לא רוצה.

אני רוצה יותר מדי דברים.
והדברים שאני רוצה הם בכלל לא מה שהייתי רוצה לרצות.
בכלל.

תפסיק. תפסיק.
הכפייתיות והטורדנות שולחות אותות לכל פינה בנפש. זה מעיק.
לא האמנתי שאני במצב כל כך מסובך. אין לי מושג מאיפה להתחיל. וגם את השיעורי בית שהייתי צריך לעשות לא עשיתי.
איבדתי את השכל הישר איפשהו בדרך.
ואני צריך לעשות כל כך הרבה צעדים שמצופים ממני ושאני מצפה מעצמי.

והשנה. ושנה הבאה.
והעומס הזה שאני מדמיין לעצמי. הוא בכלל לא.
ונסיופ. אני חייב לעוף מפה.
ואסור לספר. יופי.
זה לוחץ.

אלוהים למה אין בנים רגישים?
פיכס.

תודה לא ילדה).