דודים של בעלי הגיעו מחו''ל לבקר. ונשארו בשוק. הם אמרו שבית מבולגן, לא נקי, שאנחנו לא מחנכים ילדים לסדר וניקיון והם יתרגלו לזה ויחשבו שזה נורמלי. שאנשים נורמליים לא חיים ככה...
יש אמת בזה, יש לנו תינוק בבית ואני לא מגיעה לזה וילדים באמת לא הכי שומרים על סדר וניקיון. אבל הם ככה אמרו את זה בפנים במשך איזה עשרים דקות. אני פשוט נפגעתי. וכל זה כרגיל עם האשמות שזה בגלל שיש לנו שבעה ילדים צמודים ב10 שנה. וזה באמת ככה. אחרי הוצאות שוטפות כבר אין כסף לספה חדשה ואחרי ערב עם ילדים בא לי לקרוא ספר ולא לנקות שירותים.
הם ראו שאנחנו בהתנחלות וזה גם הכניס אותם לצער. מצד שני אני מבינה שדוד של בעלי באמת אוהב אותו ודואג לו. אבל מצד שני גם דור של מבוגרים צריך לקבל שילד שלהם לא מושלם ואשתו גם לא מושלמת. הם גידלו ילדה אחת שהיא בגילי ואין לה בינתיים ילדים מרצון, לחמותי שני בנים בהפרש גדול וסבתא תמיד עזרה ועדיין זה לא היה הכי יפה עד שהם גדלו ולגיס שלי מודעות לסדר התעוררה רק לקראת גיל עשרים וחמש.
וזה כל הזמן בא והולך. שהם ציפו שבעלי יהיה בן אדם מוצלח ומפני שהוא חזר בתשובה והביא הרבה ילדים אז גם משכורת מכובדת שלו לא מספיקה והוא גר במקום זול בדירה לא יפה.
חמותי פעם אמרה שהיא רצתה בן שהיא תוכל לספר עליו בגאווה לשכנות. והיא כל הזמן מתביישת בנו. כי יש לנו הרבה ילדים, כי לתינוק יש שם יהודי מדי שהיא אפילו לא מעזה לבטא אותו, שאנחנו דתיים , שבית לא יפה, כשחליתי באיזה משהו באחד ההריונות והרגשתי גרוע, בעלי סיפר לה והיא צרחה עלינו, דרשה לרוץ לעשות הפלה שלא נביא חס וחלילה ילד חולה. כמובן לא עזרה בכלום. עכשיו הם הגיעו פעם בשש שנים וזאת גם פעם ראשונה בשנים האלו שחמותי שלחה לילדים מתנה. ואז גם התחילו לשאול מה יהיה עם ילדים, במה הם יעבדו, טענו שבית ספר דתי מסמם את המוח. אחרי זה האשימו אותנו שאנחנו לא מראים לילדים סרטים מצוירים מלפני שלושים שנה ולא מקריאים ספרים שהקריאו אז.
תודה שיש מקום לפרוק.
בסוף עושים מה שצריך.
