נפרד
אני מחפש מקורות לנושא בכותרת. אשמח לכל הפניה, גם אם זה רק לפרק יחיד בתוך ספר.
אם לראשון, יש קטע קלאסי של הרמבם בפירוש המשנה לאבות (פרק א משנה יז). אבל אני נרתע מלתת אותו כהמלצה מעשית - אני חושב שהנפש שלנו צריכה דיבורים של סתם, שיתוף של רגשות, וכו וכו
תודה
תודה לGEMINI
שכר השתיקה וזהירות בדיבור ערך השתיקה: במסכת אבות (פרק א', משנה י"ז), רבן שמעון בן גמליאל מעיד על עצמו: "כָּל יָמַי גָּדַלְתִּי בֵּין הַחֲכָמִים, וְלֹא מָצָאתִי לַגּוּף טוֹב אֶלָּא שְׁתִיקָה".שתיקה שווה זהב: בתלמוד הבבלי (מסכת מגילה, דף י"ח, עמוד א') מובא הפתגם: "אִם מִלָּה בְּסֶלַע, מַשְׁתּוּקָא בִּתְרֵין" (אם מילה שווה שקל, השתיקה שווה שניים).חכמת השתיקה: במסכת אבות (פרק ג', משנה י"ג) נאמר: "סְיָג לַחָכְמָה – שְׁתִיקָה".
שיש תלמיד שלומד מרבו דרך השתיקןת של רבו. לא זוכר איפה
לא מצאתי בהיברובוקס, גם לא בספריא
אפשר לצפות בחינם ב-150 עמודים ראשונים מכל ספר אחרי רישום (ללא רכישת מנוי)
(לי הרישום עבד רק מהמחשב או במצב desktop בטלפון)
יש את המדרש שהאבות ביקשו מה' שבזכותם הוא ירחם על עמ"י ולא הסכים ואז קפצה רחל אימנו ואמרה שבזכות שתיקתה שלא לבייש את לאה
ואכן הזכות עמדה והקב"ה ריחם על עמ"י
סליחה שזה בלי המקור המדוייק, אוכל לחפש בהמשך
לא ציפיתי לראות ספר של הרב משה צוריאל שם. תודה רבה.
א. משה רצה למנוע נתק בין השבטים שבעבר הירדן המזרחי לשבטים שבעבר הירדן המערבי. לכן הוא צירף אליהם חצי משבט מנשה - שהיה אחד השבטים הכי גדולים - כדי שהקשר בין שני חלקי השבט ימנע נתק
ב. בסוף הפרשה בני מכיר ויאיר ונבח משבט מנשה כבשו ערים בעבר הירדן המזרחי. אז משה צירף אותם (ולפי זה הפסוקים שם לא לגמרי לפי הסדר)
ג. פחות אהבתי - קראתי ביום שישי רעיון, שמשה רצה מראש לפצות את בני מנשה על ההפסד הצפוי מבנות צלפחד. אז הוא הוסיף להם נחלה (אבל לפי זה זה לא סיפק אותם)
לפי יהושע פרק א גם חצי שבט המנשה יצאו חלוצים
חזקוני במדבר לב לג פרשת מטות – פילוג שבט מנשה הוא עונש
"ולחצי שבט מנשה" – בני מנשה לא שאלו להם נחלה בארץ סיחון ועוג, רק בני ראובן וגד שאלו. אלא שע"י שאביהם גרם להם לשבטים שקרעו בגדיהם במעשה הגביע נתנה לו נחלתו בשני חלקים בשני עברי הירדן.16
פירוש נוסף-
בראשית רבתי עמוד 269 – זכות היא לשבט מנשה
[בן פרת זה] אפרים, בן פרת זה מנשה שנתרבה… בזכות שלא נשא עין למצריות שעלו לראותו… [עלי] שור נתן משה לחצי שבט המנשה בעבר הירדן כל… ס' עיר כלן מוקפות חומה שנאמר ס' עיר וכו' (דברים ג ד). הוי: "צעדה [עלי] שור" – זכה לערים מוקפות שור … זה שבט מנשה שצעד על הירדן, רגלו אחת עמדה מעבר הירדן ורגלו אחת בארץ כנען. שחצי השבט נטל חלקו בעבר הירדן וחצי השבט בארץ, הוי: צעדה עלי שור זה הירדן. ולמה נקרא שור? שנעשה כחומה לפני משה שלא יכול לעברו.17
כדי שישגיחו על בני גד וראובן וישימו לב שהם נשארים מחוברים לתורה ולעם למרות המרחק. (אף שלפי זה לכאורה היה מתאים לשים עליהם דווקא חצי משבט יששכר, נגיד... אבל אולי גם שבט מנשה נחשב ללמדן ולמחובר לתורה)
הבן שלי העלה שאלה: לאיזה חצי משבט מנשה היו בנות צלופחד שייכות? לכאורה הן לא היו מסכימות לגור בעבר הירדן, אחרי שכל כך התחננו לנחלה בארץ ישראל...
לט אבות מלאכה שאסורות בשבת נעשו לצורך בניית המשכן.
לשם מה נצטרכו בבניית המשכן למלאכות של הכנת הלחם?
זורע, חורש, קוצר, מעמר, דש, זורה, טוחן, מרקד, לש, אופה?
@נקדימון כתב את תשובת הירושלמי, לפיו לומדים גם מעבודת המשכן בפועל.
@עזריאל ברגר כתב את תשובת הבבלי, לפיו אמנם המשנה בשביל נוחות הלימוד והזכירה ציינה 'אופה', אבל בעצם זה מבשל, שבישלו את הצבעים.
(כלומר יש לי עליה תשובה מצויינת 
)
רב האי גאון כתב שזה נלמד מהכנת מנחת התמיד ומנחת כהן גדול שבכל יום ומנחות המילואים. ואילו רשי ותוספות כתבו שהמלאכות האלו היו בהכנת הסממנים לצביעת הבדים והעורות
האגלי טל בפתיחה תולה את המחלוקת בשאלה האם לומדים רק ממלאכת בניית המשכן (ואולי גם המשאות), או גם ממלאכת הקורבנות. הוא מביא כמה הוכחות חזקות מהבבלי לצד הראשון, והוכחה יפה מהירושלמי לצד השני, ומסביר איך כל אחד יכול להתמודד בכל זאת עם ההוכחות שנגדו
מכילתא דר"י לומד מהמילים "כל מלאכה" שבכלל זה גם המעטפת החיצונית [אוכל, לינה וכו'] שנצרכה לבוני המשכן
וְהִנֵּה מַה שֶּׁעָבַר אַיִן, כִּי כְּבָר נִשְׂרַף בֵּית־מִקְדָּשֵׁנוּ. אַךְ כָּעֵת, שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְצַפֶּה לָשׁוּב אֵלֵינוּ וְלַחֲזֹר וְלִבְנוֹת בֵּית־ מִקְדָּשֵׁנוּ, רָאוּי לָנוּ שֶׁלֹּא לְעַכֵּב, חַס וְשָׁלוֹם, בִּנְיַן בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ, רַק לְהִשְׁתַּדֵּל בְּבִנְיָנוֹ
בין המצרים זה האירוע הכי דרמטי בתורת רבי נחמן.
הכי שיש ביהדות.
בין המצרים זה נקודה מאוד מחוברת ועמוקה בתורותיו
כְּקֶדֶםאחרונהשאלה ממש בסיסית.
לפעמים אני רואה בקבוצות שו"ת בווצאפ שאלות על קיום מצוות שילוח הקן ואני מבין שניתן לקיימה גם בימינו.
טשמח להבין האם זה אומר שהשואל בהכרח מעונין לאכול את הביצים שבקן?
גם לפעמים מדובר כבר בגוזלים ממש
הם רוצים לקיים מצווה
בגדול יש שתי גישות: אחת שאומרת שהמצווה היא רק סייג כשמתחשק לך לקחת את הביצים או הגוזלים, ואין עניין וחבל להציק לציפורים סתם ככה. הגישה השניה אומרת שיש עניין לקיים את המצווה כעניין בפני עצמו, גם אם לא מתחשק לך לאכול חביתה. בתוך הגישה השניה, יש כאלו שאומרים שמספיק לשלח את האם ולא צריך לקחת את הביצים
