יד שמאל קצת כואבת לי. החזקתי אותה מלא זמן.
ואז האכלתי אותה, ולהרים לגרעפס ועוד פעם להאכיל ואז שוב להרים. בין לבין ללחוש לה כמה אני אוהבת אותה. אני יודעת שזה נשמע מגוחך אבל ילדים מרגישים מי אוהב אותם,ואוהב באמת. אני רוצה שהילדה היפה הזאת תגדל לתוך עטיפה של אהבה.
תוך כדי,שמתי שיר. ופתאום הדמעות זולגות ועיניי התכלת שלה נפערות במבט רחב, כמו נדהם למה האיש החזק לכאורה, בוכה. ורציתי שהיא תראה אותי מחייכת, שתדע שיש טוב בעולם אז ניגבתי דמעה וחצי, וחייכתי ושוב לחשתי לה כמה אני אוהבת אותה. באמת.
אחכ היא נרדמה לי היד. טהורה כזו, נושמת בקצב אחיד. בלעתי את עצמי, מרוב אהבה. את כזאת מדהימה. כיף שאני מצליחה לטפל בך בהמון אהבה ושאמא שלך שולחת לי כמה היא סומכת. זה מרגיע.
אני מקבלת דשים מאביתר בנאי וזה עושה לי לבכות.
תפסיקי לבכות.
הקוסקוס שלך טעים אלף שבעולם, תודה על הקורס המוזרז @אגל טל.
ושוב, תפסיקי לבכות.
הלכתי להתחפר בתוך עצמי. היו ברוכים.
עדיין, תפסיקי לבכות.