קמתי פצצה.
היה לי אוכל טעים.
ראיתי את @גלידת לימון ואת דסי.
היה לי 3 שעות חופשיות ברצף.
קניתי חולצה.
היה לי זומבה מטורף מטורף עם בנות שאני כ"כ אוהבת.
הלכתי הביתה ברגל, והיה לי שקט ורוח על הפנים.
היה מיד אוכל מוכן.
והנני פה עכשיו.
|סוגד|
קמתי פצצה.
היה לי אוכל טעים.
ראיתי את @גלידת לימון ואת דסי.
היה לי 3 שעות חופשיות ברצף.
קניתי חולצה.
היה לי זומבה מטורף מטורף עם בנות שאני כ"כ אוהבת.
הלכתי הביתה ברגל, והיה לי שקט ורוח על הפנים.
היה מיד אוכל מוכן.
והנני פה עכשיו.
|סוגד|
איזה נהדר לשמוע את זה.
את בכלל יודעת מי זאת דסי?
יואוו
שמעתי מישהי מדברת עם המורה בלומה, ושהיא מאפיקים.
אז עשיתי 1+1, והבנתי שזאת דסי,
ואז אמרתי לה "דסי מה נשמע" והיה לי ממש מצחיק.
יופידו.
*אופקים
היא בנאדם נהדר.
מעניין אם זה עובד
מעניין אם זה יעבוד

ישקפיץחייב דחוף.

הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)