ראיתי את השרשור הזה בדף הראשי ולמרות שאני לא כותבת על הנושא הזה, הפעם הרגשתי צורך לכתוב.

זה באמת בא מהלב שלי, ובאמת ארוך, אז אנסה לחלק ל5 תשובות, שכל אחת מהן היא באמת חלק מהלב שלי.

1. תשובה שכותבת לך בתור האישה והאמא שאני, יום אחרי ה7/10:

משתפת באמת באופן הכי כנה וגלוי שיום לאחר ה7/10 פשוט התהלכתי ברחוב בפחד משתק. וכל פעם שראיתי גבר יהודי ברחוב - קצת הוקל לי. ממש הייתי אז בפחד הזה שמכל מקום יכול חלילה לבוא מחבל, כמו שהגיע אתמול ב7/10 לאחים שלי בדרום, נכנסו לבתים, צצו מכל פינה, טבחו ושרפו ורצחו ואנסו וה' ישמור רק לכתוב את זה מעלה שוב דמעות וכאב בלתי נתפס.

ואני זוכרת שכל הסביבה כמעט כל הגברים באיזור גויסו וכל מי שהלכה ברחוב אפילו סתם למכולת עם הילדים או לבד - פשוט היה פחד. מה אני אעשה עכשיו אם בא מחבל? איך אני כאישה שפיזית יש לו יתרון עליי אמורה להתנהג? מי יגן עליי?

והמחשבה הזו כמה אנחנו צריכים את הגברים היהודים שלנו ללוחמים.

גם בחזית וגם בעורף. ודאי שגם הנשים, שלא ישתמע חלילה ועכשיו יתפסו על המילה הזו שאישה חלשה חס ושלום, אלא שהפחד שאז אחז בי בהבדלי הכוחות הפיזיים מאוד בלט, וזה הטבע.

אז לדעת שיש עוד גברים יהודים שמוכשרים למלחמה, שמחזיקים בנשק, שמאומנים, שמגינים פשוטו כמשמעו עליי ועל הילדים שלי - זה מאוד מקל ונותן קצת שלווה בלב לפחד הגדול.

ורק לחשוב על כמויות כמויות החרדים שבאמת אפשר ללמוד מהם *המון* על מסירות נפש ודבקות במטרה - רק לראות תמונה של איזו הפגנה עם רבבות רבבות של גברים על גבי גברים חרדים פשוט המונים שצובאים על מקום מסוים ולחשוב - וואו! כל אלה יכולים להגן עליי! ועל כל העם שלנו! ועל הילדים שלנו! 

*איזה כוח על זה* איזה כוח מטורף הם! כמה כוח יש להם! כמה עוצמה! אני ואנחנו כעם חייבים את הכוח הזה שלהם, את העוצמה הזו שלהם, באיכות ובכמות! אנחנו פשוט חייבים את זה לחיים שלנו! שגם הם יצטרפו ויגנו עלינו. הם פשוט כוח על!!!

איך אפשר לוותר על כוח כזה? אי אפשר!

והלוואי הלוואי שהכוח העצום הזה יביא עצמו לידי ביטוי גם בשמירה ובהגנה על החיים הפיזיים של כל העם שלנו.

אנחנו באמת צריכים אתכם. אין לנו ברירה. אנחנו כבשה קטנה (ישראל) בין 70 זאבים, בין מיליוני אויבים, מכל עבר ומכל פינה. גם "ערביי ישראל", גם לא, זוהי פשוט סכנה קיומית ואנו חייבים את כוח העל העצום שלכם לעזרתנו, לעזרת העם שלכם!

מדברת כאן אישית עליי אבל גם על עם שלם שצריך אתכם וזקוק לכם ומחכה לכם, ודווקא מתוך הערכה לכוח העצום שבכם.

וגם אצל כל גבר חרדי - גם ההבנה הזו שהוא יכול להגן על העיר שלו, על האישה שלו, על הבת התינוקת שלו, על אמא שלו, על סבתא שלו, על אחים שלו - אם חס ושלום היה בבני ברק או מאה שערים וכו' את הפשיטה (ולצערנו יצאנו מהקונספציה שזה לא יכול לקרות וכו' ושילמנו בדם יקר של האחים שלנו על ההתפכחות הזו. האיום הוא קיומי והוא בכל מקום. שה' ישמור על כולנו). אז ההבנה הזו שהוא יכול להגן ולהציל היא עצומה! להגן עליהם ולהגן על כל העם שלו בצבא ה'. צה"ל.

2. תשובה שכותבת לך לאחר התבוננות עצמית בחדשות מתאריך 8/9/2025, בו התרחש אחד מן הפיגועים הכואבים, פיגוע בצומת רמות בירושלים שבו נרצחו שישה יהודים קדושים.

 ומי שניטרל וחיסל את המחבלים היה אברך חרדי וחייל חרדי. 

בעצם אברך חרדי וחייל חרדי מחטיבת חשמונאים הצילו כאן במו ידיהם חיים רבים מספור. הבאתי לך את אחת הכתבות מאתר "כיכר השבת", למקרה שתרצה קצת לעיין, ולמקרה שאתרים אחרים פחות מתאימים לך, חשבתי שאולי האתר הזה כן אפשרי עבורך ולכן הבאתי ממנו.

 כאן: https://www.kikar.co.il/haredim-news/t29hyb

אז ערב הפיגוע הנורא הזה, לאחר ששמעתי בחדשות שאברך חרדי וחייל חרדי חיסלו את המחבלים, הייתי ממש עם לב דופק בחוזקה וכתבתי לעצמי כמה מילים, לא ידעתי שאפרסם אותן ובאמת כתבתי לעצמי אבל עכשיו רוצה לצרף אותן כאן: 

אחים שלנו החרדים. תראו. תראו בבקשה כמה אנחנו צריכים אתכם.

אנחנו באמת באמת צריכים אתכם! רוצה לומר לכם בדמעות שממש יורדות עכשיו.

אחינו החרדים, אנחנו צריכים אתכם שתצילו אותנו, את אחים שלכם, את המשפחה שלכם, את העם שלכם.

כמו שהצלתם היום.

אין לך דבר גדול יותר מלהציל חיים של יהודי. כל המציל נפש אחת מישראל כאילו קיים עולם ומלואו. 

וזה מה שזה: להציל.  לסייע. יחד. רק יחד. רק יחד. באחדות.

אברך חרדי עם נשק הציל היום חיים רבים.

הוא הבין שלצערנו רוצים אויבנו להרגנו, לכלותנו ובכל רגע שלא נדע. ובכל מקום שלא נדע.

הוא הבין זאת. שקודם כל חיים פיזיים. קודם תורת חיים. קודם פיקוח נפש. קודם לחיות. קודם להחיות.

וכמו שיולדת שמביאה חיים לעולם פטורה מהרבה מצוות, או כמו שחולה בסכנת חיים פטור, או כמו שפיקוח נפש דוחה שבת - בכל אלו קודם *החיים*. החיים עצמם. "וחי בהם". בואו נחיה קודם. כולנו.

 מקיפים אותנו כמויות מטורפות של אויבים שרק מחכים להרג הבא חס ושלום.

מכל מקום, בתוך הארץ, ומחוצה לה, בערים מרכזיות, ובחורים נידחים, בכל מקום.

והידיעה שיש לנו אתכם, אחים שלנו, גם למעננו, גם למען כל העם, וגם למענכם כמובן - זה קודם כל הגנה. שמירה והגנה. של חיים.

גם אם תהיו שנתיים בצבא ואז לפני ואחרי ותוך כדי תהיה תורה ועוד תורה ועוד תורה,

ומי לנו כמו דוד המלך ע"ה הצדיק העצום שנלחם בגבורה, וכמו שבכל הדורות:

לימד אותנו יעקב אבינו שצריכה להיות גם השתדלות. השתדלות גם של תפילה גם של מלחמה וגם של דורון.

וענקי עולם יצאו למלחמה, להגנה על העם והארץ

והלוואי שכולנו, כל העם באשר הם כמותם.

זהו צו השעה. מלחמת מצווה שאפילו חתן יוצא מחופתו.

יש לנו מצווה גדולה יותר מהצלת נפשות של יהודי? מקיום העם הנבחר של הקב"ה? מהשתתפות עם הקב"ה בכבודו ובעצמו בתחייה והחייאה של עמו בארצו?

כולנו חייבים בכך. כולנו צריכים לכך. לא נצליח לבד. רק יחד.

האחדות שלנו והיחד שלנו תמיד היו הדבר הכי חזק אצלנו.

ואם לא נגיע כולנו יחד חס ושלום לא יהיה מי שילמד פה תורה, לא יהיה, זוהי מלחמת קיום פשוטו כמשמעו.

אם עד לפני 7/10 עוד אנשים חשבו בטעות משהו אחר - לאחר הטבח הנורא התחלחלנו לגלות שזוהי פשוט מלחמת קיום. על הקיום שלנו. ראינו את האמת והבטנו למציאות בלבן של העיניים.

קודם שנחיה. קודם החיים.

ואז בתוך החיים יהיה אפשר ללמוד עוד יותר תורה.

ותוך כדי שירות בצבא זה קיום התורה בפועל ממש. 

ללמוד וללמד, לשמור ולעשות. אנו מצווים גם לעשות וגם לקיים.

נלמד תורה לפני הצבא, נלמד תורה אחרי הצבא, נלמד תורה תוך כדי הצבא, ובעיקר -נקיים את התורה שאנו לומדים בצבא עצמו. וניתן חיים לעם שלם.

וכמה היה חזק לשמוע היום בחדשות: "אברך חרדי הסתער על המחבלים. ירה. הציל. התמגן בדלתות האוטובוס ושוב ירה." וואו! הוא פשוט הציל הציל הציל הציל הציל ירה מנשקו והציל חיים רבים.

ועוד כותרת מעכשיו בחדשות: "מפקד כיתה מחטיבת חשמונאים החרדית היה אחד ממחסלי המחבלים בפיגוע"!

ואני רוצה לצעוק לכל אחד מהם, גם לאברך החרדי וגם לחייל החרדי:

וואו! יהודי יקר!!! תודה!!!

כמה חיים הצלת היום!

וכמה חיים יכול כל חרדי אחד להציל בגיוס שלו להצלת העם הזה!

כל אדם, כל אחד, הוא עולם ומלואו וחשוב כ"כ כ"כ.

זוהי המהות של צה"ל - צבא ה ה ג נ ה. להגן! להגן ולהציל! להציל ולהחיות ממש!

צבא - ההגנה - לישראל

אני מגן על ישראל, על בניו של יעקב אבינו, על בני ישראל, על אמא שלי, על אחותי, על הבת שלי, על ילדיי, על אשתי, על סבתא שלי, על כל העם שלי! אני! זוכה להגן עליהם!

וכמה דקות לאחר הידיעה הזו בחדשות, הגיעה ידיעה חדשה שבה נאמר: "הפלג הירושלמי מבטל את ההפגנות שתוכננו היום בירושלים ערב הפיגוע ברמות". 

בואו לא נהיה פלג שמפלג ומפולג. בואו נהיה באחדות. בואו נבטל את הפלגנות ובואו נחייה וניתן חיים ונציל כמו היום. ולא נחכה לדם יהודי שישפך בשביל האחדות, נעשה זאת עוד לפני.

3. תשובה שכותבת לך מתוך התבוננות בתורה שלנו, בתנ"ך שלנו, ביהדות שלנו:

בדיוק השבוע קראתי את שירת דבורה. ואת שופטים פרק ד וה (במסגרת לימוד הנ"ך היומי של הרב פרנקו).

וכמה התבהרה לי שם עוד החשיבות של היציאה לצבא

וכמה שזו היא היא התורה עצמה.

וכמה דבורה הנביאה דיברה בשבח המתנדבים " לִבִּי֙ {ר}
לְחֽוֹקְקֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל {ס} הַמִּֽתְנַדְּבִ֖ים בָּעָ֑ם בָּֽרְכ֖וּ ה' {ר}" (שופטים ה, ט)

וכמה היא מתחה ביקורת חריפה על מי שלא הצטרף.

על ראובן שכה חרה לה שהוא לא הצטרף למלחמה עם אחיו היא אמרה:"  בִּפְלַגּ֣וֹת רְאוּבֵ֔ן גְּדֹלִ֖ים חִקְקֵי־ {ר} לֵֽב׃ {ס} טז לָ֣מָּה יָשַׁ֗בְתָּ בֵּ֚ין הַֽמִּשְׁפְּתַ֔יִם {ס} לִשְׁמֹ֖עַ {ר}
שְׁרִק֣וֹת עֲדָרִ֑ים {ס} לִפְלַגּ֣וֹת רְאוּבֵ֔ן גְּדוֹלִ֖ים חִקְרֵי־ {ר}לֵֽב׃ {ס}" (שופטים ה' טו-טז)

למה ראובן לא באת לעזרה וישבת?

וכך מותחת ביקורת על כל שבט שלא נחלץ לעזרה

ומברכת ומשבחת כל שבט שכן יצא לעזרה.

אז משה רבנו העצום

יהושוע בן נון

דוד המלך

כל בני ישראל

כל גדולי עולם בכל הדורות

כל אלו נלחמו!

משמעו של צבא ומלחמה למען העם והארץ הוא משמעו של קיום התורה ממש. ולא להיפך.

כאשר יוצאים להילחם יוצאים להגן. להגן על אחים, על אימהות, נשים, ילדים, תינוקות, סבים וסבתות. להגן על העם שלנו.

4. תשובה שכותבת לך בתור אחות, חלק מהעם

ורוצה לזעוק את זעקתם של הכורעים תחת הנטל

של אנשי מילואים שכבר לא יכולים יותר. שעשו מאות רבות של ימים ופשוט קורסים.

של נשות המילואים ואנשי הצבא שקורסות, פשוט כך.

זוגיות שקורסת.

כלכלה שקורסת.

נפש שקורסת.

גוף שקורס.

לעזור להם ולקחת חלק - זה להציל אותם לא רק פיזית אלא גם נפשית, זוגית, רגשית, כלכלית, הכל.

זה להציל פעמיים את העם שלנו.

וכל אחד נספר, וכל אחד חשוב.

להציל אחים שלי.

וחי אחיך עמך.

עזוב תעזוב עמו!

לא לראות אח קורס ולא לבוא לעזרה

גם כאן זה באמת א ב של התורה ושל היהדות

ואהבת לרעך כמוך

לתת יד, כתף, לשאת יחד.

אנו זקוקים לזה כ"כ

העם, האחים, הנשים, הילדים, אנחנו זקוקים לכם כל כך!

אויבנו עומדים עלינו לכלותנו חס ושלום מכל חזית ומכל עבר ואנחנו קורסים! אנא בואו איתנו יחד ויחד נצליח הרבה יותר! ויחד נינצל ונציל! ויחד נחיה! ויחד נגדיל את התורה עצמה! ויחד ניצור מציאות שיוכלו ללמוד תורה בשלווה בלי איום קיומי וסכנת חיים, ויחד נציל נפשות ובאמת גם את הנפש והבית והחיים גם בעומק שלהם ולא רק בפיזיות שלהם.

5. תשובה נוספת - חמישית ואחרונה שאותה הפעם לא אני כותבת אלא מצרפת את דבריו של נתנאל אלינסון שכתבם ממש לאחרונה בנושא:

"מה גורם למקום להפוך את תורתו לסם מוות? מהי תורת חיים?

הדברים הבאים דורשים רגיעה קלה וכוס קפה. ניסיתי לקצר מחשבות ארוכות לכמה שורות קצרות, לעתים רק רמזים. עדיין יצא מעט ארוך מהרגיל, ובכל זאת המילים הללו בנפשי. כך אני מרגיש: 

תורת חיים היא, בפשטות- תורה שיונקת מהחיים. מכל החיים: מהמשפחה, מהזמנים המשתנים, מהאדמה, מהכאב של החבר, מהתרבויות השכנות שאיתן היא באה במגע. היא מביאה את לשד התורה העצמי הבלתי משתנה, אבל מקבלת חמצן מגלגל החיים המשתנה בכל יום.

אבל כפי שאומר המאמר התלמודי הידוע על התורה: 

"זכה נעשית לו סם חיים, לא זכה נעשית לו סם המוות".

איך תורה הופכת מתורת חיים לסם מוות?

אם תורת חיים היא חיבור לחיים, הרי כשהיא מתנתקת מהחיים עצמם היא עלולה להפוך לסם מוות. כמו גב מים שהתנתק מהנחל החי, והוא עומד בצד, מעלה ירוקת וזחלי יתושים עד שמימיו אינם ראויים לשתיית אדם. ממיתים.

ואם כך, מקומות שמתיימרים להגיד שתורתם שלמה רק הודות לזה שהיא כמה שיותר מנותקת מלשד החיים עצמם- הרי שהם מתקרבים לכיוון סם המוות.

מקומות אלו ינסו לטעון לפעמים שהכל מכל וכל מצוי אך ורק בתוך התורה עצמה. 

ואז אין צורך ללכת לרופא אלא לרב- כי הכל מצוי בתורה.

ואז אין צורך ללכת למי שמבין בנפש האדם אלא לרב- כי הכל מצוי בתורה.

ואז אין צורך לתת לחוקרים ולחכמים להכריע בתחום ההתמחות שלהם- כי הכל מצוי בתורה.

וכמובן לשיטתם לא בכל תורה. אלא רק בזו המדויקת, הספציפית, של הזרם שלהם.

העניין הוא, שהמחשבה שהכל כולל הכל מצוי בתורה- הוא היפך התורה. כי גם התורה עצמה לא טענה שהכל מצוי בה. התורה מעולם לא טענה שצריך ללמוד ממנה פיזיקה, ביולוגיה, פסיכולוגיה, קרימינולוגיה. לא כי התורה לא עליונה, אלא פשוט כי תכליתה היא אחרת:

לייצר אדם מוסרי כמה שיותר, אדם שהולך בצלם האל, מנסה להידמות לדרכיו, ומתוך אהבתו אותו- להיטיב עם העולם הסובב אותו. 

התורה בהחלט נוגעת בהמון נושאים נפלאים שקשורים להמון דברים, אבל לא הכל כלול בה.

ההבנה הזאת, שבעבר הייתה פשוטה, מעט היטשטשה בגלות: 

"במחשכים הושיבני- זה תלמודה של בבל".

תורת הגלות חשבה לעתים שהכל כלול בתורה, ועל כן ניסתה להוציא מכל קוצו של יוד תילי תלים של הלכות. זה נפלא, זה מתוק, זה חריף, זה תורה לכל דבר, וזה גלותי.

תורת ארץ ישראל היא תורה היונקת מהחיים עצמם. כשמה כן היא: תורה של ארץ. של ארציות. לא רק תורה של אהבת הארץ, החרצית והרקפת, אלא תורה שמכניסה פנימה בברכה את הארציות כולה ומה שנובע ממנה. זו תורת ארץ ישראל. 

זו תורה שהולכת לחכמה ואומרת לה- אחותי את!

וכך, תורת ארץ ישראל הולכת אל הפיזיקה ושואלת אותה- מה יש לי ללמוד ממך? נהדר! את זה אקח ממך. לא הכל- אבל הרבה. 

היא הולכת אל הפסיכולוגיה ואומרת לה- אהלייין! שמעתי שגילית כמה דברים נהדרים בשנים האחרונות, מה אפשר לקחת ממך? תודה רבה, נראה לי שיש לך כמה דברים מצוינים שמתאימים למגמה הכללית שלי. 

וכך ממשיכה לה תורת ארץ ישראל גם אל אומות העולם. היא לא מפחדת מהן. היא לא אומרת בקול ארסי ונוטף זעם "תרבות המערב". הפוך. היא באה לתרבות המערב ואומרת לה- שמעתי שהיו לך כמה הברקות מצוינות במאתיים השנים האחרונות- אני אקח כמה, וברשותך, יש לך גם כמה יציאות לא משהו, אותן אני משאירה בחוץ. וכך הולכת לה תורת ארץ ישראל אל תרבות האסלאם, והמזרח, ואפריקה, ומתחייה מכל אחת מהן בעוד מעט, כפי שהיה לאורך כל ההיסטוריה הישראלית כשלקחנו ניצוצות מהתרבויות עמן באנו במגע. אל תאבד את זהותך, אבל מותר לך לקחת דברים מן החוץ.

וקשה מאוד לשחרר מהתפיסה של תורת בבל. על רבי זירא מסופר שעשה מאה תעניות כדי לשכוח את תורת בבל לפני שעלה לארץ. אני לא חושב שצריך לשכוח תורת בבל, אבל גם לא לשכוח- שחזרנו ארצה כדי להוסיף קומת תורת ארץ ישראל.

וכל אחד משבטי ישראל מביא חיבור אחר לאותה תורת חיים: 

זבולון ממסחר בקצווי תבל, ראובן מחוכמת המדבר בו נדד, אשר מהעושר העולמי, דן מהאוניברסאליות, יוסף מהחיבור לאדמה והחול, יהודה מהתפיסה הלאומית, בנימין מראיית הטוב הישראלי הכללי, שמעון מתוך אמת בלתי מתפשרת, נפתלי מהסוד והנשגב, גד מהחייתיות האנושית ויששכר מגרמי השמיים של היקום הבלתי נתפס. כך קרה בשבטים הקדומים בעבר, כך קרה לאורך הגלות, וכך קורה בגלגולים הרעיוניים של השבטים היום.

אבל, יש גם את שבט לוי.

תפקיד שבט לוי, מאז ומעולם היה להעביר את התורה מדור לדור, כפי שהיא. לשמור על הלב בעצמו, על לשד התורה, כפי שניתנה מסיני. כמו אב שמעביר לבנו כד יקר שיש לשמור עליו מכל משמר, מאב לבן מאם לבת. כד קטן, חתום, שלא בא במגע רב עם החוץ. תורת שבט לוי היא התורה הנקייה, המדברית, הקבועה.

נכון.

אבל יש לזכור שני דברים: שבט לוי שזה תפקידו הוא רק שתיים עשרית מהסיפור הישראלי. אם אותו שבט לוי מנסה לגרום לכולם להיות בתפקיד שלו- הרי שהוא מבטל את תורת החיים של השבטים האחרים וסופו שימית גם את עצמו.

ושנית: שבט לוי מעורב בכל עם ישראל. הוא לחם במלחמות ישראל ולפעמים אף הוביל אותן (למשל בימי החשמונאים שכל המאבק הובל על ידי הכהנים בני לוי). אבל זה יותר מזה: שבט לוי היה מפוזר ב 42 ערי לוויים, והיה מחויב להיות מחובר בצינור חמצן לעם דרך המעשרות אותם הוא קיבל. יש לדבר הזה משמעות גדולה: השבט הזה לא יכול לבעוט ולבזות את מי שבזכותו הוא חי.

ברגע ששבט לוי חושב שרק הוא "בני האור" וכל השאר הם בני החושך, ברגע שהוא כופר בטובה ומבזה את כל מי שאינו כמוהו, הרי שזה סופו. 

הוא החמיץ את הסיפור הגדול. את זה שתפקידו, הוא בסך הכל חלק מתורת חיים גדולה שבה לכל זרם יש את דרך הביטוי הייחודית שלו. 

הסכנה בהתנתקות של שבט לוי מהכלל הייתה ידועה, מופיעה במקרא, וכתבתי עליה מאמר נפרד. אבל בקצרה: המקרא הדגיש כל הזמן לשבט לוי שלא ישכחו בלימוד התורה שלהם שהם חלק מהכלל. אפיזודה תנכ"ית ידועה של התנתקות כזאת היה בתקופת בני עלי, והיא הסתיימה רע מאוד. 

שבט לוי יכול לשאת את תורתו, תורת חיים, בגאווה גדולה ובסנכרון נפלא עם תכונות השבטים האחרים. אבל ברגע שהוא מתנתק מהכלל, לא רק שתורה אין בו, אלא סם מוות של ממש."

***

זהו בינתיים.

מקווה באמת שדברים היוצאים מן הלב יכנסו אל הלב.

לקח לי זמן רב לכתוב ובאמת שכתבתי כאן את הלב שלי, מתוך מקום שרוצה אחדות ואהבת אחים, מתוך מקום שבאמת מבקש את ההצלה הזו יחד, את הבאת החיים פשוטו כמשמעו לעם שלם יחד.

ב"ה שיהיו רק בשורות טובות

ואחדות שלמה בינינו 🙏