וואו התקופה הזאת כל כך מורכבת, יותר מידי דברים, יותר מדי מחשבות...
ככל שמתבגרים הכל נהיה שונה..
אבל צריך להשאר ולא להשבר ולהגיד תודה..
ויש לי אבא כל כך טוב, מזל שיש לי אותו שהוא תמיד מתייחס, ושואל ודואג לי, ותמיד בעד לקדם אותי, ועוד שניה בכיתי מהתרגשות, שהוא אשכרה באמצע יום עבודה התקשר אליהם ושכנע אותם לשים אותי ברשימה..
ויש לי דמעות עכשיו, כי לדבר על אבא שלי זה מרגש,
וכאמור אני אדם רגיש...
ואני מקווה שהכל יעבור, ואני אמצע את המקום שלי
גם הפיזי וגם הרוחני בע"ה, אני לא מוותרת עכשיו לא מתייאשת..
אני רק צריכה שעה אחת של מנוחה, של פשטות, של נתק, רק אני וה', והמחשבות..
והנה הדמעות זולגות ומרטיבות את החולצה שלי..
תנשמי עוגיפלצת, יהיה טוב. בע"ה
- לקראת נישואין וזוגיות